הספרייה הדיגיטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר www.fisherlibrary.org.il נעם הוטוך טייסת הגליל !מלחמת העצמאות Noam Hartoch The Galilee Squadron during the War of Independence עורך: יצחק פרוכטמן ־ ד.ג. הנדסה בע״מ עיצוב עטיפה ומפות: נעם הרטוך גרפיקה: אלי מאיר - ד.ג. הנדסה בע״מ צילומים: מאוספיהם הפרטיים של משה פלד, אברהם בלטיטה, עודד רז ונעם הרטוך ISBN 965-90229-0-5 מסת״ב כל הזכויות שמורות לנעם הרטוך ־ עמותת ידידי חיל האוויר © © All rights reserved to Noam Hartoch & Friends of the Israel Air-Force Printed in Israel, 1999 - נדפס בראשון-לציון, תשנ׳יט הוצאהלאור: ד.ג. הנדסה ייעוץ וכתיבה טכנית בע״מ טל.: 03-9515316 , פקס.: 03-9515817 הדפסה: קסם הפקות בע״מ תוכן העניינים תוכן העניינים בפתח הספר -אלוף( מיל.) עמוס לפידות 1 מבוא - אל״ם (מיל.) מש ה פלד (פלדמן) 3 הקדמה 7 פרק א׳ - הקלוב הארצישראלי לתעופה, חברת ״אוירון״ ומחלקת הטיס של הפלמ״ח 9 פרק ב׳ - חשרי מלחמה - הגליל ערב מלחמת העצמאות 23 פרקג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמי, ח לטייסת הגליל 43 פרק ד׳ - (מאבפצרעייל- יו הני טיי 8 ס 4ת 9ע1)ד תום ההפוגה הראשונה 55 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד 97 ( סגירתה (יוני-אוקטובר 1948 פרק ר- מטוסי טייסת הגליל 137 סיכום 171 נספחים: נספח -1 אנשי טייסת הגליל 177 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל 185 נספח -3 בסיסי טייסת הגליל 187 נספח 4 - גיחות ושעות טיסה והתפלגות{ - טייסת הגליל 199 תוכן העניינים ביבליוגרפיה 201 מראי מקום והערות 207 מפתח עניינים נושאי 221 בפתח הספר בפתה הספר אלוף(מיל.) עמוס לפידות נשיא עמותת ידידי חיל האוויר (1987 (מפקד חיל האוויר -1982 השתתפותה של טייסת הגליל בקרבות מלחמת השחרור החלה בסערת הקרב, כאשר ישובי הצפון היו נתונים להתקפות של כנופיות ערביות מתוגברות בכוחות צבא סדירים למחצה ומצוידים בנשק כבד (במושגי אותם ימים). ישובים רבים, דלים באמצעי הגנה, היו מוקפים ומנותקים ממקורות אספקה ותחמושת. טייסת הגליל הייתה צינור החמצן שלהם. לפעולתה של הטייסת היו מאפיינים דומים לאלה של אנשי כוחות המגן הקרקעיים, איתם פעלה הטייסת כתף אל כתף בלחימה באויב, מעטים מול רבים. בהיותם אנשי הצפון בעצמם, הגנו אנשי הטייסת על ביתם, במובן העמוק ביותר של מושג זה. ברוח הפלמ״ח, צור מחצבתם של ראשוני אנשי הטייסת, הם פעלו בתעוזה, בנחישות ובמסירות, תוך יישום רעיונות מקוריים להגברת כוח האש, ולשיפור יכולת הלחימה ביום ובלילה. הפקת המירב האפשרי מהאמצעים הדלים שעמדו לרשותם הייתה גישה אשר אפיינה את טייסת הגליל, כמו גם את הטייסות האחרות שהחלו אז את פעולתן. מגמה זו נטמעה בחיל האוויר לאורך השנים שלאחר המלחמה. אילתורים, ניצול ידע טכני של יחידים ואומץ ליישם רעיונות מקוריים, הפכו ברבות הימים לתהליכי פיתוח חדשני שנעשו בשילוב הדוק עם גורמי התעשייה האווירית והבטחונית שהתפתחו במקביל. אם היום, מסוגל טייס ישראלי מיומן לפגוע בלילה אפל במטרת נקודה זעירה ממרחק של עשרות קילומטרים, הרי זה לא במעט בזכות אותה רוח מיוחדת ששרתה בטייסת הגליל ובאחיותיה של אותם ימים רחוקים. אין ספק ש״מורשת ארבעים ושמונה״ עברה במידה רבה לדורות הבאים, והפכה לנכס צאן ברזל, ולבסיס הערכי שעליו נבנה חיל האוויר. תודות למורשת זו קנה לעצמו חיל האוויר, במבצעים ובקרבות האוויר במהלך חמישים השנים שחלפו, מעמד ייחודי בארץ ובעולם, והפך לזרוע הביצוע הארוכה של מערכת הביטחון, ולגורם ההרתעה העיקרי של מדינת ישראל. 1 מבוא מ ב ו א מאוג אלוף־משנה(מיל.) משה פלד(פלדמן) מפקד טייסת הגליל, מאי ־ אוגוסט 1948 אור ליום 4 באפריל 1948 , המראנו פרץ גרוסר ואנוכי, בשני מטוסי אוסטר עמוסים בחלקי חילוף וציוד אחר, משדה התעופה של תל־אביב (שדה דב דהיום), ונחתנו במינחת על יד המושבה יבנאל בגליל התחתון. ביבנאל שכנה באותה עת מפקדת חטיבת גולני, שהייתה מופקדת על ביטחון הישוב היהודי בצפון הארץ. עם הנחיתה ביבנאל, המתין לנו נחום שפיגל (גולן), קצין המבצעים של החטיבה באותה עת. נחום עמד בפנינו על חומרת המצב בו נתונה משמר העמק, המוקפת באנשי ״צבא ההצלה״ ומופגזת בתותחים. נחום שאל איך נוכל לעזור במקרה מיוחד זה. כשעה לאחר הנחיתה ביבנאל המראנו לסייע בקרב על משמר העמק. מצב הישוב היהודי בארץ בכלל, ובצפון בפרט, היה קשה מאד. ישובים היו מנותקים והותקפו על־ידי ערביי הארץ וכוחות ״צבא ההצלה״ של קאוקג׳י, שהיו מצוידים בתותחים ומרגמות. הבריטים, ששהו עדיין בארץ, ניסו לשמור על ״ניטרליות״ בין ערבים ליהודים, שהתבטאה בכך שאצל היהודים הוחרם נשק, נערכו חיפושים ונעצרו פעילי ״ההגנה״ והמחתרות האחרות, נחסמו הגישות מן הים, ונעשו פעולות עיקוב ובקרה אחר הפעילות התעופתית האזרחית בארץ-ישראל. על רקע זה החלה לפעול טייסת הגליל. מספר נקודות עיקריות מאפיינות את פעילות הטייסת לאורך התקופה בה פעלה: * טייסת הגליל סייעה לחטיבות המרחביות של צה״ל, גולני, עודד וחטיבת הפלמ״ח יפתח, וישובי הצפון המנותקים והמותקפים. הטייסת השתתפה בקרבות רבים, בהם משמר העמק, צפת, נבי-יושע, רמות־ J נפתלי, בית־קשת, סגירה, לוביה, רמת־הגולן ועוד * ההחלטה של מטה הפלמ״ח, אי שם בשנת 1942 , להקים מחלקת טיס או כוח אווירי, ולהקצות לכך משאבים, הייתה החלטה מרחיקת רואי. J בתנאים ששררו אז, ובאמצעים הדלים שעמדו לרשותם 3 מבוא * ראשוני הטייסים בטייסת הגליל היו עצמם בני הגליל, שישוביהם נלחמו באותה עת על חייהם, והיו מצוידים במעט נשק שאיכותו נמוכה. ישובים מנותקים ומותקפים שסבלו אבידות כבדות. מלחמת העצמאות מבחינתם, הייתה מלחמה על בתיהם, משפחותיהם וחבריהם המוכרים להם באופן אישי ; * ״יתרון״ נוסף שהיה לנו הטייסים, היה בכך שהיינו מעוטי ניסיון בטיס. המוטיבציה שכאמור הייתה גדולה מהניסיון, גרמה לנו להתעלם כמעט כליל משיקולי בטיחות טיסה, להסתכן ולבצע משימות שטייסים מנוסים יותר מאתנו לא היו מרשים לעצמם; * טסנו ביום ובלילה במשימות סיור, צילום, הובלת נשק ומזון, הפצצות, צליפות ופינוי פצועים וחולים, משימות שבהן היתרון הגדול שלנו היה המהירות, במרבית המקרים מרכיב קריטי בהצלחה; * הסיוע של טייסת הגליל לכוחות הקרקע ולישובים הייתה חשובה ביותר בעצם העזרה שנתנו, אך גם, ובעיקר, תרם בעקיפין להעלאת המורל של כוחות הקרקע המגינים ושל תושבי ישובי הצפון, וזכה להערכה רבה מצידם, כפי שהעיד מפקד גולני נחום שפיגל במכתבו מה־ 17 ביולי :1948 ״ טרם ניתן לסבם את פעולותינו במערכה, בה עמדנו(עומדים תחת לחץ אויב עדיף ביבשה ובאויר, מאז סיום ההפוגה. אולם בבר ביום אפשר לציין את חלקה החשוב של ״טייסת הגליל״ בעמידת נו במערכה מברעת זו. בעוז נפש וגבורה ידעו, צעירים במקצוע זה, למצות את מלוא היכולת של ״צפורי הלילה״ הזעירות. על כנפיהן נשאו עדוד ללוחמינו, בפגיעותיהן המוצלחות בריכוזי האויב. חטיבתי מביטה בחבה וכבוד לפעולות ״טייסת הגליל״ ״ H נחום ש פי גל ממלא מקום מפקד החטיבה 4 מבוא * רבים מלוחמי הטייסת שירתו בחיל האוויר לאחר סיומה של המלחמה. חלקם אף הגיעו לתפקידי פיקוד בכירים ביותר, ותרמו לעיצוב דמותו של החיל, לקביעת נורמות וסטנדרטים שלאורם צעד החיל ברבות השנים, ולגיבושו לרמה המקצועית הגבוהה בה הוא נמצא מאז ועד היום; במסגרת הנצחת פעולות טייסת הגליל במלחמת העצמאות, החליטו ותיקיה בסיוע עמותת ידידי חיל האוויר ומועצת יבנאל, להקים במושבה ששימשה בסיס ראשון לטייסת אנדרטה, וכן להנציח את מורשתה בספר זה, שיסייע בידי הקורא להבין את המניעים להקמת הטייסת שתרמה לצמיחת כנפי חיל האוויר הישראלי. ליקוט העובדות ופרסומן בספר הייתה עבורנו חובה כלפי לוחמי הטייסת, ילדיהם ונכדיהם, ולכל המתעניין בתולדות מלחמת העצמאות באוויר. ברצוני להודות לכל ותיקי הטייסת, לתורמים הנדיבים, לעמותת ידידי חיל האוויר, לחוקר תולדות התעופה בישראל נעם הרטוך, ולגורמים השונים שתרמו למאמץ המחקר, האיסוף הכתיבה וההוצאה לאור של ספר זה. * * * 5 הקדמה ה ק ד מ ה חלפו חמישים שנה מאז נסתיימה מלחמת העצמאות, ומדינת ישראל קמה בסערת הקרב. מלחמה זו, מבחינתו של חיל האוויר, הייתה מלחמת ״האנשים המופלאים במכונות המעופפות״, האנשים ברוחם ובמירצם הפיחו רוח חיים במטוסים הקלים שנבנו ברובם כמטוסי ספורט ותיור, ולא הותאמו מלכתחילה לשמש במטוסי לחימה. חיל האוויר שמלחמה זו היוותה עבורו כור היתוך, נאלץ לאלתר תורת לחימה, להשתמש בצורה מיטבית בכלים שעמדו לרשותו, ואלה לא היו רבים, לפחות לא בחודשיים הראשונים, ולגבש לצוות לוחם קיבוצניקים, מושבניקים, עירוניים, מתנדבי חוץ־לארץ, מגוייסי חוץ-לארץ ועולים חדשים, שלכאורה לא היה להם דבר במשותף, מלבד הרצון העז לראות בנצחון צה״ל, ולתרום להקמתה של מדינה עברית בארץ ישראל. הניסיון הזה הצליח במלואו, וסיפורה של טייסת הגליל אינו אלא אבן אחת בחומה הבצורה שהקים צה״ל במהלך המלחמה כדי לאפשר את שחרור הארץ מהצרים עליה, ולהגשים חזון בן אלפיים שנה. ספר זה המו פרי יוזמתו ומרצו של אל״ם (מיל.) משה פלד, מפקדה השלישי של טייסת הגליל, שתמך ועודד לאורך תקופת המחקר והכתיבה, והביא לראיית מחקר זה בדפוס. תודתי נתונה לו. המחקר מתבסס במידה רבה על מסמכי ארכיון צה״ל, וברצוני להודות למיכל צור, סגנית מנהל הארכיון, על אישור השימוש במסמכים אלה בספר זה. את המחקר ליוו מראשיתו אנשי ענף היסטוריה ומידע במפקדת חיל האוויר, סא״ל אבנר פז, ראש הענף, ורס״ן אבי כהן, ראש מדור מחקר, שעצותיהם הנבונות והערותיהם תרמו לשלמותו של הספר מבחינה היסטורית. וותיקי הטייסת, אברהם בלטיטה וישעיהו ״בודי״ בודילבסקי קראו את טיוטת המחקר והעירו הערות בונות, וסייעו בידי להבין את האווירה ה״פלמ״חאית״ המיוחדת ששרתה על הטייסת בתקופתה הראשונה והקריטית. תודה מיוחדת לנשיא עמותת ידידי חיל האוויר אלוף (מיל.) עמוס לפידות שסייע רבות לראיית הספר בדפוס, לאל״ ם (מיל.) יעקב (ג׳קי) שפורן, מנכ״ל עמותת ידידי חיל האוויר, שריכז את מלאכת ההפקה וסייע בהוצאת הספר לאור. 7 הקדמה תודה מיוחדת לעודד רז ושי מורגן, שעבודות המחקר הראשוניות שלהם על הטייסת היוו בסיס לספר זה, ולבסוף תודתי לכל אנשי הטייסת, שכן ההיסטוריון אינו אלא זה שמלקט את העובדות ומעלן על הכתב, אך הלוחמים הם אלו שיוצרים את העובדות, ולוחמי טייסת הגליל ראויים למלוא ההערכה וההוקרה על תרומתם לשחרור הגליל במלחמת העצמאות באמצעים הדלים שעמדו לרשותם. תודתי נתונה לאלי שליט, מנאמני עמותת ידידי חיל האוויר, שבזכות נדיבותו, התאפשרה הפקת ספר זה ולחברת תקר אינטרנשיונל בע״מ, ירושלים, על תרומתה להוצאת הספר לאור. תל־אביב, אוקטובר 1998 נעם הרטוך 8 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי פרק א׳ הקלוב הארצישראלי לתעופה, חברת ״אוירוף׳ ומהלקת הטיס של הפלמי׳ה הקלוב הארצישראלי לתעופת ב־ 27 בדצמבר 1935 הוקם ״הקלוב הארצישראלי לתעופה״, מועדון ספורט התעופה שאיגד במסגרתו את מועדוני ״הגמל המעופף״ וה״שחף״, וכלל גם את ״אירגון נשים חובבות תעופה״ (נח״ת). המועדון הקים חמישה סניפים מרכזיים, הגדולים בהם בתל-אביב וחיפה, והקטנים יותר בירושלים, בעמק־יזרעאל ובגליל העליון. הקלוב עסק בעיקר בפעילות דאייה שנערכה ברובה בשבתות, בלימוד תיאורטי ובבניית טיסנים. 1 באפריל 1936 נפתח קורס הדאייה הראשון במחנה ליד גבעת בתר, בו השתתפו 15 חניכים, ובסיומו הוסמכו שישה. הקורס נערך בחסות מחלקת התעופה האזרחית של ממשלת המנדט הבריטי, וראש המחלקה המייג׳ר גאמבלי חתם על תעודות ההסמכה של הדואים. ביולי 1937 נפתח מחזור שני בגבעת המורה בעמק-יזרעאל, ליד בית הספר החקלאי ״כפר-ילדים״. במחזור זה השתתפו 37 חניכים, שכולם הוסמכו בסיומו, ברמות כאלה ואחרות של דרגות דאייה, ובקיץ 1939 נערכו עוד שלושה מחזורים, אחד בבת־ים ושניים בהר הכרמל. 2 בשנת 1939 החלה התעניינות ״ההגנה״, בשילוב פעילות הקלוב במערכת ההגנה הארצית, לצבור תנופה, ואולם חיכוכים בינאישיים על רקע ניהול הקלוב, בין הוותיקים המייסדים לבין אנשי ״ההגנה״, גרמה להיחלשות הפעילות בקלוב, והתופעה החמירה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעיקר עקב גיוס והתנדבות חברים רבים למאמץ המלחמתי לצד בריטניה ובעלות הברית, בהם מדריכים, טייסים וטכנאים. ואולם משנת 1943 ואילך שוב נרשמה בסניפים פעילות ערה, ועיקר פעילות הדאייה בוצעה תחת כנפי ״פלמ״ח תעופה״, פלוגת התעופה של הפלמ״ח, שלצורך הסתרת פעילותה הבטחונית מעיני הבריטים, כונתה ״סניף הגליל התחתון של הקלוב לתעופה״. 3 השפעת ״ההגנה״ בשלב זה על פעילות הקלוב הייתה דומיננטית ביותר, ולמעשה הפכה פעילות הקלוב משנת 1943 ועד תחילת מלחמת העצמאות להיות חלק בלתי נפרד ממחלקת הטיס של הפלמ״ח. 9 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי בשנת 1946 החל הקלוב לעסוק גם בהדרכת טיס מוטורי עם רכישתו ,(VQ-PAS לימים ,G-AHHV) אוטוקרט J1 בבריטניה של מטוס אוסטר ׳ שפעלו בארץ ישראל עוד RWD13 שנוסף לזוג מטוסי טיילורקרפט ומטוס קודם לכן. בשנות קיומו, מ 1937- עד מאי 1948 ערך הקלוב עשרים ושניים מחנות דאייה בהם השתתפו 264 דואים שביצעו 4630 זינוקים. רבים מבוגרי הקלוב הצטרפו לשירות האוויר ומשם הגיעו גם חלקם לטייסת הגליל. חברת ״אוירוף׳ בשנת 1936 הייתה רשומה בארץ ישראל חברת תעופה מסחרית אחת בלבד, שהוקמה ב 18- ,(PALESTINE AIRWAYS) ״נתיבי אוויר ארצישראליים״ בדצמבר 1934 כמיזם משותף לחברת התעופה הבריטית הלאומית ״אימפריאל איירוייס״ ולפנחס רוטנברג, מקים תחנת החשמל בנהריים. אך החברה החלה לפעול רק ב- 11 באוגוסט 1937 , כשקלטה שני מטוסי שורט וחנכה קו טיסה סדיר ראשון מלוד לביירות דרך חיפה, כאשר כל ,S16 סאיון אנשי צוות האוויר שלה היו בריטים, דבר שלא איפשר הפעלתה לצורכי ביטחון הישוב. לכן הוקמה בשנת 1936 חברת תעופה שנייה בשם ״אוירון״, שבמניותיה החזיקו הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי והסתדרות העובדים בא״י, ושהיוותה למעשה זרוע בטחונית־אווירית של הישוב, במסווה של פעילות עסקית-אזרחית, כדי לחמוק מעיניה הבולשות של ממשלת המנדט. הצורך להתרחק מחשיפה, ולפעול ממקומות בהם הנוכחות הבריטית הייתה מועטה יחסית, קבע את מיקום בסיס החברה באפיקים ובאשדות יעקב שבעמק הירדן. במארס 1938 נפתח המחזור הראשון של קורס הטיס במסגרת חברת ״אוירון״, ואולם בניגוד לקורס הטיס הראשון של קלוב התעופה, קורס זה לא היה מושתת על יסודות איתנים, דבר שנבע בעיקר מאופיו של המדריך הראשי הבריטי גריי, ממחסור כרוני במימון, מתוצרת פולין, ששימשו RWD8 - ומשמישותם הנמוכה של שלושת מטוסי ה כמטוסי אימון ראשוני. 4 בהמשך פעילות בית הספר לטיסה של ״אוירון״, הוחלף המדריך הראשי גריי במדריך טיס יהודי יליד גרמניה, אתסט רפפורט, שהוחלף עד מהרה במדריך טיס ראשי שלישי תוך שנה, הארצישראלי יליד פולין עמנואל צוקרברג(צור), שהשתלם בצרפת בהדרכת טיס. ב 5- באפריל 1939 נפתח המחזור השני של קורס הטיס באוירון והוא נמשך כחודש ימים. השתתפו בו תשעה חניכים, אמיל פוהורילה (פורן), אברהם בייטנר, יצחק נול, יוסף אופין, יוסף קרופינסקי (קרן), אברהם מחול, יעקב תירושי, יצחק הננסון ואורי ברייאר. 10 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי . טכס הסיום נערך בעמק הירדן ב 20- ביולי 1939 קורס הדאייה בכפר-ילדים, 1943 . מימין משה פלדמן, משמאל מנחם ברנשטיין בוועדת העבודה והימאות של הקונגרס הציוני הכ״א, שהתכנס באוגוסט 1939 בבאזל נאמר: ״הועדה מקדמת בברכה את הפעולות של חברת ״אן ירו ן״ להכשרת טייסים עבריים בבית הספר לתעופה, ומציינת בסיפוק רב את התפתחותם של הקלובים לתעופה בארץ, את הדאגה לתעופה העברית של ״מפעלי התעופה בא״י״, וביחד עם הערכת ההתחלה החיונית הזאת תובעת הועדה מצד הנהלת הסוכנות: א. לצרף את הטיפול בתעופה העברית לתפקידים הישרים והמדים של מדור הים אשר במחלקת העבודה, ואשר יהפוך למדור לפעולות ים ותעופה. ב. לדאוג להשקעות נוספות במפעלים הנ״ל, אשר בהתפתחותם הנמרצת מעוניין הישוב והמפעל הציוני, בייחוד בשעת חירום זו...״, 11 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי . חניכי קורס הטיס של האצ״ל בלוד - אפריל 1939 רביעי משמאל בנימין כתנא, מאחורי החניכים שלושת מטוסי הטיילורקרפט של ״שרות י א״י לתעופה״ במאי 1940 סיים קורס טיס נוסף של אוירון את לימודיו, במסגרתו הוכשרו 30 טייסים לדרגת רשיון טיס א׳ - הבריטים לא אישרו מתן רשיונות מעבר לדרג זה בכל רחבי האימפריה. חודש לאחר מכן הועבר בית הספר לטיסה של אוירון מאשדות-יעקב ללוד. בין מאי לאוקטובר קוים קורס נוסף אותו סיימו בהצלחה 22 חניכים נוספים. לא רק ארצישראלים השתתפו בקורסי הטיס של אוירון, היו בהם גם אזרחים בריטים ששירתו בממשלת המנדט חיל החפרים הבריטי והצבא האוסטרלי, כו ,RAF בארץ־ישראל, קציני התנהל משא ומתן על שילוב טייסים פולנים באימונים במטוסי החברה. פעילות ההדרכה הופסקה בין מאי 1940 לאוגוסט 1941 לאחר ששדה התעופה לוד הופקע לצורכי המאמץ הצבאי, והחל לשמש כבסיס לטייסות וחיל האוויר המלכותי האוסטרלי. מבין בוגרי קורסי הטיס של החברה RAF עד אותו מועד, היו שניים שהצטרפו ברבות השנים לטייסת הגליל, ולטר פרונט, שהתגייס ב־ 26 ביולי 1943 לצבא הבריטי כמכונאי מטוסים בדרגה וסיים את שירותו שם ב- 11 באפריל 1946 , וחיים אוירא, חקלאי ,ACI ממושב נטעים שהצטרף בשנת 1947 לשירות האוויר. ב- 24 באוגוסט 1941 חודשה פעילות ההדרכה בלוד, ובאוקטובר חודשה פעילות הדאייה במסגרת בית הספר בכפר-ילדים. מאז הקמתה ועד ה- 30 בספטמבר 1941 , הכשירה 12 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי ,(PPL חברת ״אוירוף׳ 60 טייסים בעלי רשיון דרג א׳ (רשיון טייס פרטי ושבעה נוספים היו בשלבי סיום הקורס. במקביל, נעשו מאמצים לאפשר יציאתם של עשרה בוגרים לקורס מתקדם, ולהכשיר שניים מהם לקבלת רשיונות דרג ב׳. כמו כן תוכנן להיפתח קורס חדש בין אוקטובר 1941 לספטמבר 1942 , בו היו אמורים להיכלל 18 חניכים חדשים, ואולם עקב התקדמות השריון הנאצי במדבריות צפון אפריקה, הופסקה ביוני 1942 פעילות בית הספר, ובספטמבר הופסקה כליל פעילות החברה גם בתחום המסחרי. 7 שדה התעופה בלוד הפך להיות בסיס צבאי שוקק חיים ובו מטוסי קרב והפצצה, שחלקם יצאו בקביעות לתקיפת שדות הנפט בפלויישט שברומניה, ופעילות ההדרכה הפריעה קשות לקיום פעילות צבאית סדירה. הנהלת חברת ״אוירון״ שקלה להעביר את בית הספר לעמק הירדן, ואולם הדבר נתקל בהתנגדות ממשלת המנדט. בלבאנט, את חידוש פעילות בית RAF^ ב 9- במארס 1943 אישר מפקד הספר לטיסה בלוד, והדבר הפיח רוח חיים בחברה ובתכניות ההתרחבות שלה. במסגרת זו תוכנן רכש רחב היקף של כלי טיס, לא פחות משבעה מטוסים בגדלים שונים, בהם גם מטוסים שיאפשרו העלאת רמת הקורסים מדרג רשיון א׳ לדרג רשיון ב׳. בפעילות בית הספר לטיסה של החברה נלקחו בחשבון גם צורכי ההדרכה של קלוב התעופה, ובתכנית הפיתוח נאמר: ״כבעבר, בן גם בעתיד, תצטרך החברה לתמוך בפעולות הקלוב הארץ-ישראלי לתעופה, המכוונת לחינוך ולהכשרה מוקדמת של הנוער בבתי הספר, בארגוני נוער וכוי על ידי הכנה עיונית, בניית מודלים, בניית ותיקון דאונים, ובעיקר בדאייה, המשמשת הכשרה מוקדמת מצויינת ללימוד בבית הספר לתעופה״.* ואולם, סכסוכים פנימיים וחולשת הנהלת החברה מאז פטירתם של דב הוז ויצחק בן־יעקב, גרמו לירידה הדרגתית בפעילות ״אוירון״, ובין השנים 1948 לא חודשה פעילות ההדרכה בהיקף הנדרש. במקביל לירידה זו, ־ 1942 נרשמה עלייה בפעילות מחלקת הטיס של הפלמ״ח, שהפכה להיות המסגרת היחידה להכשרת טייסים תוך ראיית צורכי הביטחון של הישוב. למרות הקשיים שנתקלה בהם בסוף דרכה, הכשירה חברת ״אוירון״ מיום הקמתה ועד סגירתה 140 טייסים, שרבים מהם הצטרפו בשנת 1947 לשירות האוויר והשתתפו במלחמת העצמאות. כמו כן רכשה 14 כלי טיס מסוגים שונים ושישה דאונים שהופעלו במסגרת קלוב התעופה. 9 13 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי מחלקת הטיס של הפלמ״ח מלחמת העולם השנייה, שפרצה בספטמבר 1939 , היוותה את הגורם המאיץ להחלטת המפקדה הארצית של אירגון ״ההגנה״ להקים כוח צבאי עצמאי לישוב העברי בארץ־ישראל, החלטה שגובשה סופית בל״ג בעומר תש״א ( 15 במאי 1941 ), עם ההכרה בקרב מנהיגות הישוב כי הצלחותיה המתמשכות של מכונת המלחמה הנאצית בחזית אירופה, ופריצתה אל עבר האגן המזרחי של הים התיכון וצפון אפריקה, עלולה לסכן באורח מיידי וקרוב את הישוב היהודי שנסמך על הגנה בריטית מתוקף המנדט שניתן לה בוועידת סאן-רמו ב־ 24 באפריל 1920 , ובו התחייבות להגשמת הצהרת בלפור בדבר הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. ברור כי האינטרס האסטרטגי הראשון במעלה של ממשלת בריטניה היה להבטיח את מיגור שלטון הרייך השלישי באירופה, כמי שאיים ישירות על שלמותה של הממלכה המאוחדת עצמה, אך חשיבות המזרח התיכון לצורך כך בכלל, וחשיבות שטחי המנדט הבריטי המצויים בה בפרט, היו בהיותם נדבך בתכנית ההגנה הכוללת כנגד ההתפשטות הגרמנית ובמיוחד ההתקדמות המהירה של גייסות השריון של רומל במדבריות צפון אפריקה. את הצהרת בלפור התמציתית לכשלעצמה ניתן לפרש כהתחייבות בריטית שלא לזנוח את הישוב הקטן במסגרת המאמץ הכולל להדביר את הנאציזם ולאפשר בכך ליהודים לייסד בית לאומי תוך הישענות על סיוע בריטי לצורך השגת מטרה זו. 10 14 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי קורס הטיס המוטורי הראשון של מחלקת הטיס של הפלמ״ח ליד מטוס האימון הראשוני מימין לשמאל משה פלדמן,מנחם ברנשטיין, פרץ גרוסר,צבי .(VQ-PAG) RWD-8 מדגם מימין לשמאל ששון נוביקויעקב בן-חיים a מנט (מכונאי). בורעי הסיכון לפלישה גרמנית לארץ־ישראל, והכרת מנהיגי הישוב בעוצמת הצבא הגרמני, הביאה לפיתוח החשיבה ההגנתית במושגים של כוח מחץ קטן יחסית בהיקפו שמטרתו לפגוע בכוח גדול ממנו על ידי נקיטת פעולות בסגנון גרילה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בעלון הפלמ״ח ״פעולות גרילה הן המתאימות ביותר לארץ-ישראל, הן בגלל מצבה המדיני והן מפאת מבנה הטופוגרפי״." בהידברות עם הבריטים, ותוך ראיית המטרה המשותפת כבסיס לשיתוף פעולה, הוכנה ״תכנית פעולה לאחר כיבוש ארץ־ ישראל בידי שביסודה פעילות חבלה ,(The Palestine Post-Occupation Scheme) האויב״ ומחתרת כנגד הפלישה הגרמנית הממשמשת ובאה. התפיסה שרווחה אז בקרב מנהיגות ״ההגנה״ הייתה כי כיוון הפלישה יהיה מדרום, ולכן יש לבצר מובלעת שתתבסס על העיר חיפה, שבתחומה הן נמל ימי והן שדה תעופה, שתהווה את סטלינגרד של היהודים בארץ- ישראל." הערכת ״ההגנה״ לא הייתה נטולת יסוד, שכן כבר בספטמבר 1940 פרט הגרוס- מפקד הצי הגרמני, את מגמות האסטרטגיה ,(Raeder) אדמירל אריך ראדאר הצבאית הנאצית בזירת אפריקה/המזרח התיכון: ״התקדמות מסואץ דרך פלשתינה וסוריה עד לטורקיה היא הכרחית. . .״." 15 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי ברי אם כן כי את המרחב שבין סואץ למרכז הארץ יש לראות כשטח שבו ייעשה הניסיון לבלום את הצבא הגרמני. לצורך כך עובדה תכנית הגנה ארצית שנודעה בשם ״תכנית חיפה״ ולצורך ביצועה גויסו יותר מ 1000- אנשי פלמ״ח, שאימוניהם הפכו אינטנסיביים לקראת יוני 1942 עם פריצת כוחות הוורמאכט לאל־עלמיין. היעדר נשק בכמות מספקת הייתה אחת הבעיות המרכזיות שעימן התמודדו לוחמי הפלמ״ח, ותכופות נאלצו לצאת לאימונים כשמקלות מהווים תחליף לרובים. בנובמבר 1942 התהפך הגלגל בחזית צפון אפריקה, וכוחותיו של רומל החלו נסוגים אל מול מתקפה בריטית מתואמת ומוצלחת יחד עם עוצבות אמריקאיות. נסיגה זו הביאה לירידת המתח בקרב הישוב והפניית תשומת הלב האסטרטגית מעמידה מול השריון הנאצי לעמידה מקומית מול כוחות ערביים עוינים. עקב כך הועברו כוחות הפלמ״ח, כשש פלוגות ובהם כ 800- לוחמים, מנקודות הפריסה הקדמיות אל מחנות הקבע, 18 קיבוצים וקבוצות ומושב אחד." מספר לוחמי פלמ״ח, שהיו בעלי עניין בתעופה התאספו במשק שריד, והתארגנו להשגת אישור מטה הפלמ״ח לשילובם בקורסים לדאייה וטיס שהותרו על ידי שלטונות המנדט הבריטי לארצישראלים בהיקף מבוקר. חלק מהאנשים שנתאספו בשריד ראו בדאייה ובטיס ענף ספורטיבי גרידא, בעוד אחרים ראו בחזונם את התעופה משתלבת במאמץ הכולל להגנת הישוב, על ידי הקמת פלוגה אווירית, במתכונת הפלוגה הימית ״פל״ים״ שהורכבה רובה ככולה מכ־ 1400 ימאים, מתנדבים מצאי הצי הבריטי. פעילות הפל״ים הוסוותה כלפי הבריטים כפעילות ספורטיבית במסגרת אגודות כמו ״הפועל״, ״אליצור״, בתי ספר ומועדונים לשיט, במידה רבה בדומה לפעילות התעופתית האזרחית שהייתה נהוגה בארץ ישראל בתחילת 15. שנות ה 40- במסגרת התארגנות זו, הוחלט במפקדת הפלמ״ח על הקמת ״מחלקת תעופה״, שגרעינה יהיה מורכב מבוגרי קורסי טיס מבתי הספר האזרחיים, ומקרב חברי הקלוב הארצישראלי לתעופה שעסקו בדאייה." ההחלטה לא הגיעה לכלל קרימת עור וגידים, משום שעדיפות עליונה ניתנה בפלמ״ח למוכנות הכוח לעימות עם צבאו של רומל, וכל כוח האדם שהיה מצוי בשורות האירגון הוקדש למטרה זו, בין אם לוחמים, טייסים או שייטים. כאמור, נסיגת הגרמנים מפני צבאות בעלי הברית בצפון אפריקה, גרמה לשינויים גם בהתארגנות הפלמ״ח, ובסידור מחדש של סדר 16 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי העדיפויות. כך אורגנו בחודשים ינואר ואפריל 1943 שני קורסים ראשונים להכשרת ימאים, גם מתוך ראיית הצרכים הבטחוניים הטהורים, אך גם מתוך הצורך לסייע בהורדת מעפילים מספינות בלב ים ולאורך החופים. הפלוגות הימיות של הפלמ״ח היו מצוידות בסירות שעלות רכישתן ואחזקתן הייתה זולה יחסית, לא כן לגבי כלי טיס, שנדרשו לתחזוקה מורכבת יותר, ברמות בטיחות גבוהות בהרבה. כלי טיס קלים היו אז ברשות בתי ספר אזרחיים וחברות תעופה קטנות, שפעלו בישוב במסגרת רשיונות שהוענקו להם על ידי מחלקת התעופה האזרחית בממשלת המנדט. כלי טיס אלה, שיכולתם להוביל נוסעים ומטען הייתה מוגבלת, אך התאימו ביותר לאימון והדרכה, הורשו לפעול באורח חוקי והיוו למעשה את הגרעין סביבו נקבצו חובבי התעופה והטיס במטרה ללמוד ולהשיג רשיון טיס ממשלתי. בתחילת 1943 פעלו בארץ כ־ 11 מטוסים קלים מסוגים שונים, שני מטוסי ,RWD-8 שלושה מטוסי ,BL בהם שלושה מטוסי טיילורקרפט מיילס הוק ומיילס ,RWD-15 ומטוסים בודדים מהדגמים ,RWD-13 פאלקון, כולם מטוסים חד-מנועיים בעלי הגאים כפולים להדרכה. 17 בנוסף לכלי הטיס המוטוריים, פעלו בארץ כ 28- דאונים וגילשונים, חלקם יובאו ארצה בידי חובבי דאייה וחלקם נבנו בארץ, בהם 13 מדגם ורונה, G35 שני פוהו ,G35 שלושה גרונאו־בייבי, שלושה קומאר, שני פוהו ואחד לפחות מדגם ,ESG משופרים (כונו ״השחף״), שני צ׳אייקה, 1-2 מדגם אולימפיה. 18 שני מהנדסי תעופה ארצישראלים בולטים בתחום בניית DFS הדאונים היו אמיל פוהורילה (פורן) יליד גרמניה, ופידיה פיאטלי יליד איטליה. פוהורילה עלה ארצה באפריל 1935 עם קבוצה של חובבי דאייה בהם ד״ר זולטן, ארנסט רפפורט, א. מאיירשטיין וד״ר רודולף פייגה, שגם הביאו אתם שני דאוני גרונאו בייבי לביצוע תחרויות דאייה ב״מכביה״, ,G35 במסגרתה הוצגה גם תערוכה תעופתית. 9נ הגילשון שתכנן מדגם פוהו ראשון הגילשונים שתוכננו ונבנו בארץ-ישראל, הושלם בשנת 1935 , ושלוש שנים מאוחר יותר הושלם תכנונו של דגם משופר.(*) 20 פידיה יעקב פיאטלי, יליד רומא, היה דוקטור להנדסה אווירונאוטית ועבד במפעל המטוסים המפורסם קאפרוני. במארס 1945 עלה ארצה והציע את שירותיו לקלוב התעופה. בתחילה עסק בשיפוץ הדאונים והגילשונים הקיימים, ובשנת 1947 אף השלים בניית דאון ראשון מפרי תכנונו, פה - 33 שכונה ״תינוק״(**)." 17 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי קורס הדאייה בכפר•ילדים. משה פלדמן ליד הדאון על סמך תשתית זו, הורכבה במסגרת הפלמ״ח מסגרת שכונתה ״סניף הגליל התחתון של הקלוב הארצישראלי לתעופה״, שפעלה בדאייה מהורשת כפר ילדים ליד גבעת המורה. ארבעת המצטיינים בדאייה נשלחו לקורס טיס מוטורי במסגרת חברת ״אוירון״ ברמלה, והשתכנו בקיבוץ נען מוסווים כחברי הקיבוץ." חודש לאחר סיום קורס הפל״ים השני ביוני 1943 נחנך איפוא קורס הטיס הראשון של הפלמ״ח שהיה למעשה קורס דאייה ובו עשרים וששה חברי הפלמ״ח מפלוגותיו השונות. כמפקד הקורס נקבע ששון נוביק (נבות), כמדריך הדאייה הראשי ד״ר ארנסט רפפורט, וכמדריך ״תיאוריה״ דויד אברמוביץ׳ (אביר). אמיל פוהורילה נתמנה כאחראי על אחזקת הדאונים. הקורס הראשון נמשך כחודש ימים, ובסיומו זכו כל משתתפיו להסמכתם כדואים בדרגה א׳. תריסר מתוכם זכו בהסמכה בדרגה ב׳. 25 בדצמבר 1943 הוחל בחברת ״אוירון״ בקורס הטיס המוטורי הראשון לחברי הפלמ״ח. בקורסים אלה היו חניכים נוספים שאינם חברי הפלמ״ח, ועקב מגבלות המקום נשלחו מטעם הפלמ״ח בכל מחזור ארבעה חניכים. שילובם של ה״פלמ״חאים״ בקורס לא עבר ללא תקלות והיתקלויות חברתיות, שנבעו ככל הנראה מאופיים ״הלוחמני״, או כפי שהגדיר זאת זרובבל גלעד: 18 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי ״חברת ״אוירו(״ לא הסכימה, ואף מדריכיה לא תמיד קיבלו בספר פנים יפות את הפלמ״חאים הללו, שכידוע הם שחצנים מעט וגאים- חצופים (ולא הבינו שאותה שחצנות, כביכול, ואותה גאווה לא באה אליהם אלא על שום שלייעודם הפרטי כטייסים, הקדימו את הייעוד הפלמ״חאי,שהטיס אינו אלא חוליה אחת בו)״. 26 את ארבעת החניכים הראשונים בקורס הטיס המוטורי, ששון נוביק (נבות), יעקב בן-חיים, (״בלק״), פרץ גרוסר ומשה פלדמן (פלד), הדריכו עמנואל צוקרברג (צור), וארנסט רפפורט אותו הכירו היטב מימי הדאייה בכפר מתוצרת פולין, ובסיומו הוענק RWD-8 ילדים. ההדרכה בוצעה על מטוס ׳. בסוף יולי 1944 נערך המחזור השני, A לבוגרים רשיון טיס פרטי בקבוצה ׳ אותו סיימו שלמה מילר, דויד שפרינצק, אריה רובינס, אלכס מנדלסון, אנשל כרמי והטייסת היחידה דיתה בן-יעקב. 27 באפריל 1945 קובצו עשרת הטייסים שלמדו טיס ברמלה, והטייס פנחס (פיניה) בן-פורת שלמד לטוס במסגרת חברת ״אוירון״, למסגרת שכונתה אז לראשונה ״מחלקת הטיס״. על אף שמה ״התעופתי״, הרבו חברי המחלקה בפעילויות צבאיות שגרתיות, כחבלנים, סיירים ומאבטחים, ומבחינה אירגונית שוייכו כמחלקה בפיקודו של שלמה מילר, בוגר מחזור קורס הטיס השני, במסגרת פלוגה ז׳ של הפלמ״ח שהייתה תחת פיקודו של יוחנן זריז. במרוצת שנת 1945 הוכשרו שלושה מחזורים נוספים, אותם סיימו אלי פיינגרש (אייל), אהרון קאופמן (געתון), דויד קיפניס, גבריאל רפפורט (״גברוש״) ועמי פורר (מחזור שלישי), שמואל וודלס, נחום בירנבוים (בירן), וישעיהו בודילבסקי(״בודי״)(מחזור רביעי), יהודה ארבל(פופקו), צבי זיבל (״צ׳יבי״), אהרון נחשון ואריה עוז (מחזור חמישי). בתחילת 1946 החליף יעקב בן-חיים את שלמה מילר כמפקד המחלקה, ובסוף אותה שנה הוחלף אף הוא בידי עזריאל (״עזרי״) ספיבק (רונן), כשהמחלקה מתוגברת בחניכי המחזור השישי, נתן נוביק (נבות), יצחק (״טולקה״) רודניצקי (ארד), זאב (״סטף״) ורטהיימר, אריה אלוף, מתי סוקניק וזאב מסינגר. 28 משנת 1946 ואילך, החלו טייסי הפלמ״ח לפעול כזרוע אווירית של האירגון, בעיקר במשימות עזר מבצעיות כגון צילומי אוויר, סיורים (בעיקר בנגב) RWD-8 - והטלת דואר וציוד מן האוויר. מרבית הטיסות בוצעו במטוסי ה והטיילורקרפט, כאשר מהאחרון בוצעו עיקר משימות הצילום האווירי. שהיה מחוסר חופה, היו מטוסי RWD-8 - שכן, להבדיל ממטוס ה הטיילורקרפט בעלי תא טייס סגור, והדבר איפשר צילום מבלי שהדבר ייראה מהקרקע. לצי המטוסים ששרת את מחלקת הטיס, נוספו באוגוסט 19 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי טייגר־מות. DH82C 1947 שני מטוסים חדשים מדגם דה-הווילנד קנדה המטוסים שהובאו ארצה בדרך הים, נרכשו בעודפים מידי חיל האוויר המלכותי הקנדי, מתרומות של אירגון נשים חובבות תעופה(נח״ת), והורכבו בארץ. בסוף אוקטובר נכנסו לשירות כשהם נושאים אותיות זיהוי אזרחיות והטיילורקרפט. RWD - מנדטוריות, כפי שגם היה מקובל לגבי מטוסי ה מטוסי הטייגר-מות לא היוו ״קפיצת מדרגה״ מבחינה טכנית או מבצעית, שכן ביצועיהם הקבילו פחות או יותר לביצועי המטוסים האחרים ששירתו את טייסי הפלמ״ח, ואולם לאחר שנים רבות של היעדר משאבים לרכישת כלי טיס נוספים, הייתה חשיבותם של המטוסים בעיקר בעיבוים את הצי הקטן של המחלקה. חופות תא הטייס(שהיו חיוניות לחימום תאי הטייסים בתנאי החורף הקנדי) הוסרו מהם בארץ, הן כדי לאפשר ״אוורור״ והן כדי לאפשר צילומי אוויר. עם כניסתם לשירות של מטוסי הטייגר־מות, הם הוטסו לשדה חיפה, שם שימשו כגף צילום בפיקודם של ממלאי מקום מפקד המחלקה, יצחק (״צחיק״) יבנה ועזריאל ספיבק. הייתה זו הפעם הראשונה בה צולמו אתרים בצפון הארץ, בהם מחנות הצבא הסורי ברמת הגולן ונתגלה עיבוי המערך הצבאי. 