הצבע של טלית תכלת משמש למצוות ציצית, ולמרות שלאורך שנים רבות עולם היהדות המשיך להתנהל ללא הצבע המדובר (מאחר ולא הייתה אפשרות לייצר אותו), עדיין מדובר בחלק בלתי נפרד מהמצווה המקורית, בעוד כי היא חודשה במהלך העשורים האחרונים.
חז"ל קבעו כי התכלת חייבת להיות מופקת מחילזון מסוים, ולא מכל מקור אחר. אז מדוע דווקא מחילזון, כיצד חז"ל זיהו זאת ואיך המצווה חודשה בימינו? על כך ועוד נסביר לכם בשורות הבאות.
טלית תכלת – קצת רקע
בלשון חז"ל, 'טלית' מהווה כינוי לבגד אותו לובשים על רוב הגוף. בימינו, ולמעשה בלשון הפוסקים – הטלית היא הבגד שיש בו ציצית שנועד לכסות את רוב הגוף. לפי תורת הקבלה, הטלית היא בעצם המשכת אור מקיף.
מדובר בקדושה גדולה, עד לכדי מצב בו אינה חלה על החפץ הגשמי טלית שכן, אין שום חובה לגנוז את הטלית לאחר בלאי, אלא רק את הציצית (אם כי בהחלט אסור לנהוג בה מנהג בזיון).
מצוות ציצית פתיל תכלת – כיצד הצבע נעלם?
לצד הלכות ציצית, אותן כולנו אמורים להכיר – קיימת מצוות ציצית פתיל תכלת, עליה מדובר בסוף פרשת 'שלח'.
מאותם פסוקים אנחנו לומדים על מצוות פתיל תכלת בציצית, חלק בלתי נפרד ממצוות הציצית עצמה, שלמעשה אנו מצווים עליה מדאורייתא. להלכה נפסק, כי אותו פתיל תכלת שאנחנו אמורים להטיל בציצית אמור להגיע מיצור ספציפי שחי בים, חילזון מסוים ליתר דיוק.
אבותינו ידעו מהו אותו בעל החיים שעלינו להפיק ממנו את צבע התכלת – אך הידע הזה, ולמעשה המסורת כולה נקטעו לאורך ההיסטוריה.
קיימת מחלוקת מסוימת בנושא בקרב היסטוריונים, אך ההסכמה הרווחת היא שהאימפריות השונות ששלטו בארץ ישראל הקדומה ובכלל, בחבל הלבנט למעשה אסרו את השימוש בתכלת, ככל הנראה כי התכלת והארגמן היו בימים אלו צבעים יקרים ועל כן השלטונות רצו לבסס 'מעין מונופול'.
בנוסף, עם הגעת הכיבוש הערבי לארץ ישראל, החופים בהם צדו את אותם חילזונות אשר שימשו להפקת התכלת עבור טלית תכלת, ובתי הדפוס בהם הופקה נהרסו כליל.
החזרת השימוש בתכלת בימינו
בסוף המאה ה-19, חזרו החיפושים אחר אותה התכלת המקורית, מתוך רצון להחזיר את היכולת של עם ישראל לקיים את מצוות הציצית במלואה.
המחפשים התבססו על תיאורים מסוימים של אותו 'החילזון', בהתאם לאופן בו הם מופיעים בדברי חז"ל ובראשונים. האדמו"ר מראזדין נמנה בין מובילי המאמץ, ולאחר חקר מעמיק קבע כי אותו החילזון הוא למעשה 'דיונון הרוקחים'.
לעומת זאת, במחקר מיוחס לחילזון מסוג ארגמון קהה-קוצים את הפקת צבע התכלת שניתן להטיל בציצית, בעוד כי חילזון מסוג ארגמון חד-קוצים מזוהה בעיקר עם הפקת צבע הארגמן.
ולסיכום
צבע התכלת המקורי שימש עבור צביעת פתילי הציצית ולצד זאת גם לבגדי הכהונה. לפיכך, ניתן להבין כי טלית תכלת היא למעשה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של עם ישראל.
כיום, עמותת פתיל תכלת שמתבססת על זיהוי ארגמון קהה-קוצים בתור אותו חילזון שהשתמשו בו אבותינו, מייצרת פתילי ציצית צבועים בתכלת המופקת מאותו הארגמון. לצד זאת, העמותה גם מקיימת הסברה נרחבת בנושא.