29 ב- 10 בנובמבר 1947 הוקם ״שירות האוויר״, בזרועה האווירית של ההגנה, לקראת החרפת המצב הבטחתי בארץ-ישראל, שהצריך אירגון הכוח האווירי במסגרת צבאית, תוך השלת החזות האזרחית שיצרה הפעילות במסגרת חברת ״אוירון״ וקלוב התעופה. לרשות השירות עמדו 11 כלי טיס, RWD 15 ראפיד, מטוס DH89A בהם מטוס דו-מנועי מסוג דה הווילנד סי-בי, בנוסף למטוסים ששירתו בעבר RC3 ומטוס אמפיבי מסוג ריפאבליק את מחלקת הטיס מסוג טיילורקרפט וטייגר־מות. כמו כן צורף מטוס אוסטר אוטוקרט שנרכש בבריטניה. בדצמבר אותה שנה החליט הפיקוד העליון של ״ההגנה״ לשלב את מחלקת הטיס של הפלמ״ח בתוך ״שירות האוויר״. המחלקה שכנה אז בקיבוץ יגור תחת פיקודו של יצחק יבנה, ופעלה משדה התעופה במפרץ חיפה, לאחר שנאלצה להעביר את מטוסיה משדה התעופה בלוד שהיה נתון תחת התקפות פורעים ערבים. הוצאת מסגרת המחלקה מהפלמ״ח היוותה את אחד השלבים הראשונים בטראומת פירוקו של האירגון ושילובו בצבא ההגנה לישראל חודשים מספר לאחר מכן. היטיב לתאר תחושה זו של ותיקי הפלמ״ח מפקד האירגון באומרו: 20 פרק א׳ - קלוב התעופה הארצישראלי ״היה זה אבר ראשון שנותק מגוף הפלמ״ח וגדול היה צערה של החטיבה ושל הטייסים באחד. אולם את מעונם פקדה גס ה ש ימח ה שיוזמת הפלמ״ח בפיתוח התעופה לא היה לריק ואמנם לא ארבו הימים וטייסים אלה קנו להם שם בשל טיסותיהם הנועזות במטוסים הזעירים שנתפרסמו בבינוי פרימוסים....״. 30 אוסטר א 13- עם מישקף אחורי מוארך (*) אמיל פוהורילה (פווץ), היה בשנות החמישים מנהל טכני של קלוב התעופה, עם אחרי ות כוללת על שיפוץ ותיקו ן מטוסי ודאוני הקלוב. בראשית שנות החמישים, עם הקמת גף מטוסי פייפר של משטרת־ ישראל, מונה כאחראי על תחז וקתם. בפברואר 1958 הצטרף למכו ן הממשלתי לבדק מטוסים (לימים התעשיה האו ו ירית לישראל (תע׳׳א), והיה בין מקימיה של חטיבת ההנדסה במפעל. באמצע שנות הששים עמד בראש המחלקה להנדסת תיכון אווירונוטי והיה ממתכנני מטוס התובלה הקל ״ערבה״. במאי 1968 במסגרת עבודתו בתע״א הושאל למינהל התעופה האזרחית במשרד התחבורה, והיה אחראי על פיקוח הליכי הרישוי של מטוסי ערבה וקומודור- ג׳ט שיוצרו בתע״א. הוא עבד בתע״א ובמי נהל התעופה עד שנת 1981 . אמיל פורן 2 2 . נפטר ב 19- בינואר 1986 בגיל 8 3 (**) ד״ר פיאטלי הצטרף בקיץ 1948 לחיל האו ו יר הישראלי, ועמד בראש מחלקת ההנדסה של החיל. בראשית שנת 1952 עבר למשרד הביטחון, שם עבד במדור למחקר ותכנון. נרצח בתל-אביב על ידי שודד, בעת שעמד בתור בקופת ״קולנוע צפון״, ב- 26 באוגוסט 1957 , בן חמישים היה במותו . 2 3 21 פרק ב׳ - חשרי מלחמה פרק ב׳ השרי מלחמה ־ הגליל ערב מלהמת העצמאות הכרזת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית ב- 29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האומות המאוחדות(או״ם) שהתכנסה בניו-יורק, על הקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, בארץ ישראל שנשלטה בידי הבריטים מכוח מנדט שניתן לבריטניה הגדולה בשנת 1922 , בוועידת סאן-רמו. בתום ההצבעה באו״ם הודיעה ממשלת בריטניה על ביטול המנדט, הודעה שנכנסה לתוקף מעשי ב- 14 במאי 1948 (ה׳ באייר תש״ח). כבר למחרת החלטת האו״ם החלו מעשי האיבה בארץ ישראל בין ערבים ליהודים בכל עוזם, שכן הערבים לא קבלו את החלטת האו״ם, ונחושה הייתה החלטתם לבטל את רוע הגזרה בכוחם הצבאי, שעלה על כוחו של הישוב העברי, הן בכוח אדם, והן בנשק וציוד. מרבית האוכלוסיה היהודית שכנה ברצועת החוף שבין חיפה לתל-אביב, בעוד נקודות מעטות היו פזורות במרחב הגליל ובנגב. בגליל ניתן היה להבחין בבירור בשתי רצועות התיישבות עיקריות ־ הגליל המזרחי, מעמק בית שאן דרך עמק הירדן והחולה ועד מטולה, והגליל המערבי, מחיפה עד חניתה ואילון דרך עכו ונהריה. על אף הגדרתן כ״רצועות״, לא היו אלה רצפים של ישובים, אלא תבניות התיישבות כלליות, שלאורכן פזורים ישובים במשורה, כשהמרחק בין האחת לשנייה רב. בעיה מרכזית בתבנית זו, הייתה הצורך להשתמש בדרכים וכבישים מחברים, שעברו דרך כפרים ערביים, ומטבע הדברים היוו סיכון רב לנוסעים בהם, כמו גם סכנת ניתוק לאותם ישובים, שהאספקה אליהם הייתה תלויה כמעט בלבדית, בהגעה דרך אותה מערכת דרכים פתלתלה. מבחינה בטחונית, הופקד איזור הצפון ערב המלחמה בידי חטיבת הצפון שכונתה ״לבנוני״, וכללה חמישה גדודי חי״ר תחת פיקודו של משה כרמל (זליצקי)(*), עד אותו זמן מפקד מחוז חיפה באירגון ״ההגנה״. מול חטיבת הצפון לא עמד בתחילה כוח ערבי מאורגן, אלא כנופיות שהיו מורכבות מכפריים, ומצעירים תושבי הערים הערביןת הגדולות, שברובם היו מובטלים וראו בעין יפה הפיכת מעמדם מ״שבאב״ ל״לוחמים״. ואולם, לצד הערבים המקומיים, עמדו מעבר לגבול שלושה צבאות ערביים מאורגנים, שהיוו סכנה ממשית לקיום החלטת האו״ם; הצבא הלבנוני, שהיה פרוס לאורך הגבול המשותף, אך כוחו וערכו הצבאי נמוכים, הצבא הסורי, שהיווה איום של ממש, בהיותו מצויד בשריון, ארטילריה ואוויריה, 23 פרק ב׳ - חשרי מלחמה והלגיון הערבי, שהגן על עבר הירדן, הוקם ואומן בידי הצבא הבריטי, ושידרת פיקודו הבכיר הייתה נתונה בידי קצינים בריטים מקצועיים. המלחמה בדרכים אחת התוצאות המיידיות של הכרזת האו״ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הייתה פרוץ מלחמת הדרכים, דרכם של הערבים תושבי הגליל למנוע את המשך קיומן של נקודות ההתיישבות היהודיות על ידי ניתוקן ממקורות האספקה ובידודן, תוך יצירת מצב איום בטחוני מתמשך. הנקודות העבריות בגליל היו מעטות, יחסית לפיזור הרחב של כפרים ערביים, ומרוחקות ממרכזי הכוח של הישוב העברי בארץ־ישראל, במקרה של הגליל, חיפה ואיזור הקריות. מרבית מלחמות הדרכים נוהלו בידי כנופיות מאורגנות ואנשי ״צבא ההצלה״ של פאוזי אל־קאוקג׳י, ובחודשים הראשונים לפעולתם זכו אך למעט שיתוף פעולה מצד הכפריים. ואולם, תחילת מעשי האיבה היזומים מצד הערבים, ופעולות הנגד של ״ההגנה״ הביאו להצטרפותם של אלה לפעולות האיבה, דבר שגרר אחריו תגובות קשות של ״ההגנה״ ולאחר מאי 1948 צה״ל, ובמיוחד טייסת הגליל, שכפרים ערביים מהם יצאו הפורעים היוו תדיר מטרה לתקיפתם. בין אלה ניתן למנות את עין-מאהיל, טורען, עיטרון, בלידה, מראר, בטיחה, קדש ומלכיה. בעמק החולה ניהלה את מלחמת הדרכים כנופיה מעורבת של מקומיים וסורים, שפעילותה גברה אחרי קרב כפר סאלד ב- 10 בינואר 1948 , בו ניסתה לראשונה יחידה סורית סדירה, בסיוע מקומיים, לתקוף ישוב עברי במטרה לכובשו. בקרב זה רוכז כוח בן כתשע מאות לוחמים, שעל אף יתרונם המספרי נכשלו במתקפה, ונהדפו על ידי מגיני הישוב בסיוע יחידת שריון בריטית, ומטוסי קרב בריטיים שביימו תקיפה על מוצב תל אל-קאדי הסורי. 1 כנופיה זו הותקפה בידי הגדוד השלישי של הפלמ״ח, לאחר שב־ 12 בינואר תקפו אנשיה מכונית חלב של קיבוץ שמיר, סמוך לכפר סאלד ולכפר הערבי מנצורה, מדרום לשאר־ישוב. חמשת הנוטרים שליוו את המכונית השיבו אש, ולאחר כעשר דקות של חילופי ירי, המשיכה המכונית בדרכה, ולוחמי הגדוד השלישי תקפו את הכנופיה שהתבצרה בבית בצד הדרך. משוריין בריטי סייע לאנשי הגדוד בקרב שנמשך שלוש וחצי שעות וכלל אש נק״ל ומקלעים, לסגת לכפר סאלד. מכיתת הפלמ״ח נפצעו ששה לוחמים, אחד מהם קשה. הבריטים הובילו את הפצוע קשה לכפר גלעדי. בדו״ח של מפקד הגדוד משה קלמן נאמר: 24 פרק ב׳ - חשרי מלחמה ״האויב פעל בראוי, בקליעות ומבחינה טאקטית. הערבים לבשו מדי צבא, מנוהלים על-ידי קצינים... אנשינו פעלו בראוי, לוחמים דרגה ראשונה. המטרה הושגה: הכביש לא נחסם. הכנופיות הפסיקו לפעול. השיירה ביום זה עברה ללא תקלה״. 2 ב- 16 בינואר יצאו תשעה מלוחמי הגדוד, לבושים בבגדי פלאחים ערבים לכביש עכו ־צפת חמושים בשמונה תת-מקלעים ומקלע אחד במטרה לתקוף את האוטובוס הערבי שיצא מצפת בשבע בבוקר. בגלל כמה תקלות הגיעו אל היעד באיחור והחמיצו את האוטובוס. ״התעכבנו בקרבת המקום שנקבע, וארבע״, דיווח מפקד הפעולה, ״הופיע טקסי ובו חמישה גברים. פתחנו עליו באש, הוא נעצר. התקרבנו וירינו בנוסעים... כולם נפגעו פרט לאחד, שקפץ לשטח מת. עלינו למכונית והסתלקנו. בקרבת מראר עמדה בצידי הכביש, כנופיה שמנתה כחמישים איש, לבושי בריציס (מכנסי רוכבים), מגפיים אדומים וכאפיות לבנות, מצוידים בתת-מקלעים טומיגאן ורובים אנגליים, קנדיים וגרמניים... האטנו את המהירות, ולידם הגברנו אותה.הם לא ירו בנו,כי הופתעו,עברנו את מראר והגענו לגינוסר״. כנופיות שהתמקמו בכפרים דישום(ליד דישון כיום) וקדיס(תל-קדש) תקפו את השיירות שנסעו למנרה ורמות נפתלי מסוף ינואר. ב־ 24 בפברואר הותקפה שיירה ליד רמות נפתלי ובקרב שהתפתח נהרגו שלושה יהודים, האחרים נמלטו ברגל, וכלי הרכב הושמדו בידי הערבים. גם במקרים אלה חשו לעזרת המגינים המקומיים יחידות צבא בריטיות. תקיפות מעין אלה היו עניין שבשיגרה עד לתחילת מתקפת הנגד של ״ההגנה״ באפריל (מבצעי ״מטאטא״ ו־״יפתח״). הכביש למנרה היה חסום, וכך גם הדרך להולכי הרגל בין מנרה לכפר גלעדי. מטוסי טייסת א׳ הצניחו למנרה אספקה, ורק לקראת סוף מארס הגיעו אליה שיירות של משאי ות. 3 ב- 27 במארס נתקלה שיירה משוריינת שהייתה בדרכה ליחיעם במארב, ובקרב שנמשך כעשר שעות נפלו ארבעים וששת מגיניה ומלוויה על מפקדם בן-עמי פחטר מחניתה. פעולות אלה לחבלה בדרכים, היו מכוונות להחלשת כוח הרצון של המתיישבים בנקודות, שהיו מרוחקות האחת מהשנייה, וברשותם אמצעי הגנה מועטים בלבד. ואולם, מדיניות ״ההגנה״ גרסה הגנה ואחיזה בכל ישוב, משום שעמידת הישובים מול הערבים תקבע בסופו של דבר את גבולותיה של המדינה. יעדים אותם יש להשיג על ידי הפיכת הדוקטרינה מהגנה להתקפה, בעיקר פגיעה בכפרים ערביים, דבר שחייב ריתוק לוחמים לקירבת הכפרים המותקפים, והרחקתם ממוקדי פעילות כנגד הישובים 25 פרק ב׳ - חשרי מלחמה היהודיים, ופגיעה בתשתיות מקומיות כגון גשרים ודרכים שהובילו אל הכפרים, ומהם מזרחה מעבר לגבול אל סוריה והלבנון. בפעולות אלה הצטמצמה המעורבות האווירית של טייסת א׳ לסיורים (בדרך כלל בלוויית מפקדי חי״ר מקומיים) וצילומים לצורך השגת מודיעין לקראת מבצעי תקיפה, וכדי לעמוד על סדר הכוחות ופריסתם בגליל. דוגמא לפעילות משולבת כזו הייתה הפשיטה על הכפר סעסע בלב הגליל העליון בפברואר 1948 . הכפר שכן כעשרים קילומטר מהישוב עין־זיתים, ושימש מרכז ללוחמים, הן מקומיים והן חברי ״צבא ההצלה״. בתיו היו עשויים אבן ויכלו לספוג פגזים, לכן הוחלט לבצע פשיטה שבמהלכה יוצמדו לבתים מטעני נפץ. לקראת המבצע צולם הכפר ממטוס קל של טייסת אי, שהפעילה למבצעים מסוג זה מטוסי טייגר-מות או אוסטר, מצוידים במצלמות לייקה, צייס-איקון או רטינה, בעלות עדשות טובות, פתיחת צמצם רחבה ומהירות תריס גבוהה, תכונות חשובות בביצוע צילומים מגובה נמוך, שחשיבותם למבצעי נקודה טאקטיים הייתה משמעותית ביותר(לעומת צילומים מגובה רב יותר, במקרים בהם נדרש כיסוי מודיעיני כללי של מצב היערכות כוחות האויב). פעולת סעסע נמשכה שמונה דקות בלבד, ותוצאותיה עשרה בניינים הרוסים ועשרות הרוגים. 4 המאבק על השלטון במרחב הגליל העליון המזרחי החל עם הפינוי הבריטי. ב- 16 באפריל הציע מפקד הצבא הבריטי בצפון לוועד הקהילה בצפת לפנות את העיר מילדיה ונשיה, הצעתו נדחתה. בשעות אחר הצהריים החלו הבריטים לפנות את מעוזיהם באיזור, כשאלה נמסרים לידי הערבים. ״צבא ההצלה״ וכוחות ערביים אחרים התבססו במשטרת נבי־יושע, במחנה הצבאי במלכיה, במשטרת חלסה, במצודת המשטרה בהר-כנען, במצודה בראש הר צפת, ובבניין המשטרה העירונית בצפת. ברובע היהודי בצפת היו נצורים אלפיים יהודים, כשהם מוקפים כוחות ערביים בהיקף של כ ־ 700 לוחמים עיראקיים, סוריים ולבנוניים, ועד אלפיים לוחמים מקומיים חמושים. בלילה שלאחר הפינוי הבריטי, הסתננה מחלקה של הפלמ״ח לרובע היהודי בצפת והביאה עימה נשק, מרגמת 2 אמץ׳, שבעה מקלעים בינוניים, כ־ 270 רובים וכמות קטנה של תת־מקלעים ואקדחים, בנוסף לכמות קטנה ביותר של תחמושת. מצבם של הישובים שבהרי נפתלי - מנרה, משגב-עם ורמות־נפתלי, לא היה אף הוא מן המשופרים, הס היו מנותקים מגוש הישובים בעמק החולה, ורק לאחר קרבות חוזרים ונשנים, בהם נטלה טייסת הגליל חלק פעיל, שוחררו הישובים מטבעת המצור, והדרך להרי נפתלי נפתחה. 5 26 פרק ב׳ - חשרי מלחמה ההיערכות הצבאית הסדירה של הערבים בגליל ״צבא ההצלה״ חיל המתנדבים הכלל-ערבי(״צבא ההצלה״ - ג׳ייש אל־אנקאד), שגובש ככל הנראה בתמיכה עיראקית (מפקדו העליון במסגרת המלחמה באהץ-ישראל היה אסמעיל צפוואת, שפיקד על כוח המשלוח העיראקי לעבר הירדן) הוקם בסוריה בסוף שנת 1947 , ונכנס בינואר 1948 לארץ, בהנהגתו של פאוזי אל־ קאוקג׳י (**), והשתלט על האיזור הערבי שבצפון הארץ ובמרכזה. ״צבא ההצלה״ מנה אז כאלפיים לוחמים, ומספר זה צמח עד לכדי 8000-5000 לוחמים באפריל, רובם חיילים יוצאי צבאות סדירים (בעיקר עיראקי וסורי), ובחלקם בני נוער חייבי גיוס, שנשלחו לטירונות מזורזת במחנה הצבאי הסורי בקאטאנה. עוצמתו של ״צבא ההצלה״ הקביל לכדי חטיבת חי״ר מוקטנת, והורכבה משני גדודים, גדוד ״הירמוך״ בפיקודו של אל־ קאוקג׳י עצמו, וגדוד נוסף עליו פיקד הקולונל הסורי אדיב שישאכלי, לימים רמטכ״ל צבא סוריה ונשיאה. כוחות ״צבא ההצלה״, שרמתם המקצועית הצבאית הייתה נחותה מזו של הצבאות הערבים הסדירים, סבלו בעיקר מפיצול על רקע המוצא השונה של החיילים וקציניהם, והקושי לכפות על מסגרת כנופייתית משמעת צבאית ונהלי לחימה של צבא סדיר, כמו גם רמתם הכללית הנמוכה של הקצינים. עם פרוץ מלחמת העצמאות, נסוגו יחידות רבות של ״צבא ההצלה״ מזרחה, ונטשו את שדה המערכה. גדודי אל-קאוקג׳י לא זכו לשיתוף פעולה מצד הצבאות הסדירים, ולא נעשו נסיונות לשלבם במסגרתם. כשכבר שולבו במבצע כזה או אחר, היה תיפקודם ברמה נמוכה ביותר, כפי שתיאר יצחק שדה באזני דויד בן־גוריון ב־ 18 באפריל, עם חזרתו מקרבות משמר העמק: ״קאוקגיי הוכה כהוגן, אם בי יחידותינו עייפות מאד (לא הייתה בלל רזרבה/ למפלת קאוקגיי גרמו: חוסר מחשבה צבאית, חוסר יכולת הערבים לעמוד במערכה צבאית, עמדנו 1 נגד 3 ,בכוח אש - 1 נגד 8 (לקאוקגיי היו 7 תותחים, 12 מכוניות משוריינות). לקאוקגיי 900 איש. לנו היו: בפלמ״ח 340 - יש 3 גדודים - בכל אחד 700 6(מהם 70 בשירותים), ובחי״ ש 300 ״ . עיקר פעילותם התמקדה בפגיעה בדרכי תחבורה יהודיות, ובמארבים לכלי רכב שנשאו ציוד, תחמושת ואספקה לישובים נצורים. יעד זה הוגדר על ידי מפקדת ״צבא ההצלה״ בחודש מארס, אז נאמר כי המשימה הראשונה תהא: 27 פרק ב׳ - חשרי מלחמה ״חבלה בדרכי התחבורה היהודית; הריסת גשרים ודרכים המובילות למושבות היהודיות ובידודן; התקפות מן המארב, או התקפות פתע על שיירות יהודיות במטרה להשמידן״. 7 בסוף חודש אוקטובר נסוגו שרידי הגדודים לדרום לבנון תחת לחץ צבאי כבד של צה״ל במבצע ״חירם״, ובכך הקיץ הקץ על ״צבא ההצלה״ ומתנדביו. ״צבא ההצלה״ של שנת 1948 , היה במידה רבה השלב השני של אירגון כוח מתנדבים כלל-ערבי, שראשיתו באוגוסט 1936 . אז גייס אל-קאוקג׳י כמה מאות מתנדבים, ברובם מסוריה ועיראק, לעזרת המרידה של ערביי ארץ- ישראל, חדר לארץ התקבל כבעל המרות בקרב ראשי הכנופיות בארץ- ישראל, בהם חסאן סלמה ועבד אל-קאדר אל-חוסייני, ותקף ישובים ודרכי תחבורה יהודיים. נסיונותיו לגבש את מסגרת הכנופיות לכלל צבא מאורגן נכשלו מסיבות פוליטיות פנים-ערביות, ולאחר כחודשיים של שהייה בארץ, נאלץ אל-קאוקג׳י לסגת חזרה לסוריה, ולאחר מכן העביר את פעילותו הפוליטית/צבאית לעיראק. צבא לבנון מקורותיו של צבא לבנון נעוצים במיליציה מארונית שהוקמה בחסות האימפריה העותומאנית בשנת 1861 , על מנת להגן על הנוצרים בהר הלבנון מפני שכניהם המוסלמים והדרוזים שטבחו בהם ללא רחם. גלגוליה של מיליציה זו היו נפתלים לאורך השנים, ועם כיבוש לבנון בידי צרפת, צורפו לוחמי המיליציה ל״צבא הלבנט״ שהוקם על ידי הצרפתים במדינות חסותן - לבנון וסוריה. הלבנונים נחשבו לוחמים טובים, והוגדרו על ידי קציניהם הצרפתים כמוכשרים ביותר לקרב, אם כי הובעה הסתייגות מנכונותם להתמיד בחיי הצבא, ובאיתנות עמידתם בלחימה של ממש. איכותם הצבאית של הלוחמים מבני הערים, ומתגייסים מקרב המוסלמים, הוערכה פחות, למרות שמקרב המוסלמים הייתה הערכה רבה יותר ליכולתם של הדרוזים ובני הקהילה העלאווית, ולקהילה הארמנית הקטנה שהצמיחה מתוכה קצינים רבים(יחסית לגודלה) בקרב צבא לבנון. 8 ביוני 1944 החלה צרפת להעביר בהדרגה את האחריות על צבא לבנון לידי הלבנונים. ראשית העבירה גדוד של ״ציידי הלבנון״ (קנאסת אל-לובנן), רובאי חי״ר, ומחלקה של כלי רכב נושאי מכונות יריה, ולאחר מכן שלושה גדודי חי״ר נוספים, כך למעשה באוגוסט 1945 כבר מנה הצבא הלבנוני כוח צבאי סדיר בגודל של חטיבת חי״ר מלאה על ציודה. בנוסף הוקמו יחידות 28 פרק ב׳ - חשרי מלחמה קטנות יותר, ובהם חיל הפרשים ובו שתי פלוגות שכונו ״ציידי לבנון הרוכבים״. חשיבותו של חיל פרשים הייתה גדולה משום הקושי בעבירות בהרי לבנון ובתוואי הקרקע המבותרים האופייניים לחלקים גדולים של מזרח וצפון לבנון. פלוגה נוספת כונתה ״פלוגה ממונעת״ ובה מחלקת טנקים קלים ״תו״ מתוצרת צרפת, ומחלקת כלי רכב נושאי מכונות יריה. את סדר הכוחות הקרבי השלימו יחידות ארטילריה, בהן אגד תותחי 105 מ״מ וברשותם כשמונה תותחי הוביצר, ויחידת תותחי 75 מ״מ מתנייעים. 9 צבא לבנון פרס את כל כוח החי״ר שלו, ארבעה גדודים במספר, לאורך גבול ישראל/לבנון עם תחילת הפלישה הערבית לארץ-ישראל, ואולם נמנע מלשתף מסגרות שריון וארטילריה, ולמעט ההתקפות בתחילת חודש יוני, הסתפק בהגנה על הגבול ובסיוע פסיבי לצבאות סוריה וקאוקג׳י. מחודש אוקטובר ועד סיום המלחמה פסקו פעולותיו האופנסיביות של צבא זה כליל. חיל אוויר הוקם בלבנון רק בשלהי 1949 , כאשר סיפקה בריטניה זוג מטוסי אימון ראשוני מסוג פרסיוול פרנטייס 1ד, זאת למרות שברחבי המדינה הייתה פרושה תשתית טובה של שדות תעופה ומינחתים, ירושה מימי שלטון וישי, העיקריים שבהם בביירות, בעל-בק, קליאט וראייק. 10 היעדר כוח אווירי לבנוני עצמאי במלחמת העצמאות, הקל על פעילות חיל האוויר הישראלי בכלל, וטייסת הגליל בפרט, לאורך הגבולות המשותפים הארוכים יחסית. חיל האוויר הסורי עשה שימוש נרחב יחסית בתשתית שדות התעופה בלבנון לפריסת מטוסיו, ואולם פריסה זו הייתה מאוחרת מדי. היא באה כתגובה על הפצצות חיל האוויר הישראלי בקיץ 1948 על דמשק, והחשש מפני השמדת הכוח האווירי הסורי הקטן, שברובו היה ממוקם סביב עיר הבירה. חיל האוויר הסורי חנה מאוגוסט/ספטמבר 1948 ועד תום המלחמה בשדות התעופה ראייק, סחל-א-סהרה ואסטבל, כמו גס במינחתים קטנים בבקעה הלבנונית, באיזור שסביב עיירות שטורה וזחלה (ראה פירוט בהמשך). הצבא הלבנוני תקף את הגליל העליון ב- 6 ביוני, וכבש את מלכיה וקדש, במהלך שהפתיע את מגיני מלכיה. הכוח הלבנוני פעל במשותף עם כוחות ״צבא ההצלה״ בהיקף של כמעט שתי חטיבות, וזכה בתחילה להישגים נאים, ואולם בניסיון הכיבוש של רמות נפתלי נכשל הצבא הלבנוני ונאלץ לסגת לאחר קרב קשה מול כוחות צה״ל." בקרבות מלכיה, קדש ורמות נפתלי היה לטייסת הגליל חלק חשוב בתקיפת הכוחות הקרקעיים הלבנוניים. מאז תקיפה זו פחת חלקו של הצבא הלבנוני בקרבות הגליל, וכוחותיו הסתפקו בהיערכות לאורך הגבול מקו ראש הניקרה במערב ועד 29 פרק ב׳ - חשרי מלחמה העיירה בינת־ג׳בל ליד מלכיה במזרח, במטרה לאבטח את קווי האספקה של ״צבא ההצלה״, ולהגן על דרום לבנון מפני פלישה של צה״ל. באוקטובר 1948 מנה הכוח הלבנוני כארבעה גדודים בפריסה הגנתית לאורך הגבול, דבר שלא מנע מכוח של חטיבת ״כרמלי״ לחדור לדרום לבנון, תוך שהוא משתלט על 14 כפרים ומגיע עד נהר הליטני." הצבא הסורי תחילתו של כוח צבאי סורי ב״לגיון המזרח״ שנוסד בקפריסין בידי הצרפתים בשנת 1916 והורכב בתחילה מלגיון ארמני, ומשנת 1919 גם מלגיון סורי. איכותו של זה הייתה נמוכה ביותר, ובשנת 1920 הוקמו במקביל מסגרות חליפיות, בהן ז׳נדרמרייה ומיליציה, ובסך הכל מנה הלגיון כ- 8000 חייל, כשהוא מאוגד במסגרת ״הכוחות המיוחדים של עיקר משימתם היה ליווי הכוחות .[Troupes Speciaies du Levant] הלבנט״ הצרפתיים בעת דיכוי מרידות שאירעו תדיר בשנות העשרים. המרכיב הדומיננטי בקרב כוחות אלו היו בני העדה העלאווית, מיעוט שחי רובו ככולו בכפרים הרריים לאורך החוף ליד לטקיה. העלאווים ניצלו את הקמת הכוחות המיוחדים כדי לחזק את מעמדם, ורבים מבני העדה הפכו קצינים ומש״קים בכוחות המיוחדים. בשנת 1938 שירתו בכוח זה 10,000 חייל, בהם 200 קצינים סורים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חיזק הגנרל ויגאן, מפקד הכוח הצבאי הצרפתי בלבנט, את סד״כ הלגיון לכדי 15 אלף לוחמים בהם צ׳רקסים, ארמנים, דרוזים וערבים, 13 ומסגרת הכוח שונתה שמנה 100 אלף חייל. הסכם שביתת [Armee du Levant] ל״צבא הלבנט״ הנשק הגרמני-צרפתי משנת 1940 חייב את הצרפתים להפחית את עוצמת צבא הלבנט לכדי 45 אלף חייל, והם הושמו תחת פיקוח של משלחת גרמנית שהתמקמה בדמשק. מספר בלתי מבוטל של לוחמי צבא הלבנט תפס לאחר שנים עמדות מפתח בצבא הסורי. לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, ניסו לאומנים מקומיים לפעול לקבלת עצמאות מצרפת, אך נסיונותיהם נכשלו. 14 בשנת 1945 קבלה סוריה עצמאות מידי צרפת, ובינואר אותה שנה הוכרז על הקמת צבא לאומי במתכונת ז׳נדרמרייה, ואולם צבא צרפת התמהמה . בפינוי כוחותיו משטח סוריה, ואלה התפנו סופית רק ב־ 15 באפריל 1946 ב־ 17 באפריל נחגג בסוריה ״יום הפינוי״, שהוכרז למעשה כיום העצמאות הסורי הרשמי ." 30 פרק ב׳ - חשרי מלחמה ב 13- ביוני 1945 הודיעה סוכנות הידיעות הערבית כי מיניסטריון ההגנה הסורי מכין שתי הצעות חוק, האחת על הקמת מועצת הגנה, והשנייה על ייסוד הצבא הסו ר י " בפתיחת ועידת האומות המאוחדות בלונדון, סוכם על פינוי כולל של הצבא הצרפתי מחבלי הג ׳זירה(שטחה של מדינת סוריה אשר בין נהר פרת לחידקל), אשר יחל בינואר 1946 , ויימשך עד ה 6- בפברואר, ״יום בו יונף הדגל הסורי מעל לכל הקסרקטינים ושדות התעופה אשר בשני החבלים״. 17 בכך ניתן איזכור רשמי ראשון לחשיבות אותה רואה הממשלה הסורית הריבונית במרכיב התעופה כחלק ממרכיבי השלטון הריבוני, וכסממן ללאומיות הסורית המתחדשת. ערב פרוץ מלחמת העצמאות, מנה הצבא הסורי כ־ 12 אלף חייל, כ־ 3000 מהם הוצבו בגבול סוריה - ארץ- ישראל מאורגנים בחטיבת חי״ר מס׳ 1 בפיקודו של בריגדיר-גנרל חוסני זעים, עם אלמנטים של שריון וארטילריה - כשלושים כלים במספר, בהם טנקים צרפתיים קלים מסוג רנו עם תותח 38 מ״מ, ומכונת יריה 7.5 מ״מ. ב 15- במאי פתחה החטיבה הסורית במתקפה, שכללה הרעשה במרגמות ותותחים, תוך שהיא נעזרת בתקיפות צלילה של מטוסי הרוורד של חיל האוויר הסורי, כחיפוי להתקדמות החי״ר בהיקף של מספר פלוגות, לעבר שער־הגולן ומסדה, כמו גם המחנה הצבאי בצמח והקרנטינה החדשה. היערכות בלתי מספקת של צה״ל בגזרות אלה הביאה להשתלטות סורית מלאה על צמח בצפון, והישובים שער-הגולן ומסדה בדרום. הכוח הסורי התבסס כעת בדרומה של הכינרת, אל מול הישובים כינרת, הדגניות, בית- זרע ואפיקים. לאחר הפוגה של מספר ימים, שנוצלה על ידי הסורים להתבססות והתארגנות להמשך המתקפה, התקדמו פלוגות החי״ר, ב- 20 במאי בשעות הבוקר, בסיוע חמישה טנקי רנו ומספר משוריינים נושאי תותחים. דוקטרינת ההתקפה הסורית הייתה קלאסית, ומבוססת על לוחמת מלחמות העולם. דרג השריון פורץ, החי״ר מאחוריו, והארטילריה בחיפוי מאחור. התפתחות חיל האוויר הסורי את טייסת הגליל בפעילותה במלחמה, הטרידו שני אלמנטים מרכזיים בצבא הסורי. האחד, הארטילריה שיכלה לטווח את תותחיה לעבר שדות התעופה והמינחתים, ואכן עשתה זאת לגבי שדה התעופה במחניים מספר פעמים, וחיל האוויר הסורי שתקף את מחניים ויבנאל, והיווה איום מתמיד על פעילות הטייסת. 31 פרק ב׳ - חשרי מלחמה במחצית השנייה של שנת 1946 , הגיעו לדמשק 42 מומחים אמריקאיים לתעופה, במטרה לבחון אפשרות הקמת שדה תעופה ליד דמשק. במקום כבר היה קיים מינחת צבאי, שהותאם למטוסי בוכנה קלים אך לא התאים לנחיתת מטוסים כבדים. במקביל הזמין שר ההגנה הסורי שני מומחים בריטיים לבצע סקר ישימות על שימוש בעודפי ציוד אמריקאי שהיה מצוי דקוטה, C-47 - קומנדו ו C-46 בתחומי מצרים, חלקו מטוסי תובלה מסוג שהיו מאוחסנים בשדה התעופה פאיין-פילד ליד קאהיר. 19 צעדים אלו, בעלי אופי טכני במהותם, לוו בהכנות להכשרת כוח אדם בתחום הטיס. כבר במארס 1947 הגישה ממשלת סוריה בקשה לסטייט דיפרטמנט האמריקאי לקבלת סיוע, בין היתר בהקמת חיל אוויר, ובמסגרתו אימון מאה טייסים ״בכפוף לאישור הקונגרס״. באוקטובר הושעה הטיפול בבקשה עקב תנועות צבא סורי בגבול סוריה - ארץ־ ישראל, בעת דיון שנערך בעצרת האו״ם לקראת ההצבעה על הקמת מדינת ישראל. 19 במחצית השנייה של שנת 1947 הוקם רשמית חיל האוויר הסורי, ובראשו הועמד קצין שאינו טייס, הקולונל עבד אל-וואהב אל־חאכים. בניגוד לשירות האוויר שגרעין טייסיו ניזון מטייסים שלמדו לטוס במסגרות אזרחיות בא״י וממתנדבים שבאו מחו״ל, הרי שלחיל האוויר הסורי לא הייתה כל תשתית בתחום כוח האדם. הכוחות המיוחדים של צבא צרפת שחנו בסוריה עד 1946 לא כללו טייסות מבצעיות, למעט שתי פלוגות אוויר מיוחדות שתפקידן העיקרי היה שמירה על שדות התעופה. היו אמנם בימי משטר וישי טייסות קרב צרפתיות בסוריה, אך אלו היו ״סגורות״ בפני הסורים, ומכל מקום משנת 1941 ואילך פחתה חשיבותו של המרכיב הקרבי בכוחות האוויר הצרפתיים בסוריה, שכן אלה התרכזו רובם ככולם במשימות תובלה, סיור וקישור. בהיות סוריה של שוכרי אל-כוואתלי בעלת מגמות פרו-בריטיות, אך טבעי הוא שתפנה לבריטניה בבקשה לקבלת סיוע בהקמת כוח אווירי. ואכן צורף אל המטכ״ל הסורי קצין בריטי, הקולונל שהמליץ על שליחת מדריכים וציוד מבריטניה לסוריה. בקיץ ,(FOX) פוקס 1947 הגיעו לסוריה ששת מטוסי ההדרכה הראשונים מסוג דה־הווילנד טייגר-מות דו־כנפיים, ושישה מטוסי פרסיוול פרוקטור לאימון DH82-A מתקדם. הסורים לא היו שבעי רצון מההדרכה הבריטית, שלא הייתה נקייה מהשפעות ושיקולים פוליטיים שמקורן במסדרונות וייטהול בלונדון. התפיסה הבריטית דאז גרסה כי יש למנוע את פיתוחה המהיר של מדינה אשר מצבה האסטרטגי הינו מעניינה של האימפריה הבריטית, ולכן עובדה תכנית להקמת חיל אוויר, לפיה נדרש פרק זמן מזערי של שלוש שנים לאירגון הטייסות הקרביות הראשונות. 32 פרק ב׳ - חשרי מלחמה תכנית זו הותנתה בכך שבמרוצת אותן שלוש שנים, לא ייגרם שיבוש כתוצאה מאירועים כאלה או אחרים, והרי מלחמה עם היהודים עמדה כבר אז בפתח י ־ בנוסף, הגבילה התכנית הבריטית את חיל האוויר הסורי במידה רבה, שכן הוסכם להקים להק אחד בלבד של מטוסי קרב. המדריכים הקדישו תשומת לב מרובה להדרכת הטייסים, ופרק הזמן שנקבע על ידם להכשרת טייסי קרב היה גדול פי ארבעה מפרק הזמן שנדרש להכשרת טייסים בחילות אוויר אירופיים. 20 גישה בריטית זו מסבירה כיצד עם פרוץ מלחמת העצמאות, לא היו בידי הסורים מטוסי קרב כלל. האכזבה מהתכנית הבריטית, אילצה את הסורים לתור אחר מומחים זרים אחרים. באוקטובר 1947 נצטווה שליח הגיוס הסורי באירופה, אדם בשם טבכא שהשתמש במסעותיו בכינוי הסתרים ״ד״ר חומסי״, לגייס מומחי צבא נאציים לשעבר שחיפשו מקלט לאחר מפלת הרייך השלישי, לשמש כיועצים עבור צבא סוריה וחיל האוויר שלה. ״ד״ר חומסי״ זה, שרת במלחמת העולם השנייה כמפקד פלוגת סער במסגרת חטיבה 41 של הוורמאכט שפעלה בדרום אירופה. כ- 500 סורים שרתו (יחד עם כ- 200 פלסטינאים ו 450- עיראקים) את מדינות הציר במלחמת העולם השנייה בנוסף ל־ 12 אלף חיילים אחרים ממדינות מוסלמיות, כ- 6300 מתוכם בצבא הנאצי, והאחרים בצבא וישי. 21 מאמצי הגיוס שלו נשאו פרי מצומצם בלבד בדמותם של שלושה מדריכי טייס יוגוסלבים־קרואטים ממוצא מוסלמי, ושלושה מדריכי טיס גרמנים. הקולונל אל-חאכים הוחלף בינתיים על ידי הקולונל סלאח אל-דין חנכאן, כבן 50 , שלא היה אוויראי בהכשרתו (כקודמו בתפקיד), בוגר בית הספר הצבאי בקושטא וקודם לכן מפקד משמר החופים הסורי. הקולונל חנכאן החל בלימודי טיס תחת הדרכת היועץ הבריטי פוקס, ובתחילת כהונתו הוחל בשלב השני של הצטיידות חיל האוויר. בארה״ב נרכשו 20 מטוסי הרוורד, מטוסים שניתן היה AT-6 אימון מתקדמים מסוג נורת-אמריקן לחמשם במכונות יריה ״בראונינג״ בעלות קצב אש של 1200 כדור בדקה. כמו כן נרכשו מעודפי חיל האוויר האמריקאי באירופה שמונה מטוסי ארגוס F24 קאב, ושמונה מטוסי פיירצ׳יילד J3C קישור וסיור מדגם פייפר (זהים למטוס הפיירצ׳יילד ששרת בטייסת הגליל). מתוך 20 מטוסי ההרוורד שהגיעו לנמל לדקיה נמצאו שלושה פגומים קשות מתלאות הדרך, . ורק 17 מטוסים נמצאו ראויים להרכבה. אלה שולבו בטייסת מס׳ 1 33 פרק ב׳ - חשרי מלחמה מטוס הרוורד סורי בטיסה מעל דמשק בנובמבר 1947 נפתח בבסיס אל-מזה ליד דמשק קורס הטיס הראשון בו שולבו 40 חניכים שחולקו לשתי קבוצות; האחת ובה 20 חניכים נועדה להכשרת טיס והשנייה נועדה להכשרת מכונאים, אלחוטאים ומטאורולוגים. חבר המדריכים היה מגוון בלאומיותו, וכלל ארבעה בריטים (המדריך הראשי ויליאם קלארק קארסוול, והטייסים המילטון, תומסון וסיזרלנד), שלושה יוגוסלביס-קרואטים, שלושה גרמנים ומספר בלתי ידוע של מצרים ועיראקים." מטוסי ההרוורד ערכו את טבילת האש הראשונה שלהם בצבעים סוריים בתמרונים משולבים שנערכו בנובמבר 1947 . בתמרונים אלה חולק חיל האוויר לשתי גייסות! ״הגיס הצפוני״ כלל את מטוסי ההרוורד שהוסבו למשימות תקיפה וסיוע קרוב, ו״הגיס הדרומי״ שכלל את שאר מטוסי החיל (טייגר־מות, פרוקטור, ארגוס ופייפר קאב) שהוקצו לתפקידי תצפית. היות והחניכים הסוריים טרם הגיעו לרמת טיסה נאותה, הם לא הורשו להטיס את מטוסי ההרוורד לבדם. עשו זאת במקומם המדריכים כאשר הסורים מאיישים את התא האחורי. רק בפברואר 1948 עוטרו חניכי הקורס בכנפי הטיס והחלו בטיסות יחיד ללא הגבלה." בחודשים הראשונים של שנת 1948 , הוקם מערך תובלה שכלל זוג מטוסי דקוטה C47 יונקרס 52 טז• תלת-מנועיים שנרכשו במצרים, ושלושה מטוסי שהוחרמו מחברת התעופה הסורית. כמו כן נרכשו לפחות שני מטוסי אברו אנסון. עם פרוץ מלחמת העצמאות היו איפוא בידי הסורים המטוסים A652 הבאים: 34 פרק ב׳ - חשרי מלחמה סד״כ שמיש סוג המטוס ייעודו סה׳׳כ 12 אימון מתקדם(מוסב 17 לתקיפה) הרוורד AT-6 2 אימון רב-מנועי(מוסב 6 להפצצה קלה) אנסון A652 אברו 3 דקוטה תובלה 4 C47 דגלאס 1 תובלה(מוסב להפצצה 4 קלה) JU52 יונקרס 4 טייגר-מות הדרכה ראשונית 6 DH82A 4 פרסיוול פרוקטור אימון מתקדם 4 6 קאב סיור וקישור 8 J3C פייפר 4 קישור ותובלה קלה 8 F24 פיירצ׳יילד ארגוס 36 טה״כ 57 מניתוח הטבלה עולה כי ברשות חיל האוויר הסורי היו 14 מטוסים בעלי פוטנציאל התקפי, ארבעה מטוסי תובלה ו- 18 מטוסים קלים למטרות סיור, קישור, תצפית והדרכה. מטוסי ההרוורד פעלו במסגרת טייסת מס׳ 1 בבסיס אל־מזה, מקום בו שכנה גם מפקדת החיל, פלוגה מס׳ 1 (כ־ 250 חייל) שהייתה אחראית על הפעלת הסדנאות, ארבעת מוסכי המטוסים, מתקני האלחוט והקשר, מחסן דלק (של החברה הבריטית ״של״), שלושה מחסני תחמושת (אחד מהם תת-קרקעי) ותחנת שירות מטאורולוגי. מטוסי התובלה כונסו בטייסת מס׳ 3 וחנו חלקם בבסיס אל-מזה וחלקם בבסיס ניירב (חאלב). טייסת זו הייתה פעילה חלקית בלבד. מטוסי הדקוטה לא נטלו כלל חלק בלחימה כנגד ישראל, למרות שגם בישראל וגם במצרים נעשה שימוש נרחב במטוסים אלה להפצצות בחודשים הראשונים ללחימה. בהתחשב בכושר הנשיאה המוגבל של מטוסי ההרוורד, תמוה שהסורים לא ניצלו את מטוסי הדקוטה להפצצה, דבר שהיה יכול לשנות את יחסי הכוחות בגליל. לעומת חוסר המעש של גף מטוסי הדקוטה, היה גף מטוסי היונקרס פעיל, ולפחות פעמיים נראו מטוסים אלה בצפון הארץ. מטוסי האנסון שייעודם המקורי, הסבה מטייס חד-מנועי לרב־מנועי, הוסבו אף הם לשמש כמפציצים קלים על ידי התקנת זוג מכונות יריה 0.303 אינך, ומסילות לפצצות במשקל של עד 250 קילוגרם. 24 35 פרק ב׳ - חשרי מלחמה המטוסים הקלים אוחדו במסגרת אחת, טייסת מס׳ 2, שפעלה גם כבית ספר לטיסה. מלבד הבסיסים באל־מזה וניירב, השתמש חיל האוויר הסורי בתחילת 1948 בשדה התעופה דיר-א-זור, כ־ 7 ק״מ דרומית-מזרחית לדמשק, סמוך לגבול עם עיראק, שבנייתו הושלמה במימון אמריקאי בקיץ 1947 , שדה התעופה תדמור(פלמירה) ושדה התעופה לדקיה. 25 חיל האוויר הסורי במלחמת העצמאות האפשרות למעורבות צבא סוריה במלחמה כוללת על ארץ-ישראל, הציבה בפני המטכ״ל הסורי אתגר של שילוב הכוח האווירי המצומצם והמוגבל בלחימה הקרקעית, שכן לא היו לחיל האוויר הסורי מטוסי קרב של ממש, ומלכתחילה לא הציבו להם הסורים כמטרה השגת עליונות אווירית או מעורבות בקרבות אוויר. התמרון הגדול שערכו הסורים כחצי שנה לפני הפלישה לארץ־ישראל, דימה במידה רבה את תסריט המתקפה על הגליל, ואף ניסה לדמיין פריצה של צה״ל אל מעבר לגבול והדיפתו, בין היתר, על ידי שימוש במטוסים. אלא שבפועל, היוזמה בשלבים הראשונים של המתקפה ב- 15 במאי הייתה בידי הסורים והמטוסים, שעל פי מיתאר התמרון נועדו להגן על דמשק בפני פריצת שריון ישראלי, ״הגיס הדרומי״ במינוחי התרגיל, הפכו למטוסי תקיפה בשירות הכוח התוקף דווקא. 26 בוגרי קורס טיס מס׳ 1, שסיימו את לימודי הטיס במתכונת מקוצרת מזו שתוכננה בתחילה, ניצלו את החודשים מארס־אפריל לאימון במשימות תקיפה וצליפה במטוסי ההרוורד שצוותו לצורך כך בטייס בתא הקדמי, ומקלען בתא האחורי, זה האחרון תיפקד גם כאלחוטן. 27 ברשות טייסת מס׳ 1 היה מאגר שכלל 15 אלף כדורים למקלעי בראונינג 0.303 אינץ׳ ו- 60 פצצות בנות 100 ק״ג כל אחת. חלק ממאגר תחמושת זה הועבר לרשות טייסת מס׳ 3 עבור מטוסי האנסון והיונקרס. 28 לא הייתה זו כמות גדולה, בהתחשב בכך שחיל האוויר ביצע למעלה מ- 400 גיחות תקיפה במהלך החודשיים הראשונים של המלחמה, ולכן בשלבי המעורבות האחרונים הסתפקו הסורים בשיגור מטוסי הרוורד לצליפה בלבד, היות ומאגר הפצצות שלהם התרוקן כמעט לחלוטין. ציודו הבלתי מספיק של חיל , האוויר היה תוצאה ישירה של מצוקת הממשלה הסורית בתחילת 1948 מחמת הגרעון המסחרי והמחסור הכרוני במטבע חוץ. התקציב הצבאי היווה כ- 32% מהתקציב הכולל שעמד על 130.7 מיליון לירות סוריות, וגם כך כונה סעיף ההוצאה הצבאית כ״הקצבה יוצאת מן הכלל״, ומקורותיו בעיקר על חשבון סעיפי התקציב האחרים שנועדו לרווחת העם הסורי. 29 36 פרק ב׳ - חשרי מלחמה גם יכולתה של סוריה לייצר פריטים מסוימים של חימוש אווירי, כגון פצצות אוויר, במפעל ששכן בפרבר אל-קאדם בדמשק, לא באה לידי ביטוי בעיבוי מאגר החימוש בחיל האוויר, וזה המשיך לסבול כרונית מרמת חימוש נמוכה, הן איכותית והן כמותית. 30 בהיותו מודע למגבלותיו, נמנע חיל האוויר הסורי מהתמודדות באוויר עם גירסה צ׳כית של ) S199 מטוסי הקרב של חיל האוויר הישראלי מסוג אויה עם קליטתם בטייסת 101 מחודש ,(ME 109 מטוס הקרב הגרמני מסרשמיט מאי ואילך. בהקשר זה יש להזכיר את המפגש היחיד באוויר בין מטוסים ישראליים לסודיים שאירע ב- 9 ביולי בשעה 08:22 כאשר זוג מטוסי אויה מוטסים בידי לאיונל מוריס בלוך ומוריס מאן נתקלו, בהיותם בסיור S199 בסביבות משמר הירדן, בזוג מטוסי המו ר ד סוריים. מאן הפיל את אחד ממטוסי ההרוורד, ואילו בלוך רדף אחרי ההרוורד השני אל מעבר לגבול הרחק לתוך שטח סוריה, שם נעלמו עקבותי ו ." מאן נזכר לימים: ״מטוסי ההתורד לא תקפו כוחות קרקע, אלא ד/ין ככל הנראה במשימת סיור. הנחנו מאחור ומתחתם שכן ידענו על הימצאות המקלען האחורי,וכי לא יוכל לכוון את מקלעו במצב זה״ 32 לא ידוע בוודאות אם מטוסו של בלוך הופל על ידי המקלען האחורי של ההרוורד, או התרסק כתוצאה מאזילת הדלק במיכליו. על פי מספר מקורות, בהם דו״ח של מודיעין חיל האוויר הישראלי, הופל ככל הנראה המטוס בעת הרדיפה בהיותו מאחורי ההרוורד ובגיזרת הירי של המקלען בתא האחורי. 33 מכל מקום הטייס הסורי, ווכיל (סמל) גאלב פארוג׳י זכה לתשבחות רבות ומטוסו מוצג כיום במוזיאון הצבא הסורי בדמשק. 3 4 חיל האוויר הסורי נכנס איפוא למערכה ב- 15 במאי, כשמשימתו המרכזית סיוע לחטיבה הממוכנת מס׳ 1 כנגד מטרות בעמק הירדן. 35 בשעה 06:00 ביצע מטוס יחיד מסוג הרוורד גיחת הפצצה מעל עין־גב, קדמו לכך שתי גיחות סיור מעל למשק. 3 4 למחרת בוצעו שש גיחות הפצצה מעל לאפיקים, אשדות־ יעקב וטבריה, במקביל להרעשת מרגמות ותותחים על עין-גב. שש הגיחות בוצעו בשלושה גלים, ומרבית הפצצות נפלו בשדות שמסביב לישוב, רק שתיים פגעו במבנה במשק אך מבלי לגרום נזק. ב- 17 במאי ביצע הרוורד סורי גיחת הפצצה מעל כוחות חטיבת ״יפתח״ אשר צרו על מצודת נבי-יושע. ב־ 18 במאי בוצעו שש גיחות הפצצה על צמח ויבנאל, ובאותו יום נכבשו שער־הגולן, מסדה ומשטרת צמח, וכך הבטיח הצבא הסורי את אגפיו במסלול התקדמותו לעבר הדגניות. ב- 19 במאי בוצעו עשר גיחות על הישובים רמות-נפתלי, נבי-יושע, משמר הירדן ועין־גב. ביום זה 37 פרק ב׳ - חשרי מלחמה נתגלה מינחת טייסת הגליל ביבנאל, לאחר שפרץ גרוסר ניסה להנחית בו את מטוס האוסטר שהטיס, שנרדף על ידי הרוורד סורי בניסיון להפילו. הייתה זו תזכורת לסיכון שהיווה חיל האוויר הסורי למטוסי טייסת הגליל. בהיות חיל האוויר הישראלי ללא מטוסי קרב, לא ניתן היה לספק חיפוי למטוסים הקלים שפעלו מיבנאל וממחניים. למטוסי ההרוורד, על אף שהיו מטוסי הדרכה במקורם, הייתה עדיפות על מטוסי האוסטר הן במהירות והן בהיותם חמושים בתותחים ובמקלען אחורי. הסורים לא השכילו לנצל את היתרון, ולמעט השפעה פסיכולוגית מסויימת על תושבי ישובי הגליל, לא תרם חיל האוויר הסורי לקידום המתקפה הקרקעית. ה ״הישגי׳ הטקטי היחיד שיכלו ההרוורדים לרשום לזכותם היה אילוץ מפקדת חטיבת ״גולני״ להעתיק את מקום מטה החטיבה העורפי לעפולה, הרחק מזירת הקרבות. לפזר כרוזי (Deuxieme Bureau) למרות המלצות משרד המודיעין הסורי תעמולה מן האוויר, לא בוצעה משימה זו מהיעדר מיומנות. גם תקיפת הישובים וכוחות צה״ל נעשתה בהצלחה מוגבלת בלבד מפאת איטיותו היחסית של ההרוורד. תהליך הצליפה, נסיקה וצלילה חוזרת להטלת חימוש היה איטי, וחשף את המטוסים להתארגנות מהירה של צוותי הנ״מ, ואיפשרה למגיני הישובים לירות לעבר המטוסים ואף להפיל שניים מהם. בין ה ־ 23 במאי ל- 4 ביוני לא ננקטו פעולות יזומות על ידי הסורים למעט הפצצות פזורות על ישובי הצפון ופיטרולים. אלה האחרונים נועדו בין היתר לאכן את מיקומה של טייסת הגליל, אך ללא הצלחה יתרה, שכן המטוסים פוזרו בין העצים בצידי המסלול והוסוו. שברי מטוס הרוורד סורי שהופל על ידי מגיני איילת-השחר • 17 ביולי 1948 38 פרק ב׳ - חשרי מלחמה ב 6- ביוני פתחו הסורים במתקפה מתואמת על משמר הירדן, ולאחר הרעשה ארטילרית מקדימה, החלו נעים לעבר הישוב. במהלך התנועה הופיעו מטוסי הרוורד והפציצו את ראש-פינה, מחניים ומשמר הירדן. המטוסים ניסו למנוע את התארגנותה של חטיבת ״כרמלי״, ובמיוחד גדוד 3 שהיה בדרכו לישוב לסייע ולתגבר את מגיניו. ב- 8 ביוני בוצעו עשר גיחות הפצצה על איילת השחר, משמר הירדן ודן. באיילת השחר נהרסו לולים, הושמדו עופות ונפגעה המכוורת. ארבעה ימים לאחר מכן החלה מתקפה סורית נוספת, כאשר כוח סורי צלח את הירדן בשעות הבוקר, עקף את משמר הירדן ופנה לעבר מחניים. איזור ראש-פינה ומחניים הופצצו באורח אינטנסיבי. 37 ההתקפה על עין־גב באה במשולב עם התקפת משמר הירדן באותו יום, וקדמה לכך הפצצת ריכוך ראשונה של חיל האוויר הסורי במבנה של רביעיה(עד אותו מועד בוצעו התקיפות על ידי מטוס יחיד או זוג מטוסים), ולקראת הצהריים, כשהחל הצבא הסורי לסגת, בוצעה הפצצה על ידי שישיה, ככל הנראה להגביר את קצב התקיפה, ולחפות על איטיות הטיסה. על ידי תיגבור מבנה רביעיה בזוג נוסף, הצליחו הסורים להתגבר על בעיית הזמן הארוך יחסית שנדרש לביצוע התקיפה (צליפה, נסיקה וצליפה חוזרת). התקיפה באותו יום החלה בשעה 09:40 כאשר מטוסי ההרוורד תוקפים בגלים עד הצהריים. בסך הכל הוטלו על איילה השחר לבדה 28 פצצות, ואורוות המשק נהרסה כליל. בשעה 19:00 הופיעו המטוסים פעם נוספת והטילו פצצות. בסך הכל הטילו הסורים בין ה־ 11 ל- 13 ביוני 170 פצצות מן האוויר, מספר שיא עד אותו יום. 38 ההפוגה הראשונה איפשרה לחיל האוויר הסורי להתארגן, לחדש את מלאי הפצצות ולתחזק את המטוסים. עם סיום ההפוגה, שב חיל האוויר הסורי ותקף מטרות בצפון הארץ, אך מחסור בטייסים מיומנים הגביל את פוטנציאל הגיחות לארבע בלבד בבוקר ה- 9 ביולי תקפו מטוסי הרוורד את איילת-השחר, חולתה וראש-פינה. בתקיפה זו הופל מטוס הרוורד על מטייסת 101 באיזור משמר הירדן. הייתה זו תוצאה ישירה S199 ידי אויה של החלטת מטה חיל האוויר לחפות מן האוויר על כוחות הקרקע הפועלים בצפון. המטוס הסורי הופל על ידי הטייס מוריס מאן בקרב אווירי קצר. צוות המטוס הסורי, הטייס מלאזם-אוול (סג״ם) פייסל נאציף, והמקלען בתא האחורי ו וכיל(סמל) עלי נטא׳ת נ יספו 4 0 ב־ 14 ביולי הופצצו חולתה ודרדרה, אך לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. 41 ב- 17 ביולי בשעה 09:28 הופל הרוורד שני ליד בית התינוקות של איילת- השחר, אך הפעם בידי מגיני הישוב שפתחו לעברו באש נ״מ מתותח 20 מ״מ. הטייס והמקלען, בנים למשפחות מיוחסות בסוריה, ניספו. 42 39 פרק ב׳ - חשרי מלחמה ב־ 18 ביולי הופעל לראשונה מטוס אנסון שהטיל שתי פצצות על כפר-יונה ושתי פצצות על עין-שמר. השימוש באנסון לא הפתיע, והיה גם נחלתה של הטייסת העיראקית שחנתה במפרק. מטוס זה ששימש במקור להדרכה דו- מנועית ולאימון נווטים, צויד הן בחיל האוויר הסורי והן בעיראקי, בשני צריחים מקלע בראונינג 0.303 אינץ׳, ובמסילות תחת הכנפיים שיכלו לשאת עד 250 קילוגרם חימוש חיצוני. 43 האנסון היה איטי יותר מההרוורד, אך בשל כך היה יעיל יותר בהפצצת שטח (להבדיל מצליפות בהן הייתה להרוורד עדיפות). ייתכן גם שגודלו של המטוס הדו-מנועי, לעומת ההרוורד החד־מנ ועי והקטן יחסית, היה שיקול מבחינת הסורים שחפצו להפגין בפני כוחות הקרקע שלהם עוצמה על ידי שימוש בכלי טיס גדל מימדים, אם גם לא בהכרח אפקטיבי יותר, וזאת כתגובה על הביקורת הנוקבת שהושמעה בחוגי הצבא על אוזלת היד של חיל האוויר הסורי בהגנת כוחות הקרקע, וחוסר האונים בחיסולה של טייסת הגליל שהמשיכה להטריד בהפצצות יום־יומיות, ממש מתחת לאפם של הכוחות הסוריים. 44 עד לחודש אוקטובר, ביצע חיל האוויר הסורי 425 גיחות על ארץ-ישראל, שמישות מטוסי האנסון ירדה לאפס, וכשירות מטוסי ההרוורד לבצע תקיפות צלילה הוערכה ב- 30% בלבד. 45 בקרבות איבדו הסורים שלושה מטוסי הרוורד, דבר שצימק את סד״כ טייסת מס׳ 1 לאחד עשר מטוסים שמישים בלבד, לאחר שמטוס רביעי התרסק בתאונה ליד דמשק. בליל ה- 28/29 באוקטובר, תקפו ארבע חטיבות של צה״ל את ראש הגשר הסורי במשמר הירדן, ואת כוחות המשלוח העיראקים בגליל התחתון. תקיפה זו בחיפוי מטוסי ספיטפייר, ועד מהרה אחזו B17 לוותה בהפצצות ממטוסי כוחות צה״ל בכל איזור הגליל. צבא קאוקג׳י התמוטט וכוחות הצבא הסורי והעיראקי היו במיגננה ובמגמת נסיגה. בכל המהלך הזה לא הופעל יותר חיל האוויר הסורי, לא במשימות תקיפה ולא במשימות הגנה על כוחות הקרקע. 4 6 על פי דו״ח מודיעין מסוף נובמבר, לא איפשר מצבו של חיל האוויר הסורי פעילות התקפית כלשהיא, ועל מנת למנוע קריסה מוחלטת של מערך ההגנה האווירית הסורי הועברו שלושה מטוסי קרב מסוג הוקר פיורי מעיראק לבסיס אל-מזה לשמש כמטריה אווירית מעל לבירה הסורית כנגד תקיפות חיל האוויר הישראלי. 47 החשש מפני מתקפה ישראלית אווירית על הבירה וחיסולו המוחלט של חיל האוויר הסורי, הביא לפיזור המטוסים שנותרו בסד״כ לשדה התעופה ראייק בשטח לבנון. אין האונים הסורי לקראת סיומה של מלחמת העצמאות הביא את תושבי דמשק לצאת להפגנות מחאה ב- 29 בנובמבר, יום השנה להחלטת האו״ם בדבר חלוקת 40 פרק ב׳ - חשרי מלחמה ארץ ישראל. הפגנות אלה התפתחו לכלל מהומות דמים שאילצו את הממשלה להטיל משטר חירום צבאי. 48 מבחינת טייסת הגליל, היווה חיל האוויר הסורי איום של ממש בחודשים הראשונים למלחמה, ובמיוחד בין מאי ליולי, בנסיונותיה הבלתי פוסקים של טייסת מס׳ 1 לאכן ולהשמיד את בסיס הטייסת ואת מטוסיה. את חוסר ההצלחה הסורי ניתן לייחס למספר סיבות, בהן ההסוואה המוצלחת של מטוסי הטייסת בין החורשות סביב המסלול ביבנאל, הפעילות הלילית (הסורים לא טסו בלילה כלל), אי התאמת מטוסי ההרוורד לקרבות אוויר, שהביא לכישלון שתי הפעמים בהן הצליחו ליירט מטוסי אוסטר של הטייסת, זריזותו היחסית של האוסטר בתמרוני ההתחמקות מההרוורד, רמת ידיעות נמוכה של המודיעין הסורי לגבי הטייסת, מיקומה, דרכי פעולתה ופיזור מטוסיה, ונדידותיה התכופות של הטייסת בין יבנאל, מחניים ורמת־דויד, שתרמה לבלבול בקרב הסורים באשר לבסיס הקבע של הטייסת. הקמת חטיבת גולני ב 1- בפברואר 1948 פורסם תקן מס׳ 2/48 - מטה חטיבת חיל רגלים (מרחבית). תקן זה שהתבסס על הדגם הבריטי החטיבתי, היווה את הבסיס להקמתן של תריסר חטיבות החי״ר בצה״ל שלחמו במלחמת העצמאות עד החודשים מאי-יוני. סד״כ זה כלל שבע חטיבות מרחביות (גולני, כרמלי, אלכסנדרוני, קרייתי, גבעתי, עציוני ועודד), שלוש חטיבות פלמ״ח (הראל, יפתח וחטיבת הנגב), שתי חטיבות עתודה ( 7 ו- 8, האחרונה משוריינת) וחטיבת לבנוני. 49 חטיבת גולני הוקמה ב- 22 בפברואר, כאשר נערכו התקפות ערביות קשות על יחיעם וטירת-צבי, והיה צורך בפיצול חטיבת לבנוני לשתי •חטיבות נפרדות, כרמלי וגולני. שטח האחריות של גולני הקיף את הגליל התחתון, הגליל העליון המזרחי, עמק־יזרעאל, הרי־אפרים, עמק בית־שאן ועמק הירדן. צורכי האבטחה של השטחים שבאחריות החטיבה הצריכו תצפיות וסיורים מן האוויר, והיוו את המנוף להקמתה של טייסת הגליל, במקביל לשתדלנות של שלושה טייסי פלמ״ח בני הגליל, משה פלדמן מבית-קשת, פסח טולצ׳ינסקי מכפר-גלעדי ופרץ גרוסר מאשדות-יעקב, ששרתו בטייסת א׳, וחפצו להגן על הבית מקרוב, ולשרת בקירבת מקום לקיבוציהם ומושביהם. על הקשר ההדוק בין הטייסת לבין החטיבה, העיד לימים משה פלדמן: 41 פרק ב׳ - חשרי מלחמה ״המראנו ב- 06:45 מתל-אביב נחתנו במסלול יבנאל שהוכן מראש, שם קיבלו אותנו [נציגי גולני], וניכרה בהם קורת-רוחרבה״. 10 הערכת המצב במטכ״ל גרסה שתי אפשרויות למתקפה ערבית ערב פרוץ המלחמה! האחת יצירת שני צירי פעולה מרכזיים, בצפן ובדרום, והשנייה יצירת ציר מרכזי אחד במרכז (בגיזרה המזרחית). לחטיבת גולני יועדה משימת השמדת הכפר סעסע וביעור וסריקה של שטח הר־טורען, כדי למנוע מהאו יב להשתמש בו כבסיס קדמי, כיבוש שטח התבור, גבעת המורה וסביבות מגידו. 51 (*) משה כרמל( זליצקי ) נולד בפולין ב- 17 בינואר 1911 , ועלה ארצה בשנת 1924 . בשנות ה- 30 הצטרף לאירגון ״ההגנה״, עבר קורס מפקדי מחלקות ושירת כמפקד קורסי מ״כיס וכסגן מפקד בקורסים למפקדי מחלקות. נכלא על ידי הבריטים לשנה וחצי בעו ו ן נשיאת נשק. פיקד על קורס מארגני עלייה והעפלה, וקורס קצינים של ״ההגנה״. שימש כקצין גדנ״ע ארצי ( 1944 ), מפקד הגליל התיכון ( 1945-7 ) ומפקד מחו ז חיפה ( 1947 עד מאי 1948 ). במלחמת העצמאות פיקד בתחילה על חטיבת ״כרמלי״ ששחררה את העיר חיפה, וממאי 1948 פיקד על חזית הצפון. השתחרר מצה״ל בשנת 1950 בדרגת אלוף. חבר סיעה ב׳ במפא״י, וממקימי אחדות העבודה. 1959 שימש שר התחבורה בממשלת בן-גוריון, ובשנת 1959 נבחר - בין השנים 1955 1969 , ובשנת 1969 התמנה - כחבר כנסת. שירת שוב כשר התחבורה בין השנים 1965 יו״ר מועצת המנהלים של חברת התעופה אל-על. בשנת 1977 פרש מהחיים הפוליטיים. 1976 ), מנהיג גרילה, ופוליטיקאי סורי-לבנוני, נולד - ;**) פאו ז י אל־קאוקג ׳ י ( 1890 בטריפולי שבלבנון, ושרת כקצי ן בצבא התורכי ־עותומאנ י . השתתף במרד הסורי- 1927 ו נמלט לעיראק, שם הדריך באקדמיה הצבאית. - דרוזי בין השנים 1925 באו ג וסט 1936 החל שם בגיוס מתנדבים למרידה ערבית בארץ-ישראל. במאי 1941 השתתף במרד ראשיד עלי אל-כיילאני, ו לאחר דיכויו בידי הבריטים, נמלט לגרמניה הנאצית, שם עמד בראש משרד ערבי לתעמולה, גיוס מתנדבים וביון. עם תום מלחמת העולם השנייה חזר לעיראק, ובסוף 1947 החל פעם נוספת במסע לגיוס מתנדבים למלחמה בארץ ישראל. עם כשלו ן ״צבא ההצלה״ במלחמת העצמאות, פרש אל-קאוקג׳י מפעילות ציבורית, ושב להתג ורר בסוריה. 42 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל פרק ג׳ ממחלקת הטיס של הפלמ׳׳ה לטייסת הגליל הצעות לבניין הכוח האווירי ב- 18 בדצמבר 1946 קיבל דויד בן־גוריון לידיו את תיק הביטחון בסוכנות היהודית, במהלך הקונגרס הציוני הכ״ב, והחל עוסק בצורה אינטנסיבית בבניין כוחו של הצבא לקראת ההתמודדות הצפויה מול צבאות ערב הסדירים. מבחינה אווירית, הכוח היחיד שעמד לרשות הישוב היו חברות התעופה האזרחיות שאוגדו תחת המטריה רחבת ההיקף של חברת ״אוירון״, שפעלה למעשה כמסגרת אווירית בטחונית במסווה אזרחי, וטייסים שהוכשרו במסגרות האזרחיות השונות, בהם כמובן מחלקת הטיס של הפלמ״ח. בן-גוריון הבין כבר אז כי עם ערב רב של מטוסים קלים, וטייסים שמיומנותם מתמצית בניסיון של כמה עשרות שעות טיסה במטוסים אלה בלבד, אין בהם כדי לענות על האיום מצידם של חילות אוויר מנוסים ומצוידים היטב כמו המצרי והעיראקי. ב- 30 במאי 1947 , הוגש לבן־גוריון תזכיר בידי חיים לסקוב ושלום (פריץ) עשת (אייזנשטדט), ובו הומלץ להקים ״חיל תעופה״ שיורכב בשלב הראשון מטייסת ממונעת אחת, טייסת דאונים ויחידת שירותי קרקע. 1 הייתה זו ״יריית הפתיחה״ לשטף של תכניות והצעות לבנייתו של כוח אווירי צבאי. אך שתיים מתוך ההצעות היו מעניינות במיוחד וכללו מסגרות לוחמה אווירית בהיקף נרחב, מעבר ל ״טייסת מונעת וטייסת דאונים״ כפי שהוצע על ידי לסקוב ועשת, ושלא היו אלא מיסוד המסגרות האזרחיות לכלל מסגרת צבאית, אך לא פריצת הדרך שלה קיווה וחתר בן-גוריון. אחת התכניות חוברה בידי אלכס זילוני, לימים ראש מטה חיל האוויר, ובה נכללה טייסת מטוסי קרב חד-מנועיים, וטייסת מטוסי הפצצה דו-מנועיים, 18 מטוסים בכל טייסת, ו ־ 210 איש להפעלתם. 2 תכנית אחרת הוגשה בידי הימן שמיר (שכטמן)(א, ) ואהרון רמז(ב') באוגוסט 1947 . להבדיל מלסקוב ועשת, שהיו קציני צבא בעלי רקע יבשתי, היו שמיר ורמז בעלי רקע תעופתי־צבאי, ושירתו בחילות אוויר זרים בתקופת מלחמת העולם השנייה. מטבע הדברים, הייתה להם היכרות קרובה עם מבנה חילות האוויר המודרניים, והצעתם הייתה ריאלית יותר במובן שמימושה היה אכן מאפשר התמודדות של שווים מול שווים עם חילות האוויר הערביים. 43 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל באוקטובר אותה שנה הוחל בעיון מעמיק בתכנית רמז-שכטמן שכללה שני שלבים מרכזיים בפיתוחו של חיל האוויר. שלב ראשון, עדיין תוך התבססות על המצאי הקיים בארץ-ישראל, ביצוע סיורים אוויריים כולל סיורים אלימים, שימוש במטוסים קלים להטלת פצצות קלות, שיתוף פעולה אוויר/קרקע, ואספקת ציוד לנקודות מרוחקות. פעילותו ההתקפית של הכוח בשלב זה הוגדרה כ-״פעולת עונשין והטלת אימה (בהגבלות)״. השלב השני, שהיה מבוסס על רכש ציוד מחו״ל, השגת יכולת הגנת המרחב האווירי מפני מטוסי אויב, וביצוע הפצצות בחזית ובעורף, כל זאת במסגרת פיקוד אווירי אחיד ואוטונומי בתוך הצבא. 3 מימוש התכנית חייב רכש מקיף ואינטנסיבי של מטוסים, בשלב ראשון כ 20- מטוסים מדגמים אזרחיים שניתן להסב לפעולה צבאית, ובשלב השני 40 מטוסי קרב - רכישת בין 25 ל 50- מטוסי לחימה ייעודיים, בהם 20 חד-מנועיים, ובין חמישה לעשרה מטוסי הפצצה דו-מנועיים. 4 ב- 2 בנובמבר 1947 נערכה ישיבה של פיקוד ההגנה בהשתתפות יעקב דורי, אלכסנדר זילוני, יהושע גילוץ, יהודה ארזי, יהושע אשל, אהרון רמז והימן שכטמן בה הוחלט על הקמת שירות האוויר על בסיס תכנית רמז-שכטמן. ב- 10 בנובמבר כתב הרמטכ״ל יעקב דורי ליהושע אשל: אל:אייזיק » מאת: רמטכ״ל מפקדת ההגנה מודיעה לך בזאת על החלטתה להקים כח אווירי קבוע, החל מתאריך מכתב זה, אשר ייקרא ״שירות אוויר״. בזאת גם מתאשרת תובניתבם שהגשתם להקמת השירות. עליך להגיש מיד אתהצעותיך למינויים ותקציב ולביצוע המידי של התוכנית״ בראשית דצמבר אושרה תכנית הקמת השירות ונקבע תקציבו בסך 110 אלף לא״י, על בסיס השלב הראשון בתכנית רמז-שכטמן, דהיינו מיצוי הפוטנציאל הקיים בכלי טיס וכוח אדם בארץ-ישראל, שכלל אז את המטוסים הבאים: 44 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל מטוס טיילורקרפט (וחת בשדה דב,אביב 1948 . המטוס שרת תקופה קצרה בלבד בטייסת הגליל רישום מקור אזרחי סוג המטוס חב׳ אוירון VQ-PAR ראפיד DH89A דה-הווילנד חב׳ אוירון VQ-PAE RWD15 סעדיה קירשנבאום VQ-PAL RWD13 יוסף שטיינמן VQ-PAM RWD13 חב׳ אוירון VQ-PAH A טיילורקרפט חב׳ אוירון VQ-PAI BL טיילורקרפט חב׳ אוירון VQ-PAJ BL טיילורקרפט הקלוב הארצישראלי לתעופה VQ-PAS אוטוקראט J1 אוסטר הקלוב הארצישראלי לתעופה VQ-PAT טייגר־מות DHC82 דה-הווילנד הקלוב הארצישראלי לתעופה VQ-PAU טייגר־מות DHC82 דה-הווילנד עו״ד ש. שצ׳ופק NC6731K סי־בי RC3 ריפאבליק מבחינת כוח אדם, עמדו לרשות שירות האוויר התשתית המינהלית והטכנית של חברת ״אוירון״, אך לחברה היו אז כחמישה טייסים מסחריים בלבד, ללא ספק גרעין קטן מדי להפעלתם של תריסר מטוסי השירות. בארץ־ישראל הוכשרו עד אז כ- 160 טייסים בעלי רשיון טיס דרג א׳ (רשי ו ן 45 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל שנסיונם היה דל, ומיומנותם מוגבלת להטסתם של ,(PPL = טיס פרטי מטוסים קלים חד-מנועיים בתנאי טיסת ראייה בלבד. גם מתוך מספר זה, מיעוט בלבד המשיך להחזיק את רשיונותיו בתוקף. 6 שירות האוויר בהתהוותו אחת הדאגות הראשונות של מטה שירות האוויר הייתה גיוס כוח אדם מיומן ומקצועי. כאמור, הגרעין של טייסים אזרחיים שהיה קיים בישוב היה מועט ובעל ניסיון דל. מטבע הדברים פעילות טיס צבאית שונה מאזרחית במעטפות הביצוע הבעייתיות, בתנאי הפעולה המאולתרים ובסיכונים הנשקפים למטוסים אלה מצד חיל האוויר המלכותי הבריטי, מצד כוחות הקרקע המצוידים בתותחי נ״מ, ומצד הערבים שיכלו לפגוע במטוסים באש נק״ל, בהיות מטוסים אלה איטיים ופגיעים במיוחד. היוו את מאגר כוח האדם המיומן ביותר לצורכי תעופה RAF ־ משוחררי ה צבאית, ואולם עם תום מלחמת העולם השנייה הם נפוצו לכל עבר, ואף לא הקימו לעצמם איגוד או שמרו על מסגרת חברתית מגובשת, למעט כמובן קשרים אישיים שהתפתחו בין חלקם. לאחר הקמת שירות האוויר נעשה באמצעות אירגון החיילים המשוחררים RAF - ניסיון לאתר את מתנדבי ה והמוסדות הלאומיים. מארגני המיפקד שיגרו מאות שאלונים, אך התוצאות היו מאכזבות. חלק מהשאלונים כלל לא הגיע לתעודתו בגלל שינוי כתובת, ואילו חלק אחר לא הוחזר. מן הנתונים שנאספו התברר כי רוב המתפקדים שירתו בתפקידי מינהלה (נהגים, מכונאי-רכב, טבחים, פקידים וכד׳), ורק מיעוטם עסקו במקצועות תעופתיים. אלה זומנו למשרדי ״המועצה הכללית לתעופה עברית בארץ־ישראל״ ונתבקשו להתגייס לשירות האוויר, נוספים שהידיעה על הקמת השירות הגיעה RAF כשאליהם נוספו משוחררי אליהם, אם מפה לאוזן מחברים, או מתוך יוזמה אישית שלהם. 7 גרעין מרכזי בשירות האוויר היוותה מחלקת הטיס של הפלמ״ח, ששהתה עם הקמת השירות בקיבוץ יגור, תחת פיקודו של יצחק (״צחיק״) יבנה. אולם צירופה של המחלקה לשירות האוויר לא נתפס בעיני אנשיה כדבר מובן מאליו, שכן כבר אז נבעו ניצני המאבק הפנימי בין צה״ל לפלמ״ח, וזה האחרון חתר לשמור על קיום עצמאי למחלקת הטיס, ואולי אף לפתחה במקביל לשירות האוויר. יגאל ידין ניסה למצוא דרך-ביניים, שתאפשר להשאיר את טייסי הפלמ״ח כפופים למטה החטיבה. למעשה התפתח שירות האוויר בדרך עצמאית, וקומץ טייסי הפלמ״ח השתלבו בו מראשית התפתחותו. 8 46 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל ב־ 2 בדצמבר 1947 כתב מפקד הפלמ״ח יגאל אלון לראש אג״ם יגאל ידין: ״(א) במשך שלושת חדשי הקורס המרוכז, ימצאו אנשי החטיבה במעמד המקובל לגבי אנשיה הנמצאים בקורסים מרכזיים כגון מ״מ וכוי. דהיינו מגע של הסברה, דמי חפש, הלבשה, אספקה קטנה וכוי (ב) מפ. הטייסים שלנו צחק [יצחק יבנה] יתמנה לתפקיד של המפקד הארגוני של הקורס לפקודתו של ש.א. (ג) כל החניכים משתתפי הקורס יתקיימו ברמה כלכלית וחברתית שוה הנהוגה בחטיבה המגוייסתלבל יווצרו ״הבדלי מעמדות״ שמונה טייסי המחלקה, בהם אברהם בלטיטה( ג '/ נמצאו כאמור בקיבוץ יגור, שמונה נוספים שהו בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב, בהם פרץ גרוסריי,/ ישעיהו בודילבסקי, 71 '' ומשה פלדמן""'. לכולם היו רשיונות טיס דרג א׳ וניסיון טיסה של כ 50- שעות. שני טייסים נוספים, שהוגדרו כ״טייסי מילואים״ היו יעקב בן־חיים (בלק) ואלי פיינגרש (אייל). הדים למרירות בקרב הפלמ״ח על הפקעת הכוח האווירי מרשותו הוסיפו להישמע בחודשים הבאים. 1 0 מאמצי הגיוס הניבו 28 טייסים, שישה נווטים ומטילן אחד, בהם דני בוקשטיין",' ופסח טולצ׳ינסקי,ח׳ ). ב־ 28 בדצמבר 1947 התקיים טכס חגיגי, ובו הוכרז על הקמת שירות האוויר וקורס הטיס הראשון במסגרתו שהחל את אימוניו בשדה דב. היות והבריטים עדיין שלטו בארץ, הוסווה הקורס כאזרחי, במסגרת ״המועצה הכללית לתעופה עברית״, וכלל חלק עיוני וחלק מעשי שהחל בינואר 1948 . במשך חודש זה בוצעו על ידי חניכי הקורס 134 גיחות אימונים בהיקף 76 שעות טיסה, כל זאת עם שני מטוסים בלבד. לבן ־ גוריון דווח לקראת סיום המחזור הראשון: ״כיום יש 27 טייסים בקורס מתקדם לטייסים לקראת הכנסתם לטייסת. הם נכנסו לחודש שלישי של אימונים ומועברים חלקים- חלקים לטייסת. שליש ראשון כבר הועבר,כעבור חודש יועבר חלק שני, כעבור עוד חודש - השלישי... עוד מחזור של טייסים יתחיל בעוד חודש. בזה מסתיימים מחזורי הטייסים עד אוקטובר״. 11 47 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל בפועל הופסק הקורס הראשון במארס, וקורס שני לא נפתח כלל, משום שחסרו הן מטוסים והן מדריכים. המחסור במטוסים נפתר חלקית עם ראה פרק ו׳), והרחבת ) RAF^ רכישתם של 20 מטוסי האוסטר מעודפי מאמצי הרכש באירופה, דרום אפריקה וארה״ב. במקביל החל להתגבש גרעין של עובדי קרקע ומכונאים, שהתבסס על קומץ עובדי חברת ״אמתן״ אך לא היה בכך די. במארס נפתח קורס ראשון להכשרת ,RAF^ ומשוחררי עובדי קרקע ליד בית הספר המקצועי של הטכניון בחיפה, אותו סיימו כ 30- איש. עשרת עובדי הקרקע הראשונים של השירות החלו במקביל להכשיר את היקב הישן במושבה הטמפלרית שרונה, לשמש כבסיס התחזוקה המרכזי של השירות, שם גם הורכבו מטוסי האוסטר. בעיה נוספת שעמדה בפני השירות הייתה שדות תעופה ומינחתים. אלה היו קיימים בשפע אך מרבית מטוסי השירות חנו בשדה .RAF^ מוחזקים רובם ככולם בידי התעופה האזרחי בלוד, אך כבר בדצמבר נתקבלו ידיעות על כוונת הערבים עובדי השדה לפגוע במתקני חברת ״אוירון״ ולהשמיד מטוסים. ב- 13 בדצמבר החל מבצע מילוט מטוסי השירות לשדה דב - הראפיד, שלושה הוטסו בהצלחה לבסיסם החדש, ואולם RWD13 מטוסי טיילורקרפט ושני שהושאר בהנגר היות והיה בשיפוץ כללי, נשרף בידי RWD15 - מטוס ה . פורעים ערביים ב־ 13 באפריל 1948 עד מהרה התבסס שירות האוויר בשדה דב, שם גובשה מסגרתו המבצעית הראשונה. טייסת א׳ שהפכה מאוחר יותר לטייסת מס׳ 1, עדיין תחת מסווה של פעילות אזרחית בחברת ״אוירון״, החלה בשיגרה של טיסות אימונים, כמו גם ביצוע טיסות אזרחיות מהשדה ללוד ולחיפה, ברובן בשירות הישוב ולצורך הבאת ציוד ומצרכים. הטייסים והמכונאים שכנו באותה עת בבית פעילי ההסתדרות במרכז תל-אביב, ממנו יצאו ל״עבודתם״ בשדה. אדם שתקאי, מהטייסים הראשונים בטייסת, בבואו לתאר את היקפה של הטייסת סיפר: ״בל בוקר בשעה שבע וחצי היתר, עוזבת מונית גדולה את ׳בית הספר לפעילי ההסתדרותי, ובה בל חברי ׳טייסת א״ - טייסיה, נווטיה ונשקיה. כאשר היתה המונית צרה מלהכיל את בל האנשים, היתה חוז רת שנית להסיע את היתר, אך מעולם לא הגיע אז מספר אנשי הטייסת כדי למלא שלוש מוניות.<׳." בתחילת פברואר עזבו אנשי הטייסת את משכנם בבית פעילי ההסתדרות, ועברו להתגורר במלון ״ריץ״. מצבת הטייסים גדלה בעשרה, בהם אהרון קאופמן(געתון),ט׳ ) , וכמו כן צורפו רוב חברי הקלוב הארצישראלי לתעופה. 48 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל בחודש זה בוצעו 362 גיחות בהיקף של כ- 220 שעות טיסה, מתוכן 35 גיחות לסיורי נגב (״סנגב״), כמעט כפול מהכמות שבוצעה בינואר. בחודש מארס הוכפלה שוב כמות הגיחות והגיעה ל- 648 , מתוכן 83 גיחות חירום לעזרת הישובים בנגב"־ בתחילת אפריל נפתח בשייח מואניס ליד שדה דב, בית הספר הראשון לגופנאים בהדרכת טוביה סיני, וב־ 1 במאי הוחל בלימודי הקורס הראשון שכלל שלושים חניכים. בקורס הרצו בין היתר אמיל פוהורילה וד״ר יעקב(פידיה) פיאטלי, מוותיקי המהנדסים האווירונאוטיים בארץ." חלוקת טייסת א׳ ל גפים ריחוקו של שדה דב, בסיס טייסת א׳, מקצות הארץ - הנגב והגליל, גרם לבעיות מבצעיות קשות ובעיקר לקיצור משך השהייה הפוטנציאלי של המטוסים הקלים מעל לאיזורי הפעילות עצמם. טיסה ממוצעת משדה דב לנגב או לגליל ארכה כשעתיים, ואיפשרה למטוסים שהייה של כשעה מעל המטרה, במשימות כגון הפצצה או הטלת אספקה. כדי לאפשר תידלוק המטוסים, וטיפול תחזוקתי בסיסי ביעדים, הוקם בינואר 1948 מסלול בניר־עם בצפון/מערב הנגב. באמצע פברואר הוחלט למסד את ניר־עם כבסיס קבע לחנייה של מטוס אוסטר לשימוש קבוע של חטיבת הנגב, ותוך פחות מחודשיים הצטרפו אליו מטוס אוסטר שני ומטוס טיילורקרפט, כשאת הגף המאולתר מטיסים ארבעה טייסים ולצידם שלושה מכונאים/מטילנים. תופעה דומה אירעה בגליל. בעקבות ההתקפות על יחיעם ( 20 בינואר) וטירת-צבי ( 16 בפברואר), הוחלט לפצל את החטיבה הצפונית ״לבנוני״ לשתיים, חטיבת ״כרמלי״ וחטיבת ״גולני״, זו האחרונה הוקמה ב- 22 בפברואר. מרחב חטיבת גולני כלל את הגליל העליון המזרחי, רמת הגליל התחתון, עמק הירדן, עמק בית-שאן, עמק יזרעאל המערבי וגוש הרי אפרים. מיד עם הקמתה החלה החטיבה לשאת בעול הביטחון השוטף במרחב אחריותה, אבטחת תחבורה, ביצור הישובים והכנתם למלחמה, וכן פעולות כנגד כפרים ערביים שבהם שהו יחידות צבא ההצלה. הצורך בסיוע אווירי היה דוחק, לאור איזור הפעילות הנרחב של החטיבה. מחמת הריחוק מתל-אביב וקשיי התחבורה המחמירים, הוחלט להקים גף מטוסים עצמאי בצפון, בדומה לגף בניר-עם בתחילה פעלו מטוסי טייסת א׳ בגליל משדה דב, ואולם עם הצמדתם לחטיבת ״גולני״, החלו פועלים דרך קבע משדה התעופה הבריטי לשעבר מחניים."־ 49 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל עם מעברו של מטה החטיבה ליבנאל, ומאחר ושדה מחניים היה חשוף לפגיעות ארטילריה ומטוסים סוריים, הוכשר ביבנאל מסלול באורך 1000 מטר וברוחב 60 מטר, ואליו הועבר בתחילה מטוס אוסטר אחד, ולאחר מכן הועברו ממחניים מטוס אוסטר שני ומטוס טיילורקרפט. היות והמטוסים והצוותים היו משוייכים לטייסת א׳, כונו שני הגפים החדשים נספחת א׳ (ניר-עם) ונספחת ב׳(יבנאל). ב־ 4 במארס 1948 פורסמה הוראת ההקמה של נספחת ב׳: אל: מבצעים העתק: מפקד נספחת״ב״ (יבנאל) הנדון: מטה ש.א. פקודת״ב״ מס. 4.4.4812 1) א הטיס פסח טולציינסקי ב״ משה פלדמן ג ״ פרץ גרוסר ד המכונאי מנחם לוי ^ העוו ר למבו נאי ש מו אל ברוקס(יא) הנ״ל יעברו מטייסת ת.א. [תל-אביב, כינויה של טייסת אי], לנספחת ״ב״ (י בני אל) החל מיום 6.4.48 2) הטיס טולציינסקי פסח מתמנה מפקדת נספחת ״ב״ (י בניאל) וקצין הקשר של חיל אויר ליד מטה גולני החל מה- 6.4.48 3) המכונאי לוי מנחם מתמנה למכונאי אחראי נספחת ״ב״ (י בני אל) החל מה - 6.4.48 (חתום) בשם ראש המטה 17 , ב־ 25 באפריל שונו כינויי היחידות. טייסת א׳ הפכה להיות טייסת מס׳ 1 וגף הצילום שלה טייסת מס׳ 4, בעוד הנספחות כונו מעתה טייסת מס׳ 2 (לשעבר נספחת א׳ (ניר-עם)), וטייסת מס׳ 3 (לשעבר נספחת ב׳ (יבנאל)). בנוסף זכו הטייסות לאותות קריאה בקשר. טייסת מס׳ 1 כונתה ״נמר״, טייסת מס׳ 2 ״גמל״, טייסת מס׳ 3 ״לביא״ וטייסת מס׳ 4 ״אריה״. גם בסיסי החיל זכו לאותות קריאה. כך כונה בסיס שדה דב בשם ״ארמון 1״, 50 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל בסיס נ יר־עם ״ארמון 2״ ובסיס יבנאל ״ארמון 3״. לכל טייס בטייסות הוצמד מספר המשויך לאות הקריאה של הטייסת, כך למשל נקרא טייס בעוד שחלוקת קודים ואותות קריאה לטייסות ".»5 ״נמר 4״ או ״גמל השונות היו ודאי נחלת מטה החיל, הרי שבטייסת הגליל לא נעשה שימוש רב באותות קריאה אלה, מן הסתם משום שביבנאל לא היה מגדל פיקוח, ומטוסי הטייסת לא נזקקו להקמת קשר אלחוט דיבור עם בסיס הטייסת לקבלת הוראות נחיתה והמראה. שעות ספורות לאחר הגיעם ליבנאל, הופעלו מטוסי הטי יסת על ידי חטיבת גולני לסיורים בסביבה. משה פלדמן המריא באוסטר אחד עם שני מפקדים בכירים לתצפית על משמר העמק, בעוד טולצ׳ינסקי ממריא באוסטר השני עם מפקד אחר של החטיבה לסיור בגליל העליון המזרחי, סיור שבו גס נרשמה הפגיעה הראשונה מאש נק״ל במטוס של הטי יסת" ב- 7 באפריל ביצעו פלדמן וגרוסר גיחה להטלת תחמושת במשמר העמק, ובאותו יום יצא ישעיהו בודילבסקי לסיור לאורך כביש משמר העמק-מגידו. בליל ה 8/9- באפריל בוצעה גיחת ההפצצה הראשונה, כאשר פרץ גרוסר המריא באוסטר לתקיפת ארטילריה סורית במשמר העמק. כך החלה טייסת הגליל את פעילותה כיחידה עצמאית, מנותקת למעשה ממטה חיל האוויר, כפופה מבצעית לחזית הצפון ומתפקדת כזרוע אווירית של חטיבות החי״ר. (א׳) הימן שכטמן (שמיר) נולד בקייב, אוקראינה, בשנת 1920 . בשנת 1922 היגרה משפחתו לפולין, וביולי 1923 לבלגיה, ומשם לקנדה. בשנת 1932 עלתה המשפחה ארצה. ביולי 1939 עזב שמיר את הארץ, ונסע לארה״ב ללימודי הנדסה אווירונאוטית. בשנת 1941 סיים קורס טיס אזרחי במימו ן תנועת ״החלוץ״ בניו- ג׳רזי, ארה״ב, וזכה לקבל רשיון טיס מסחרי. עם כניסת ארה״ב למלחמת העולם השנייה התגייס לחיל האו ו יר האמריקאי ושרת כטייס הפצצה בז ירת האוקיינוס השקט. בשנת 1946 חזר ארצה והתגייס לאירגו ן ההגנה. עם הקמת שירות האו ו יר התמנה אחראי על ההדרכה, וכששירות האו ו יר הפך להיות חיל האוויר, התמנה לסגן מפקד החיל, תפקיד אותו מילא עד שהשתחרר מהצבא בשנת 1951 . תקופה קצרה שימש כסגן מנהל חברת אל־על, וכשנה לאחר מכן עבר למכו ן הממשלתי לבדק מטוסים (לימים התעשיה האו ו ירית לישראל) שם שימש כסגן המנהל למינהל וכוח אדם. עם הקמת חברת אלת״א, כחברת בת של התעשיה האו ו ירית בתחילת שנות ה 60- , שימש כמנכ׳׳לה עד אוגוסט 1964 . משנת 1964 עד מותו בשנת 1973 עבר לעסקים פרטיים, בין היתר הקים וניהל את חברת תא״ת(תעשי ית אבי זרי תעופה). 51 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל (בי) אהרו ן רמז נולד בישראל בשנת 1919 . בשנת 1936 התגייס לאירגון ההגנה ובשנת במסגרתו סיים קורס טיס (RAF) 1942 התנדב לשרת בחיל האו ו יר המלכותי הבריטי ושרת כטייס קרב בדרגת סמל־תעופה. בשנת 1947 חזר ארצה וגיבש יחד עם הימן שכטמן (שמיר) את תכנית בנייתו של שירות האוויר, במסגרתו שרת כקצין המבצעים הראשי וכראש המטה לצידם של יהושע (אייזיק) אשל וישראל זבלודובסקי (עמיר) . במאי 1948 נתמנה מפקד חיל האו ו יר בדרגת אלוף-אוויר, תפקיד אותו מילא עד דצמבר 1950 עת התפטר מתפקידו והוחלף על ידי האלוף שלמה שמיר. בשנים - 1 9 5 1 1954 כיועץ שר הביטחון - 1953 שימש כראש משלחת הרכש בארה״ב, ובשנים 1953 לענייני או ו יר עד שחרורו מהצבא בשנת 1954 . שימש כמנכ״ל רשות הנמלים, ובשנים . 1982 יו״ר מועצת המנהלים של רשות שדות התעופה. נפטר בשנת 1984 ־ 1977 (ג׳) אברהם בלטיטה (בלטוי), נולד בפולין בשנת 1929 ועלה ארצה בשנת 1943 במסגרת עליית ״ילדי טהרן״, ונשלח לקיבוץ אשדות-יעקב. באוגוסט 1946 התגייס לפלמ״ח, ובעת היותו בטירונות באיילת-השחר הו זמן להצטרף למחלקת הטיס ונשלח לקיבוץ נען. בינואר 1947 החל בלימודי הטיס בשדה התעופה של רמלה, ועם פינוי השדה ביולי המשיך ללמוד לטוס בחיפה. בבדיקה רפואית שגרתית נתגלה כי אברהם עיוור צבעים, ו נאסר עליו לטוס. אז הועבר לטייסת מסי 2 (הנגב) במסגרתה שימש כמטילן, ונשלח לניר-עם להדריך בהטלת פצצות ממטוסים קלים. לאחר התערבותו של אהרון רמז, אושר לו להמשיך ולטוס, ובמאי 1948 הצטרף לטייסת מס׳ 3 (הגליל) והיה ממקימיה. אברהם היה היחיד שהצטרף לטייסת בראשית דרכה והתמיד בשירות בה עד סגירתה. במהלך שירותו הכיר את תמר, פקידת הטייסת וקשרית, והם נישאו. לאחר המלחמה השתחרר מחיל האו ו יר והמשיך להתגורר באשדות-יעקב עד שנת 1959 עת עברו לגור בירושלים, שם למד אברהם הנדסאות, מקצוע בו עבד עד יציאתו . לג ימלאותבשנת 1990 (ד׳) פרץ גרוסר נולד ברומניה ב- 29 באו ג וסט 1925 . עלה לארץ בשנת 1935 והתגורר בחיפה. בשנת 1939 עברה משפחתו לקיבוץ אשדות-יעקב, ופרץ נשלח לבית הספר המקצועי ״מכס פיין״. בשנת 1942 התגייס לפלמ״ח במסגרתו שרת כחבלן, במקביל ללימוד טיס ודאייה. ב״שבת השחורה״ ( 29/6/46 ) נעצר בידי הבריטים ונכלא ברפיח. בסוף שנת 1946 השתחרר מהפלמ״ח, אך שב והתגייס ב- 5 באפריל 1948 , והיה, יחד עם משה פלדמן ופסח טולציינסקי, מראשוני טייסת הגליל. בספטמבר 1948 עזב את עם שובו .S199 הטייסת ונשלח לציכוסלובקיה ללמוד לטוס על מטוסי הקרב אויה ארצה הוצב בטייסת 101 . השתחרר מצה״ל ב- 5 במארס 1950 , המשיך להתגורר באשדות יעקב, ועסק בבנית מערכות רדיו. בשנת 1961 עקר עם משפחתו למושב השיתופי רגבה. השתתף כאיש מילואים ב״מבצע קדש״ ובמלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. סיים את שירות המילואים בצה״ל ב- 8 ביולי 1979 בדרגת סרן. נפטר ב- 4 בספטמבר 1988 לאחר מחלה קשה. (ה׳) ישעיהו בודילבסקי (בודי ) נולד בשנת 1925 בחיפה, והצטרף לפלמ״ח בשנת 1942 שם שירת כמדריך ספורט, מפקד כיתה ומדריך בקורס מפקדי כיתות. בשנת 1945 עבר קורס טיס אזרחי במסגרת מחלקת הטיס של הפלמ״ח, ועם הקמת שירות האוויר הוצב בטייסת א׳ בשדה דב, והשתתף בין היתר בהפצצת גוש עציון. ב- 30 באפריל 1948 עבר לטייסת הגליל והיה מראשוני מקימיה. S199. ב- 6 בספטמבר 1948 יצא לצ׳כוסלובקיה ללמוד לטוס על מטוס הקרב אויה ב- 29 בנובמבר חזר ארצה והוצב בטייסת 100 . בשנת 1950 עבר הסבה למטוס 52 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל הרוורד והוסמך כמדריך בבית הספר לטיסה בסירקין. במסגרת זו פיקד גם על טייסת 128 שהפעילה דאו נ י • עבור קלוב התעופה וגדנ״ע־אוויר. בשנת 1952 עבר הסבה למטוס הספיטפייר והוצב בטייסת 107 כסגן מפקד הטייסת, במקביל שימש גם כקצי ן המבצעים של בסיס רמת-דויד. בשנת 1954 השתחרר משירות סדיר בדרגת סרן והצטרף כחבר בקואופרטיב ״אגד״. עם פרוץ ״מבצע קדש״, הוצב כטייס מילואים בטייסת 105 שהפעילה מטוסי מוסטנג מרמת-דויד, ושימש כסגן מפקד הטייסת. במלחמת ששת הימים שרת במפקדת חיל האוויר. השתחרר משירות מילואים בשנת 1974 , כשתפקידו האחרו ן קצין מטווחים. בשנת 1975 הצטרף למטה משק לשעת חירום (מל״ח) למשך שנה. באוגוסט 1988 פרש מ״אגד״. מתג ורר כיום בחיפה עם רעייתו בת המושבה יבנאל. (ו׳) משה פלדמן (פלד) נולד בשנת 1924 בעיר סגוריצה שבבסרביה, יוגוסלביה. בשנת 1935 עלה ארצה, התג ורר בחיפה ולמד בבית הספר החקלאי ״כדורי״. עם סיום הלימודים הצטרף להכשרה בקיבוץ רמת-יוחנן, והתגייס לפלמ״ח, שם הכיר את מנחם ברנשטיין(בר), ובעידודו הצטרף למחלקת הטיס של הפלמ״ח, במסגרתה דאה בדאייה. היה בקבוצה הראשו נה שלמדה לטוס B - ו A בכפר-ילדים והשיג רמות בבית הספר לטיסה של חברת ״אוירון״. ערב מלחמת העצמאות התכו נ ן לנסוע לבריטניה לעבוד במטרה להשיג רשיון טיס מסחרי, אך תכניותיו השתבשו וב- 5 באפריל נשלח עם פרץ גרוסר וישעיהו בודילבסקי ליבנאל להקים את טייסת הגליל, ושימש במפקדה השלישי. ,S199 ב- 6 בספטמבר 1948 נשלח לציכוסלובקיה ללמוד לטוס על מטוס הקרב אויה ובנובמבר חזר ארצה והוצב בטייסת 101 . שימש כמפקד הטייסת מדצמבר 1950 עד מארס 1951 . לאחר מכן עבר להדריך בבית הספר לטיסה בסירקין, ובין אפריל 1952 לנובמבר 1953 שימש כקצי ן המבצעים של בסיס רמת-דויד. עם סיום תפקידו נשלח של חיל STAFF COLLEGE - ללימודים בבריטניה, שם סיים בהצטיינות את ה האו ו יר המלכותי הבריטי. עם שובו ארצה הוצב במפקדת חיל האו ו יר כראש ענף אוויר 3 (מבצעים), תפקיד אותו מילא מערב ״מבצע קדש״ ועד או ג וסט 1959 , עת הועלה לדרגת אלוף-משנה ומו נה כמפקד בסיס חצור, תפקיד אותו מילא עד מאי 1964 . במלחמת ששת הימים, והוא כבר במילואים, נקרא להקים את בסיס חיל האוויר בלוד, בסיס שמלבד טייסת תובלה ויחידות נ״מ, הפעיל גם את טייסת הקרב 107 (אורגן;. באפריל 1968 השתחרר מצה״ל, ו נתמנה ראש אגף תעופה אזרחית במשרד התחבורה. בשנת 1971 סיים את תפקידו ופרש לעסקים פרטיים. בשנת 1981 הקים את מפעל האלקטרו נ יקה ״רוקאר״, חברת בת של היצרן האמריקאי ״טראקור״. במסגרת זו זכה לתואר ״תעשיין מצטיין״. מתג ורר כיום בירושלים. (ז׳) דניאל בוקשטיין נולד ב- 2 ביוני 1921 במוסקבה, ועלה ארצה בשנת 1923 . התג ורר בתל-אביב שם סיים את לימודיו בגימנסיה ״הרצליה״. בשנת 1937 הצטרף לאירגון ״ההגנה״ והיה מראשוני החניכים בבית הספר לטיסה של חברת ״אוירון״. התנדב לצבא הבריטי ב- 25 באפריל 1943 כמכו נאי מטוסים וכטייס, והשתחרר ב- 19 בנובמבר 1946 כשלזכותו כ- 500 שעות טיסה, בכך היה לאחד מטייסי שירות האו ו יר המנוסים ביותר. עם הקמת שירות האו ו יר הוצב בטייסת א׳ בשדה דב. במהלך שירותו בטייסת היה סגן מפקד הטייסת ומפקד בסיס שדה דב. ב- 21 באפריל 1948 נשלח ליבנאל והיה מגרעין מקימי טייסת הגליל, במסגרתה שימש כמפקדה השני. . נספה בהתרסקות מטוס נורסמן בגיחת הפצצה ליד בית-מחיסיר ב- 10 במאי 1948 הועלה לאחר מותו לדרגת פקד-טיס(סגן). 53 פרק ג׳ - ממחלקת הטיס של הפלמ״ח לטייסת הגליל (חי) פסח (פוסי) טולציינסקי עלה לישראל מארה״ב, שם למד לטוס ושרת בחיל האו ו יר האמריקאי כטייס דקוטה במלחמת העולם השנייה. עלה ארצה בשנת 1946 , ועם הקמת שירות האוויר הצטרף לטייסת א׳ בשדה דב. בתחילת אפריל 1948 נשלח ליבנאל להקים את טייסת הגליל ושימש כמפקדה הראשו ן לתקופה קצרה ביותר. ב ־ 21 באפריל נקרא לשוב לשדה דב, כדי להטיס מטוסי דקוטה של חיל האו ו יר ב״מבצע קדש״ שרת .PAAC שנחכרו מחברות תעופה דרוס-אפריקאי ות כגון במילואים כטייס דקוטה בטייסת 103 בדרגת סגן. מתג ורר כיום בכפר-גלעדי. (טי) אהרו ן קאופמן (געתון) נולד ב־ 22 במאי 1924 בוינה, אוסטריה, ועלה ארצה בשנת 1939 . התגייס לאירגון ״ההגנה״ ב- 15 בדצמבר 1947 . בוגר מחלקת הטיס של הפלמ״ח וקורס הטיס הראשון של שירות האוויר. השתתף בקורס הצילום האווירי הראשו ן מטעם השירות ב- 26 באפריל 1948 . עם הקמת טייסת הגליל הצטרף לשורותיה, וטס במסגרתה עד ספטמבר 1948 עת יצא לצ׳כוסלובקיה לקורס טיס. , היה אחד מחמשת המדריכים הראשונים בבית הספר לטיס בסירקין מפברואר 1950 ומפקד טייסת מדריכי הטיסה בדרגת רב-סרן. ב- 10 באפריל 1955 אחר הצהריים, S11 המריא רס״ן געתון עם החניך עודד בן-אריה לטיסת הדרכה במטוס פוקר אי נסטרקטור משדה דב. בהיות המטוס בגובה 100 רגל פסק המנוע מלפעול, המטוס פנה בהטיה ימנית, נכנס להזדקרות ופגע במים בצלילה חדה. המטוס צף מספר שניות ושקע. כעבור עשרים דקות הגיעו לאי ז ור סירות מנוע מנמל תל-אביב, וגילו את המטוס הפוך על גבו כשרק זנבו בולט מעל לפני המים. גוף המטוס נגרר לנמל, ושם התברר כי גופות הטייסים נפלטו מתוכו. ב- 15 באפריל בשעות הבוקר נפלטה גופתו של רס״ן געתון לחוף תל-אביב. (יי) מנחם לוי היה המכונאי הראשו ן של טייסת הגליל. הגיע ליבנאל בטיסת האוסטר הראשו נה שנחתה במקום, ויום לאחר מכן הוצב רשמית בטייסת. בפניו עמדה הבעיה המי וחדת ליחידה כה מרוחקת מהמטה, והיא דאגה מתמדת לשמישות המטוסים, תיקון התקלות ואיתור החלפים, משימות לא פשוטות כלל ועיקר ליחידה בה פעלו שני מטוסים בלבד, ובלחץ גיחות ההפצצה, הסי ור והצילום שהיו בעלות חשיבות עליונה בארבעת החודשים הראשונים לשהות הטייסת בגליל. (יא) מנחם ברוקס(״ברוקסי״) הגיע לטייסת כעו זר למכונאי, ויחד עם מנחם לוי הקים את תשתית התחז וקה שאיפשרה את הפעלת המטוסים ברציפות בחודשי המלחמה הראשונים. מפאת המחסור במטילנים שיועדו לכך, הוכשר לשמש כמטילן והגיע להשגים נאים בקליעה למטרה. 54 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה פרק ד׳ מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה ביטחון שוטף עד תכניתד׳ משימתה המרכזית של הטייסת, בנוסף לסיוע הצמוד לחטיבות החי״ר, הייתה סיוע ״פסיבי״ לכוחות הצבא הפרוסים בשטח ולאוכלוסיה האזרחית, שבעייתם העיקרית הייתה ריחוק ממרכזי אוכלוסין, וניתוק מדרכי תחבורה תקינות ומאובטחות. עם הגעת המטוסים הראשונים נקבע דפוס הפעולה הראשון, שחולק להיקף טווח האחריות של הטייסת, ולסוגי המשימות המצופות ממנה. מבחינת אחריות גיאוגרפית, חולק הגליל לשטח הגובל במטולה בצפון ובקו הגובל בבית־שאן - עפולה - ג׳נין - חדרה בדרום. משימות הביטחון השוטף של הטייסת הוגדרו כדלקמן: (א) סיוע לכוחות צה״ל, ובעיקר סיורי אוויר ללימוד השטח, ההיערכות הערבית, ולקראת מבצעים יזומים; (ב) צילומי אוויר לצרכי מודיעין; (ג) הובלת פצועים, חולים ויולדות; (ד) עזרה לישובים במצוקה(הצנחת מזון, תרופות ו נשק) ; (ה) סיוע צמוד לכוחות הלוחמים, בעיקר הפצצת הכוחות הערביים. במסמך הנחיות שהוציא ראש מטה שירות האוויר באפריל 1948 פורטו סמכויות הטייסת, שכונתה אז עדיין ״נספחת ב׳״, והוקצו האמצעים להוצאת הסמכויות אל הפועל: א. ביום גי, 6.4.48 ,הוכנס לפעולה נספחת״ב״ (יבניאל)שלהש.א. למפקד הנספחת נתמנה פסח טולצינסקי. לרשות הנספחת יעמדו עד להודעה חדשה: PA14 אווירונים: 1.אוסטר מסי PAJ 9 2. אוסטר מסי טייסים: במשה פלדמן 2. פרץ גרוס ר עובדים: 1. מכונאי אחראי - מנחם לוי 2.עוזר למכונאי - שמואלברוקס 55 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה בחניה ביבנאל VQ-PAI , אחד משני מטוסי האוסטר הראשונים של הטייסת ב החל מיום ג׳, 6.4.48 ייחשב המסלול ביבניאל לבסיס הש.א. ג. סמכויות מפקד הנספחת ב׳(יבניאל): 1. להוציא פקודות טיסה עבור הטיסים והאוירונים הנמצאים ברשותו. 2. לתכנן ולקבוע סופית את דרכי ההוצאה לפועל של כל טיסה בהתאם לדרישת גולני או הקצין הממונה לכך על ידו. 3. להיות הקצין המקשר בין הש.א.והמטה גולני בכלענין. 4. להיות אחראי לכל המתקנים, האוירונים, השרות וחברי הש.א. הנמצאים בשרות באזור גולני, והבאתה של הספקת הדלק. 5. אחריות לדו״חים של כל הטיסות, לדו״ח שבועי למטה ה ש.א. לדו ״ח כל מקרה לאוירון באזור ג ו לני וליומני הטיסות (ט. 2) והסכומים החדשיים. 6. להוציא פקודות קבע ופקודות שוטפות לטיסים ועובדי הקרקע של הש.א. באזור גולני אין סמכות הפקודה לשמוש בנשק או פצצות מהאויר כנגד מטרות על הקרקע נתונות 56 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה בידיו וכמו כן אינו רשאי להוציא פקודת כזו לטיס מבלי שיקבל על כך פקודה מיוחדת מהפהע.[הפיקוד העליון). 1 מצבו של צה׳׳ל באיזור הגליל בראשית אפריל היה עגום למדי. הכוחות התקשו לבלום את מתקפותיו של ״צבא ההצלה״ של קאוקגיי, האבידות רבו והיאוש החל מכרסם בלב הלוחמים ואף מפקדיהם. חלקי הגליל המערבי נותקו ממרכז הישוב, והמלחמה הבלתי פוסקת על הכבישים ודרכי התעבורה גבתה מחיר כבד ונתנה תמורה מעטה. הכוח הצבאי היה מפוצל עקב חולשתו ומיעוט הכלים, והתקשה לשלוט במרחבי הצפון. ראש אג״ם במטכ״ל האלוף יגאל ידין, שתיפקד למעשה כרמטכ״ל, הודה כי השבוע האחרון של מארס היה הקשה שבשנת המלחמה, וכי ״הפיתרון היחיד הוא נטילת היוזמה האופרטיבית לידינו, בשאיפה להגיע להכרעה צבאית מצדנו 2. נגד האויב׳, באווירה זו החלה טייסת הגליל בסיוע מעשי לחטיבת גולני כבר בשעה הראשונה לשהותה ביבנאל, עוד טרם הספיקה להתארגן ולהתבסס כראוי. שעה לאחר שנחת ביבנאל, המריא משה פלדמן לסייר מעל איזור משמר העמק שהותקפה בידי צבא ההצלה ב 4- באפריל, כשבמושב האחורי של מטוס האוסטר יושב נחום גולן,א') סגן מפקד החטיבה. במהלך הטיסה החל המנוע ״להשתעל״, אך הטייס לא התייחס לכך והמשיך במשימה, כשהוא מטיל פתק מעל מפקדת החטיבה בשריד ובו פרטי הסיור. סיור מפקדים נוסף נערך באותו יום באוסטר השני מוטס בידי פסח טולצ׳ינסקי ואתו אורי יפה, מפקד הגליל המזרחי, ומשה קלמן, סגן מפקד הגדוד השלישי. בעת שטסו מעל כפר סאלד, נפגע המטוס מאש נשק קל. 7-1 באפריל הוטל על הטייסת להצניח תחמושת למשמר העמק שהייתה נצורה מבלי יכולת להגיע אליה באמצעי התחבורה הרגילים. לטייסים לא היה ניסיון בהצנחת ציוד, וגם מצנחים לא היו בנמצא. הפתרון נמצא באילתור, והכדורים נעטפו בשמיכות וסמרטוטים כדי לספוג את מכת החבטה בקרקע. התחמושת אכן הוצנחה בשלום, אך חלק מהכדורים ניזוקו ולא ניתן היה להשתמש בהם. מעבר לחשיבותה המבצעית של הפעולה, הייתה בכך משום ״זריקת מוראל״ למגיני הישוב, גם אם תוצאותיה לא היו מושלמות. ב 9- באפריל ביצעה הטייסת את ההפצצה הראשונה, בה הוטלו פצצות סימן א׳ מתוצרת התעשייה הצבאית (תע״ש) על ריכוזי כוחות של צבא ההצלה. 700 פצצות, שכונו ״ציפורניים״, סופקו לצה״ל באפריל 1948 והיו פצצות האוויר • הראשונות שיוצרו בתע״ש עד לרכישת גופי פצצות אוויר מחו״ל., 57 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה ניפוק הפצצות ( 25,8 ו- 50 ק״ג) לטייסת הגליל, היה כרוך בשתדלנות רבה, שהייתה משותפת לאנשי הטייסת ולמפקדי גולני. כל מטוס שהיה יוצא מיבנאל לשדה דב, חזר כשהוא נושא עמו מטען ״ציפורניים״, שכן תובלה קרקעית של חימוש יקר מציאות זה, לא הייתה כלל מעשית. היות ולא תמיד ניתן היה להשיג פצצות אוויר, הוטלו במקומן פצצות תוצרת בית, קופסאות שימורים מחוררות (שיצרו שריקה בעת מעופן), ואף פצצות תבערה שהיו אפקטיביות במיוחד כשהוטלו על גרנות בכפרים הערביים 4 תכנית ד׳ במארס 1948 עובדה במטה הכללי תכנית ד׳, התכנית האופרטיבית שגובשה עם גבור ההכרה כי הפינוי הבריטי מארץ־ ישראל קרוב מחד, וסדר הכוחות של צה״ל מתעצם מאידך, ומטרתה: א. להתגונן מפני פלישת כוחות סדירים למחצה או סדירים למערכת ההגנה שלנו! ב. להבטיח חופש תנועה מבחינה צבאית וכלכלית כאחת בתוך שטח המדינה, ואל המרכזים היהודיים שמחוצה לה על ידי כיבוש עורקי התחבורה העיקריים בארץ; ג. למנוע מן האויב את השימוש בבסיסים קדמיים ע״י כיבושם; ד. להפעיל לחץ כלכלי על האויב במטרה לאלצו להפסיק את הפעילות בחלקים מסוימים של הארץ, על ידי מצור על כמה מעריו; ה. לצמצם את כוחו של האויב בפעולות זעירות על ידי כיבוש והשתלטות על מרכזים מסוימים שלו בשטח הכפרי ובערים בתוך גבולות המדי נה; ו. להשתלט על השירותים הממשלתיים בשטח המדינה ולהבטיח הפעלתם היעילה., המשמעות המרכזית של תכנית ד׳, לעומת תכניות קודמות, הייתה המעבר משיטת הגנה פסיבית לשיטת התקפה אקטיבית, ייזום מבצעים כנגד האויב, דחיקתו חזרה לשטחיו, כיבוש חזרה של שטחים שאבדו בתקיפות האויב, והשלטת נוכחות יהודית על שטחי ארץ-ישראל. בגיזרת הגליל באה התכנית לידי ביטוי ראשון בקרבות משמר העמק. הישוב הותקף בשעות אחר הצהריים של ה- 4 באפריל על ידי ״צבא ההצלה״, תחילה בהרעשה 58 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה ארטילרית מתותחי הצבא הסורי שסופחו לכוחות קאוקג׳י, הפעם הראשונה במלחמת העצמאות בה הופעלו תותחים בהפגזה ישירה על ישוב יהודי, ולאחר מכן בהסתערות של חיל הרגלים בכוח של שלוש פלוגות בסיוע מספר משורינים." ״צבא ההצלה״ נהדף במאמץ מרוכז של מג ע י הישוב, יחידות מגדוד ״דרור״ של חטיבת גולני, אנשי הישובים מגוש אפרים והעמק, הגדוד הראשון של הפלמ״ח וכוחות מחטיבות כרמלי ואלכסנדרוני. אף נכבשו ראשוני הכפרים הערביים, אבו-זריק, רוביה, מנסי ואחרים. בפעולות נגד כוחות ״צבא ההצלה״ השתתפה טייסת הגליל באספקת תחמושת ונשק, בהפצצת ריכוזי התותחים, בסיור ותצפית ופינוי פצועים' אוסטר של טייסת הגליל ביבנאל לפחות עשר גיחות לטובת קרבות משמר העמק בוצעו על ידי הטייסת, מה- 5 באפריל ועד ה־ 16 בו, ובהם שותפו מלבד פלדמן וגרוסר, גם הטייסים החדשים שהצטרפו לטייסת, ישעיהו בודילבסקי ואהרון קאופמן. בגיחה האחרונה, ב- 16 באפריל צולם איזור משמר העמק ומגידו בידי אהרון קאופמן. זו הייתה גיחה בת למעלה משעתיים, שחשיבותה המודיעינית הייתה גדולה, היות ואיפשרה מבט מלמעלה על המצב בשטח הישוב, כמו גם על נסיגת כוחות קאוקג׳י למשולש. הגיחות בוצעו בתנאים קשים, מזג האוויר, תנאי הקרקע, היעדר ציוד מתאים לנחיתות לילה ומוגבלות 59 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה המטוסים הקלים תרמו כל אחד לסיכון המטוס על יושביו. דוגמא לכך היא טיסתו של פרץ גרוסר עם המטילן שמואל דוכובני (דותן) ב 9- באפריל. מטרת הגיחה הייתה הפצצת ריכוזי תותחים של צבא ההצלה באיזור הכפר הערבי מנסי ב״ציפורניים״. לאחר ביצוע הטלת החימוש, בדרכם ליבנאל החל להחשיך. בהיעדר תאורת מסלול ביבנאל, הייתה הגישה לנחיתה מבצע סבוך ומסוכן. בניסיון הראשון לנחיתה כמעט התנגש המטוס בגבעה שלפני המסלול, אולם זו הובחנה ברגע האחרון על ידי פרץ גרוסר. המטוס נסק שוב וביצע גישת נחיתה שנייה מוצלחת. מאז אותה נחיתה ״מסמרת שיער״, הוחלט בטייסת להגביר את קצב אימוני טיסות הלילה* הפעולה הקרבית הבאה של הטייסת הייתה סיוע בקרבות צמח, עיירה ערבית סמוכה לדמיה, אליה פלש כוח צבאי סורי. ב- 23 באפריל נכשלה מתקפה של גולני על משטרת צמח, נכשלה, לאחר שהבריטים סייעו לסורים בהגנתה. ב- 27 באפריל התפנו הבריטים ממשטרת צמח, וגולני יצאו למתקפה שנייה מוצלחת יותר, שהביאה להשתלטות על בניין המשטרה. מטוס אוסטר של הטייסת יצא לגיחת תקיפה על צמח ודיווח על פגיעות מדויקות. בעת התקיפה התכנסו בבית משפחת סזונוב ביבנאל מפקדי גולני ואנשי הטייסת לארוחת צהריים, ברשותם היה מכשיר קשר ומתוכו בקע קולו של הטייס שדיווח בהתלהבות: ״הלו, הלו, כאן טייסת הגליל, אנחנו מפציצים את צמח, העיר אש תופת עולה בלהבות לשמים, נגרם נזק רציני, 9ומה נשמעאצליכם 1״ . הייחוד של פעילות הטייסת, שילוב של צרכים צבאיים עם צרכים אזרחיים טהורים, בא לידי ביטוי ב 28- באפריל. באותו יום בו הוטלו ממטוס האוסטר פצצות על העיירה צמח, בוצעה גיחה נוספת, שונה מאד באופייה. הטייס משה פלדמן, ששהה באיילת השחר, קבל הודעה דחופה להעביר יולדת שמצבה קשה. סיפר פלדמן: ״בהיותי באיילת השחר, הגיעה לשם הודעה דחופה מכפר בלום, ובה בקשה נמרצת להעביר מיד לבית החולים יולדת, שמצבה קשה מאד""'. המראתי לכפר-בלום במזג אויר לא נוח, היו ״במפים״ [חיתחות באוויר], המטוס טולטל אילך ואילך בכח רב, מזג אויר לא נעים ביותר ומסוכן למטוס קל. בעיקר היתה מסוכנת הנחיתה, כשמהירות הטיסה קטנה והמטוס סמוך לקרקע. די היתה טלטלה הגתה אחת כדי למעכו באדמה.כמעט נואשתי מנחיתה; שקלתי את הדבר וההגיון חייב לחזור ולא לנחות במסלול הקטן בתנאים כאלה, אך הידיעה שבזה תלויים חיי אדם לא הניחתני להסתלק. 60 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה חגתי במה פעמים ולבסוף בצעתי את הנחיתה, היולדת הובאה למטוס, אך המושבים שבו לא התאימו למצבה. נאלצנו להשתמש בתחבולות שונות, פרקנו את המושבים הנוספים והכנסנוה פנימה על גבי אלונקה. חובשת המקום ציידה אותי בחמרי עזרה ראשונה על כל צרה שלא תבוא(אם כי לא ברור איזו עזרה יכול טייס להגיש במצב כזה מאחר ו״נושא״ זה לא כלול בקורס טיסה) - והמראתי. חרדתי לגורל האשה, הטלטולים והחבטות הרעו לה. תוך כדי טיסה סחטתי לימון אל תוך פיה. במשך כל הטיסה הייתי דרוך ומתוח כאשר לא הייתי מעודי, עד שהגענו בשלום לבית החולים בעפולה״. 10 אברהם בלטיטה עם פקידות המבצעים של הטייסת ביבנאל. מימין לשמאל רותה רשל (קוסטיצקי), יהודית היילברון ותמר בלטיטה 61 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה סיוע הטייסת בקרבות רמות נפתלי ה 15- במאי 1948 היווה תאריך חשוב בהיערכות צה״ל וצבאות ערב לקראת הכרעה. ביום זה אמור היה להתפנות מארץ-ישראל הצבא הבריטי, ולהסתיים מעשית שלטון המנדט. לקראת תאריך זה החלו הכנות משני הצדדים לקביעת מירב העובדות בשטח, מתוך ציפיה כי קביעה שכזו תשפר את העמדות הטקטיות לקראת ההתמודדות המכרעת על השליטה בארץ־ ישראל. לצורך כך תוכנן בצה״ל מבצע ״יפתח״ שמגמותיו היו: (א) הוצאת עמדות המפתח מידי האויב; (ב) השתלטות על עורקי תחבורה; (ג) עריכת הגליל לבלימת הפלישה העתידה להיפתח; סדר הכוחות שעמד לרשות הפלמ״ח ומפקדו יגאל אלון היו שלושה גדודים, תוך סיוע לוגיסטי של כל ישובי המרחב, והפעולות הראשונות כללו פריצת פרוזדור לצפת העברית על ידי כיבוש הישובים הערביים עין זיתון וביריה. בעודם עסוקים בכך, נפתחה מתקפה ערבית ב- 1 במאי על הישוב רמות־ נפתלי על ידי כוחות ״צבא ההצלה״ בסיוע הצבא הלבנוני הסדיר שהיקצה לצורך כך תותחים ומשורי י נ ים" ועימם כ־ 300 לוחמי חי״ר. בישוב היו באותה עת 45 מגינים ואלה הודיעו בבהילות למטה הפלמ״ח באיילת השחר על המתקפה, ועל בקשתם הדחופה לעזרה. תותחי הלבנונים בקוטר 75 מ״מ, שהיו מורכבים על משוריינים, עשו שמות בחומות המבצר שהיווה חגורת מגן ראשונה על הישוב. חלקים מקירותיו קרסו, ומרבית עמדות ההגנה, פרט לכמה עמדות מפתח, ננטשו בידי המגינים שמספר פצועיהם הגיע לעשרים וחמישה. בידי המגינים, שאבדו את הנשק הכבד שהיה ברשותם, שתי מכונות יריה ושתי מרגמות 2 אינץ׳, נותרו רק שני מקלעי ״ברן״ ורובים. תכניתו של מפקד הגליל העליון המזרחי אורי יפה הייתה, להעביר חלק מהכוחות שלחמו בצפת, אל רמות נפתלי, ובחסות החשיכה לפרוץ אל הנצורים בסיוע אווירי של טייסת הגליל. ואולם מפקד החטיבה יגאל אלון סרב לפצל את הכוח, וליפה לא נותר אלא להקדים את הפעילות האווירית כמוצא יחיד לשחרור הנצורים מהלחץ הכבד בו היו נתונים. אנשי הישוב סיפרו על תרומת הטייסת להדיפת המתקפה, ועל מצבם הקשה, סיפר משה כ״ץ: ״....הגיע פרימוס, עשה מספר עקופים, וזרק במה פצצות מעל הבולאי [תל בלאוי] ובאזור המשורינים. בהנמיבו טוס ראינו את כנפיו המנוקבות בכדורים. באשר האוירון תר אחרי עמדות האויב 62 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה נשתתקו סוללות התותחים הכבדים במלכי• ה מחשש לגלות את מקומם. עם הסתלקותו של המטוס נתעצמה ההתקפה מחדש״. נסיון הטייסת לסייע בקשר עם מגיני הישוב לא עלה יפה, המשיך וסיפר משה כ״ץ: ״הופיע פרימוס וזרק פתק: ״מדוע אין הקשר פועל י.״,אם חסרה סוללה - הניפו דגל לבן, אם המשדר פגוע - הניפו דגל אדום״. אולם לא ידענו כיצד נודיע, שפשוט, אין מי שיפעיל את הקשר״. 12 מפקד הטייסת דניאל בוקשטיין, י ) דיווח: ״ב- 5.30 בבוקר המריא אוירון אחד משלנו שחנה בשדה מחניים (שהיה לפקודת ראש מטה הבריגדה) [הכוונה למפקד ״יפתח״ - יגאל אלון] עם ״צפורן״ [פצצה] אחת שהשליכה על רכוז מכונות השריון שהתקיפו אותה שעה את המשק ממרחק כ- 500 מטר. הפגיעה לא היתה יעילה ומחוסר דלק חזר המטוס לבסיס ביבנאל. מיד המריאו כל 3 המטוסים שברשותנו מצוידים בדלק ו״צפורנים״ וחנו בשדה מחניים. 2 מטוסים הטעינו 6 ״צפרנים״ גדולות ו- 12 קטנות ואחד האוירונים צויד במקלע ברן ו- 20 מחסניות. האוירון הראשון השליך את הפצצות: 2 לרכוזי השריונים, 1 על הרכס. האוירון שני הטיל 2 פצצות לתוך הכפר קדש ואחת על המשורינים. לאחר זאת הריק את כל המחסניות לדרך שבין הכפר קדש ומלכיה על שדרת מכוניות משא שהתפזרו מיד. הבהלה בכפרים ובסביבה הורגשה יפה מהאוויר, נראו אנשים רבים רצים הלוך ושוב למצוא מחסה. 2 מהמשורינים נסוגו וחזרו לעבר מלכיה. אוירונינו נתקלו באש חזקה עד למאד של מכונות יריה, ופגיעות רבות של כדורים פגעו באוירונים. אוירון אחד הוצא זמנית מכלל שימוש. ההפצצות נמשכו בהבדלים של חצי שעה, נרשמו פגיעות בין המשורינים, בתוך עמדה אחת של האויב, בכפרים קדש ומלכיה, ועל ריכוזי מכוניות בדרך. סך הכל בוצעו 9 גיחות הפצצה מלוות בירי ברן. לאחר הטיסה האחרונה נקבע בבירור שהמשורינים כולם נסוגו חוץ משנים שכנראה נפגעו,כן נסוגו הערבים מהרכס ועם לילה הצליחה מחלקה של חי״ש להגיע ברגל למקום [רמות נפתלי] בלי כל אבדות ובלי קרב,והצטרפה לאנשים. הערבים נסוגו מהסביבה ואוכלוסית הכפרים קדש ומלכיה נראו יוצאים לעבר סוריה״. 13 63 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה יהודה בונה, ששימש כקצין מטה בחטיבת ״יפתח״ תיאר את המתקפה של הטייסת כך: ״ברמות-נפתלי חדת כבר הערבים כמעט לחצר המשק עם משו דיניהם, והחיילים היו במצב של לאחר יאוש, ובאותן הזמן הופיע דניאל [בוקשטיין] במטוס הפרימוס, הנמיך טוס טיסה נמוכה ביותר והטיל פצצות על החיילים הלבנוניים! זרע בהלה ומבוכה ביניהם, וכתוצאה מכך באה גם נסיגת הצבא הלבנוני, וכך ניצל המשקי* 1 אברהם בלטיטה ששימש כמטילן במתקפה על הערבים ברמות נפתלי סיפר: ״רמות-נפתלי היתה מנותקת לגמרי מכל הצדדים. כוחות קאוקגיי עמדו עם כ- 15 כלי רכב משורינים לפני שער המשק. המשק עמד לפני כניעה. עמדו שם יומיים והפגיזו, לא היה שום קשר אתם גם לא קשר רדיו. שלחו יחידת פלמ״ח שהגיעה למשק וגם היא לא דיווחה שם מה קורה בתיאום עם חטיבת יפתח. לקחו 4 פיסות בד צבעוניות(כל בד בצבע אחר) כדי להשליך לתוך חצר המשק שהיה כ- 50 על 50 מטר. המטרה היתה לברר את הצרכים של מגיני המשק, על ידי הנחת פיסת הבד המתאימה על הקרקע. השאלות ( שנשאלו היו:( 1) האם מחלקתהפלמ״חשבאה לעזרתכם הגיעה,( 2 האם זקוקים לתחמושת ( 3) האם נחוץ לכם מזון. הבעיה היתה לרדת כל כך נמוך כדי לזרוק את החבילה. במשימה זו טסתי עם פרץ גרוסר באוסטר. טסנו ממזרח למערב והתאמנו את הגובה המתאים עוד בהיותינו מעל לחולה. הגענו מעל לשטח וזרקנו את החבילה,לא ירו עלינו בכלל. עשינו סיבוב וכעבור כמה דקות נפרסו שלשלת הדגלים [הכוונה לפיסות הבד]. התברר כי מחלקת הפלמ״ח תפסה בדרכה פנימה את המשלט. דיווחו אז למפקדת החטיבה כי טור משורץ מתקשר [צ״ל מתקרב] למשק. בהתייעצות שנערכה בקשה החטיבה שתיעשה פעולה אוירית, לקחנו שני MG אוסטרים והוצאנו מהם את הדלתות, הכנסנו שני מקלעי וטסנו בגובה פני הקרקע עד המשורינים, ומהצד, במרחק כעשרים מטר פתחנו עליהם באש, עשינו זאת ארבע פעמים. המשורינים לא פתחו באש,הסתובבו וחזרו כלעומתשבאו״.״ 64 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה מפקד חטיבת ״גולני״ אורי יפה השתתף באחת הגיחות בקרבות רמות נפתלי כמטילן, והוא סיפר את חוויותיו מאותה גיחה: ״ירדתי לשדה התעופה במחניים, חיל התעופה שלנו אז מנה אוירון אחד ״פרימוס״ אשר בל 20 שעות טיסה חייבים היינו למסור אותו ל״אוברול״ (תיקון יסודי). את [אם] בן, 20 ששת אלה בבר עברו והחלטנו ״בודי״ (ישעיהו בודילבסקי מיבנאל) הטייס, ואני שנעלה לרמות נפתלי לתצפית ואם יש צורך גם להפצצה. הכנסנו למטוס חמש פצצות ״מתוצרת ההגנה״ כל פצצה שקלה 20 ק״ג ולכל פצצה פתיל הדלקה של 20 ס״מ. פרקנו את דלת המטוס היות והיה צורך לגרור בל פצצה ולזרוק אותה דרך הדלת, דרך אחרת לא היתה. המראנו לאיזור רמות-נפתלי. טסנו בגובה נמוך,כ- 600 מ׳ וראינו שאבן אמת הדבר, חמישה משוריינים עמדו על הדרך לפני הישוב ואש תופת נחתה על הישוב ע״ י בל בלי הנשק שהיו לאויב. הטייס היטה את המטוס בדי שתהיה לו תצפית מלאה על שדה הקרב, גררתי את הפצצות ובבוא הרגע הדלקתי את פתיל ההדלקה והחלקתי את הפצצה החוצה. הטייס יישר את המטוס ושוב היינו חגים מעל המטרה בדי לצפות במקום הפגיעה. כך זרקנו שלוש פצצות מעל המשוריינים והתרחקנו מהר ככל שיכולנו מן המקום. חזרנו וטסנו עוד פעמיים נמוך ככל האפשר מעל המשק וזרקנו עוד שתי פצצות על רבוזי האויב. הסתכלנו אחורה וראינו ששלוש הפצצות נפלו ממש בין המשוריינים, החיילים הערבים נבהלו וברחו והמשוריינים אחריהם״. 16 ירוחם כהן, מלוחמי הפלמ״ח, תיאר מנקודת מבטו של קמ״ן החטיבה, את תקיפת רמות־נפתלי: ״עם קבלת הידיעות על מתקפת האוייב ביצעתי סיורי תצפית במטוס ״פרימוס״ של ״טייסת הגליל״. המצב ברמות-נפתלי נראה חמור ביותר. יחידות השריון הלבנוני התקדמו לעבר המשק ואילו במשק גופו לא נראתה תנועה כלשהי. אנשי המקום, אשר לא יבלו לעמוד בפני האוייבשהיה עדיף במיספרו ובנשקו כמה וכמה מונים, פינו אל המישלטים החולשים על המשק ותבעו באמצעות מכשיר הקשר עזרה מיידית. הייתי משוכנע שמטה המיבצע יורה להעתיק כוחות לעזרת רמות נפתלי. אך מפקד ״יפתח״ החליט להימנע בכל מחיר ״מלרקד לצלילי חלילו של ה או יי ב״ ובכך להשמיט את יוזמתה של החטיבה במערכות צפת. אילו גם הוחשה עזרה לרמות 65 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה נפתלי, הרי היה ספק אם יוכל הכוח שעמד לרשותנו לפרוץ לאור היום אל המושבהנצור. לוחמי רמות נפתלי נצטוו להחזיק מעמד עד חשיכה והובטח להם שייעשה מאמץ לפגוע באוייב ב״ הפצצות מן האוויר״. חזרתי לשדה התעופה להכנת ״הפצצות האוויר״. פרקנו את דלת המטוס שליד מקום מושבי, ולאחר שנקשרתי בחגורות אל כסאי ניתנו לי שלוש פצצות מתוצרת בית,שמישקל כל אחת 20 קילוגראם. פצצה אחת הונחה לרגלי, השניה על ברכי ואת השלישית החזקתי בזרועותי. אורך פתיל ההדלקה היה 20 סנטימטר. הטייסים שלנו, משה פלדמן (פלד) ישעיהו בודילבסקי (בודי) מיבנאל, פוסי מכפר גלעדי ופרץ גרוסר מאשדות יעקב, חישבו את מהירות הנפילה והגענו למסקנה שאם נטיל את הפצצה מגובה 600 מטר הרי שהיא תתפוצץ מיד לאחר נפילתה על הקרקע״.י 1 ב־ 6 במאי סיכם מטה חטיבת ״יפתח״ את הקרבות ברמות נפתלי בדו״ח שהופץ למטה הכללי: . ״מספר האנשים במקום 45 איש, מהם 22 אנשי חי״ש, גדוד 11 לאחר תפישת תחנת משטרת נבי-יושע ע״י האויב נתפשו בקביעות ע״י רמות - גבעת המענית ותל בלאוי. כן נערכו תנועת יחידות בין שתי הנקודות במטרה להטעות את האויב וליצור רושם של כח גדול הנמצא בנקודה. הדרך לנקודה נחסמה ע״י מחסומי סלעים במרחק 100 מטר משער הנקודה״. -150 ההתקפה ב 1.5- , בשעה 04.20 , גילה הכח שהיה על המענית אשר מנה 8 איש בתנועת הערבים. הבתה התקיפה אותם והערבים נסוגו. ברדיפה אחריהם נגלה ריכוז אויב הנאמד ב- 250-300 איש. היחידה נסוגה והתבצרה בחפירות ובעמדות צבאיות על המענית ושם החזיקו מעמד עד גמר ההתקפה. באותו זמן החל אויב גדול לתקוף מצד תל בלאוי ותותחים החלו להרעיש את המבצר. הפגזים פגעו במבצר ובחצר המשק. היחידה שהיתה בתל בלאוי נאלצה לסגת ובחפוי המכונה מהמגדל חזרה למבצר עם פצוע אחד. ב- 07.00 פתח האויב בהסתערות. בו בזמן התקלקלה מכונת היריה הוציקס ומקלע. המא״ז יצא לחצר ופעל עם מרגמה ״ 2. הוא הצליח לירות 45 פגזים שהכריחו את האויב לסגת, לאחר שסבל אבדות 66 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה כבדות. לאחר זאת יצא המרגמה מכלל פעולה. הרעשת התותחים נמשכה. צריח המגדל נפגע קשה ונהרס, וכן נעזבה קומה ב׳ של המבצר. ב- 09.00 החלו 3 מתוך 10 המשורינים שהיו באזור הקרב להתקדם לעבר המבצר. הם המטירו אש מדויקת מתותחי 2 פאונדרס שחדרו דרך האשנבים והתפוצצו בתוך המבצר, אחריהם צעד חיל הרגלים, שהתנהג כצבא סדיר. המשורינים הגיעו עד המחסום, לאחר תמרונים שונים חיפו המשורינים על חיל הרגלים שהצליח לפרוץ את המחסומים והתקדמו עד לשער גדר המחנה ושם נעצרו ללא סיבה מיוחדת. אנשי רמות פתחו על המשורינים ביריות של קלעים חודרי שריון צרפתים, שגרמו לדליקה באחד המשורינים. נוצרה בהלת מה בקרב האויב אך האש כובתה. מיד לאחר זאת נסוגו 3 המשורינים עד למרחק 800 מטר מהנקודה. גם כאן נגרמו לאויב אבדות כבדות. מנקודה זו המשיכו המשורינים להרעיש את המבצר בתותחים ובמרגמות כבדות. הצפרים [מטוסים] שהופיעו בשעה זו גרמו להפסקת ההרעשה. הוטלה צפורן אחת (היחידה שנמצאה במקום). מכאן ואילך החלו הסתערויות בהפסקות, שלא הצטינו ביעילותן, כן היתה פעילות אויב בהוצאת פצועים והרוגים שהושארו בשטח. במשך היום גבר התאום בין חיל הרגלים והתותחנים. כן הצטינו התותחנים בפגיעותיהם. הצפרים פעלו כמעט במשך כל אותו יום. היתה להם השפעה מכרעת במהלך הקרב ובתוצאותיו. בשעות אחה״צ רפתה התקפת חיל הרגלים ונמשכה הרעשת תותחים שהצטינה בדיוק קליעתה. כן נורו פגזי שרפנלים שהתפוצצו באויר. בשעות אחה״צ נפצעו קשה שני עובדי האלחוט והקשר עם הנקודה נותקה יחידה המנותקת במענית חזרה עם ערב לבסיסה בשלום. בשעה -17.30 נפסקה ההתקפה. אבדות הערבים למחרת בבוקר נמצאו ע״י אנשינו באזור המשק 10 הרוגים. יש להניח כי לפחות עוד כמספר הזה נהרגו וב- 30-40 נפצעו. ידוע כי גם במשך הלילה פעלו יחידות האויב באסוף פצועים והרוגים בשטח. 67 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה אבדותינו 4 הרוגים (כלם מיריות), 14 פצועים קשה(כ- 10 פצועים קל. בס״ה פגעו במבצר ובחצר המשק כ- 250 פגזים. מסקנות א. החיילים - נראה כי החיילים לא היו מאומנים היטב. העמדות שתפסו (לפי המצב בו נמצאו ההרוגים) היו בעוכריהם. היו שהסתפקו בשתי אבנים בגדל אגרוף ובחופן אדמה למראשותיהם. החיילים לא הראו כל נכונות להסתער בעקבות מפקדיהם. החיילים לא ידעו לנצל את פני הקרקע ולהתקדם עד למינימום מרחק להסתערות על המבצר ואם כי נמצאו בתוך חצר המשק דיה היתה הסתערות מוצלחת אחת כדי להתגבר על תושבי המבצר. החיילים היו מצוידים היטב, תלבושת צבאית מלאה ועד למסכות גז. ב. פקוד - נראה הדבר כי לא היה תאום בין יחידות רגלים, השריונים והתותחים. המפקדים האיצו באנשיהם להסתערות למרות אש התותחים העזה מצד התותחים במלכיה והמשורינים והמרגמות בשטח. כן התקדמו המשורינים עד לחצר המשק למרות פגזי התותחים שנפלו בחצר המשק מאידך גיסה לא הפסיקו התותחים את אשם בעת ההסתערויות והתקדמות התור נטור] המשורין. יש לציין כי בשעות המאוחרות יותר של הקרב נכרת היתה הטבה בתאום הפעולות בין היחידותהשונות. ג. פעולת הצפרים • פעולת הצפרים היתה בעלת חשיבות מכרעת בתוצאות הקרב. עם הטלת הצפרים בקדש ובמלכי ה החלה בריחה המונית מהכפרים לעבר גבול הלבנון. בעת הופעת הצפרים היתה נפסקת כל פעילות קרבית. ידיעות יותר מאוחרות מראות את הפחד שהפילו על ערביי הסביבה. ערבים 1S. רבים הניחו את נשקם וחזרו לכפריהם תמימות רעים שררה הן בקרב מטה החטיבה, והן בקרב מגעי רמות נפתלי, כי פעולת טייסת הגליל בהדיפת הערבים ממשקם, הצילה אותם מכליה בטוחה, בהיותם בנחיתות איכותית וכמותית אל מול צבאו של קאוקג׳י שהסתייע בלוחמים לבנוניים סדירים על חימושם הכבד. לא תמיד צלחה 68 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה דרכם של לוחמי הטייסת לסייע ללוחמים על הקרקע, ופעמים היה התיסכול רב. שמואל לוין (מולקה), חבר חולתה ואז ממגיני רמות נפתלי ממחיש בסיפורו את הקשיים הטכניים שנבעו ממחסור באמצעים מתאימים ומפשטות אותם אמצעים שהיו בידי הטייסת: ״ לעיננו התרחשו פעולות רבות מבלי שידענו בעצם מה בדיוק קורה. קשה לתאר את הבדידות הקשה שהיינו בה. במשך שלושה שבועות שהחזקנו במשלט לא התרחצנו אפילו פעם אחת, אפילו מימיות למים לא היו. יום אחד הופיע ״פרימוס״ וזרק במה מיבליות קטנות עם מים אולם,הם התפוצצו בטרם הגיעו אלינו״. 19 בטייסת נרשמה בפעם הראשונה פעילות בהיקף כה נרחב, שגרמה למפקד הטייסת דני בוקשטיין לשקול שנית את השימוש במטוס הפיירצ׳יילד שהיה עדיין מוסתר ביבנאל. ב- 5 במאי הטיס לראשונה את הפיירצ׳יילד בגיחה מבצעית ליד ״בית קשת, וכעבור ימים אחדים הוסמכו על המטוס גם משה פלדמן, בודילבסקי וגרוסר. מה- 3 ועד ל- 15 במאי ביצעה הטייסת גיחות הפצצה על ריכוזי כוחות ערביים, בנוסף להטלות מזון, תחמושת וביגוד לרמות נפתלי, מנרה ומחלקת הפלמ״ח שהתמקמה במאחז בהר כנען. גיחות סיור רבות נערכו עבור מפקדי צה״ל לקראת מבצעי כיבוש מעל עמק בית- שאן, נצרת, טבריה, צפת ומלכיה. בסך הכל ביצעה הטייסת בתקופה זו 180 גיחות, כשכל טייס מבצע בממוצע ארבע גיחות ביממה, ולעתים אף תשע גיחות ביממה. 20 לא תמיד היו מבצעי הטייסת בעלי אופי הירואי, ולעתים נדרשו הטייסים לסייע במשימות ״אפורות״ יותר. כך למשל ב- 13 במאי נדרשה הטייסת להשתתף במבצע לאספקה מוטסת של מזון וציוד למחניים. צורפו אליה חמישה חיילים שסייעו בהעמסת ופריקת המטוסים בבסיס מחניים, משם יצאו מטוסי האוסטר להצניח את האספקה לנקודות הישוב בצפון ובמערב הגליל. משימה 3וספת נשאה אופי היסטורי סנטימנטלי, ב- 7 במאי זומן ישעיהו בודילבסקי לבסיס במחניים לפגישה עם יגאל אלון וירוחם כהן (קצין המודיעין של החטיבה). בפגישה הוצג בפני לורנה וינגייט, אלמנתו של ״הידיד״ צ׳ארלס אורד וינגיייט(ב') שביקשה לטוס מעל רמות נפתלי ולהשליך למגיני המשק את ספר התנ״ך של בעלה כדי לעודד את רוחם. השלושה ניסו לשכנע את הגברת וינגייט לוותר על הרעיון, הן משום איום הירי מן הקרקע מצד כנופיות ערביות בסביבה, והן משום אמינותו המפוקפקת של מנוע האוסטר, אך היא לא ויתרה, וכך המריאו בודילבסקי, כהן והגב׳ וינגייט עם 69 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה ספר התנ״ך שנעטף היטב למנוע נזק בעת הנפילה. כאשר חלפו מעל חצר המשק הושלך הספר שאליו צורף פתק ובו נכתב: ״אני שולחת לבם את התנ״ך שנשא עמו בעלי בכל מסעותיו, התנ״ך ממנו שאב את האמונה שהו בילה אותו לנצחו נו תיו״. 21 על פרשיה זו הוסיף וסיפר ירוחם כהן עצמו: ״באחת הנחיתות הללו בשדה התעופה במחניים, ניגש אלי מיודעי ממפקדי ״ההגנה״ לוי אברהמי שהגיע במפתיע לגליל בחברת אשה, אותה הציג לפני בשם לורנה, והוסיף ״אלמנתו של וינגייט״. ללא גינוני טקס פנתה אלי וביקשה לאפשר לה ביקור ברמות נפתלי כדי להעניק לאנשי המקום את ספר התנ״ך אשר נשא עמו וינגייט תמיד במסעיו. תיארתי לפניה את המצב במקום, אך היא לא נרתעה להגיע לשם וביקשה לטוס מעל למשק ולהטיל את התנ״ך מן המטוס, כדי לעודד את רוחם של הלוחמים. כל נסיונותינו להניאה מלסכן את חייה נידחו ולורנה וינגייט צירפה עצמה אלינו לטיסת הפצצה והטילה לחצר המשק את ספר התנ״ך של בעלה, הלוחם הדגול שנהרג בשלהי מלחמת העולם השניה, שעה שערך טיסת סיור מעל לשטח האוייב בגיונגלשל בורמה״. 22 ב־ 15 במאי, יום הפינוי הבריטי מארץ־ ישראל, הופנתה לטייסת בקשה דחופה ממטה ״יפתח״ לסייע ליחידות החטיבה ש״נתקעו״ במלכיה ללא מים. משה פלדמן המריא במטוס אוסטר ועמו ״ג׳ריקנים״ (מיכלי מים) קשורים למצנח. באותה עת כבר היו ברשות הטי יסת מכשירי קשר מק־ 300 שאיפשרו קיום קשר אלחוטי רציף לא רק עם הבסיס ביבנאל, אלא גם עם יחידות הפלמ״ח בשטח. כשהגיע משה מעל ריכוז הכוחות החלו מכוונים אותו מספר משדרים בעת ובעונה אחת, ומיקומו נתגלה על ידי כפר ערבי שכן, שמכיוונו החלה נפתחת אש חזקה. לימים סיפר משה: ״אם הנך טס במטוס קל ויורים עליך אף ברובים או מקלעים, הנך שומע את שריקת הכדורים במידה והם פוגעים במטוס או חולפים בקרבתו. הפעם היתה האש החזקה ביותר שהבחנתי בה אי פעם״. למרות זאת, המשימה בוצעה במלואה, הג׳ריקנים הוטלו אל הכוחות הצמאים והמטוס חזר בשלום לבסיסו. לאחר הנחיתה, נוכח משה לדעת כי האוסטר ספג פגיעות רבות, בעיקר ב מ ד ח פ ו " 70 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה סיוע הטייסת לכיבוש מצודת נבי-יושע לאחר שחרור צפת, נתפנתה חטיבת ״יפתח״ להיערך להגנת אצבע הגליל מפני פלישה לבנונית ממערב, וסורית ממזרח. למפקד החטיבה נשלחה הפקודה הבאה: ״( 1.) עליך לכבוש את נכי יושע, קדש ומלכיה ( 2) עליך להרוס מיד את כל הגשרים שבמבואות מהלבנון ומסוריה, ממלכיה ועד צפונית לים הכנרת ( 3) עליך לרכז את מרבית כוחותיך מיד עם גמר הפעולות הנ״ל בסביבות ראש פינה - איילת השחר, ולשמש כח נייד רזרבי בפעולה מיידית נגד הפולשים מצפון, מז רח וצפון-מערב״. מצודת נבי-יושע (מצודת כ״ח), שלטה על הכביש מראש פינה למטולה, והייתה לכן יעד אסטרטגי חשוב ביותר. שלוש פעמים ניסה צה״ל ונכשל בניסיונו לכבוש את המצודה. לאחר הכשלון השלישי ביקר יגאל אלון את הלוחמים ובקש שיישארו בשטח עד רדת הלילה, אז הבטיח, תבוצע מתקפה משולבת מן האוויר ובסיוע תותח 20 מילימטר. השפעת הירי של התותח על קירות המצודה המבוטנים לא הייתה יעילה כלל, ולא ניגרם שום נזק של ממש. ב- 14 במאי יצא גדוד העמק של הפלמ״ח ברגל לרמות נפתלי, ולאחר מסע ארוך ומייגע נערך להתקפה על מלכיה וקדש. בבוקר ה- 15 במאי נפלו שתי הנקודות בידי לוחמי הגדוד, ואולם אז נתקלו בכוח חי״ר לבנוני שהסתייע בתותחנים, והסב אבידות כבדות לגדוד. אז הוחלט לפנות את קדש, וב- 16 בחודש נכבשה קדש בידי צבא לבנון. שיקולי פנים לבנוניים אילצו את צבאם לסגת לתוך לבנון כדי לחזק את היעדים בעורף הלבנוני, והדבר איפשר התארגנות מחודשת של כוחות ״יפתח״, שיצאו בליל ה- 16/17 במאי לכיבוש מצודת נבי יושע. לפני תחילת הסתערות הלוחמים, בוצעה הפצצת ריכוך על ידי מטוסי אוסטר של הטייסת, תוך שימוש בפצצות תבערה שהגיעו לצה״ל מארה״ב. למרות שהנזקים הפיזיים למצודה היו קטנים יחסית, הייתה לפעולת האוסטרים השפעה פסיכולוגית ניכרת. יחידות הצבא הלבנוני המעטות שעוד נותרו בשטח נסוגו בבהלה, והמצודה נכבשה בידי פלוגה מהגדוד השלישי." שמואל (״מולה״) כהן, מפקד הגדוד ה־ 3 וסגנו של יגאל אלון במבצע ״יפתח״, תיאר את הרגעים הקשים שקדמו להתקפה, כאשר היה הכרח לעצור את הלבנונים והגדוד השלישי של החטיבה היה באפיסת כוחות: 71 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה ואז חפשנו כל מיני דרכים איך אנחנו עושים את זה, וקראנו ...» אלינו את הטייסים ואמרנו חבריה אתם תטוסו בלילה תרדו מעל נבי יושעותורידו לתוך החצר פצצות...הם אמרו אי אפשר זה קשה, אחרי זה הם התיישבו ואמרו אנחנו עושים את זה...קראנו למפקד הפלוגה...ואמרנו חבר אתה רק מסייע להפצצה אתה תוקף את נבי יושעעם חיל אוויר ועם תותחים, אבל בעצם הוא היה צריך לתקוף את נכי יושע עם...אותם חיילים שהיו צריכים ללכת ולהניח את חומר הנפץ...״." לקראת חצות המריא הפיירצ׳יילד מוטס בידי משה פלדמן, וכך תיאר הטייס את הגיחה: ׳׳...יום או יומיים לפני כן קבלנו פצצות תאורה, והחלטנו שאנו משתמשים בזה במשטרה, היה לילה חשוך לחלוטין...הסתובבנו עד שזיהינו את המשטרה, הטלנו את פצצות התבערה על המשטרה כדי לזהות אותה ואחר כך ניסינו להכניס את הפצצות בפנים המשטרה.. .אחת מהן פגעה בפנים והשניה לצדה..." 26 הפעולה הייתה מתואמת עם כוחות היבשה, באמצעות מכשיר הקשר שבמטוס, ובסיומה החלה ההסתערות של כוחות הקרקע. נראה כי עצם הופעת המטוסים והפעלת הנשק עודדה את הכוחות למאמץ האחרון והוא שהביא לכיבושה של המצודה. המצודה נמצאה נטושה, הכוח הלבנוני הסתלק ממנה בבהלה. בסוף חודש מאי נכבשה מלכיה מחדש. עתה הושם מחסום בדרך המוליכה ממנה לעבר עמק החולה, ונפתחו הדרכים לרמות נפתלי ולמנרה ב- 15 במאי נקראו פרץ גרוסר ואברהם בלטיטה אל ירוחם כהן, קצין המודיעין של החזית, שדיווח להם על סכנת התקדמות של כוחות הצבא העיראקי בין הקיבוצים גשר ובית-יוסף, מצידו המזרחי של נהר הירדן לכיוון מערב, כדי לנתק את כביש בית־שאן - טבריה. הכוחות היו אמורים לחצות את הירדן על גבי מעבר מים שנבנה בידי פלוגת ההנדסה העיראקית. יגאל אלון הורה להפציץ את הגשרון ולעכב את חדירת העיראקים, ואולם היתרה כטייסים לבל יפציצו את שני מיכלי זיקוק הנפט הגדולים של חברת חברה עיראקית־ בריטית שהובילה נפט במערך צינורות שהשתרע ) IPC מעיראק עד נמל חיפה), אשר היו סמוכים למקום, וזאת על מנת למנוע נזק 72 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה פוליטי ביחסים עם הבריטים ואולי אף מעורבות צבאית שלהם. השניים המריאו בליל ירח עם ארבע פצצות בנות 50 ק״ג כל אחת. הם הסתייעו בניווט במדורות ענק שעלו מן הקיבוצים שער-הגולן ומסדה, ומשם המשיכו בטיסה מעל לירדן, שכן מימי הנהר השתקפו באור הירח והקלו על מלאכת ההתמצאות. סמוך לחצות הגיעו מעל המטרה ותרו אחר הגשר. סיפר בודי: ״ההפצצה היתה צריבה להתבצע על מעבר צר מעל הירדן, ששם גם עבר צינור הנפט,ולפוצץ את הגשר, שזה היה לחלוטין בלתי הגיתי לפגוע בדיוק בו, במיוחד בלילה, אלא מקריות בלבד. יגאל הזהיר אותנו לא לפגוע במיבלים, בי זה עלול להצית תבערה. ברור שאחר בך היתה חגיגה גדולה,ובולם היו שמחים מאד״. 28 בלטיטה, ששימש בגיחה זו כמטילן, סיפר: ״אני אמרתי לפרץ, ״שמע פרץ, הרי אתה יודע בעצמך, שאנחנו במעבורת הזאת הקטנה לא נפגע, והמראנו. אשתו של פרץ היתה באשדות-יעקב, ואנחנו טסנו לבל אורך הירדן, וחפשנו היבן הגשר הזה - גשר, זה היה מעבורת שעמדו לעבור עם צבא. זה היה צינור עברנו מעל אשדות יעקב, אשתו של פרץ גרוסר ה י תה ,IPC הנפט של בהריון, היה אז מצור, תמיד כשעברנו מעל הקבוץ ״פתחנו״ את המצערת, שידעו שזה אנחנו למעלה. והגענו למטרה. חפשנו, היה אור ירח, אני זוכר שהירדן הבריק, והיה נדמה לנו שאנחנו רואים משהו, גם ראינו איך שני הקבוצים בוערים, והם נשקו לאשדות יעקב. והגענו למטרה, ואני ישבתי בכסא האחורי של האוסטר, ומקדימה בכסא הימני היו מונחות הפצצות, הדלת הוסרה, ואני תמיד הייתי מניח את הפצצה על סמוכת הכנף, ותמיד בקשתי מהטייס לבצע רק פניות ימניות... ירדנו נמוך מאד ואז ראינו את המיכלים הענקיים, ואמרתי לפרץ, ״מה שיהיה יהיה״, ירדנו נמוך מאד, טסנו מצפון לאורך הירדן, וזרקתי את הפצצה, ועוד לפני שהגיעה למטרה, אמרתי״ ״פרץ, זה במיכל!״,ולא הספקתי לגמור את המשפט, ואנחנו עפנו ללא שליטה על המטוס. פרץ נורא נבהל, הוא היה טיפוס נורא רגשני, ואמרתי פרץ, תעשה סבוב שני תזרוק את בל הפצצות, ״אם בבר, אז כבר!״. והתחלנו לחזור הביתה. בכאוכב-אל-האווה [כוכב הירדן] ישב אברהם יפה עם פלוגה או מחלקה,והיה לנו קשר עם ״ו וקי טוקי״,מכשיר מק- 20 , והתחילו לצעוק ״איזה יופי, מה עשיתם י״, וחזרנו למחניים ונחתנו.' 2 73 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה הפצצה הראשונה פגעה בדיוק במיכלים ולהבת אש אדירה פרצה מהם, שגרמה למטוס האוסטר לקבל מכה כ- 100 רגל כלפי מעלה. משה פלדמן שהיה באותה עת במחניים, סיפר שראה להבה ענקית והבין שהמיכלים נפגעו. הגשרון אמנם לא נפגע, אך ההפצצה יצרה אפקט פסיכולוגי אדיר, והכוחות העיראקיים נסוגו. 30 הוסיף בלטיטה: ״היתה אשליה שנפגע בגשרון, ואם תהיה סטיה והמיבלים יפגעו, נגיד שזו היתה טעות אנוש, מכסימום נקבל ״נו, נו נו״, מה לעשות !״ - ירדנו, נגש ירוחם בהן, עוד לא פתחנו את החגורות לצאת מהמטוס, והוא הכניס את הראש ושאל: ״זה בוער 1 - זה מה שרציתי !״. בסיכומו של דבר זה מנע את הפלישה העראקית, הבריטים לא הגיבו, אני חושבשהמיכלים היו אמנם מלאים, אבל כבר לא הזרימו בצינורותדלק״. 31 משה פלדמן סיפר לימים על השיקולים שהיו כרוכים ביציאה להפצצת הגשרון, מנקודת ראות מפקד הטייסת: ״כשבאו אלינו בבקשה להפציץ את הגשר בלילה, בחרנו בבני אשדות יעקב שהכירו את השטח, הבחירה ה י תה צוות שמכיר את השטח. בפירוש נאמר לא לפגוע במיכלים כיוון שאז היתה לנו מלחמה עם הערבים לא עם האימפריה הבריטית, ומה מייצג יותר את האימפריה הבריטית מהרפיינריס [מיכלי הזיקוק] והנפט, כך שזה היה מאד חשוב. עוד לפני שנחתו חזרה ראו את הלהבה, ואנחנו קבלנו ממש ״שוק״, אני חשבתי שהמלך הבריטי יגיע אני חושב שבאיזה שהוא מקום הדבר התמסמס, ולא קרה שום דבר״. 32 המבצעים נמשכים למרות הקשיים ב- 18 במאי הועברה הטייסת מיבנאל למחניים. יבנאל הייתה נתונה לסכנה הפצצה מצד חיל האוויר הסורי לאחר שנתגלתה בעת מרדף של הרוורד סורי אחר מטוס האוסטר של פרץ גרוסר, והדבר סיכן את המשך הפעילות המבצעית. לסיכום תקופת הפעילות הראשונה ביבנאל, שלח מפקד הטייסח משה פלדמן דו״ח למטה חיל האוויר: ״מה- 15.5 התחלנו להפציץ לילה לילה אפשר להגיד שבהצלחה. הפצצנו גם, בבמה מטוסים אותה מטרה בתאום זמנים של עד 5 דקות בין המראה להמראה והענין הצליח יפה. בלילות ירח אלו 74 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה הפגיעות הן טובות.דו״ח מפורט אשלח בקרוב. ביום מסתובבים פה מטוסי האויב, לרוב מסתובבים שני מטוסים הדומים לאוורד [המורד] היורדים נמוך ויורים. אנחנו נמנעים מלעלות ביום. בשדה של מחניים אין סידורים מינימליים לעבודה במטוסים ועד עכשיו, אף איני יודע תפקידו של מי הוא לדאוג לכל הפרטים שהם חשובים מאד (כמו מכבה אש וכוי). כמו כן הכרחי שיבוא הנה לפחות עוד פיירצייילד"י! בשטח חררי כזה זה לא ענין לטפס באוסטר. היה מדובר שיבוא הנה אדמיניסטרטור שעד עתה עדיין לא ראינו אותו והרבה ענינים מחכים לסדור. העבודה דורשת עוד שני טייסי משנה שהם גם צלמים וגם מפציצים [הכ ו ו נה למטי ל נ ים] אם אפשר לשלוח את מתי סוקניק ואת איליה רוזנצוייג, זה היה רצוי. גם לוחובסקי [ ישראל לחו בסקי - להב ] כפי שמסרו היה צריך להגיע הנה ומשום מה לא הגיע עד כה. צריך לשלוח הנה צפרנים וביחוד צפורנים של 40 ק״ג שהן פועלות יפה מאד ופצצות תבערה שיכולות להיות שימושיות מאד. אני ( מסכם את הדרישות: ( 1) סדורים לשדה התעופה ( 2 ( אדמיניסטרטור ( 3) טייס ושני טייסי משנה( 4) פיירצייילד נוסף ( 5 צפרנים ( 6) טופסי דו״חים מכל המינים ( 7) התענינות יתר בבסיס ע״י ביקורך בו. אני מבקש לשלוח תשובה בהקדם ולבוא לביקור״. 33 ממכתבו של מפקד הטייסת עולה תחושת אנשי טייסת הגליל כי ניתוקם ממרכז הארץ, ובהכרח ממטה חיל האוויר, גורם לכך שיישכחו צורכיהם, וכי הם למעשה פועלים באורח עצמאי לחלוטין, אדונים לעצמם מצד אחד, אך גם נשכחים מצד מטה החיל. לא ידוע על ביקור של מפקד החיל בטייסת באותה תקופה, אך בסוף חודש מאי ביקר במחניים מנהל אגף המבצעים דן טולקובסקי, וב־ 2 ביוני שלח למפקד טייסת מס׳ 1 בשדה דב את המכתב הבא: ״אבקשך להתחיל מיד בחלופי גברי בין טיסת מסי 1 וטיסת מסי 3 (הגליל). בקורי האחרון בגליל שכנע אותי שמן ההכרח להכניס יסודות חדשים להרכב הטיסת. ברור לי שיש לטיסת זו אופי מיוחד ואף חיובי, ואץ אני בדעה שצריך להרוס את האופי הזה - להפך. אף על פי כן יש צורך להכניס כמה אנשים חדשים במשך תקופה מסוימת״. 34 75 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה מכתבו של משה פלדמן הניב פרי, אם גם מוגבל. הטייסת קבלה ממפקד חטיבת ״יפתח״ מונית שברולט שנלקחה שלל מצפת, וריהוט כגון כסאות ושולחנות. לדרישתו של מפקד הטייסת בדבר ״אדמיניסטרטור״, נשלח אליו שליש, איש מינהלה, שתואר על ידי המפקד במילים אלה: ״תחילה הביטו בו בביצור מוזר, מיותר, אך הבחור היה בעל מרץ ובעבור זמן מה החלו מבינים בי גם ״ביורוקרטיה״ מסת זה דרושה להפעלתה של טייסת תקינה״ השליש, ויחד עמו מזכירת הטייסת רותה קוסטיצקי, בת יבנאל, וקרלה, עולה חדשה מדרום אפריקה ששימשה כפקידה, שימשו למעשה כ״מטה הטייסת״ וסייעו בידי המפקד לנהל את ענייני היחידה ביעילות הנדרשת מיחידה צבאית מרוחקת מהמרכז. 35 הקרב על מלכיה בבוקר ה־ 15 במאי פרץ כוח צבאי ערבי לגליל העליון בשני ראשים, הצבא הסורי לאיזור ראש-פינה והצבא הלבנוני לרמות נפתלי, מתוך כוונה לגרום לניתוק הגליל. הכוח הלבנוני בחר לחדור לא״י דרך ציר מלכיה־סעסע־ מירון־צומת גולני. ציר זה היה העדיף מבין שלושה צירים אפשריים (המערבי דרך ראש הנקרה-עכו היה חסום על ידי כוחות מחטיבת ״כרמלי״, והמזרחי דרך מטולה-אצבע הגליל עבר דרך ישובים עבריים), ולצורך המבצע הוכן כוח מאולתר שכלל שני גדודי רגלים ופלוגת שריון. שלושה ימים לפני הפלישה, הוכנה פקודת מבצע להגנת אצבע הגליל, והיא הועברה לחטיבת ״יפתח״ לביצוע. הפקודה כללה את ההנחיות הבאות: ״בעליך לכבוש אתנבי-יושע,קדש ומלכיה 2. עליך להרוס מיד את כל הגשרים שבמבואות מהלבנון ומסוריה, ממלכיה ועד צפונית לים הבנרת 3. עליך לרכז את מרבית כוחותיך מיד עם גמר הפעולות חנ״ל בסביבות ראש פינה - איילת השחר, ולשמש כח נייד רזרבי בפעולה מיידית נגד הפולשים מצפון, מזרח וצפון מערב״ 36 בליל ה- 14/15 במאי, יצא גדוד ״העמק״ במסע רגלי לרמות נפתלי, ולאחר מסע ארוך ומייגע נערך להתקפה על מלכיה וקדש. הקרב בשלביו הראשונים צלח בידי לוחמי הגדוד, אך עד מהרה הגיעה תגבורת לבנונית שתקפה מדרום ותותחיה הפגיזו את הלוחמים בפגזי רסס (שרפנל), דבר שהעלה את 76 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה אחוז הנפגעים, שהתקשו להתחפר ולהתגונן בקרקע הסלעית המחורצת והקשה. מטה החטיבה הורה ללוחמי ״העמק״ להתפנות ולסגת לכיוון גבעה, ממנה ניתן היה לשלוט על המבואות הדרומיים של מלכיה. ביום הקרב שרר מזג אוויר חם והלוחמים נקלעו למצוקת מיס. בנוסף חסרו תחמושת ומזון. מטה החטיבה הורה לטייסת הגליל להצניח תחמושת ומזון ולהפציץ את ריכוזי הלבנונים. משה פלדמן ביצע שלוש גיחות במטוס הפיירצ׳יילד, בשתיים מתוכן הופצצה מלכיה, ובשלישית נזרקה תחמושת בעזרת מצנח. ישעיהו בודילבסקי ביצע אף הוא שלוש גיחות במטוס הפיירצ׳יילד, בגיחה הראשונה בה הופצצו מלכיה וקדש, פגעו בודילבסקי והמטילן אברהם בלטיטה בשני משוריינים סוריים שעשו את דרכם לכיוון קונייטרה. לאחר שהוטלו חמש הפצצות, חזר בודילבסקי בטיסה נמוכה ובלטיטה פתח באש על הלבנונים שהחלו לסגת, תוך שימוש במקלע ״ברן״ שהוצב במטוס. במהלך הטיסה הבחין בודילבסקי בירידה בלחץ השמן במנוע, הוא סב על עקבותיו ונחת במחניים. בשדה המתין לצוות יגאל אלון שהפציר בהם לצאת לגיחה נוספת להפצצת הצבא הלבנוני, כדי שלא יהיה סיפק בידו להתארגן למתקפה לילית, ולמנוע בכך פינוי לוחמי ״העמק״ הפגועים משדה הקרב. בודילבסקי הסביר לאלון כי ללא שמן במנוע לא יוכל המטוס להמריא, והאנשים בשדה החלו תרים אחר פחיות שמן מתאימות, ואולם המטוס צרך שמן 80 , וסוג שמן זה לא היה בנמצא, חלק הביאו פחיות שמן 20 וחלק שמן 60 , ומן דהוא הציע, בלצון כנראה, לערבב את השמנים, אולי מתערובת של 20 ו- 60 יצא שמן 80 !. הדבר נעשה בלית ברירה, ואכן מד לחץ השמן בתא הטייס הראה לחץ סביר שאפשר לשחרר את המטוס לגיחה נוספת. 37 בעיה נוספת שהתגלתה הייתה קרעים בצמיג הגלגל האחורי, כנראה כתוצאה מירי נ״מ בעת תקיפת הכוח הלבנוני. צמיג הגלגל מולא בסמרטוטים והמטוס עשה דרכו לעבר מלכיה. 38 זמן קצר לאחר הגיעו לאיזור הקרבות, החל שוב מד לחץ השמן להראות ירידה. בודילבסקי החליט לא להסתכן והחזיר את המטוס לנחיתה ביבנאל. עוד באותו לילה נשלחה משאית פלמ״ח לשדה דב והביאה את פחיות השמן הדרושות. בגיחה השלישית הוטלו מיכלי מים ליחידות בשטח, אלה נקשרו למצנחים מאולתרים שנתפרו לצורך כך במיוחד ובדרך חזרה ליבנאל בוצע סיור מעל הגשרים בכביש מארג׳ עיון ־ יחמס. בקרב על מלכיה כבר היו מותקנים במטוסי הטייסת מכשירי קשר (מ״ק - 300 ), והטייסים יכלו להיות בקשר בו-זמנית עם הבסיס ביבנאל ועם יחידות החי״ר בשטח שגם הן היו מצוידות במכשירים זהים, ברם, אליה וקוץ בה. עם הגיע המטוס לשטח החלו מכוונים אותו מספר מכשירי קשר בעת ובעונה אחת, הטייס 77 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה פלדמן שמע אמנם את המשדרים אליו, אך המשדרים לא שמעו זה את זה והמהומה יצרה חוסר תיאום. כשחזר לנחיתה ביבנאל התגלו פגיעות רבות בגוף המטוס ובמדחפו מירי נ״מ לבנוני. 39 אברהם בלטיטה״מטפל״ בקרביה של מכונית השברולט של הטייסת ברמת-דויד. המכונית נלקחה שלל בכיבוש צפתעל-ידי חטיבת יפתח ב- 28 במאי החל הקרב השני על מלכיה. כוחות הגדוד ה־ 1 בפיקוד דן לנר(ה'), שהתבססו על המשלטים מדרום ודרוס-מזרח למלכיה, פתחו באש מטרידה של תותחים, מרגמות ומכונות יריה. לאחר רדת החשיכה, החל טור משאיות נע באורות מלאים מנבי יושע לעבר מלכיה. הטור המואר משך אליו אש, וכשעבר מול כוחות האויב כבו פנסי המכוניות והן שבו על עקבותיהן באורות כבוים וחוזר חלילה, כדי ליצור רושם אצל האויב שמדובר בהעברת כוח גדול אל החזית. בחסות החשיכה, חצה הטור המשוריין את חלקת השדה הלבנונית שהפרידה בין קיבוץ מנרה לבין הכביש הלבנוני שהוליך ממארג׳ עיון למלכיה. בצומת עיטרון-מלכיה אירעה תקלה, כאשר הכוח פנה בטעות לכיוון עיטרון במקום למלכיה. מפקד הטור הבחין בטעותו רק לאחר שראה כי עיטרון מופצצת מן האוויר. היה זה מטוס הפיירצ׳יילד מוטס בידי משה פלדמן שיצא לגיחה לילית, אליו הצטרף זמן מה לאחר מכן גם ישעיהו בודילבסקי באותו מטוס. אף הוא הפציץ את עיטרון, ומשנותרו במטוס פצצות והמטרה הופצצה כדבעי, הפנה את חרטום המטוס לעבר בינת-א- ג׳בל והשליך על הכפר את שארית החימוש. 40 78 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה על חשיבות פעולות הטייסת בקרב על מלכיה וקדש ניתן ללמוד ממברק שנשלח מיגאל אלון לראש אג״מ יגאל ידין בזו הלשון: ״הציפורים באו וגרמו הפסקת ההרעשה. ציפורים פעלו כל היום. השפעתן היתה מכרעת. עם הטלת ציפורנים על קדש ומלכיה החלה בריחה מהכפרים. בעת הופעת הציפורים הופסק הקרב. פחד הציפורים גרם הנחת נשק ובריחה חז רה לכפרים״. 41 הכינות ־ מצילומי האוויר של טייסת הגליל ואולם מלכיה לא פסקה מלהוות מטרה חשובה לשני הצדדים הלוחמים. בתקיפת פתע של ״צבא ההצלה״ בתגבור גדוד לבנוני וכוח סורי ב- 5 ביוני, נכבשו מלכיה וקדש בפעם השנייה. הערבים הפתיעו את כוחות צה״ל במקום, על אף שמידע מוקדם על היערכותם הגיע לידיעת המטכ״ל. הסיבה לכך הייתה הקשיים בתחבורה לירושלים, והצורך להעתיק כוחות מחזית הגליל, שנדמה כי שקטה מעט, דרומה לעבר חזית המרכז. תפנית בלתי צפויה זו הביאה גם לביטול תכנית שהגו בה יגאל אלון, משה כרמל וקצין המבצעים של הצפון באג״ם, ישראל בר, למסע כיבוש מהיר של הגליל בתנועה מתואמת של חטיבות ״יפתח״ ו ״כרמלי״. למעשה, פונתה חטיבת ״יפתח״ לחלוטין מזירת הצפון, ובגליל המזרחי נותרו רק מגעי הישובים ולוחמי ״גולני״ בפיקוד אורי יפה, אליהם צורף כוח ״עודד״ שהפך להיות חטיבה 9 כפופה לאלוף הפיקוד משה כרמל. ב- 1 ביוני התבססה במלכיה פלוגה מתוך גדוד 11 . כוונת המטכ״ל הייתה להקצות ל ״עודד״ את אחד מגדודיה המנוסים של ״כרמלי״ ולתגבר אותה בגדוד חדש 81 , שהוקם 79 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה ממגויסים מבוגרים ובעלי רמת אימון נמוכה יחסית, אלא שמשה כרמל העדיף שלא להחליש את ״כרמלי״ שהייתה עסוקה במתקפה על ג׳נין, ולהקצות את גדוד 81 ל״עודד״. 42 לקראת שחרור שתי הנקודות התארגן כוח משוריין מ״יפתח״ בפיקוד ״מולה״ כהן, שהפתיע את הלבנונים מעורפם. הלבנונים נסוגו בבהלה בהשאירם אחריהם נשק ותחמושת. 43 חטיבה 9 (״עודד״) הורכבה משלושה גדודי חי״ש, ומרבית לוחמיה היו בוגרי מבצע ״יפתח״, ואולם רמתם הצבאית הייתה בינונית וניסיונם דל. החטיבה פעלה בסיוע טייסת הגליל עד לתחילת ההפוגה הראשונה ב- 11 ביוני. יומן הטייסת ב- 3 ביוני 1948 החלה הטייסת לנהל יומן. מלאכת ניהולו הופקד בידי תמר, מורה ירושלמית שהתנדבה לגור וללמד ביבנאל בשנת 1947 . תמר התגוררה בבית שהיה סמוך למבני טייסת הגליל, ואברהם בלטיטה שהתאהב בה, גייס אותה לטייסת כקשרית ופקידה. תמר, לימים אשתו של אברהם, השתמשה ביומן משרדי שנתי, ובכתב ידה הזעיר והנאה החלה מתעדת את פעולות הטייסת מדי יום ביומו. ביום הראשון לניהול היומן נרשם: פקודות מבצע - הפצצות: עין מאהיל,טורען 25 ק״ג X 3,0535 - בצוע 1 עין מאהיל 2 טורען 0515- הרישום ביומן נפסק ב- 29 בנובמבר 1948 . ביום האחרון לניהולו, נרשם: פקודות ביצוע: 1000 1 . אמו נים לבלפו ר [סימן טוב בלפו ר] -1045 1000 2. אמונים איליה [איליה רוזנצוייג] -1055 1120 3. צלום -1140 1120 4. הובלהרד.[רמתדויד] -1215 1210 5. בדיקה (טיסת נסיון) -1235 1415 6. הובלה רד. - ת״א -1455 1415 7. הובלה עקיר -ת״ א -1445 1415 8. אמונים -1455 80 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה חשיבות היומן אינה מוטלת בספק. מקריאה בו בלבד, ניתן לקבל תמונה מקיפה על פעולות הטייסת מחודש יוני ועד פירוק היחידה לקראת דצמבר 1948 . הנתונים שנרשמו בו כללו בעיקר פקודות מבצע, שעת ההמראה והנחיתה, כמות הפצצות ומשקלן, ולעתים פרטים נוספים המוסיפים ידע רב לאופי הלחימה של הטייסת ומבצעיה. jg ^^^ חדר המבצעים של הטייסת ביבנאל. מימין תמר בלטיטה ולידה אברהם ביומן חסרים פרטים על המטוסים שהשתתפו במבצעים, וכמו כן לא תמיד אוזכרו שמות הטייסים, אך לעומת זאת הקפידה תמר להוסיף פרטים מעניינים על רקע הגיחות עצמן כגון סוג המטרות, תוצאות הפגיעה ותרומת הגיחות למבצעי חטיבות החי״ר. בהווי הטייסות המעטות שהרכיבו את חיל האוויר במלחמת העצמאות, רישומי יומן טייסת הגליל מיוחדים וייחודיים, שכן אף לא אחת מהטייסות האחרות בחיל הקפידה על רישום כה מדויק של מבצעיה כמעט לאורך כל חודשי קיומה. תמר בלטיטה התגוררה עם בעלה אברהם מתום המלחמה ועד שנת 1959 בקיבוץ אשדות יעקב. לאחר מכן עברו בני הזוג להתגורר בירושלים עד פטירתה ממחלת הסרטן בשנת .1993 81 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה פשלות אחרונות לפני ההפוגה הראשונה ב ־ 29 במאי התכנסה מועצת הביטחון (מועה״ב) של אירגון האומות המאוחדות (ארים), והחליטה על הפוגה בת חודש ימים במלחמה במזרח התיכון, שתיכנס לתוקפה בשעה שתיים לפנות בוקר, אור ליום ה־ 2 ביוני 1948 . בעוד צה״ל מאמץ את החלטת האו״ם כלשונה, החליטו מפקדי הצבאות הערביים שלא לפקוד על כוחותיהם להפסיק את האש, מתוך תקווה להישגים תוך ניצול הפסקת האש החד-צדדית של צה״ל. המתווך מטעם האו״ם, הרוזן השוודי פולקה ברנדוט, היה ער לניצול לרעה של ההפוגה בידי הערבים באורח חד-צדדי, והודיע למזכיר האו׳ים, כי עקב פרשנות שונה של שני הצדדים לסכסוך להחלטת מועב״ט, ההפוגה תיכנס לתוקפה רק ב- 6 ביוני בשעה 12:00 . ואולם, עקב מחלוקת בשאלת התרת עלייתם ארצה של עולים בגיל צבא, וחשש שההודעה על ההפוגה לא תגיע לכל היחידות הלוחמות בשטח, החליט הרוזן ברנדוט כי ההפוגה תיכנס . לתוקפה הסופי והמוחלט ביום 11 ביוני 1948 בשעה 10:00 את השבוע שלפני מועד זה, ניצלה טייסת הגליל לסייע בכיבוש משטרת ג׳נין. ב־ 30 במאי ביצעה הטייסת שתי גיחות, האחת במטוס הפיירצ׳יילד המוטס בידי פרץ גרוסר, והשנייה באוסטר המוטס בידי מנחם ברנשטיין(י,). בדרך למטרה היו עננים נמוכים שהקשו על הראות וזיהוי המטרות. גרוסר לא מצא את הדרך לג׳נין, אך ברנשטיין טס לאורך הכביש והגיע ליעד. הפצצות הוטלו על בניין המשטרה בעיר, וכשחזר ברנשטיין מהטיסה הודיעו ברדיו כי: ״כוחותינו הפציצו את ג׳נין...״, והוא היה שם במטוסו הקטן עם 35 ק״ג פצצות י 44 בין ה- 4 ביוני ל ־ 5 בו ביצעה הטייסת שבע גיחות. ב־ 4 בחודש ביצע בודילבסקי גיחה לילית על בניין המשטרה בעיר, ואילו פרץ גרוסר ביצע שתי טיסות, באחת מהן פגע שתי פגיעות ישירות בבניין המשטרה. ב- 5 ביוני הופצצה ג׳נין פעם נוספת בשעה 5 לפנות בוקר, פצצה אחת שהוטלה ממטוס האוסטר פגעה בכביש, ואף כי גרמה לבהלה בקרב מגיני המשטרה לא גרמה נזקים של ממש. הפצצה השנייה נפלה על גג הבניין והשלישית בחצר המשטרה. בו ביום בוצעו שתי גיחות נוספות בסביבות השעה עשר בלילה. בגיחה הראשונה היו קשיי ראות עקב עננות נמוכה, שתי פצצות נפלו ליד בניין המשטרה ואחת בעיר עצמה. הפצצה לילית נוספת על בניין המשטרה נסתיימה ללא תוצאות כאשר כל הפצצות פגעו בקרבת המטרה אך לא בה עצמה. התיסכול בטייסת גבר על שיקולי מזג האוויר שהמשיך להיות מעונן מאד, וגיחה לילית נוספת שבוצעה הניבה תוצאות טובות בהרבה, זאת על אף קשיים בזיהוי המטרה. 82 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה מעבר הטייסת למחניים במהלך שהותה של הטייסת ביבנאל, היה קיים סיכון תמידי לתקיפתה בידי חיל האוויר הסורי. כבר ב- 19 במאי יורט פרץ גרוסר בעת שטס באוסטר, על ידי המורד סורי. בתמרוני התחמקות וטיסה נמוכה הצליח להתחמק מהמטוס הסורי, אך זה רדף אחריו וגילה את השדה ביבנאל. על הקרב האווירי הראשון בצפון הארץ סיפר חבר קיבוץ עין-גב שהיה עד ראייה להיתקלות: ״ לפנות ערב שרר שקט בסביבה, בשעה חמש בקירוב, הופיע מעל בפר-חאריב״פרימוס״ [אוסטר]שלנו. משקרב לטריטוריה הסורית, המריאו לקראתו שני מטוסי אויב, מטיפוס ״ספיטפייר״ [טעות של עד הראייה, מדובר היה במטוסי הרוורד], טרטור מכונות הירייה נוסר בחלל האויר. הפרימוס הדרים, אך אוירוני האויב השיגוהו חיש מהר,וזינקו כנגדו פעם בפעם. מחזה זה הוציא את כל החברים מן התעלות וממקום מחבואם, בקוצר רוח הסתכלו כולם בקרב האוירי בין שני הצדדים שאינם שוים בכוחם. משהגיע ה״פרימוס״ אל מעל צמח, צנח לפתע, כולנו סברנו שנפגע, אך אוירוני האויב חזרו וזינקו נגדו פעם ופעמיים, משמע שעודנו שלם. משנראו שני מטוסי הקרב מגביהים והולכים יחד ו״הפרימוס״ לא נראה עוד, בטוחים היינו שהופל, אך חלפו כמה רגעים של מתיחות ומפחי נפש ו״ הפרימוס״ הופיע לאיטו מעל לגבעות יבניאל״.״ עם גילויו, החלו מטוסי ההרוורד לתקוף בפצצות וירי מקלעים, והדבר חייב את פינוי הטייסת, והעברתה לבסיס דרומי יותר. פרץ גרוסר לא היה היחיד שנתקל במטוסי ההרוורד הסוריים, קדם לו מנחם ברנשטיין שיורט בטוסו באוסטר באיזור ימת הכינרת. למרות הודעת הסורים על הפלת המטוס, הצליח ברנשטיין להנחיתו ביבנאל ללא פגע. 46 מטוסי הטייסת ואנשיה הוטסו בו ביום לשדה התעופה הבריטי לשעבר במחניים, ליד ראש פינה. ואולם גם את הבסיס במחניים גילו הסורים עד מהרה. בראשית יוני החלו להפגיז את שדה התעופה באש ארטילרית מתותחים שהוצבו במשמר הירדן. במקביל הגיעו מטוסי המורד והפציצו את בניין משטרת ראש פינה ואת מסלולי השדה במחניים. מטוסי הטייסת היו מוסווים בין העצים והתוקפים לא הצליחו לפגוע בהם. על הסיכון שבהמשך הטיסות בנוכחות מטוסי ההמורד הסוריים עמד מפקד הטייסת משה פלדמן: ״עובדת המצאם של ההרוורדים הסוריים שינתה לגמרי את צורת העבודה של הטייסת. מטוסי האמון הסוריים, פרט להיותם 83 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה חמושים בפצצות,שמש 1 ביימטוסי ייר 1ט״ בעזרת מקלע אחד שהיה מורכב בהם, דבר קל למדי בשהמטרות הן אוסטרים או פיירצייילד איטיים. ההרוורדים אילצו את הטייסים לטוס בלילות ולהסתתר ביום בשדה מחנים. המטוסים הוסוו והוחבאו בהצלחה בחורשות האיקליפטוס הגדולות שבשדה מחנים. פעולת ההסואה היתר, רעיונו של הקצין הטכני שהגיע לטייסת ימים ספורים קודם לכן״. אלוני [מרדכי, לשעבר לצקי]שהיה בעל מקצוע ותיק ומנוסה נשלח לטייסת הגליל במחצית חודש מאי כדי לבצע ביקורת 30 שעות בפיירצייילד. הוא הגיע לביקורת חד-פעמית במטוס אחד, אבל ״נדבק״ למקום, נשאר שם והחל עוסק באחזקת כל מטוסי הטייסת 4 אוסטרים נוסף לפיירצייילד). נוסף למספר קטן של מכונאים ) שעמדו לרשותו, הפלמ״ח העמיד לרשות הטייסת כמה בחורים לעזרה. הוא קבע את ״המוסך״ שלו באחד ה ״פנים״ [דירים עיליים לאחסנת מטוסים] והחל עוסק באחזקה ובבדיקות יומיות של המטוסים. פעולתו הראשונה היתר, צביעת כל המטוסים בצבעי חום כהה וירוק כהה, צבעים שהתאימו בהחלט לאדמה הכבדה ולנוף הירוק של האקליפטוסים. פעם, בהגיע מטוס גלילי לתל-אביב, עורר רעמי צחוק על הצבעים ״המוקיוניים״ אצל התל-אביבים שהסוו את המטוסים שלהם בצבעים הרבה יותר בהירים. על כל פנים, עובדה היא שר,צבעים ה״מוקיוניים״ סייעו לא-במעט במשחק המחבואים שניהלה הטייסת עם חילהאויר הסורי. בלילה, באשר היו יוצאים המטוסים לפעולות, היו מדליקים את אורות המסלול לזמן קצר עד שהמטוס היה ממריא ומכבים אותם מיד. אפילו כך, לא היתה כל אפשרות להסתיר את מקום המצא הבסיס מעיני הסורים שנמצאו במרחק קילומטרים ספורים, וראו היטב, מעברו השני של הירדן, את פעולות הטייסת בלילה. משידעו הסורים את מקום השדה, שילחו הרוורדים להפציץ אותו ולהצליבו. אולם, לזעמם הגובר של הטייסים הסוריים לא הצליחו להשמיד אפילו מטוס אחד. הסיבה לכך היתה שהם פשוט לא ראו את המטוסים, שהיו מוסתרים היטב בחורשות. אילו יצאו להפציץ בלילות היו פני הדברים שונים, אך במשך כל הזמן לא יצאו הסורים לטיסות לילה אפילו פעם אחת... עם כל הטורח הקשור בפיזור והסואת המטוסים, היה גם באן צד חיובי והוא - היום כולו עמד לרשותם של אלוני ועוזרו, גופן בשם ,[ מנחם[לוי,המכונאי הראשון שהצטרף לטייסת ב- 5 באפריל 1948 84 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה כדי לבצע את הבדיקה היומית בכל אחד ואחד מהמטוסים. כשתכפו הפצצות ההרוורדים, החלו נוקטים באמצעי זהירות יוצאים מגדר הרגיל. כדי לא ליצור שבילים בעשב בדרכם למטוסים - ולגלות על ידי כך את המחבואים - היו כל אלה שניגשו למטוסים או חזרו מהם מטשטשים את העיקבות, בך שאפילו אחרי שבועות שלמים של שימוש בהם, לא נראו סימני שבילים מהאויר. בזמן יותר מאוחר הוצבו מקלעים על חצובות שהיו מופעלים על ידי מכונאי וטייסי הטייסת בזמן התקפות הסורים״. 47 כבר ב- 19 במאי ביצע ישעיהו בודילבסקי שלוש גיחות הפצצה ממחניים, שתי גיחות ליליות במטוס הפיירצ׳יילד, הפצצת מלכיה והפצצת צמח, וגיחה נוספת על מלכיה במטוס אוסטר. ב- 20 במאי ביצע משה פלדמן הפצצה ראשונה ממחניים על צמח בפיירצ׳יילד, ובאותו יום הצטרף פרץ גרוסר לפעילות ממחניים כאשר ביצע תקיפה לילית בפיירצ׳יילד על תל-אל-קסיר וקמטיו, ותקיפה לילית נוספת על סוללת המעבר ומשאבת הדלק ליד כאוכב (כוכב הירדן). התיאום בין הטייסת למטוסיה באוויר לא היה תמיד מושלם. כשפונה המסלול ביבנאל והטייסת עברה למחניים היה מפקדה משה פלדמן בשדה דב. למפקד לא נאמר דבר על המעבר למחניים, וכך סיפר: ״הייתי אז במקרה בתל אביב ולא ידעתי דבר - לפי המוסכם יצאתי בלילה משדה דב, וביבנאל היו צריכים להאיר לי בשעה יעודה את המסלול, בדי שאנחת. אני מגיע, ולא אור או סימן. אני חג וחג, וכמעט נותר בלי דלק, ואיש לא מסמן לי. נתקפתי דאגה. ברגע האחרון הבין יצחקליה רזניק'",' את העניין והדליק לי אור למטה״." המעבר לרמת-דויד המצב החדש חייב מעבר בפעם השלישית לבסיס עוד יותר דרומי, שיהיה מחוץ לטווח ארטילריה ומטוסי האויב. הטייסת העבירה בקשה בנוסח זה למטה החיל ואושר להעביר את הטייסת לבסיס רמת דויד. שליש הטייסת הגיע במכונית השברולט השחורה של הטייסת לפגישת תיאום עם יהושע גילוץ, מפקד בסיס רמת דויד. בפגישה הוגשה איגרת מטעם מפקד הטייסת משה פלדמן אל מפקד רמת דויד, ובו הודעה כי הטייסת תתייצב למחרת בבסיסה החדש. 85 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה משה פלדמן(עומד/פרץ גרוסר (על המיטה ואקדח בידו) בצריף המטרים של הטייסת ברמת-דויד,יוני 1948 במסמך שהעביר ראש מטה החיל, אלוף אוויר אהרון רמז, למפקד רמת דויד ב- 8 ביוני, מפורטת כוונת מטה החיל לגבי הבסיס החדש שפונה בידי הבריטים אך שבועיים קודם לכן. במסמך מוזכרות גם כוונות המטה לגבי הפעלת טייסת הגליל מבסיסה החדש: ״אל: מפקד הבסיס, רמת-דוד בהתאם לשיחתי אתמול עם יהודה [רבין, סגן מפקד החיל להנדסה], ביחס לקוים הנוחים בתכנון הבסיס ברמת דוד, הנני מעביר אליך את התכנית בראשי פרקים. א) יצירת מרכז פקודי ואופרטיבי לכנף אשר יכלול את כל הטייסות הטקטיותוהעצמאיות בצפון הארץ. ב) להתכונן מיד לאכסון קבע של טייסת קרב של מסרשמיטים ולטיסת טרנספורט והפצצה של דקוטות h (בערך 6 מטוסים 4 מטוסים. - אשר תכלול בערך 7 D.C.5- ו ג) לאכסן את הקורס למאמני ומדריכי צנחנים אשר יתחיל בעוד ימים מספר. ד) לשמש מחנה אמונים והדרכה לבערך 300 בחורים צעירים אשר מהם יורכב גדוד השרות ואשר ישמשו כרזרבה לאמון טייסים צוות אוירית ומקצועית. 86 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה ה) כיחס לטייסת מסי 3 (מראש פתה) הכתה שתמשיך לפעול מתוך זיקה ישירה לצרכי החזית וקואופרציה עם מפקד הצבא. פעולותיה, כמובן, תעשינה בעיקר בלילה ובמידת הצורך גם ביום אך מתוך תכנון למפרע על המראות יום, אשר תעשינה ממסלול אחר ולא מן הבסיס. ו) נוסף לאכסון הטייסת הזו - הכתה למלא את התקן שלה כדי שתהיה עצמאית ובמידת היכולת ניידת שנובל להעבירה למסלולים אחרים בהודעה קצרה למפרע. מפקדה נשאר עד להודעה משה פלדמן, אבקשך לאפשר לו לשמור על עצמאות הטייסת בבחינת פקוד פנימי ומבצעי, לדאוג להבנתה של הטייסת לקראת פעולה עצמאית לגמרי, ממסלולי הסתר. (חתום) w ראש המטה ואולם כוונות לחוד ומציאות לחוד. עד מהרה באה ההתנגשות הבלתי נמנעת בין אנשי הטייסת ״הקיבוצניקים״, לבין המפקד גילוץ יוצא הצבא הבריטי והדוגל במשמעת צבאית על כל דקדוקיה, ואנשי רמת דויד שהיו כה שונים באופיים. שלושת מטוסי הטייסת הוחנו בחזית אחד המוסכים בשדה, ומייד התרשמו ״הגליליים״ מהמקומיים, מגודלי זקנים, חבושים כובעי גרב וחמושים באקדחים. פלדמן כינה אותם ״פייטרים״, ואכן נראו כלוחמים, לעומת אנשי הטייסת הלבושים בפשטות ונעולים סנדלים. גילוץ הקפיד על משמעת והגינונים הנילווים אליה, כך דרש להצדיע בכל עת שחייל או קצין זוטר פוגש בבכיר ממנו, תפר דרגות על בגדי הקצינים, הנהיג חדרי אוכל נפרדים לאוויראים פשוטים, סמלים וקצינים והשתדל לבטל את הזהות המיוחדת של אנשי טייסת הגליל, בניסיון להטמיע אותם בבסיס ובאנשיו. מגמה זו ״זכתה״ להתייחסות מידית מצד אנשי הטייסת. הם יצאו מתחומי הבסיס לעפולה כדי לאכול ביחד ולהימנע מחדרי האוכל הנפרדים, וכמעט ירו באנשי הבסיס שהגיעו יום אחד להחרים את מכונית השברולט ששימשה את הטייסת, על מנת לצרפה לצי כלי הרכב של הבסיס, על פי הוראתו של גילוץ. טייסי הגליל שוכנו באחד ממוסכי המטוסים שלא היו בשימוש. כאשר נכנסו אליו הטייסים מיד לאחר תקרית החרמת השברולט, נשכב פרץ גרוסר על מיטתו, שלף את אקדחו וירה מחסנית שלמה אל תוך תקרת המבנה, מעשה זה המחיש יותר מכל את תיסכול אנשי הטייסת מהיחס 87 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה המנוכר והחיכוכים עם מפקד הבסיס. אקורד סיום למערכת יחסים בעייתית זו היה ״הפצצת״ בניין מפקדת הבסיס בעגבניות רקובות. 50 מפקד רמת־דויד יהושע גילוץ "יי/ סיפר לימים על קליטת הטייסת בבסיסו מנקודת מבטו: ״ באו אלי אנשי הטייסת ובקשו להיכנס לרמת-דויד. שיכנו אותם NISSEN בצריפים שהשאירו הבריטים אחריהם, צריפים מסוג שהיו מגורים תקניים לכלל אנשי הבסיס. היו לי אז קשיים HUTS מרובים בארגון הבסיס שזה עתה הועבר לידינו מהבריטים, אנשי הבסיס היו ערב רב של מגוייסים שאני באופן אישי גייסתי ממחנה מאיר, רק מאוחר יותר התחלתי לקלוט אנשי מקצוע בתחומי התעופה. שמירת משמעת צבאית מינימלית היתה הכרחית בסיטואציה זו יי. 51 במצב עניינים זה היה ברור כי טייסת הגליל לא תוכל להמשיך ולשכון ברמת דויד לאורך זמן, ואכן שבועיים בלבד לאחר הגעתה, ב־ 19 ביוני, חזרו מטוסי ואנשי הטייסת לבסיסם המקורי ביבנאל. המעבר סוכם בהוראת קצין המבצעים של מטה חיל האוויר: ״אל: מפקד שדה תל-אבי ב מפקד טייסת 1 הנידון: טייסת מסי 3 - (הגליל) בסיס הטייסת הנ״ל העבר מרמת דוד ליבניאל ועד להודעה חדשה תפעל הטייסת מבסיס ז ה. (חתום) קצין מבצעים 52 88 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה הקרב על סגירה, והתרסקות הפיירצייילד ב־ 8 וב־ 9 ביוני תקף גדוד 14 של ״גולני״ את הכפר הערבי לוביה ואת סביבתו במטרה לכובשו מידי צבא ההצלה של קאוקג׳י, אך נכשל. התקיפה, בסמוך לכניסתה לתוקף של ההפוגה הראשונה, הביאה את קאוקג׳י ליזום מתקפת נגד ב- 11 בחודש, שכן כיבוש לוביה היה מנתק את קווי התקשורת והאספקה שלו מנצרת וצפונה. ההתקפה הערבית כוונה כנגד סגירה ואיזור ח׳ירבת מסכנה. במהלך הקרב הצליחו כוחות קאוקג׳י לנתק את הדרך לכפר תבור, וקרב פנים אל פנים עז ומר התנהל בין לוחמי הגדוד ה- 14 שנסתייעו בלוחמים מחטיבת ״כרמלי״ לבין לוחמי צבא ההצלה. האבידות משני הצדדים היו כבדות, וכוחות צה״ל היו על סף שבירה." בליל ה- 11/12 ביוני, פנה נחום גולן, מפקד ״גולני״, לטייסת הגליל ובקש סיועה בהדיפת כוחות צבא ההצלה, ובהפצצת הכפר לוביה. באותו לילה נשבו רוחות חזקות צולבות למסלול שביבנאל. אנשי הטייסת ניסו להסביר לגולן שהמראה במזג אוויר שכזה אינה מעשית, וכי המטוס עלול להתהפך, אך גולן התעקש ודרש סיוע מיידי. פרץ גרוסר ואברהם בלטיטה המריאו במטוס הפיירצ׳יילד שהיה טעון בשלוש פצצות 25 ק״ג וחמש פצצות נגד אדם במשקל חמישה ק״ג האחת, כאשר תמר הקשרית עומדת בקצה המסלול ובידה מכשיר קשר, בעזרתו דיווחה לטייסים על עצמת וכיוון הרוח. עם היחלשות הרוח החל המטוס להמריא, אך תוך כדי ריצת ההמראה אבד את שיווי המשקל עקב משב רוח עז והמטוס נכנס לסחרור קרקעי, והתהפך. החימוש שהיה במטוס ניזוק, אך למרבה המזל לא התפוצץ. פרץ גרוסר נפצע בפניו מרסיסי חלון תא הטייס שהתנפץ, ובלטיטה נפצע ממכות יבשות בחזהו וראשו. השניים נחלצו מהמטוס בכוחות עצמם וחזרו למפקדת הטייסת. כדי להשלים את המשימה המריאו שני מטוסי אוסטר מוטסים בידי משה פלדמן וישעיהו בודילבסקי והפציצו בהצלחה את הכפר לוביה, עוד באותו לילה נכבש הכפר. את תרומת מטוסי הטייסת בקרב זה תיאר אחד מלוחמי חטיבת ״גולני״: ״....יש לציין את העז רה הניכרת מצד מטוסי ״טייסת הגליל״, אשר 'הרבתה כאן בבל האפשר, בהפצצות לילה על בסיסי האויב״. 4 89 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה הטייסת מתמקמת בצריפים ברמת-דהד,עם הגב למצלמת פרץ גרוסר לימים סיפר אברהם בלטיטה על הגיחה שלא יצאה לפועל: ״הם [חטיבת גו לני] בקשו מאתנו סיוע, נחום [ש פי גל] בא אלינו לשדה התעופה ואמר: ״אנחנו תוקפים את לוביה הלילה, אתם מוברחים לתת לנו סיוע אוירי״, ואמרנו לו ״נחום, אנחנו לא יבולים״, זה היה לילה שחור עם רוחות חזקות, ואין לנו מסלול צולב, לא יבולים להמריא ברוח צד,ואז נחום ניגש לפרץ ואמר: ״שמע פרץ, אני בבר אבדתי פה על לו ביה בנסיונות הקודמים הרבה חיילים, אתם עוד חדשים, חמדולילה לא קרה שום דבר״, אז פרץ אמר לו: ״שמע נחום, ז.ה לא אני,אתה תאבד שליש מחיל ה או י ר אם אנחנו מתהפכים״ 55 התרסקות הפיירצ׳יילד גרמה לטייסת הגליל לאבד את המטוס הטוב ביותר שהיה ברשותה, והיא נאלצה לחזור ולהסתפק במטוסי האוסטר שביצועיהם היו נחותים בהרבה. חיכוכים בין אנשי התחזוקה למפקד הבסיס, ואי שמישות שניים מתוך ארבעת מטוסי האוסטר, הביאה את הטייסת לרמת שמישות נמוכה. למזלה, בא הדבר בסמוך למועד כניסתה לתוקף של ההפוגה הראשונה, פרק זמן חיוני ביותר לחיזוק הכוח ויישור ההדורים. ב־ 15 ביוני נשלח המכתב הבא ממנחם לוי המכונאי הראשון בטייסת והוא שופך אור על הבעיות שבהם נתקלה הטייסת באותו זמן: 90 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה ״אל: ראש המטה הנני רוצה בזה להסב את תשומת לבך ודורש חקירה מפורטת על הבעיה שלפי דעתי הנה חשובה מאד, בי אוירון אחד הוצא.מבלל שמוש ו- 2 - אחרים, הנו מחסר יבולת לטיסה במשך 3 ימים, בה בשעה שהיה בהם צרך דחוף בחזית משמר הירדן. ב- 9 ביוני הוברחה טייסת מסי 3 שמקום הקבע שלה היה • ראש פינה, לעבור לרמת דוד. ב- 10 ביוני בהיותי ממונה על המחלקה הטכנית של טייסת זו, נוכחתי שיש לנו חסר גדול ב״שוק אובזרבר״ [״שוק אבזורבר״, משכך זעזועים בכן הנסע] בשביל מטוסי ״אוסטר״. מסרתי דו״ח על בך לקצין האחראי על רמת דוד (יהושע גילוץ) ובקשתי רשות לסע תל-אביבה, להשיג את החלקים הנ״ל. הרשות לא נתנה לי ואז מסרתי דריח למפקד היחידה שלי וממנו קבלתי את הרשות הנ״ל. בחזרי מתל-אביב נענשתי, בהחרמת מכונית הגייפ הפרטית שלי ומבונאי שהיה עד אז תחת פקודי נתמנה במקומי. מטוס הפיירצייילד ארגוס מובל מפורק על-גבי משאית לשיפוץ בשדה-דב לאחר התאונה ב 11- ביוני 1948 91 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה מצאתי עצמי חסר אונים, בלי כל אפשרות של תחבורה, והמשכת תפקידי האחראי. מסרתי שנית דוח למפקד החטיבה [מפקד הטייסת] משה פלדמן, ובקשתיו לשחררני מכל אחריות לגבי האוירונים והמנגנון הטכני של הטייסת הנ״ל. כמו בן הוספתי ואמרתי לו שכל עמלי במשך • 4 חדשים נהרס בזדון במשך יומים. במקום קבלתי מטנו רשות נסיעה לתל-אביב ומסרתי לקצין ההנדסה הראשי, רבין על הנעשה. לפי בקשתי נשלחתי חז רה לרמת- דוד עם מכתב למפקד השדה שאני אחראי על המנגנון הטכני ועל האוירונים בטייסת הנ״ל. עשיתי כל זאת משום שאחרת ה י תה העבודה סובלת וידעתי שאחרת לא תהיה כל התקדמות עד שישלח בן-אדם אחר במקומי. מפקד רמת-דוד סרב להכיר במכתב זה ונהג PAM (1) לפי רצונו. ב- 12 ביוני נודע לי מפי אחד האנשים שאוירון [מטוס הפיירצייילד] התהפך ביבניאל ושאוירונים לא היו ראויים לטיסה כתוצאה מחסר כל״שוק אובזרבר״. נסעתי ליבניאל ואחרי אפשר לתקנו במקום אם אשיג PAM (1) חקירה נתברר לי שאוירון את החלקים הדרושים. תופס מקומי החליט לפרק את האוירון ולהעבירו לתל-אביב. בקשתי ראיון עם מפקד רמת-דוד כדי למסר דו״ח אולם הוא סרב לראותני ואז מסרתי דו״ח בכתב. הודעתי לו שהאוירונים שלנו אינם ראויים לטיסה ובן בקשתי לתת פקודה להפסיק כל פירוק ותק ו ן במטוס שנפגע, עד לברור אם יש להשיג את החלקים החסרים בתל-אביב. לאחר כל באורי זה, אני דורש חקירה מפורטת. הנני מוצא שהפעולות שנעשו בהתאם לפקודותיו של מפקד רמת-דוד גרמו לבל המפורט באן: התהפך, כי לא היה מכונאי מוסמך אחראי על PAM (1) 1) אוירון בדיקת המטוס לפני המראתו [טענה שאי נה נכונה]. מטוסי א וסטר ] לא היו ראויים ] PAI (6) PAJ (3) 2) אוירונים לטיסה במשך 3 ימים מפני שלא נעשו בל צעדים רציניים להשגת החלקים החסרים. 3) כמו-כן קבלתי אינפורמציה שבגלל העדר מטוס שלנו מפעולה בחזית משמר הירדן בליל ה- 13 ביוני הצליח האויב להקים ראש גשר וכוחותינו הוכרחו לסגת הוכחות לכך ימסרו לפי בקשה ממפקד מטה עודד(יאורי יפה) והאחראי לפעולות במשמר הירדן (מפקד מחלקה - יהודה פריד ממפקדת עודד), קצין 92 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה הקשר האחראי מראש פינה אמנון גרצר, ומשה פלדמן מפקד שדה ראש פינה [אייל טייסת הגליל]. אהיה אסיר תודה אם אקבל ראיון,בהקדם האפשרי בכבוד רב, (חתום) לוי מ." מפקד הבסיס יהושע גילוץ אמר לימים, כי למיטב זכרונו מעולם לא סרב לבקשה של הטייסת כשזה נגע לפעילות מבצעית או סיוע בהשמשת מטוסים. גם מפקד הטייסת משה פלדמן נטה להמעיט מהמשמעויות המבצעיות כפי שהועלו במכתבו של הקצין הטכני. אברהם בלטיטה ופרץ גרוסר מכינים את רכב הטייסת לנסיעת ברמת-דויד על אף המצב הקשה המתואר במכתב, וחוסר היענות המטה לדרישת הטייסת להוסיף לה מטוסים, התארגנה טייסת הגליל בתקופת ההפוגה הראשונה בצורה הטובה ביותר, שאיפשרה לה המשך הפעילות ההתקפית עם סיומה. עד חודש ספטמבר נאלצה הטי יסת להמשיך לפעול עם סד״כ ממוצע של שלושה מטוסים בלבד, כאשר המטוס החשוב ביותר שלה מקורקע לתקופה ממושכת, ועול המשימות שוב הוטל על מטוסי האוסטר השחוקים אך עדיין אמינים, למרות הפעלתם עד קצה גבול היכולת. 93 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה (א׳) נחום גולן(שפיגל), יליד גרמניה, ממייסדי קיבוץ כפר-סאלד, פעיל באירגון ההגנה 1950 ולאחר מכן שרת - וממייסדי חטיבת גולני. פיקד על החטיבה בשנים 1948 במילואים. פרש מצה״ל בדרגת אלוף-משנה. 1944 ), איש צבא בריטי, מעריץ התנ׳׳ך והעם היהודי, ־ (בי) צ׳ארלס אורד וינגייט ( 1903 סייע רבות לישוב היהודי בארץ־ ישראל נגד פעילות הכנופיות הערביות על ידי אירגון ״פלוגות הלילה״ בהם שותפו חברי אירגון ההגנה וחיילים בריטיים. מפעלו הציוני היה לזרא בעיני השלטו ן המנדטורי והוא הורחק מארץ-ישראל והוצב באתיופיה ולאחר מכן בהודו. במארס 1944 נספה בהתרסק מטוסו מעל יערות בורמה. על שמו ״מכון וינגייט״, יער ״וינגייט״, כפר ילדים ונוער ״ימין אורד״ ומעיין ״עין הידיד״ ליד כוכב הירדן. (גי) במהלך חודש מאי קלט חיל האו ו יר שלושה מטוסי פיירצ׳יילד ארגוס נוספים, ב- 15 וב- 16 בחודש הגיעו המטוסים בדרך האו ו יר מדרום אפריקה, אך שלושתם אבדו בשלושת החודשים הבאים. ארג וס ב 31 התפוצץ על הקרקע ב- 6 ביוני לאחר שפצצה השתחררה ממנו בטעות, ב 32 הופל מעל הים התיכון בעת תקיפת האניה המצרית ״האמירה פאוזיה״ ב- 4 ביוני, הטייס אהרו ן דויד שפרינצק, והמטילן מתתיהו סוקנ יק(אחי ו של ראש אג״ם יגאל ידין) נספו. המטוס השלישי, ב 33 הופל באש נ״מ מצרית ב- 14 באוגוסט בעת משימת צילום ליד בית גוברין. הטייס פלטיאל מקלף והצלם מונטי גולדברג נלקחו בשבי. הארג וס של טייסת הגליל היה היחיד מבין ארבעת המטוסים מדגם זה בחיל האו ו יר ששרד לאחר המלחמה. (ד׳) ליולדת, ג׳ני פנדל מכפר בלום, נולדו תאומות. (ה׳) דן לנר, נולד באוסטריה בשנת 1923 ועלה ארצה בשנת 1940 . התנדב לפלמ״ח בשנת 1941 וגויס למחלקה הגרמנית שפעלה באירופה. בשנת 1945 חזר ארצה ומונה סמג״ד במקום יצחק רבין שנפצע. עם פרוץ מלחמת העצמאות מונה לפקד על הגדוד הראשו ן של הפלמ״ח, ואחרי המלחמה מונה כמח״ט הצעיר ביותר בצה״ל. בשנת 1951 השתחרר מהצבא וחזר לקיבוצו . בשנת 1965 התגייס שנית לצה״ל ומונה רמ״ט פיקוד צפון. במלחמת ששת הימים פיקד על כוחות בחזית סוריה, וביוני 1970 נתמנה מפקד הכוחות המשוריינים בסיני בדרגת אלוף. בשנת 1972 השתחרר מצה״ל, אך לחם במלחמת יום הכפורים כמפקד או גדת שריון במילואים, שהפעילה טנקי צנטוריון בחזית הצפו ן (דרום רמת הגולן). (ו׳) בוקשטיין דניאל נולד ב- 2 ביוני 1921 במוסקבה, ועלה ארצה בשנת 1923 . התגורר בתל ־אביב וסיים את לימודיו בגימנסיה ״הרצליה״. בשנת 1937 הצטרף לאירגון ״ההגנה״ והיה מראשוני החניכים בבית הספר לטיסה של חברת ״אוירון״. שרת 1946 , באוקטובר 1947 הצטרף לשירות - בהתנדבות בצבא הבריטי בין השנים 1942 האו ו יר והוצב בטייסת א׳ בשדה דב. בחורף 1947/8 שימש כסגן מפקד ולאחר מכן כמפקד הבסיס. ב ־ 21 באפריל 1948 הוצב בטייסת הגליל ושימש כמפקדה השני. בעת ששהה בתל-אביב, התנדב לבצע גיחת הפצצה להרי ירושלים, ונספה בהתרסק מטוס הנורסמן שהטיס ב- 10 במאי. לאחר מותו הועלה לדרגת פקד־טיס(סגן). 94 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה (ז׳) ברנשטי י ן (בר) מנחם, נולד בקבוצת כינרת בשנת 1925 , ובעודו בן 15 החל בפעילות תעופתית במסגרת הקלוב הארצישראלי לתעופה. בקיץ 1940 החל לדאות במחנה הדאייה שהחל לפעול ב״כפר ילדים״ ליד גבעת המורה בעפולה. בשנת 1942 זכה במילגה ללימוד טיס מטעם ״קרן החקלאים לתעופה של ההתי ישבות העובדת״, ו ב ־ 3 במאי אותה שנה החל ללמוד טיס במסגרת בית הספר של חברת ״אוירון״. ב- 1 ביולי 1943 , והוא כבר חבר בפלמ״ח, זכה לקבל רשיון טיס פרטי מטעם ממשלת המנדט 1944 שימש כמדריך-עוזר במחנה הדאי יה הראשו ן של - הבריטי. בשנים 1943 הפלמ״ח בגבעת המורה. בדצמבר 1947 התגייס לשירות האוויר, ובי 5 במאי 1948 הוצב בטייסת הגליל. ב ־ 6 בספטמבר נשלח לקורס הסבה למטוסי קרב מסוג אויה בצ׳כוסלובקיה, ומשחזר אר צה טס במסגרת טייסת 101 והשתתף במבצעים S199 האחרו נ ים של מלחמת העצמאות. בפברואר 1949 עבר הסבה למטוסי אימו ן מתקדמים מסוג הרוורד, ולאחר מכן מונה מפקד טייסת 101 בחצור. במרוצת אותה שנה עבר הסבה למטוסי קרב ספיטפייר, וב- 12 במאי 1950 מונה מפקד טייסת 105 שהפעילה מטוסי ספיטפייר, תפקיד אותו מלא עד אוגוסט 1951 . מנחם בר שב לפקד על טייסת 105 בין יוני 1952 לאפריל 1953 , ו לאחר מכן, מיולי אותה שנה עד אוגוסט 1956 פיקד על טייסת 117 , טייסת הסילון הראשו נה בחיל האו ו יר עם מטוסי מטאור. 4, ועמד בראשה עד A בדצמבר 1956 הקים את טייסת 109 עם מטוסי סילו ן מיסטר אוגוסט 1957 . ממארס 1958 עד אוגוסט 1963 שימש כמפקד בסיס רמת-דויד בדרגת אלוף-משנה. בספטמבר 1963 עבר לפקד על בסיס תל־ נ וף עד מאי 1965 . מנ ובמבר 1965 עד יולי 1967 שימש ראש מחלקת או ו יר במפקדת חיל האו ו יר, בפועל סגן מפקד החיל, והיה מהשותפים להצלחת החיל במלחמת ששת הימים. בקיץ 1967 השתחרר 720 . בשנות B - מצה״ל ועבר לחברת אל-על כטייס משנה במטוסי בואינג 707 ו השבעים עבר הסבה למטוסי בואינג 747 ״ג׳אמבו״, והמשיך לטוס בהם עד פרישתו לגימלאות בשנת 1983 . מנחם בר מתגורר כי ום בכפר יהושע, שם עסק משך שנים רבות בבניית דאונים ואף מטוס ספורט קל מבניית עצמית מסוג מידג׳ט מוסטנג. (חי) רזניק יצחק נולד ביבנאל בשנת 1929 . בשנת 1946 גויס כנ וטר במסגרת אירגון ״ההגנה״. בתחילת 1948 התגייס לחטיבת ״גולמי׳ כלוחם חי״ר. באפריל אותה שנה סופח לטייסת הגליל ביבנאל כנהג וכמסייע להתנעת המטוסים. המשיך לשרת בטייסת עד אוקטובר 1948 . מבנהו הפיזי המוצק היה לעזר רב כאשר נקלטו בטייסת יצחק שימש כ״משקולת״ ביושבו .(SPIN) מטוסי הפייפר קאב והוחל באימוני סחרור במושב האחורי בפייפר ובסייעו בכך לאי ז ו ן המטוס ביציאה מהסחרור הראשו ן ! - בדצמבר 1949 סייס את שירותו בצה״ל וחזר למשק ביבנאל. המשיך לשרת במילואים בחיל האו ו יר כסמל רכב ומאוחר י ותר חזר לחטיבת ״גולני״. במלחמת ששת הימים שרת כסמל פלוגתי בפלוגת קשר של החטיבה בראש־פינה. שוחרר משירות מילואים בשנת 1978 ומאז המשיך לטפח את משקו ביבנאל. - (ט׳) אל״ם (דימי) יהושע גילוץ, יליד 1917 , למד הנדסת תעופה בלונדון בין השנים 1936 ועבר RAF^ 1940 , במכללת ההנדסה של נורת׳המפטון. עם סי ום לימודיו התנדב קורס קצינים. לאחר מכן התמנה מפקד שלוחת מסלול בסקוטלנד, אחראי על RAF ^ השבחת מטוסים בלהק 41 , ולבסוף נשלח לבומבי י במטה להק האחזקה של במזרח הרחוק. במסגרת זו השתתף בקרבות האוקי י נ וס השקט כקצי ן טכני, והיה שותף בתכנון הפלישה ליפאן בקיץ 1945 , מבצע שלא תגיע לכלל מימוש עקב סי ום המלחמה. גילוץ היה אחד משלושת הארצישראלים שהגיעו לדרגה הבכירה של ראש עם תום המלחמה הוצב כקצי ן טכני במפקדת כנף .RAFo ( טייסת (מקביל למייג׳ור תובלה בחבנייה שבעיראק. בשנת 1946 חזר לארץ ישראל והשתלב במנגנון ממשלת 95 פרק ד׳ - מבצעי הטייסת מראשיתה ועד תום ההפוגה הראשונה המנדט כקצי ן מחוז של מחלקת עבודות ציבוריות. בשנת 1943 נפגש עם יהושע אייזיק ומשה סנה והומלץ על ידם לעמוד בראש חיל האוויר, אך גילוץ סרב משום שסבר כי בראש החיל צריך לעמוד טייס. בשנת 1946 חזר גילוץ ארצה והצטרף לשירות האו ו יר כקצי ן טכני ואחראי על הכשרת מי נחתים בירושלים וגוש-עציון. ביוני 1948 נתמנה מפקד בסיס רמת-דויד, אך עוד באותה שנה ביקש להשתחרר, וחזר למע״ץ. לאחר פעולות שכנ וע מצד ראשי החיל הסכים לחז ור לשירות, ובשנת 1951 מונה ראש אגף צי וד ו לאחר מכן ראש מחלקת אפסנאות במטה החיל בדרגת אלוף-משנה. ערב ״מבצע קדש״ השתחרר מצה״ל ועבר לסקטור הפרטי במסגרתו עסק בניהול והנדסת מכו נ ות במפעלי ״אמקור״ וניהל את מלאכת הקמת מלו ן ״הילטוף׳ בתל-אביב. ה ק ת ק ה י 1 לי נ ר ל נ י מיל זזאריר nan ן ל 0ב 0 או! פעולותינו במעובה, nV סרס ג בה עמדנו ועוסדי 0 הווה לחץ אויב עדיף ביבשה ובאייר, מאז 0יו 0 ההפוגה;. אולם נבר נ י ו 9 אפשר ל 1 ״ ז אח 0ח הגליל" נעסידתנו במעיכה " חלקה הזזשוב של " 0 מבר?ח, י י . בעוז גסס וגבורה ׳רעי , צעיייפ במקצוע היכולת סל "!פור׳ הלילה* הזעירות. « זה, למצוח את 0לו על כנטיחן נשאר עדור ללוחפי נ ו , בפגיעוחיחן המוצלחות בריכוזי האויב. חביבתי מגישה בחבה וכבוד לפעולוח "מ״סח זזגליל". t J»AJ 00 מפקד החפי נה ( - ) י י המו ז חש 'ח 1 7 . 7 . 4 8 96 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה פרק ה׳ מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה מבצעים אחרונים לקראת תום ההפוגה הראשונה ההפוגה הראשונה נוצלה הן על-ידי צה״ל והן על ידי צבאות ערב, לרענון הכוחות, התחמשותם, התבצרותם, אימונם והתארגנות לקראת השלב השני במלחמה. בחזית הצפון המשיכו הסורים להחזיק בראש גשר במשמר הירדן, באמצעות חטיבה מס׳ 1 שכללה 2-3 גדודים, בהם יחידות שריון עם טנקים בינוניים מסוג רנו ושרמן, ותותחים. צפונית מראש הגשר ועד לבניאס, החזיק את הקו גדוד חי״ר, עם מספר תותחים ומשוריינים. דרומית מראש הגשר ועד לטבריה הוצב גדוד מתוגבר, ומול עמק הירדן, במרחב תל- אל-קסיר - אל חמה גדוד מתוגבר עם תותחים ושריוניות. בסך הכל מנה הכוח הסורי כ־ 4000 חייל. לרשות טייסת מס׳ 1 עמדו כתריסר מטוסי הרוורד שמישים, כמחציתם ניתנים לשימוש מבצעי בכל עת. הצבא הלבנוני הקטן נערך ברובו בראש הנקרה במערב, גדוד בן 800 לוחמים בסיוע תותחים, בבינת־ג׳בל במזרח גדוד משוריין מתואם עם ״צבא ההצלה״, וכוחות בלתי משמעותיים פרוסים לאורך הגבול הצפוני. בסך הכל מנה הכוח הלבנוני כ 2000- לוחמים. ״צבא ההצלה״ של קאוקג׳י היה פרוס ברובו בנצרת (כ- 800 איש, ממוקמים בבניין המשטרה ובית שנלר), תרשיחא (כ- 700 איש) וציפורי (כ- 300 נוספים). יחידות קטנות יותר היו פרוסות בשני צירים, ציר תרשיחא - מג׳דל כרום - מראר, וציר שני במרחב בינת- ג׳בל - עיטרון־ מלכיה, כ 2000- לוחמים בסך הכל כשלרשותם בעיקר נשק קל ושריוניות. בנוסף לכוחות הסדירים או הסדירים למחצה, היו מפוזרים כוחות מקומיים וכנופיות בעין-רזאל, ג׳בע, איגזים, כפר-לאם ועין-חוד, ברובם מצוידים בנשק קל, גרעין של כנופיה על הר הכרמל, וכוחות מקומיים בטירה וסביבתה, מגובים על ידי גרעין סדיר קטן של צבא עיראקי וסורי, עם כלי רכב משוריינים ומספר תותחים. 1 תכניות הצבא הסורי היו להתקדם מתוך ראש הגשר אל עבר איילת-השחר וראש-פינה, כדי לנתק את אצבע הגליל ולהכריעה, תוך כדי פעולות נגד המצודות ועמק הירדן ־ עין גב בצפון, או בגזרת צמח-דגניה בדרום. ״צבא ההצלה״, גם אם עוצמתו הצבאית הייתה פחותה מזו של הצבאות הסורי והלבנוני, יכול היה להוות איום מסוכן מעצם המערך הרחב של פריסת כוחותיו. ההנחה הייתה כי בפני קאוקג׳י עומדות שלוש אפשרויות לפריצה; האחת, תיאום עם צבא לבנון 97 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה לתנועה מראש הנקרה דרומה במטרה להגיע לעכו, השנייה התקדמות בציר נבי ־ י ושע צפת, בתיאום עם מאמץ הפריצה הסורי, לעבר ציר לוביה-סג׳רה והגליל התחתון, והשלישית בכיוון עמק יזרעאל ועמק זבולון הצפוני, מנצרת וציפורי. בנוסף לריכוז הכוחות הסורי/לבנוני ו״צבא ההצלה״, נוצר איום פוטנציאלי מצד הצבא העיראקי שמנה חטיבה מוגברת במשולש, ובה חמישה גדודים, בשכם, בראש העיו־קלקיליה, בטול-כרם, במרחב ג׳נין - ואדי ערה ובעמק בית שאן. לרשות כוח זה עמדה טייסת מופחתת(כגף וחצי) של מטוסי אימון מסוג אנסון שהוסבו למפציצים קלים, וששהו במפרק בעבר־הירדן. בסך הכל מנה הסד״כ העיראקי במשולש כ־ 4000 לוחמים, לרשותם תותחים, וכן יחידות שריון של הלגיון העבר־ירדני. הערכת מודיעין צה״ל הייתה כי כוח זה עשוי לפרוץ כנגד עמדות צה״ל במרחב ג׳נין-גלבוע כסיוע מדרום לכוחות קאוקג׳י שיפרצו על עמק יזרעאל מצפון, וכן נגד עמק בית־שאן, במיוחד בכיוון טירת־צבי. 2 אנשי הטייסת בהתייעצות, מימין לשמאל אהרון קאופמן,מנחם ברנשטיין, אריה ריטרמן ונחום רפפורט מול האיום הערבי, העמיד צה״ל לרשות חזית הצפון סד״כ שכלל ארבע חטיבות, ״גולני״ ״כרמלי״, חט׳ 7 (שהועברה מגזרת לטרון) ו״עודד״. מטרותיו של צה״ל היו שתיים, האחת בלימת התקדמות של צבאות ערב להשגת מטרותיהם בגליל העליון והתחתון והשנייה, עם תום שלב הבלימה, מתקפה חזיתית כדי להשיג את מיגור הכוח הערבי. חולשתו של צה״ל, 98 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה ופריסתו הרחבה יחסית, לא אפשרו ביצוע השלב השני באופנסיבה רחבה, ולכן הוחלט לצמצם את מטרות המתקפה כנגד שני הכוחות המשמעותיים בחזית, הצבא הסורי, כנגדו תוכנן מבצע ״ברוש״, ו״צבא ההצלה״ כנגדו תוכנן מבצע ״דקל״. 3 כדי לאפשר לחזית להוציא לפועל את המבצעים המתוכננים נדרש תגבור בכוח אדם ובציוד. בתחילת יולי הופנתה בקשה ממפקדת החזית לנשק וכוח אדם כדי להשלים שמונה גדודי חי״מ, ממגויסים בני 36 ומעלה, כדי לאמן את כוחות החי״ר, שנזקקו לתגבורת. חטיבת ״עודד״ מנתה עתה 700 לוחמים בלבד בשלושה גדודים, ונזקקה לעוד 700 לוחמים להשלמת השורות, בחטיבת ״גולני״ היו 1400 לוחמים בארבעה גדודים, וחסרו לה 600 וחטיבת ״כרמלי״ נותרה עם שני גדודים בלבד, לאחר שגדוד 23 הועבר לחטיבת ״עודד״. תגבורת משמעותית הייתה לעומת זאת העברתה של חטיבה 7 מגזרת לטרון, שכן שירתו בה לוחמים מנוסים מגיוסי חו״ל (מח״ל/גח״ל), והסד״כ שלה כלל שני גדודי חי״ר מאומנים, וגדוד משוריין מצויד בזחלמי״ם ובשריוניות. 4 מבט נוסף על ״מינהלת המבצעים״ של הטייסת. מימין לש מאל רותת רשל, יהודית היילברון, תמר ואברהם בלטיטה בטייסת הגליל נוצלה ההפוגה הראשונה להתארגנות וגידול בכוח אדם, שלושה טייסים חדשים, אריה ריטרמן, אברהם פורטוגלי ונחום רפפורט, לימים מפקד הטייסת, הגיעו במחצית השנייה של חודש יוני. ב־ 22 ביוני 99 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה הגיע לטייסת הצלם מרדכי גולדברג, שהביא אתו ציוד צילום בו נעשה שימוש ראשון ב- 25 ביוני, עת צולמו כפרים ערביים משני צידי גבול הלבנון. המטילן הראשי של הטייסת, אברהם בלטיטה, עבר הסבה ונהיה טייס, דבר שנמנע ממנו בעת גיוסו לשירות האוויר מפאת עיוורון צבעים בו לקה. דוגמא לאופי מבצעי הסיור המקדימים לתום ההפוגה, והממחיש את דחיפות הצורך במידע טקטי היא המסמך הבא שהועבר ממבצעים חזית הצפון לטייסת הגליל: ״ לטיפול מידי!- שלח סיור אוירי שיפעל בשעה -1200 מעל משק יעשר״ ( 20302258 ) וסביבתו. התפקיד: (א)לסייר את הסביבה הקרובה של המשק ובעיקר את סביבת הכניסה מהכביש יעשר אירביד״, (ב) לסייר את הסביבה הרחוקה עד לעומק של 5 ק״ מ לכוון מורחה, צפו ן-מ זרחה ודרום (ג) לסייר בעיקר את המקום 3) לסייר את הכפר אל באקורה ( 206228 ) - פרטי הסיור: ) 206225 (א) מקומות הימצאותן של יחידות האויב(ב) סוג היחידות (שריון- חיל רגלים) (ג) פעילותו בשעת הסיור (בדממה, בתנועה) וכווני תנועתו או מקום עמדתו (ד)עירות התנועה מעבר הירדן. את הדוייח על הסיור יזרוק הטייס:( 1) קבוצת כינרת( 2) יבנאל( 3) משק גשר. את תוצאות הסיור (מחוץ לדוח) - יסמן הטייס גם במפה 1:100,000 ואת המפה עם הדוח המצורף יזרק במטה החייל ביבנאל - להזהר sמפעולות אויב אנטי-אויריות!׳.״ . אחת הבעיות שהעסיקו את הטייסת, הייתה פריסת המטוסים במידה וחיל האוויר הסורי ישוב לתקוף את יבנאל. לצורך כך יצא שלמה גילוץ ממטה החיל אל הגליל לבחון מקומות נחיתה אפשריים במידה והטייסת תיאלץ לנטוש את יבנאל. בדו״ח על סיורו בשטח נכתב: ״( 1) לפי בקשת געתון מטייסת הגליל [הטייס אהרון קאופמן- ג עת ו ן] יצא החתום מטה ביום רביעי בבוקר לגליל ולעמק יזרעאל במטרה למצוא מסלולי חירום חדשים אשר ישמשו לאוירונים מגודל בינוני. את המקומות המיוחדים האלו יש להקדיש לחניה ולעבודת לילה במקרה של נסיגה מהבסיס הקים! 100 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה י.׳.׳.} את יבניאל - בגלל השנוי J 2) י בני א ל - מקום ראשון אחר ) בכהן הרוח לזמן הקיץ - נמצא באיזור הקיים וחינו טוב ויהיה מוכן לפעולה לאחר קציר של תבואה וכבישת המקום, אורך מסלול כ- 650 מטר עם שפוע המתקבל על הדעת. כמו כן נמצא בקצה הדת מי תל-עפר אשר נמצא מחוץ לשולי הבטח( ן של המסלול ושמה אפשר להקים את הפנים לחנית אוירו נים. את הפנים יש לעשות מסככות של יוטה או רשת ושלד של עץ עמודים וחבלים. 3) בלפוריה - ישנו מקום בצד הצפוני של בלפוריה ובצד המזרחי ) של הכביש הראשי. נמצאות בסביבה כחמש חורשות אשר שם אפשר לסדר חניה למספר אוירונים עד עשרה, ובקלות רבה. השטח עצמו נתן לעבודה מהירה ואת המסלול אפשר להכין תוך שבוע ימים (זה יכלול את המצפנות). 4) מולדת - המסלול הקים הוא כשלש מאות מטר אורך ותינו ) בכוון אשר אינו נתן להארכה.לכן נקבע מקום חדש אשר יהיה באורך של שבע מאות מטר. במקום אין עצים ולכן יהיה צורך לבנות סככות של יוטה או רשת בתוך הנקודה עצמה. המסלול עצמו יכול להיות גמור תוך כמה ימים. 5) תל עמל - את המסלול הקים שהנו באורך של 300 מטר יש ) להאריך עד 800 מטר בשני הכוונים ויש שמה חורשות לחניה. כמו כן יש לא רחוק משם חורשה גדולה שאולי יהיה כדאי לעשות שמה מסלול. הסביבה רחוקה מתל עמל ובית אלפא. מצפונה לה נמצאת בית השטה. 6) בלפוריה • מצד מערב לכביש היה קים מסלול של ה- [ז!!ז] ) ואפשר לסדרו מיד עבור השמיטים [הכוונה למטוסי מסרשמיט] הזמן לא צריך להיות יותר משבועימים. במרחק של 150 מטר מהמסלול יש גינה שאולי אפשר יהיה לסדר שמה מצפנות. גילוץ העריך את עלות העבודות להכשרת ארבעת מסלולי החירום הראשונים בב- 3350 לא״י, ואילו את הכשרת בלפוריה לקליטת מטוסי הקרב העריך בכאלפיים לא״י, בולל התקנת תאורת מסלול חשמלית.* 101 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה י1• f * ** fi ^r jt V # f j v i # אהרון קאופמן(געתון) ברמת-דויד ב־ 1 ביולי ביצעה הטייסת סיור לאורך הירדן באוסטר מוטס בידי נחום רפפורט, מכיוון כינרת לחולה לבדיקת מצב היערכות הצבא הסורי, ביומן הטייסת נכתב: ״לא נראה שום דבר מיוחד. ליד משמר הירדן נראתה עמדה דומה לעמדת תותחים, עם במה תותחים מוסווים. העמדה הייתה בשקע בערך ב- 1250 מ׳ מערבית ממשמר״. בגיחה נוספת באותו יום באוסטר מוטס בידי בלסיטה, הוטסו מפקדים סביב עמק יזרעאל. בתום הגיחה ציין בלטיטה: ״חשוב לציין בי יש צורך להסביר לצבא שבאשר הם שולחים אנשים לסיור, עליהם' לדעת בדיוק מה הם רוצים לראות. במו-בן יש לציידם במפות ובמשקפות, אחרת ערך הסיור אינו מנוצלבהלכה״. 7 102 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה עד חידוש הקרבות בוצעו עוד שמונה גיחות סיור, ב־ 2 ביולי ביצע בודילבסקי סיור מעל לוביה, נצרת, ג׳נין, עמק בית-שאן ומשמר הירדן, ובאותו יום ביצע בלטיטה טיסת סיור לאורך הקו המזרחי. על טיסה זו דיווח מפקד גדוד 91 בחטיבת ״עודד״ שהצטרף לטיסה כסייר: תאריך: 2.7.48 מקום יציאה: יבנאל מטרה: סיור קו הגבול המזרחי וצפתי והביצורים בתל אל הנזיר ותלעזאזיאת. משך הסיור: 1 שעה 55 דקות (בולל סיור בקוי האויב המערביים אשר הוטל על הטייס). בוון הסיור היה מיבנאל צפונה מעל לבנרת,שפך הירדן, מעל לירדן עד למשמר הירדן. גזרת החזית של משמר הירדן, להבות, שמיר, בפר סאלד, תל אל חנזיר, עזאזיאת, באניאס, קו הגבול הצפוני, קו הגבול המערבי. בשטחים דרומית ממשמר הירדן, במדרונות היורדים לירדן מצדו המזרחי - רכוזי אויב,בולל גם מכוניות. רבוז קטן בכפר עלמין - דרומית מזרחית ממשמר הירדן. במשמר רכוז גדול של רגלים, בלי רבב שונים, ביניהם גם משורינים ויתכן גם טנקים. כלי רכב גם בחורשה שמחוץ למושבה,בצדה הצפוני מערבי. הרבה חפירות וביצורים לצד מערב וצפון מערב. הרבה ביצורים וחיל רגלים בסביבות המשלט ירדה. הכפר קרד אל בקרה נראה ריק לגמרי. במו בן נראה ריק הפרדס של החורי. בסביבות להבות - כפר סאלד אינה נראית כל תנועה. על תל אל חנזיר: קו עמדות העובר על התל בקו הרכס שלו ובשדות הדורה דרומית מהתל בכוון לכפר סאלד. העמדות נמשכות עד למדרון היורד מסוריה (ליד שני העצים). לא נראתה פעילות מיוחדת בשעת הסיור, אוטו משא אחד עמד בדרך. סביבת באניס שקטה. מלבד קוצרים בשדות לא נראו אנשים. מבאן ועד מנרה,לאו רך בל הגבול הצפוני והמערבי של המדינה לא נראית בל תנועה מיוחדת. ערבים קוצרים בשדות ודשים בגורן. דו״חעל מלכיה ויתר הכפרים בלבנון הוגש על-יד הטיס שמתפקידו היה לסיר זאת. הוספתי לו הערות משלי על סמך התצפית בשעת התעופה. חתום: מפקד הגדוד. 8 103 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה למחרת ביצע בלטיטה טיסה עם מפקדים בגליל המערבי, ב- 5 בחודש שתי טיסות סיור מעל עמק בית־שאן ונצרת בידי רפפורט, ובגליל המזרחי בידי בלטיטה. ב- 7 בחודש, יום לפני סיום ההפוגה הראשונה, בוצע סיור לבדיקת היערכות הצבא הסורי מעל משמר הירדן בידי בלטיטה, ומאוחר יותר באותו יום סיור צפונית לכינרת בידי רפפורט 9 אירגון מחדש של הטייסת ב- 5 ביולי פורסמה על ידי מטה חיל האוויר פקודת הרכב מס׳ 5, שדנה באירגונה מחדש של טייסת מס׳ 3 (הגליל), וזו לשון המסמך: 7r המגמה : להרכיב את טייסת מסי 3 מתאריך פקודה ולקבוע עקרונות בדבר הרכבה, ניהולה והשתייכותה. ההוצאה לפועל: נספחת ה ח.א. הנמצאת ביבניאל נהפכת מתאריך זה לטייסת מספר 3 (הגליל). (א) טייסת מסי 3 (הגליל) תפעל מבסיס יבניאל. (ב) מפקדת הטייסת, חדר המבצעים ומחסן הטייסת ישוכנו בבנין בתחום המושבה יבניאל. (ג) טייסי טייסת מסי 3 ישוכנו במלון ״סימון״ ביבניאל. (ד) שאר אנשי טייסת מסי 3 ישוכנו במחנה מיוחד שיוקם בסביבה הקרובה של בנין המפקדה. טייסת מסי 3 מהווה יחידת חשבון עצמאית בתוך חיל האויר, היא באה תחת מטה חיל האויר בכל אשר נוגעל:- (א) כחאדם. (ב) תשלומים. (ג) ציוד - פרט לאוכל. (ד) מנהלה יומיומית. 104 מקום חניה: אחריות והשתייכות: פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה (ה) כלי רכב. (ו) תקתי מטוסים והחזקתם. (ז) קשר. (ח) הגנתהבסיס. טייסת מסי 3 באה תחת מטה חזית הצפון בכל אשר נוגעל:- (א) מבצעים. (ב) כלכלה. (ג) הפקעה של תשלום עבור בנין מפקדת הבסיס. (ד) עזרה רפואית. (ה) דלקותחבורה. תטו: טייסת מסי 3 (הגליל) תעבוד לפי תקן חא/ 102 (ארעי) . מיום 20.6.48 ציוד: תוך התיעצותעם כל הנוגעים בדבר נקבעה מכסת ציוד ראשונה כדלקמן לטייסת מסי 3 (הגליל). אהלים - 8 - למגורין 2 - (אחד למכיני השדה אחד למחסן) ארון משרד - 1 כלי מטה - (לפי התקן - מזרונים, שמיכות, סדינים צפיות- מנהל 40- איש) כסאות- 12 ציוד משרד (לפי התקן - מנה לחמישים איש) ציוד אישי (לפי התקן - 10 צוות אויר! 40 עובדי קרקע) קופה אחת- 1 שולחנות 6- תקן לציוד טכני יסופק לפי קבע אגף ההנדסה במטה הח.א. אגף האפסנאות מתבקש להנחיל זכות-קדימה מיוחדת לאספקת הציוד תנייל. 105 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה כלכלה: חזית הצפון, חטיבת גולני, תספק את הכלכלה לטייסת מסי 3 עם חניתה ביבניאל. חשבון: הגזברות במטה ח.א. אחראית לתשלומים אישיים ולתקציב טייסת מסי 3 (הגליל) ויש לקבוע הסדר עם מפקד הטייסת שיבטיח תשלומים בקביעות ובלי דחויים. תחבורה: על קצין התחבורה לצייד את טייסת מסי 3 (הגליל) בתחבורה כדלקמן:- 15cwt 2 מכוניות גייפ) ) cwt 4X4 5 3 מכוניות מהנ״ליש כבר בידי הטייסת: גייפ) ) cwt 4X4 5 2 מכוניות יש להנחיל זכות קדימה מיוחדת להש גת תחבורה זו. רשימת מצבת הטייסת ר״מ מצבת הטייסת ביום 20.6.48 משה פלדמן - מפקד הטייסת . I 2.גרוסרפרץ -טייס 3.קאופמן אהרון -טייס 4 . בודילבסקי ישעיהו - טייס 5 . ברנשטיין מנחם י טייס 6 . בלטיטה אברהם - טייס מטילן 7.רפפורטנחום -טייס 21084 )ריטרמן אריה - טייס מטילן ) . 8 7)פורטוגלי אברהם - טייס מטילן 1331). 9 10 . ברוקס שמואל - מטילן לצקי מרדכי( 20014 ) - מכונאי אחראי . II 12 . מש רו בסקי אלכסנדר ( 71386 ) - מכונאי אחראי(משמרת בי) 13 . בלנד ר פנחס - מכו נאי עו ז ר 106 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה 14 . ולבתר אהרון ( 15 .טאובר אלברט ( 20001 ( 16 . פי• נד ר משה ( 21614 17 . שטרסברג יוסף 18 . ברין-הלוי יהושע ( 19 . קוק ישראל ( 25696 ( 20 . חממי מרדכי( 10958 21 . היילברון נתן לידיעה ופעולה מידיתע״י בל מחלקות המטה. ראש המטה חיל אויר לישראל המטה הכללי 10 משמעות הפקודה החדשה הייתה הכפפתה של הטייסת למטה חזית הצפון בכל הנוגע למבצעים, עזרה רפואית לטייסים וכלכלה. בכל הקשור לאחזקת המטוסים, קשר והגנה על הבסיס הייתה הטייסת כפופה למטה חיל האוויר. על אף זאת לא היה תיאום בפעולות המטה מול הטייסת, ובמספר מקרים התברר כי מטוסי הטייסת חזרו והפציצו יעדים שכבר נפגעו קודם לכן B17.בגיחות של מפציצי 11 קרבות עשרת הימים מטרותיה של חזית הצפון עם תום ההפוגה היו ״למנוע את האויב מהנחתת מכה מכרעת, ולהכות את האויב מכה ניצחת בשלב מאוחר יותר של ההתפתחות הקרבית״, 12 כדי לממש מטרה זו תוגברה החזית עם העברתה של חטיבה 7 מגזרת לטרון לסדר הכוחות שלה, שמנה כעת חמש חטיבות, יחד עם ״אלכסנדרוני״, ״גולני״, ״כרמלי״ ו ״עודד״. תכניה הקרב של צה״ל גרסה מתקפה כנגד ״צבא ההצלה״ של קאוקג׳י, שמצבו המוחלש הציב אותו ככוח הצבאי הפחות מאיים בחזית, ומנגד, ניסיון תקיפה מול הצבא הסורי שנחשב לחזק ולמסוכן ביותר. הן משום שלרשותו עמד סד״כ גדול - מכונאי עוזר // // // // // // // // - גופנים - חשמלאי - מנהלה 107 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה יחסית, שני גדודי חי״ר, גדוד אחד בראש הגשר כששתיים מפלוגותיו חולשות על משלטים, והשאר במשמר הירדן, וגדוד משוריין, שמחציתו ממוקמת בחורשות שיחים מערבית למשמר הירדן, וצפונית לכביש ובכרמי משמר הירדן, ומחציתו בבית המכס, כשלרשותו תותחים. כוח חי״ר נוסף היה ממוקם כעתודה בגדה המזרחית של הירדן, בסביבת בית המכס ובקונייטרה, והן משום שחלש על ראש הגשר במרחק כקילומטר וחצי מהכביש מצפון לדרום בגליל המזרחי ." המטרות הנ״ל גובשו לכלל מגמות מבצעיות במטכ״ל/אג״ם, במסמך שפרסם סא״ל ישראל בר, ובו נאמר: ״...תהינה מטרותינו לשלב הראשון כדלקמן: 1. לחסל את הבריגדה הסורית המוצבת בראש הנשר במשמר הירדן . 2. לרתק את הכוחות הסוריים הנמצאים צפונית ודרומית לראש הגשר. 3. לחסל את כוחות קאוקגיי בגלילהמרכזי. 4. לרתק את הכוחותהלבנוניים. 5. למנוע אפשרות פעולה של כוחות מקומיים בחיפה, בסביבה ובדרכי התחבורה המובילותאליה. 6. לרתק את הכוחות העיראקיים - בצפון ובמערב המשולש לעמדותיהם. מטרותינו בשלב השני של הפעולה תהיינה: 1. התקדמות בתוך הטריטוריה הסורית בכיוון קונייטרה-דמשק. 2. התקפה מרוכזת על המשולש - מצפון,מערב ומורח.״ מפקד חזית הצפון האלוף כרמל החליט על גיבוש שני מבצעים התקפיים למימוש המטרות הנ״ל, מבצע ״ברוש״ כנגד ראש הגשר הסורי (החל ב 9- ביולי והסתיים ב- 18 בו), ומבצע ״דקל״ כנגד כוחות ״צבא ההצלה״ (החל ב 8- ביולי והסתיים ב־ 14 בו). בשאר הגזרות הוחלט על מיגננה, ונקיטת פעולות התקפיות לריתוק הכוחות העיראקיים, הסורים והלבנוניים. לביצוע 108 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה ההתקפות אוגדו גדודים מכמה חטיבות ל״חטיבות פעולה״ או ״צוותי קרב חטיבתיים״ כפי שכונו מאוחר יותר. למפקד מבצע ״ברוש״ נתמנה מרדכי מקלף, מח״ט ״כרמלי״, ותחת פיקודו צורפו שני גדודים מהחטיבה, בתוספת גדוד מחטיבת ״עודד״. למפקד מבצע ״דקל״ נתמנה חיים לסקוב, שלפיקודו הועמדו חטיבה 7, למעט גדוד שנשאר מרותק בגליל המערבי, וגדוד 21 מחטיבת ״כרמלי״. חטיבת ״גולני״ נפרסה במיגננה, וגדוד 13 שלה נקבע כעתודת החזית. בלילה בו נסתיימה ההפוגה, ליל ה- 9/10 ביולי, יצאו כוחות צה״ל במרכז ובצפון להתקפות היזומות הראשונות שלהם, שהופסקו עקב צו מועצת הביטחון של האו״ם ב- 18 ביולי, כלומר לאחר עשרה ימים, ומכאן הכינוי ״קרבות עשרת הימים״ למבצעי תקופה ז ו ." ערב קרבות עשרת הימים, זכתה טייסת הגליל לביקור בלתי שגרתי של אנשי מטה חיל האוויר, שבאו לעמוד מקרוב אחר היערכות הטייסת לקראת חידוש הלחימה. בתום הביקור נכתב כך: ״יבניאל: - למחרת 7.7.48 נערך בקור ביבניאל. כמוכן אין להשוות את המתקנים והאפשרויות של מסלול חרום זה עם רמת דוד. נתקבלתי ע״י המפקד הזמני(געתון) שהדריך אותי במקום. אכסון: מפוזר. בית אחד ליד המסלול משמש משרד וחדר מבצעים. כ- 7 רגעים הליבה מבית זה במרכז המושבה בית שני ששם אוכלים כלם (מסעדה). כ- 10 רגעים מבית זה בנין לבנים לאכסון הטיסים ושוב בקצהו השני של המושבה צריף בתוך מחנה עזוב ששמש מקודם מטה איזורי אכסון בעלי הדרגות האחרות. מים וחשמל בכל המקומות הנ״ל. ציוד: נתבקשתי לזרז את השגת הציוד האישי, מטות, מזרונים ושמיכות עבור אנשי המקום. דרושה תאורה למסלול. דרוש נשק לאנשי המקום שנמצאים כרגע בלי כל הגנה הן נגד התקפות מן האויר או נסיונות נחיתה וחבלה מן הקרקע. קשר: דרוש קשר טלפוני ישר עם רמת דוד ודרך רמת דוד בקו ישר למטה. 109 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה הסו אה: קים מסלול ה סו א ה בקרבת המסלול האמיתי. ההסואה היא מאד מציאותית ובפי שמוסר לי מפקד המקום ובהתחשב עם העובדה שמסלול יבניאל נמצא במצב גאוגרפי שאינו קל לגישה יש להדריך בל טיס על קיום מסלול ההסואה ויחסו אל המסלול האמיתי. המלצות כלליות:- החתום מטה התרשם בשני שטחים: (א) העצמאות הבלתי יעילה של טייסת זו. (ב) הלקויים במשמעת במקום. אני מזדהה עם דעת המפקד הזמני שתל-אביב הנה מרוחקת מדי בכדי לספק ביעילות ותוך חסכון מקסימלי של זמן, את מצרי הטייסת מהמרכז. אינני רואה גם צורך בהקמת מנגנון עצמאי במקום אשר יספק לטייסת את ציודה. לדעתי, יש לבסס טייסת זו על רמת-דוד ויש להטיל על רמת-דוד את התפקיד לצידה, לנהל אותה כנספחת ולהחזיק ולתקן את מטוסיה לפי הצורך המבצעי. המפקד הזמני אשר אתו שוחחתי על נקודה זו מסכים אתי באופן עקרוני וכל תכן שיחתנו הלך וחזר לנקודה מרכזית שלקוי תחבורה ארוכים מדי מהנספחת לת״א אשר כתוצאה מהן סובלת היחידה מחוסר ציוד ובהירות מנהלתית. יחד עם זאת עלולה העברת האחריות הנ״ל לרמת-דוד לגרום לנו לחסכון וכח אדם. אשר למשמעת כאן גישה שונה לשאלה.....המקובל במקומות אחרים וקים חשש בליבי שרעיונות של פרטיזניות עלולות להזיק לנספחת זו כשמסתכלים עליה מבחינת יעילות בממדים של תקופה יותר ארוכה. אנשי המקום רגישים מאד בנקודה זו ומתגאים במה שהם מגדירים ברוח פלמ״ח. אך קשה לי להאמין שבכונת יוצרי הפלמ״ח היה להזניח את עקרונות המשמעת והנקיון עד למדה אשר בה אי אפשר על שום פנים להגיד שמקומות המגורים של אנשינו דומים למעון צבאי סדיר. - כל זמן שאין אנו מצידים את אנשינו במכסת ציוד אישי מינימלית לא נוכל להאשים את הבחורים בהזנחה בהופעתם האישית למרות שאף בשטח זה אפשר אולי על ידי הטלת משמעת יותר חדירה להשיג שפורים ניכרים. אבל בדבר אחד אני משוכנע וזהו, שבסופו שלדבר נצטרך להקים כאן חיל אויר כדוגמת צבא סדיר, עם דרגות ומסגרת וסגנון מיוחד, ועלינו יהיה להכניס את הנספחת הזאת לתוך המסגרת הזאת. לשם בך רצוי היה 110 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה להתחיל בהעברת אנשים אחדים ליבניאל אשר בגישה של טאקט מעורב עם רוח משמעת בלתי מותרת יסבירו לאנשים במקום מה בכתתנו לעשות. באותו זמן יהיה יעיל להוציא במה מאנשי הנספחת ולהעבירם למקומות אחרים בהם יוכלו להודע תוך עבודה מעשית איך פועל חיל האויר במסגרת שיש במטרתנו ליצור״." בניגוד למצב ששרר בגליל לפני תום ההפוגה הראשונה, הרי שעתה לא הייתה טייסת הגליל היחידה שנאלצה לשאת בעול הסיוע האווירי לכוחות S199 צה״ל. בטייסת 101 נקלטו כבר מספר מטוסי קרב מסו ג אויה B17 (מסרשמיט), ובטייסת 69 המתינו בכל יום להגעת שלושת מטוסי ״מבצרים מעופפים״, בעלי טווח וכושר נשיאת חימוש שאפשרו להם להמריא מבסיסי החיל במרכז הארץ, להפציץ את דמשק ולחזור לבסיסם ללא צורך בתידלוק נוסף. מצב זה הביא את מפקדת חיל האוויר לחלק את נטל ההשתתפות האווירית בצפון לשני רבדים, הרובד המקומי/טקטי שכלל סיוע צמוד לחטיבות בחזית הצפון, ובעול זה המשיכה למשוך טייסת הגליל, ובמקביל הרובד האיזורי/אסטרטגי שכלל תקיפות אוויריות מעבר לגבול על של B17 ־ יעדים כמו עמאן ודמשק, ושבוצע במטוסים כבדים כמו דקוטה ו טייסות הקרב וההפצצה ממרכז הארץ ומרמת דויד. ב ״מבצע ברוש״ ערך חיל האוויר הסורי את גיחותיו האחרונות במלחמת העצמאות, ותקף אור ליום ה־ 10 ביולי בכוח של שישה מטוסי הרוורד כלי רכב שנעו בכביש ראש- פינה ־ מחניים וריכוזי צה״ל באיזור, וגרמו לאבידות כבדות בקרב החיילים שלא הספיקו להתחפר במשלטים שנכבשו במשך הלילה, 16 חיל האוויר הסורי המשיך לשגר מטוסי הרוורד לזירת הצפון למרות שאבד מטוס , מוטס בידי מוריס מאן מטייסת 101 S199 שהופל על ידי מטוס קרב אויה וזקף לזכותו מטוס אויה ישראלי מופל על טייסו לאיונל בלוך. לא ברור אם בלוך הופל על ידי מטוס הרוורד סורי (באמצעות ירי של המקלען בתא האחורי) בתוך שטח סוריה, או האם התרסק עקב מחסור בדלק לאחר שרדף אחרי ההרוורד ובתוך להט הקרב לא שם לב למצב מיכל הדלק במטוסו. 17 מכל מקום הופעת מטוסי הקרב הישראליים לא הרתיעה את טייסי ההרוורד שהטרידו את הכוחות בהפצצות וצליפות ממכונות היריה של המטוסים. בדו״ח של קצין המודיעין של ״כרמלי״ נכתב: "יש לציין את פעילות האויב באויר שנמשכה במשך כל היום. אוירוניהם צללו באומץ רב והטרידו את כוחותינו בלי הרף בפצצות ובמכונות יריה. מספר מכוניות הוצאו מכלל שימוש. אוירון אחד של האויב הופל ע״י חיל האויר שלנו (עדות ראיה, וההאזנה שקלטה 111 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה את דבר הטיס ״נפצעתי בראש, המוטור אינו בסדר, אשתדל לחזור״)...יש לציין מצדנו את חוסר הזהירות ואי נקיטת האמצעים המתאימים נגד התקפות אויריות, חוסר סדורי הסוואה, רבוזי 18מכוניות במקומות גלויים, חוסר התחפרות ובו׳...״ .' שמישות נמוכה של מטוסי הקרב, וחוסר תיאום בין מפקדת החיל לחזית הצפון, גרמו לכך שהופעת המטוסים בזירה הייתה בעלת יעילות נמוכה, ולא גרמה לסורים הפרעה של ממש. בסיכום פעולת ״ברוש״, צויינה נוכחותם של ארבעה-ששה מטוסי הרוורד של חיל האוויר הסורי באופן קבוע באוויר; אלה, כפי שנכתב שם ״הטרידו את כוחותינו בפצצות ובאש מכונות יריה״ ו״חוסר תיאום בין חיל האוויר ומטה הפעולה גרמו לכך שמטוסי הקרב הגיעו על פי רוב לאחר שמטוסי האויב נעלמו״. 19 באווירה זו של שליטה סורית באוויר מעל חזית הצפון, נאלצה טייסת הגליל להמשיך ולפעול, תוך איום מתמיד של גילוי הבסיס ביבנאל והפלת מטוסיה בידי המטוסים הסורים. יצוין כי הטי יסת המשיכה למרות האיום בפעילותה ללא הפרעה, והוכיחה את תקפות הרעיון של סיוע קרוב במטוסים קלים, דבר שאפשר תימרון זריז, התחמקות ושימוש במינחתים - יתרונות שלא היו מנת חלקם של מטוסי הקרב וההפצצה הכבדים יותר. מבחינת הטייסת החלו קרבות ״עשרת הימים״ כבר ב- 9 ביולי, ביום זה הוטלו 332 ק״ג פצצות על ידי מטוסי אוסטר על תרשיחה, מג׳דל כרום, מרר, שפרעם, ג׳בע ועיו־רזאל, למרות עננות מעל למטרות וירי נ״מ בכדורים נותבים, 20 יום לאחר מכן הטילה הטייסת יותר מפי שניים חימוש ( 738 ק״ג) על משמר הירדן, גילמה (ליד ג׳נין), מוקייבילה, הצטלבות הדרכים שבין הכפרים בירקין וקבטיה, והכביש היוצא מג׳נין דרומה (המשולש), מג׳דל, משטרת נצרת, כפר יפה (על יד נצרת) ובית המכס הסורי ליד משמר הירדן. טייסי האוסטרים דיווחו על שראו בזמן ההפצצות: ״בהפצצה על המשלש 21.40 נראתה בכביש תנועה גדולה של מכוניות אשר היו בתחילה בלתי מטופלות,בלן נסעו מגינין דרומה. אש מקלעים נורתה על המטוס אחרי הסבוב הרביעי על המטרה. נראו שם שני רבוזי צבא משני עברי הכביש. בשעת ההפצצה על גילמה 22.00 נראתה מרחוק שרפה ביער בלפו ר. בשעת ההפצצה על משטרת נצרת 23.35 נורו על המטוס לאחר ההתפוצצויות יריות ממקומות שונים בעיר. בהפצצה על כפר יפה נורו על המטוס בדורי פוספור [בדורי זרחן נותבים]. בהפצצה על משמר הירדן 06.55 היו 112 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה עננים בגבה 1 ק״מ בסביבות הכנרת. יריות נורו מהנקודה עצמה, ומרבוזיםשבין משמר הירדן ומחניים״. 21 לקראת ליל ה- 10/11 ביולי, הוציא האלוף כרמל פקודת מבצע בה צוין ״חיל 2100 בכמות גדולה של חמר נפץ את - התעופה יפציץ בין השעות 2230 משמר הירדן, בית המכס וקוניטרה״. 22 ב- 11 ביולי הופצצו טירה, ערנה, משטרת ג׳נין, מוקייבילה, מסקנה, לוביה, עין-מאהיל וטורען. בהפצצה על טירה, חמש דקות אחרי חצות, נאלצו המטוסים לחוג באוויר כ- 15 דקות כדי למצוא פירצה בעננות הנמוכה שכיסתה את האיזור, כדי לאפשר הטלת הפצצות על המטרה. 2 3 ב־ 12 ביולי נאלץ הטייס מנחם ברנשטיין להשליך 30 ק״ג פצצות תבערה ושתי פצצות עשרים ק״ג לכינרת, לאחר שלדבריו ״אחרי ההמראה נשמעה דפיקה והמכונה החלה רועדת״, הסתבר כי קצה אחד הגפים של מדחף האוסטר נשבר. הטייס חזר לנחיתה והמטוס תוקן. 24 למחרת היום, עם גבור לחצו של הצבא הסורי על דרדרה, מחניים, איילת השחר וחולתה, החליט מטה חיל האוויר להפציץ את משמר הירדן במטוס דקוטה. על המטוס הועמסו שני טון פצצות ובשעה 21:25 הגיע מעל ליעד והטיל שש פצצות ראשונות. זנב הפצצה השביעית נתפס בדלת הכפולה של הדקוטה וגרם לאיבוד שליטה רגעי במטוס. נסיונות להזיז את הפצצה מהדלת נכשלו, והלחץ על זנב המטוס הלך וגבר, לבסוף הוטלו שאר הפצצות מבלי לשחרר את נצרותיהן, והמטוס חזר לנחיתה על גחונו, שכן ברוב התרגשותו שכוח הטייס להוריד את כן הנסע. כשהיה המטוס מטרים ספורים מעל למסלול, נשתחררה הפצצה והתפוצצה, תוך שהיא גורמת נזק כבד למטוס, אך לא לצוותו. 25 מטוסי טייסת הגליל הצליחו יותר באותו יום והטילו כחצי טון פצצות על זביבה, טורען, מסקנה ולוביה, 24 באחת הגיחות, באוסטר מס׳ א 6, נורו לעבר המטוס כדורי זרחן נותבים. שלושה כדורים עברו בין הכנף לזנב. הטייס נחום רפפורט שהבחין בהם, לא הפנה את תשומת לבו של טייס המשנה והמטילן אברהם פורטוגלי לכך, מחשש שהלה ייבהל. מאוחר יותר אמר לו פורטוגלי כי ראה את הנותבים וחשש להפנות תשומת לבו של רפפורט לכך מאותה סיבה עצמה ..." בסיום היום דיווחה מפקדת הטייסת למפקדת החיל בתל־ אביב בטלפון: ״פעמים [הפצצנו] את לוביה, פעם את טורן [טורען], עין-מהיל ליד סגירה. את גלמה, מחנה צבאי על-יד מוקבילה. את משטרת גינין. 113 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה בל זה על יד ה בנץ. פעמים את טירה על יד חיפה. אני רוצה שישלחו לי עוד שני מטילנים,עוד פצצות תבערה, מתי יבואהרפיד!״." משטרת ג׳נין הייתה מאז תחילת מלחמת העצמאות מטרה מועדפת להפצצות מן האוויר בטייסת הגליל, שכן בה שכנה מפקדת ג׳חפל(חטיבה) 4 של הצבא העיראקי בארץ־ישראל, ופגיעה חמורה בה הייתה גורמת נזק רב לפעילות המינהלתית והפיקודית של החטיבה שתחוס אחריותה השתרע לכל אורך הגזרה המרכזית של חזית א׳, בסך הכל 4000 חיילים ומפקדים. 29 הטייס מנחם ברנשטיין חווה אירועים מסעירים בשפע. לאחר שנתקל במטוסי הרוורד סוריים והתחמק מהם, ולאחר שהתגבר על שבירת חלק ממדחף האוסטר שהטיס ב- 11 ביולי, נאלץ לבצע נחיתת אונס ברמת דויד ב־ 15 ביולי בגלל תקלה במנוע, שמנעה את המשך הפצצת טירה, 30 לאחר בדיקת המטוס ותיקון התקלה הוחזר האוסטר לפעילות מבצעית. בשבוע האחרון של הפעילות במסגרת מבצעי ״ברוש״ ו ־ ״דקל״ הטילו מטוסי האוסטר של הטייסת למעלה משניים וחצי טון פצצות, בדרך כלל ללא אירועים יוצאי דופן. ב- 23 ביולי צוין ביומן הטייסת: ״בגלל אי תשומת לב מספקת של הטייס, הפציץ את עין רזל במקום איגזים. שני המטוסים היו באותו זמן מעל המטרה מבלי להרגיש האחד בשני״, 31 יום קודם לכן ציין הטייס: ״בטיסה להפצצת איגזים 01.40 . ליד שדה התעופה ברמת דוד - בערך בשעה 01.20 נורו עלינו יריות צרורות בדורי פוספור עברו מטרים אחדים לפני אף המטוס. פגזי תותחים התפוצצו במרחק קטן מאחורינו. בל הקליעות משביעות רצון, ועולות על אילו של הערבים״. 32 מקרבות״עשרת הימים״ להפוגה השנייה מה־ 25 בחודש ואילך, החלה הטייסת לחזור לפעילות אימונים שגרתית, ובאחת מהטיסות למינחת במולדת באוסטר א 14 , ציין מנחם ברנשטיין: 3״אדמת השדה במולדת רבה מדי״ \ סיור מינחתים נוסף נערך ב־ 10 באוגוסט על ידי ברנשטיין באותו מטוס, לבדיקת מינחתי עכו ובצת. בדו״ח הטיסה ציין ברנשטיין: ״בדיקת השדה בעכו - המסלולים אינם טובים בשלמותם אך יש חלקים הראויים לשימוש והמספיקים לירידה, באסה [בצת] - המסלול בביתן דרומית-מזרחית - צפונית-מערבית ראוי לשימוש בולו,השני בחלקו״. 34 114 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה הפוגת הקרבות אפשרה גם לאנשי מטה חיל האוויר להתעניין בקורה את הטייסת הצפונית המרוחקת. בסיור שנערך בטייסת על ידי אנשי מחלקת הביטחון של מטה חיל האוויר דווח כדלקמן: ״יבניאל: טייסת הגליל בשדה נמצאים 27 אנשי ח.א. קיים מסלול אחד הנשמר במדה מסוימת עייי הצבא. יש לצייד את היחידה שתאפשר הגנה יעילה על המטוסים ושלא יהיו תלויים בהגנת הצבא. בגלל היותם טייסת ניידת העלולה לעבור בל רגע למקום אחר יש הברח לארגן את ההגנה הנ״ל בהקדם האפשרי ביותר ולשם ואת יש צורך בדברים כדלקמן לפחות: - 3 תותחים אנטי אויריים ו- 4 בזות [מקלעי 2837 ]עם תחמושת ואנשים שיישרתו את הכלים. אפשרי להטיל על מפקד הטייסת גם את תפקידי קצין הבטחון. לשמירת השדה דרושים 20 רובים, 10 תת מקלעים ו- 3 ברנים לפעולות מהאוירונים. יש לצייד את הטייסים באקדחים. במקום שוררת התמרמרות על אי הספקת הנשק האישי למרות הבטחות רבות. חסרים במקום עזרה ראשונה וציוד לכבוי אש, ומשדר לצרכי קשר. האנשים טוענים על חוסר הספקה סדירה של פצצות בגללם לא נתקיימות פעולות טיסה אפשריים ונחוצים. מסכנה [מסקנה]: התרשמנו שהאנשים חיים ביניהם בחברות ועובדים קשה וברצון. יש להתחשב בריחוקם מהמטה ולדאוג לצרכיהם ביתר תשומת לב נוכח עובדת עבודתם המאומצת ו פו ר יה״ מסיום קרבות ״עשרת הימים״ ועד סוף חודש יולי, לא בוצעו בטייסת גיחות התקפיות כלשהן. בסך הכל היה זה חודש עמוס פעילות, בו בוצעו 199 גיחות (כ־ 235 שעות טיסה), מהן 91 גיחות הפצצה (כ־ 46% מכלל הגיחות), שבמהלכן הוטלו כשישה טון פצצות. יעדי ההפצצה היו אותם שמות מוכרים של כפרים וערים ערביים שמאז תחילת המלחמה ״זכו״ לביקורם של מטוסי הטייסת, בהם ג׳בע, עין־רזאל, איגזים, עין-פיט, תל-עזזיאת, גילמה, מוקייבילה, מרר, רמה, זביבה, חרבת זלפה, זעורה, לוביה, כפר חיטין, נמרין, רינה, טורען, עין-מאהיל, טירה, משטרות נצרת וג׳נין, צפורי, מג׳דל, סגירה, מסקנה, ערנה, משמר הירדן, כפר יפה, בית המכס הסורי, תרשיחא, מגיד אל כרום ושפרעם. בנוסף לגיחות התקיפה, בוצעו גם 54 גיחות 115 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה אימונים, 25 טיסות סיור, 13 טיסות תובלה, תשע טיסות ניסוי ושבע גיחות צילום 3 6 מסיכום תקופת הפעילות הראשונה של הטייסת, ממאי עד יולי, עולה כי ישעיהו בודילבסקי החזיק ב״שיא״ הפעילות המבצעית, סך הכל 115 גיחות, ממוצע של כ- 38 גיחות לחודש, מתוכן 48 גיחות הפצצה, אחריו מנחם ברנשטי י ן ( 97 גיחות, מתוכן 43 הפצצה), פרץ גרוסר ( 82 גיחות, מתוכן 38 הפצצה), משה פלדמן ( 80 גיחות מתוכן 26 הפצצה), אהרון קאופמן ( 57 גיחות, מתוכן 21 הפצצה), אריה ריטרמן ( 43 גיחות, מתוכן 19 הפצצה) ונחום רפפורט ( 37 גיחות, מתוכן 16 הפצצה). תשע גיחות בוצעו על ידי אברהם בלטיטה ואברהם פורטוגלי. 37 חודש אוגוסט אופיין בשלווה יחסית בטייסת, שהקדישה את מירב זמנה לפעילות אימונים, כמו גם טיסות סיור רבות לקראת המשך המבצעים בסתיו. ומטבע הדברים, באווירת רגיעה יחסית נפנתה הטייסת לעסוק בעניינים חשובים, אך לא בהכרח ברומו של עולם, יחסית לחודשי הלחימה. כך נפנתה לעסוק בשאלת הטיפולים הרפואיים לאנשי הטייסת, ובתגובה לדרישת מפקד הטייסת לפעול לשיפור השירות הרפואי, נענה על ידי ראש המחלקה הרפואית בחיל לאמור: ״קצין רפואי שדה רמת דוד הוא האחראי לשרות הרפואי בטיסת מסי 3, אבל אינו יבול למלא את תפקידו בגלל היעדר לו אוטו. ביבניאל עצמה יש רופא בקופת חולים המעונין לעזר ליחידה, אבל אינו יבול לטפל בסדורים צבאיים מיוחדים. היום קבלה המחלקה הרפואית מבתב ממפקד טיסת מס. 3 שהדגיש את הקשיים הנגרמים בגלל מחסר בסדורים רפואיים מתאימים. רצוי בי הקצין הרפואי שדה רמת דוד יבקר בשדה יבניאל לעתים קרובות. בבר פעמים אחדות בקשנו אוטו עבור הקצין הרפואי בשדה רמת דוד וללא בל תוצאה חיובית. דבר זה אינו סובל בל דחוי ואנו מבקשים בי תסדר מיד אוטו דרך אגף האפסנאות.״." באותה הזדמנות, הוגדרו גם תפקידי החובשת בטייסת: ״תפקידי החובשת ביבניאלהם כדלקמן: 1) להגיש עזרה ראשונה בשדה התעופה. היא תהיה נוכחת בכל ) עליה וחניה. 116 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה 2) טפולים קלים בפצועים ובדי. למטרה זו היא תקבל ציוד ) מוגבל. את זה היא תקבל ע״י הקצין הרפואי בשדה רמת דוד. את ההזמנות עליה לשלח ב- 20 לבל חודש, הקצין הרפואי יוסיף את ההז מנה הנ״ל להז מנה שלו. 3) במקרים יותר קשים עליה להתקשר מיד עם הקצין הרפואי ) בשדה רמת דוד או עם רופא קופת חולים במקום. 4) היא לא תעשה ז ריקות. ) 5) עליה להשגיח על תנאי ההיגינה והמחנה ביבניאל. ) 6) היא תהיה הקשר בין הטיסת והקצין הרפואי רמת דוד, היא ) תבקש את בקורו של הקצין הרפואי ביבניאל לעתים קרובות.״ 39 אימת מטוסי ההרוורד הסוריים, תרמה לשיפור ההגנה הסבילה מפני תקיפות חוזרות על יבנאל, דבר שהוזנח במקצת בחודשים הראשונים, והשדה זכה להצבת שתי מכונות יריה נגד מטוסים בתחומו, כמו גם שלושה מטוסי אוסטר-דמה שהוצבו במיתחם המסלול, כדי למשוך אליהם את אש ההרוורדים בעתיד. במכתב שנשלח מקצין ההעלמה [הסוואה] של החיל אל מפקד טייסת הגליל נאמר: ״הנני שולח לך 3 דחלילים [דמאים] של ״אוסטרים״.( 1)הבא אתם הוא זלמן לוי אחראי להעלמת חיל אויר מחוז צפון. הנ״ל ירביב אותם ויסדר את בל ״סמני לווי״ הדרושים לפעולה זאת. נא להושיט לו את בל העזרה הדרושה למבצע זה. ( 2)בבדי לחזק את הדמיון אסור להשאיר את הדחלילים בלי תנועה ובלי סמני חיים לזמן ממושך. לבן עליך לדאוג שמדי פעם בפעם (זה קשור, במובן, בבקורי-סיור שלאוירוני האויב'.} יש להעביר את הדחלילים ממקום למקום, לשנות את מספרם ולחדש סמני חיים בסביבה (פחים ריקים, שבילים, סמני אוטומובילים ובו״׳. 40 117 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה בעוד שנעשו פעולות הגנה סבילה סביב יבנאל, הרי שהשמירה הקרקעית על הבסיס המשיכה להיות נושא בעייתי לחיכוכים בין מפקדת חזית הצפון למטה חיל האוויר. ב- 21 באוגוסט כתב מפקד החזית: אל: מטה חיל האויר מטכל/אגם מטכל/אכא ג ן לני ״הנדון: שמירת שדה התעופה ביבניאל 555 / 1. הנני לציין שעד היום לא נעניתי למכתבי חא/ 23 מתאריך 14/8/48 שבו נתבקשתם להעביר יחידה מחיל האויר לשמירת שדה התעופה ביבניאל. 2. חטיבת גולני הפכה בעת להיות ניידת ואינה קשורה למרחב בל שהוא ומשום בך היא עלולה לנטש את מקומה הקיים תוך שהות קצרה ושדה התעופה עלול להיות עזוב - ללא משמר. אי לבך אבקשכם לטפל בבעית שמירת שדה התעופה האמור על מנת לשחרר את החטיבה מתפקידה זה. 3 . אודה אם תבצעו את דרישתי ז ו בהקדם. (חתום) בשם/מפקד חזיתהצפון״ 41 מלבד הבעיות הרפואיות וסידור הגנת השדה, טרד את מנוחת אנשי הטייסת גם המחסור הכרוני בכלי תחבורה למינהם, על בעיה זו מעיד המכתב הבא שנשלח ממפקד הטי יסת אל מחלקת התחבורה של מטה החיל בתל־אביב: ״זה כמה פעמים שבקשנו מכם לשלח לנו מכוניות לעבודה במקום, אולם קבלנו הבטחות בלבד. במשך הזמן המצב כאן נשתנה; נוספו לנו עוד אוירונים (יהיו ב- 5 במספר). כן התוסף מספר נכר של אנשים (ביחד אנו מונים כ- 40 איש). כרגע יש לנו שתי מכוניות בעבודה: 1. גייפ,שאינו מסדר ודורש טפול. 2. טנדר, שדרוש עפ״י רוב לעבודות ונסיעות חוץ, בגון: מחסנאות, הבאת בנזין וכדי. 118 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה שתי המכוניות הנ״ל אינן מספיקות בהחלט בשביל השדה כאן והמצב במובן זה הוא גרוע מאד. יש לנו צורך במכונית טקסי בשביל הובלת האנשים והטייסים במקום, במו בן לשם נסיעות למטה עבור TRAILER הצבא וכוי. מלבד זה אנו זקוקים לעוד גייפ עם הובלת בנזין בשדה, כי אין אפשרות עוד להמשיך להוביל את הבנזין בידים, למספר אוירונים כזה. המכוניות שאני דורש לעיל נחוצות כאן באופן דחוף מאד. אני מוכרח להזהיר אתכם, כי אי שליחת המכוניות הנ״ל יגרום לעבוד [לעכוב] רציני של העבודה כאן וכן לאי הוצאה לפעל של טיסות פעולה חשובות״. 42 למרות הקשיים, העיכובים והבעיות בטיפול בנושאים היוס-יומיים ״האפורים״, בצבצה נימת שביעות רצון מסוימת מדיווח מפקד הטייסת אל במשך חורש יולי הקמנו מנגנון » : מטה החיל במחצית אוגוסט אדמניסטרטיבי והשרותים השונים ג״ב הולכים ומסתדרים. יש לנו כבר תחנת קשר, עזרה ראשונה, מכבי-אש, איש לדלק, מחסן חלקים רזרביים וכוי. כן הקמנו חדר מבצעים מסודר״ 43 הטיפול בנושאי המינהלה בטייסת הגליל, התאפשר בעיקר בזכות ההפוגה בקרבות בצפון, פועל יוצא של ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות, שנכפתה על הצדדים הלוחמים על ידי מועצת הביטחון של האו״ם. להפוגה השנייה לא נקבע סייג זמן, והרוזן השוודי פולקה ברנדוט ניצל את פסק הזמן להגשת הצעותיו להסדר קבע, במסגרתן הייתה ישראל אמורה לוותר על הנגב, לקבל בתמורה את הגליל המערבי, להחזיר את רמלה ולוד לשליטה ערבית, ולהגדיר את ירושלים ונמל התעופה לוד כשטחים בשליטת האו״ם. ממשלת ישראל הבינה כי כל עוד הנגב מנותק ממרכז הארץ, יקשה עליה להמשיך במגעים המדיניים, וכי על צה״ל להבטיח חיבור הדוק של הנגב לשאר שטחי ארץ-ישראל. ב- 17 בספטמבר נרצח הרוזן ברנדוט בירושלים בידי הלח״י, והדבר הכביד על יכולתה של ממשלת ישראל לדון בפרטי הצעותיו, שכן אלה הפכו להיות צוואתו הפוליטית, והלחץ הבינלאומי על מימושה צפוי היה לגבור. במצב עניינים זה בא הסיוע ממקור בלתי צפוי לחלוטין. המצרים התמידו בסירובם לאפשר לצה״ל להעביר שיירות לתוך הנגב, בניגוד להסכם ההפוגה, והדבר נתן בידי ישראל עילה להתמודד מול הסירוב המצרי בפעולה צבאית. 44 119 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה ממשלת ישראל העריכה כי הקרבות יתחדשו לקראת ספטמבר, והמטכ״ל הורה לכוחות להיכון למאמץ התקפי, במגמה לתקוף בשתי חזיתות - המצרית והסורית. ראש הממשלה בן־גוריון חזה מאמץ עיקרי בחזית המרכז, כל עוד קיימת סכנה לירושלים, ומאמץ בדרום לפריצת המצור על הנגב. ב- 6 באוגוסט פירסם צה״ל פקודה לחלוקת הארץ לארבע חזיתות, צפון, מזרח(מרחב חטיבת ״אלכסנדרוני״), מרכז ודרום. בגזרת חזית הצפון נכללו מרחבי החטיבות ״כרמלי״, ״עודד״, ״גולני״ וחטיבה 7, וכל הקטע המערבי של ואדי מילק ופרדיס בקו ישר מערבה לים. מטה החזית קבע את מושבו בבניין משטרת מערב נצרת, ועקב ההתארגנות החדשה חלו גם חילופי גברי בפיקוד על החטיבות. מרדכי מקלף, מח״ט ״כרמלי״, נתמנה קצין המבצעים של חזית הצפון, מכסי כהן, מג״ד 23 החליפו, נחום גולן, קצין המבצעים של ״גולני״ החליף את מישאל שחם כמח״ט, ויצחק פונדק, מג״ד מ״גבעתי״ נתמנה מח״ט ״עודד״ במקום אורי יפה. 45 טייסת הגליל בהתארגנות להמשך הפעילות מבצעי קרבות ״עשרת הימים״ היו מבחינת הטייסת ציון דרך חשוב. מכאן ואילך תיפחת חשיבותה האסטרטגית, ואת מקום מטוסי האוסטר יתפסו מטוסי הקרב וההפצצה הייעודיים שנרכשו בארה״ב ובאירופה. הטייסת משנה את אופייה בהתאם, ועיקר נטל הפעילות הופך בהדרגה ממבצעי הפצצה למבצעי סיור בצמוד לכוחות הקרקעיים. הטייסים היו משתתפים דרך קבע בתדריכים שניתנו במטה החזית בנצרת, על ידי מפקד החזית האלוף כרמל. בסוף חודש יולי נערכו חילופי גברי בטייסת וותיקיה, משה פלדמן, פרץ גרוסר, ישעיהו בודילבסקי, מנחם ברנשטיין ואריה ריטרמן עזבו לתל-אביב, לקראת יציאתם לקורס טיס בצ׳כוסלובקיה, שבו ישלימו את ידיעותיהם באותם נושאים בהם קבלו הדרכה בסיסית בלבד בארץ. אנשי הטייסת שיצאו לפראג לא שבו ליבנאל, ושולבו עם חזרתם כטייסות אחרות של חיל האוויר. ב־ 6 באוגוסט החליף נחום רפפורט'א,) את משה פלדמן כמפקד הטייסת, וכנהוג באותם ימים, ברוח הפלמ״ח, לא נערך טכס רשמי ומרשים, והפיקוד הועבר במחווה שהתאימה יותר למערבון קלאסי, משה פלדמן הסיר את חגורת האקדח והעבירה לנחום רפפורט באומרו ״קח, הטייסת שלך״ ׳.. במקום הוותיקים שפרשו, הגיעו לטייסת אנשים חדשים, בהם הטייסים אהרון בירם, יונתן מולר, חיים אוירא, וולטר פרונט, דויד דנקנר ואליהו 120 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה (איליה) רוזנצוייג הישראלים, ושני מתנדבי מח״ל מדרום־אפריקה, עמנואל סולארש וליאון אוספווט. סולארש ואוספווט זכו לשלל כינויים, ובין היתר כונו ״סאני״ (אוספווט) ו״מאני״ (סולארש), ומאוחר יותר הצמיד להם אברהם פורטוגלי את הכינויים ״הג׳וק השחור״, וה״ג׳וק הצהוב״ מפאת קומתם הנמוכה והרזה וזריזותם. עוד הצטרפו לטייסת המטילנים אלן אזאוי, מתנדב מח״ל מבלגיה ששימש כמטילן תקופה קצרה, ולאחר מכן נהיה פקיד בטייסת, הארי קופאנס, לביד ודב תבורי. את המפקד החדש נחום רפפורט הטרידו שתי בעיות מרכזיות, האחת המחסור החמור במטוסים ורמת השמישות הנמוכה של מטוסי האוסטר, עקב גילם ומצבם הטכני, והשנייה מצבו של הבסיס ביבניאל, בעיקר מצבו התחזוקתי, בעיות השמירה עליו והתאמתו לחורף המתקרב. הצעתו של רפפורט הייתה לבחון את אפשרות המעבר לבסיס חדש במולדת, שכפי שכבר נוכחנו לדעת נבחן בידי מנחם ברנשטיין כבסיס פוטנציאלי. הצעה זו נבחנה ברצינות רבה במטה חיל האוויר ואף נעשו עבודות הכשרת מסלול ומחנה, וסלילת כביש מגבע למולדת בספטמבר. 4 6 במכתב ששלח רפפורט לדן טולקובסקי, קצין המבצעים של מטה חיל האוויר, משתקפות בבהירות הבעיות המרכזיות שמצא עם היכנסו לתפקיד מפקד הטייסת: ״אל: דן ט 1לקובסקי(יקצין מבצעים,) מטה ראשי ח.א. הנדון: א. מטוסים נוספים ב. העברה למולדת א) בפי שידוע לך ודאי, ישנה לנו עבודה רבה בזמן האחרון בבצוע סיורים וצלומים, והדברים הגיעו לידי בך שבזמן אחד האוירונים שלנו טסו בממוצא[בך] 7 שעות ליום. והיות ועוד צפויה לנו עבודה מרובה הריני מבקש ממך תוספת במטוסים, רצוי שיהיו אוסטרים. דבר זה ימנע את אמוץ המטוסים שלנו שבבר מתחילים להראות ירידה בכשרון עבודתם. מחר, הובטח לנו אוסטר 14 , שלנו שהיה בתקון בתל-אביב ואבקשך להוסיף לנו לפחות עוד אוסטר אחד עם מנוע חדש,כי אנו כבר בין-כך צריכים לשלח אוסטר א- 6 לתקון יסודי. ב) בפי שידוע לך הרינו תלויים בחטיבת גולני עד כמה שזה נוגע לשמירת השדה ואספקת האכל. בזמן האחרון חטיבת גולני הראתה רמזים שאין ברצונה להמשיך להיות אחראית לדברים הנ״ל ושזמן שחיל-האויר יקח על עצמו אחריות זו. 121 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה בזמן הפוגה זו, למשל, הם לקחן בחזרה כמה מאנשיהם, ועבשו בשבקשתים להחזירם קבלתי את התשובה במכתב המצורף מס 5543 . בנוגע למטבח, המצב הוא מאד לא היגייני ,17/9/48 כפי שתקרא מן המכתב המצורף ח.א.מר./ 6/7 מלבד הנ״ל חשבון של האנשים שלי הולך ונעשה דחוק מאד עם התוספות אנשים חדשים, ואין עוד מקום במחנה ליותר מ 3 איש. חוץ מזה כמה מן הצריפים הם סדוקים עוד מן ההפצצות הקודמות ועם התקרב מזג האויר הקר לא יהיו הצריפים ראויים לדיור. כבר עכשו ישנם במה אנשים מצוננים מסבה זו. את הפתרון לכל הבעיות הנ״ל אני רואה רק בדרך אחת, והיא העברת היחידה שלנו מיבנאל, ורצוי ביותר שזה יהיה מולדת, והעברת האחריות על השמירה והמטבח מידי הצבא לידי חילחאויר,בך שלי יהיה על זה פקוח ישר. הריני להעיר לך שהבעיות הנ״ל הן תכופות ביותר ואבקשך מאד לטפל בהן באופן מידי, בי מלבד לקשיים הפיסיים שעליהם אולי אפשר להתגבר,הם מורידים את רוח האנשים״ (חתום) רפפורט מפקד טייסת מס. 473 שבוע לאחר משלוח המכתב, יצא מברק דחוף מהטייסת למפקד חיל האוויר לאמור: ״הצבא הוציא ביום שני 1600 את האנשים. שלחו מיד 12 אנשים צוות הגנה אנטי מטוסים, 6 שוטרי שדה, 3 אנשים לתפקידים כלליים. על האנשים להביא אתם ציוד אישי מלא בכלל זה שמיכות״.' 4 במקביל לבדיקת האפשרות לעבור למולדת, נבחנה גם האפשרות להעביר בארץ-ישראל, RAF - את הטייסת לסן-ז׳אן שליד עכו, מינחת ששימש את ה ואת טייסות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי והדרום-אפריקני מדצמבר 1941 עד יולי • 1944 . שדה שמסלוליו עשויים בטון ויכלו לאפשר תפעול ללא הגבלות של מטוסי קרב כגון ספיטפייר, ומפציצים בינוניים כגון ליברייטור "ובולטימור. 9 122 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה במכתב הבא שנשלח ממפקד הטייסת נחום רפפורט לאגף המבצעים במטה החיל נאמר: ״ירדנו באוסטר על השדה החדש במולדת, המצב במקום הוא כדלקמן: שדה - נמצא במקום טוב מבחינת טייס, כמו כן טוב לכיוון הרוח, אולם בימי גשמים לא יהיה שום אפשרות לנוע עם האוירונים לשדה ומהשדה בגלל הבוץ. אין שום מקום נאות לאכסון האוירונים ולטיפול בהם ואין שום אפשרות הסואה נאותה כגון עצים וכוי. אכסון ושרותים - לאנשי הטייסת והמטה נדרש מקום אכסון ל- 80 עובדי קרקעו- 20 צוות אויר, עם כל השרותים !, 9 חדרים למטה ושרותים לפחות 2 צריפים לבתי מלאכה ומחסנים. אין מקום מתאים לאכסון הפצצות. בימי גשמים המקום יהיה מנותק מכיון שאין כביש אלא דרך עפר, ומסבת רחוק המקום שאלת האספקה יהיה קשה לפתור. יש לציין שאחרי הגשם הראשון ״ההגון״ נצטרך להסיע את האוירונים גם כאן [ביבנאל] וגם במולדת בעזרת טרקטור, מה שיכול לגרום נזק לאוירונים. לאור כל הנתונים האלה, אין אנו חושבים שנוכל לפעול בראוי מהמקום הנ״ל ער שלא יוקמו שם כל התנאים המינימליים לעבודה בימי גשמים. כל שדה אחר אשר לא יעמידנו בפני הגשמים, יוכל לפתור את השאלת, היות ודרישותנו למסלולים עצמם הם מצומצמים לפי סוגי האוירונים שיש ברשותינו. בסן-גיין למשל, לא תהיה בעית הגשמים, כמו כן הוצאות חשבון והשפורים בשדה תהיינה הרבה יותר קטנות מאשר במולדת, היות והבתים כבר קיימים, מיכלי הדלק שלמים וראויים לשמוש וגם פנים להגנת האוירונים ולהחזקת פצצות מוכנים לשמוש. לכן אבקשכם לעיין עוד הפעם בכבד ראש בהעברתנו לשדה התעופה , בסן-גיין במקום מולדת״ 0 נראה כי באגף המבצעים השתכנעו כי אכן מעבר הטייסת לסן-ז׳אן עדיף, שכן בתחילת אוקטובר, כשבוע לאחר משלוח מכתבו של רפפורט, הגיע המכתב הבא מקצין אכסון חזית א׳ לאמור: 123 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה ״טייסת כגסי 3 המצורפת לחזית א׳ עוכרת לשדה תעופה סט-גיון ע״י עבו. נא להבין עבורם את בית בטון עייי תחנת הנסיונות בעכו. התקונים הדרושים הם קטנים. הטייסת מונה ב- 80 איש׳׳" מעודד מכוונת המטה לאפשר את מעבר הטייסת מיבנאל לסן-ז׳אן, כתב רפפורט מכתב נוסף ובו נאמר: ״בהתאם לתכניתנו להעברת יחידתנו לשדה התעופה סן-ניין, אבקש את מחלקת העבודות לצאת לשדה הנ״ל, ולעשות את התקונים הדרושים במסלולים מיד. התקונים עצמם אינם גדולים והם בוללים הורדת העשבים הגדלים והגומות שנגרמו על-יד ם.״ על גבי המכתב עצמו, כתב דן טולקובסקי, ראש אגף המבצעים, ב־ 8 באוקטובר: ״עבודות: לוטה בזה מכתב מטייסת מס. 3 (גליל). מועבר לידיעתכם.אין אנו מתבוננים להעביר את הטייסת לסן-גיין״ 2י יומיים לאחר מכן נסתם הגולל על התקוות לעבור לסן-ז׳אן, אך מטה החיל דן בכובד ראש באפשרות להעביר את הטייסת לבסיס רמת-דויד, בפעם השנייה בתולדותיה. ב־ 12 באוקטובר הפיץ דן טולקובסקי מכתב בו נאמר כי על הטייסת להיערך למעבר לרמת-דויד למשך תקופת חורף 1948/9 , תוך הדגשה ש: ״הטייסת תשמור על צביונה הנוכחי ותחנה מסטטוס שוה לזה אשר לשאר הטייסות בבסיס״. עוד נקבע כי תחזוקת הטייסת תשולב ביחידת האחזקה של רמת־דויד, תוך שמירה על מעמדו של מרדכי לצקי כקצין התחזוקה הראשי של הטייסת, של איליה רוזנצוייג כקצין המבצעים (במסגרת המבצעים של הבסיס) ושל נתן היילברון כשליש הטייסת, בכפיפות לקצין המינהלה הראשי של רמת־דויד." יומיים לאחר מכן פרסם מפקד רמת־דויד את המכתב הבא: ״הנדון: העברת טייסת מס. 3 א. בהתאם לפקודות אגף מבצעים מטה ח.א. תועבר טייסת מס. . 3 לבסיס רמת דוד החל מתאריך 18.10.48 ב. טייסת מס. 3 תספח ארעית לבסיס רמת דוד ותהווה יחידת חשבון נפרדת, בעד [לעת] עתה, תעמוד הטייסת גם בעתיד בקשר ישיר עם האגפים השונים במטה ח.א. אולם בעת 124 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה ובעונה אחת תהיה כפופה למסכת התקנות והחוקים הנהגת בבסיס רמת דוד. ג. למפקד טייסת 3 תוענק סמכות של מפקד כפוף, מפקד הטייסת יהיה אחראי באופן ישיר למשמעת האנשים תחת פקודו, הוא יבוא בדברים עם קצין הבטחון, בסיס רמת דוד, במטרה להבטיח כי רשיונות הנושאים את חתימתו יתקבלו על ידי שומרי המחנה, רשיונות אלה יוצאו על ידו, תוך התחשבות בתקנות הכלליות הנוהגות בבסיס רמת דוד. ד. קצין המנהלה וקצין ההנדסה של בסיס רמת דוד יספק לטייסת מס. 3 שכון לאנשים ושכון משרד, אחסנה לציוד טכני וציוד אחר,ומקומות חניה למטוסים. , ה. הטיפול במטוסים ובכלי הרכב יעשה על ידי אנשי טייסת 3 פרט לטפול הגורר תקונים יסודיים החלפת מנועים ובו׳ לשם בצועם תינתנה ההקלות הדרושות על ידי קצין ההנדסה וקצין התחבורה בסיס רמת דוד. ו. על מפקד טייסת 3 מוטלת האחריות להעביר לבסיס רמת דוד את אותם האנשים כגון אלחוטאים, מפענחים וכוי אשר לא יהיו נדרשים לשרת עם הטייסת כל עת חניתה בבסיס זה כל העברות נוספות בעתיד אל הטייסת וממנה אינן יכולות להעשותאלא אחרי הודעה מוקדמת למפקד בסיס רמת דוד. ז. קצין המודיעין של טייסת 3 יפעל תוך תיאום עם מחלקת המודיעין של הבסיס ברם ימשיך לטפח את הקשר הישיר עם מטה הצבא. (חתום) ב/מפקד שדה רמתדוד** התכניות להעברת טייסת הגליל מיבנאל עוכבו לפי שעה, עקב חידוש הפעילות הלוחמנית במהלך אוקטובר, קרבות שייח׳-עבד, ומבצע ״חירם״, מבצעיה האחרונים של הטייסת טרם פירוקה. 125 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה קרבות שייחי-עבד בחזית, המשיך ״צבא ההצלה״ להחזיק בשטח שגבל בגבול הלבנוני בצפון, בקו שבין מטולה למספר קילומטרים מערבית לכינרת במזרח, לכיוון מערב דרך עילבון וחזרה לצפון דרך מג׳דל כרום ותרשיחה. כוחותיו של קאוקג׳י מנו כעת לא יותר מ 4000- לוחמים, מאורגנים בשלוש חטיבות ״ירמוק״, חטיבה מס׳ 1 מתוגברת במתנדבים לבנוניים פעלה בגבעות דרומית לכביש עכו־צפת, חטיבה מס׳ 2 מוקמה בין מירון לסעסע, מול צפת, בעוד חטיבה מס׳ 3 החזיקה בצידו המערבי של הכיס שתרשיחה במרכזו. לרשות צבא זה עמדו מספר שריוניות ותותחי 75 מ״מ. בנוסף לכוחות קאוקג׳י, היו פרוסות ארבע פלוגות של צבא לבנון לאורך הגבול, ומצד מזרח עד אל־חמה, המשיך הצבא הסורי להחזיק לאורך הגבול בכוח של שלוש חטיבות. ב- 22 באוקטובר פתח ״צבא ההצלה״ במתקפת פתע באיזור מנרה, בהרים המשקיפים ממערב על ״אצבע הגליל״. מנרה נותקה, מוצב הר שייח׳ עבד החולש על הקיבוץ (בין מנרה למשגב־עם) נתפס, ומתקפה ישראלית נגדית נהדפה. 55 טייסת הגליל הוזעקה בידי מפקדת החזית לנסות ולסייע, וביום המתקפה כבר בוצעו חמש גיחות הפצצה על בלידה ושייח׳ עבד. כל ההפצצות בוצעו בשעות הבוקר המוקדמות, ונמשכו עד יום ראשון, ה- 24 באוקטובר, 56 ואולם כוח חי״ר מחטיבת ״כרמלי״ נכשל בשחרור שייח׳ עבד, וכוח ממונע נכשל בניסיון לפרוץ לו דרך ממצודת כוח. לחטיבה נגרמו אבידות בנפש ובציוד, ושני הכשלונות דכדכו את הרוח בישובים למודי הסכנה שבצפון אצבע החולה. 57 מבצע״חירם״, האחרון במבצעי הטייסת המצב המעורפל, שבו היה שרוי צה״ל בצפון, דהיינו המשך ההיערכות של ״צבא ההצלה״, וצבא לבנון לאורך הגבולות, ההתקפה של קאוקג׳י על אצבע הגליל ב- 22 באוקטובר, וכשלון צה״ל בשחרור שייח׳ עבד ומנרה, הביא את הפיקוד להחלטה לצאת למבצע שחרור הגליל מכוחות ערביים, וחיזוק שליטתו בשטח, תוך קביעת קו הגנה לאורך גבול א״י - לבנון. המבצע שנבחר, ״חירם״, (על שם חירם מלך צור), תוכנן במקור כבר בספטמבר, ונועד לחסל את שרידי ״צבא ההצלה״, שלושה גדודים, אחד מהם מוקטן, שחנו בגליל ובגבול הדרומי-מזרחי של הלבנון. גדוד אחד הורכב משרידי גדוד ״חיטין״ שהוכה על יד נצרת וגדוד מילואים שחנה בגליל המערבי, גדוד 126 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה שני חנה באיזור מלכיה-עיטרון, ואילו הגדוד השלישי באיזור גיש-מירון, מול צפת. עוד נועד המבצע להסיג לאחור את הצבא הלבנוני, שאף הוא היה פרוס בכוח של שלושה גדודים - אחד מול ראש הניקרה, שני בראס-נקורה הלבנונית, ושלישי באיזור מארג׳-עיון. מבצע ״חירם״ נועד גם לחסל את הכנופיות המקומיות שפעלו בשלוש יחידות נפרדות, יחד מנו כ- 900 לוחמים. הכנופיה הגדולה ביניהן מנתה 600 לוחמים באיזור עילבון-מראר- עראבה, כנופיה נוספת שבה היו כ- 150 לוחמים הייתה ממוקמת באיזור בית-נטופה, כפר-מנדא והרכסים צפונית לו, והכנופיה השלישית, אף היא בת כ־ 150 לוחמים באיזור סכנין. כנופיות קטנות בהרבה משלוש אלה התארגנו במרכז הגליל. מטרת המבצע, שביצועו הוטל על חטיבה 7 בתגבור יחידות חי״ם המוצבות בגליל המערבי, בצפון העמק ובמערב הגליל המזרחי, ובתוספת ארבע מרגמות 120 מ״מ בארטילריה מסייעת הייתה טיהור הגליל המרכזי והשמדת הכוח העדבי החונה בו, זאת באמצעות ארבעה שלבים עיקריים: 1) איגוף יחיד או כפול להסחה, ופריצה באגף השלישי, באחת מארבע ) הדרכים הבאות: (א) פריצת הכוח דרך בלידה למלכיה ועיטרון, ומשם תנועה מערבה לכיתור כוחות האויב הנמצאים במזרח הגליל; (ב) פריצה לסעסע, השתלטות על פרשת הדרכים, ותנועה מערבה כנ״ל; (ג) פריצה ממערב למזרח דרך איקרית וטרביחא לכיוון כפר ביריה; (ד) פריצה דרך ינוך ותרשיחא לכיוון מזרח. 2) כוחות החי״ם יבצעו פעולות הטרדה בצפון עמק בית נטופה, תוך ) הטרדת האגף המערבי או המזרחי, בהתאם לתכנית שתבוצע. 3) יחידת פשיטה של חטיבה 7 תפוצץ בשעת האפס את גשר הליטאני ) מזרחית ממארג׳-עיון. 4) יחידת נחיתה של חיל הים תפרוץ את גשרי הרכבת והכביש על ) הליטאני בסמוך לחוף. 58 הפקודה המקורית ייעדה כאמור את ביצוע ״חירם״ לחטיבה 7 מוגברת, ואולם למעלה מחודש חלף בין מועד פרסום הפקודה המקורית לבין ביצועה, ובפרק זמן זה הוחלט לתגבר את הכוח שיבצע את ״חירם״, ולרשותו של מפקד החזית עמדו כעת מלבד חטיבה זו, גם חטיבת ״עודד״ (שהוחזרה לגליל מהקרבות בנגב), וחטיבות ״גולני״ ו-״כרמלי״. כסיוע ארטילרי 127 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה הועמדו לרשות הכוח ארבע סוללות תותחים, שתיים עם תותחי 75 מ״מ ושתיים עם תותחי 65 מ״מ. בליל ה- 28/29 באוקטובר החל המבצע במסע איגוף כפול, שהיה מתוכנן להתאחד בסעסע ליד הגבול הלבנוני, וליצור בכך כיס נצור ערבי. חטיבה 7 נעה מצפת לסעסע, בעוד ״עודד״ נעה ממערב לכיבוש תרשיחא והצטרפות לכוח חטיבה 7 בסעסע. בו בזמן נערכו מתקפות הסחה על ידי כוחות מ״גולני״ מדרום לכיוון עילבון. משימתה של ״כרמלי״ הייתה לרתק את הכוחות הסוריים בגזרה הצפונית-מזרחית. חטיבה 7 בפיקוד בן דונקלמן, שכללה גדוד משוריין ושני גדודי חי״ר, בהם פלוגת צ׳רקסים, נתקלה בכוח ערבי גדול במירון ובקרב שהתפתח אבדו לערבים 80 לוחמים. החטיבה התקדמה משם לעבר ג׳יש (גוש חלב) ונתקלה בגדוד סורי שחש לעזרת המגינים הערביים מהלבנון. בטרם הספיק גדוד זה להתארגן למתקפה, הותקף בידי לוחמי החטיבה והובס, כשהוא מותיר אחריו בשדה הקרב למעלה ממאתיים חללים. חטיבה 7 המשיכה כמתוכנן לסעסע להשלמת האיגוף. חטיבת ״עודד״ לעומתה, בפיקודו של יצחק פונדק, נתקלה בקשיים בכיבוש תרשיחא, ופלוגת דרוזים שלחמה במסגרתה ספגה אבידות רבות, ואולם הידיעות שהגיעו לערבים על נפילת תרשיחא בידי חטיבה 7, גרמו לדמורליזציה ולנסיגה בלתי מסודרת לכיוון לבנון, תוך שהם מותירים אחריהם ציוד רב. ביומיים הראשונים של המבצע ביצעה טייסת הגליל חמש גיחות הפצצה בשעות אחר הצהריים. 59 ב־ 30 באוקטובר פתחה ״עודד״ במתקפה מחודשת ותרשיחא נכנעה, תוך שהיא מאפשרת בכך סגירת האגף המערבי לכיוון סעסע. בחלק השני של המבצע, נעה חטיבת ״גולני״ בפיקודו של נחום גולן לכיוון עילבון, ובערבו של ה־ 30 באוקטובר הגיעה לכביש תרשיחא-סעסע. בשלב זה פוזר ״צבא ההצלה״ לכל עבר וחדל לתפקד ככוח צבאי מאורגן. האלוף כרמל, מפקד החזית, הורה לחטיבות 7 ו״עודד״ לטהר את השטח שבין נהריה לסעסע, ובין סעסע למלכיה. ההגנה הערבית נשברה בשלב זה, וצה״ל שלט כעת על יכל המרחב שבין נבי יושע במזרח לראש הניקרה במערב. המצור על מנרה הוסר, ויחידות של צה״ל נעו לתוך שטח לבנון, תוך שהן כובשות 14 כפרים לבנוניים ומגיעות עד לנהר הליטאני. מטרת ההתקדמות לתוך לבנון הייתה לאפשר קלף מיקוח בשיחות הפסקת האש בסיום המלחמה, ובסופו של דבר נסוג צה״ל משטח לבנוני זה. בבוקרו של ה־ 31 באוקטובר נסתיים מבצע ״חירם״, אחרון מבצעי צה״ל בצפון במלחמת העצמאות. ״צבא ההצלה״ ואילו ,B17 הובס לחלוטין ולמעשה חוסל לאחר שמטהו הופצץ בידי מטוסי 128 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה צבאות לבנון וסוריה ספגו אבידות קשות, כ- 400 הרוגים ו ־ 550 שבויי מלחמה. הלבנונים נסוגו עמוק בשטחם עד צפונית לנהר הליטאני, ואילו הסורים המשיכו להחזיק בראש הגשר במשמר הירדן, אך מעבר לכך לא החזיקו כל מאחז באיזור. 60 ביומיים האחרונים למבצע ״חירם״ ביצעה הטייסת שש גיחות הפצצה, וחמש גיחות סיור, כמו גם טיסות להטלת כרוזים במרכז הגליל ובישובי דרום הלבנון. מטרת ההטלה הייתה למנוע מתושבי הלבנון לפלוש לתחומי מדינת ישראל, ומערביי הגליל להצטרף למלחמה ולשתף פעולה עם כוחות ״צבא ההצלה״. בטיסות אלה השתתפו דב תבורי, הארי קופאנס ואברהם לנדוור. 61 הארי קופאנס היה גם שותף לגיחת הפצצה באוסטר מס׳ א 14 עם וולטר פרונט כטייס והוא דיווח לאחר הנחיתה ביבנאל: ״זהיתי את המטרה. גישה ראשונה מדרומית מזרחית לצפונית מערבית, הוטלו 2 פצצות באותה הגישה. פצצה ראשונה נפלה ב- , 18852548 וגרמה לדליקה. פצצה שניה ע״י סבובהבביש 18852551 נראה עמוד אבק. גישה שניה מאותו כוון הוטלה פצצה אחת שנפלה במרכז הכפר. גישה שלישית מצפון מערב לדרום מזרח. הפצצה הרביעית הוטלה אך לא נראו התוצאות. 3 פצצות התפוצצו בודאות. הובחן בהתפוצצות הפצצות של אחד המטוסים האחרים מעל לאו תה המט רה״ 62 להבדיל מהמבצעים בהם שותפה הטייסת בתחילת המלחמה, הייתה הפעם מעורבותה מצומצמת למדי, שכן מטה חיל האוויר העדיף להפעיל מטוסים 69 ו ־ 103 , שהמריאו משדה דב ורמת דוד, ושכושר , כבדים יותר מטייסות 1 נשיאת החימוש שלהם היה עדיף. למרות זאת חשיבותם של המטוסים הקלים נותרה בעיקר בתחום העברת מידע מודיעיני מתצפיות וצילומים, כך למשל היה אברהם בלטיטה הראשון לדווח על איתור נתיב הנסיגה של צבא ההצלה, והמידע הועבר ישירות למטה חזית הצפון, והועיל מאד להמשך התכנונים במסגרת מבצע ״חירם״. 63 בסך הכל ביצע חיל האוויר במבצע ״חירם״ 34 גיחות הפצצה, והטיל 28 טון פצצות על 12 מטרות. פעילותו הוגבלה בגלל מזג האוויר החורפי שהחל נותן אותותיו, ובגלל הפיזור הרב של הכפרים בהרי הגליל העליון שהקשו על איכונם ותקיפתם.* 6 129 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה על חלקה של הטייסת בכלל מבצעי ההפצצה של ״חירם״ ניתן לעמוד מניתוח טבלת המשימות ליומיים הראשונים של המבצע: 6 5 תכנית הגיחות ל- 28 באוקטובר: מטרה שעה מטוסים משתתפים הערות הפצצה מגובה נמוך, תוכננה אך בוטלה ( 1 בופייטר(ט. 103 משטרת תרשיחא 1735 הפצצה מגובה רב, המטוסים טעו בניווט והפציצו את הכפר סוחמתה ( ט. 69 ) B17 2 1745 הופנה להפצצת ג׳יש, עם תוצאות טובות ( 1 דקוטה(ט. 103 העיר תרשיחא 1755 1 ראפיד(ט. א׳) בוטל ג׳יש 1745 1 ראפיד(ט. א׳) תוצאות טובות 3 ראפיד(ט. א׳) 1745 1815 סעסע 1 ראפיד(ט. א׳) בוטל מלכיה 1745 4 אוסטר(ט. 3) תוצאות טובות מג׳הר 1730 תכנית הגיחות ל- 29 באוקטובר 2 ראפיד(ט. א׳) פגיעות טובות מלכיה 0645 1 ראפיד(ט. א׳) כנ״ל 1810 נפגעו ריכוזי חי״ר, כמה בתים ותחנת דואר ששימשה מטה גדוד ( ט. 69 ) B17 1 ( ט. 69 ) B17 1 ( 1 דקוטה(ט. 103 0700 0745 1330 תרשיחא 1 דקוטה(ט. 103 ) הפצצות נפלו בכפר ( 1 דקוטה(ט. 103 1335 1810 סוחמתה פגיעות בסביבות מטה קאוקג׳י במרכז הכפר 1 ראפיד(ט. א׳) עין־עבל 0640 1 ראפיד(ט. א׳) הפצצות פגעו בכפר אל־רמה 1810 ( 4 אוסטר(ט. 3 מג׳הר 1810 חלק מהפצצות פגע במטרה ( 1 דקוטה(ט. 103 כפר בירים 1805 130 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה B17 ־ מטה חיל האוויר הסיק מתוצאות ההפצצות ב״חירם״, כי מטוסי ה אינם מתאימים לסוג זה של הפצצות, משום שהמטרות קטנות מאד והפצצה מגובה רב אינה מאפשרת זיהויין המדויק, מאידך התברר כי מטוסי ראפיד ודקוטה, ובמיוחד הדקוטה, המופעלים בשעות אור יום מגובה נמוך 4000 רגל מעל פני השטח), יעילים מאד כנגד מטרות קטנות שפגיעה ־ 3000) אחת בהם מספיקה כדי לשתקן כליל. גם המטוסים הקלים (אוסטר ופיירצ׳יילד) שהופעלו על ידי טייסת הגליל הוכחו כיעילים, מהירותם הנמוכה וגובה הטיסה אפשרו מיקום מדויק ופגיעות טובות. נראה כי למטה החיל לא הייתה תכנית סדורה וברורה של התאמת המטוסים למטרות. ייתכן כי דווקא במבצע מוגבל כמו ״חירם״, יכלה טייסת הגליל להשיג תוצאות טובות לעומת המטוסים הכבדים, שיעילותם גדולה יותר בהפצצות על ריכוזי אויב נרחבים או מטרות שטח רחבות היקף. עם סיום מבצע ״חירם״ נשלחו לטייסת הגליל שלושה מברקי ברכה, מאת הרמטכ״ל, מאת מפקד חיל האוויר וממפקד חזית הצפון לאמור: ״המבצע בגליל הסתיים, מנרה ובל הגליל שוחררו. המבצע בוצע בהצלחה גמורה ובשתוף יעיל בין החילות. ברבתי שלוחה לבל המפקדים והאויראים על עבודתם הנאמנה בסיוע למבצע זה״ (חתום) אהרון רמז מפקד חיל האוויר 67 ״מפקד החזית, ברבותי לבל חטיבות השדה, לחטיבות המשמר ובל שאר החילות שבפקודך לשחרור הגליל מהפולש הזדוני. מערבת נצחון זו מקרבת אותנו לנצחון הסופי. הלוחמים בה זבו לציון מפואר בדברי ימי מלחמתנו״ (חתום) יעקבדורי ראש המטה הבללי 131 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה ״פעולת חירם לשחרור הגליל נסתי מה זה עתה אחר מערכה של 60 שעה בשכל מטרותיה הושגו וצבא קאוקגיי הושמד וניגף. כוחותינו שולטים בכל הגליל בשנבולות הגליל העליון המרכזי הורחבו. ברבותי הלוהטות לבל החילות והיחידות שנטלו חלק במבצע זה. חזק ואמץ !״ ;חתום) משה כרמל מפקד חזית א׳ 48 ימיה האחרונים של טייסת הגליל פינוי יבנאל, שתוכנן להתבצע לפני מבצע ״חירס״ ועוכב בעטיו, בוצע בחודשים נובמבר-דצמבר, כאשר הטייסת הועברה לבסיס רמת דויד. ב- 17 בנובמבר התחלף הפיקוד על הטייסת ואת מקומו של נחום רפפורט תפס חיים גולדשטיין שהגיע לגליל מטייסת מס. 2 (טייסת הנגב). עיקר הפעילות של הטייסת התמקד עתה בסיורי מודיעין וטיסות קישור והובלה של אנשים, מטען ודואר, בעיקר לשדה דב בתל-אביב. בסוף חודש דצמבר, לאחר מספר עיכובים, הועברה הטייסת פעם נוספת לבסיס חדש, כחלק מתהליך פירוקן של טייסות הנגב והגליל ואיחודן במסגרת טייסת 100 , כפי שדיווח דן טולקובסקי, ראש אגף המבצעים במכתבו: . ״ 1. טייסת מס. 3 הועברה לבסיסה החדש ביום 14.12.48 2. לרגלי קשיים שונים לא הועברה בל הטייסת מסי 3 בו ביום. 3. ביום 16.12.48 קבלנו מברק בו הם מציינים שעדיין לא גמרו את בל ההעברה. "4. כיום כל הטייסת הועברה לבסיסה החדש״ 9 הטייסת שולבה איפוא בטייסת 1 בבסיס תל-נוף, ומפקדה חיים גולדשטיין חזר לשרת בטייסת 1 כטייס מן המניין, בעוד את הפיקוד על הטייסת המאוחדת נוטל יוסף שטיינמן. למרות זאת עדיין לא נפרדה הטייסת מהגליל לחלוטין. במחצית ינואר 1949 הועבר גף הגליל שפעל כעת כחלק מטייסת 100 פעם נוספת לרמת דויד עם שלושה מטוסי אוסטר והטייסים 132 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה בירם, פוקס, פרונט, אוירא, רוף, סימנטוב ובראון. אהרון בירם (ב׳) נתמנה מפקדה האחרון של הטייסת כגוף נפרד. 70 ב- 28 בינואר ניתן צו הפירוק הרשמי לטייסת ובו נאמר: צו פרוק לטייסת מס. 3 (הגליל) תוקר - 1. ניתן נזה תוקף החל מתאריך 28.1.49 לפתק טייסת מס. 3 (הגליל) אשר הוקמה בהתאם לפקודת תרכב מס. 5 מיום 5 . ליולי 1948 ביצוע- 2. אנשי הטייסת יעברו ע״י מכא לטייסת מס. 100 אשר הוקמה בהתאם לפקודת הרכב מס. 22 מיום 29.1.49 ולבסיס עקרון . בהתאם לצו בצוע מיום 29.1.49 3. אוירו ני הטייסת יעברו בהתאם להוראות מנהל אגף מבצעים. 4 . ציוד הטייסת יעבר לבסיס עקרון. (חתום) ש.גלו בר,ראש טייסת ראש המחלקה לתפקידי מטה , בשם מפקד חיל אוויר 1 עם סגירתה של הטייסת, היה צורך לפרסם גם את סיום תפקידו של המינחת ביבנאל כבסיס של חיל האוויר. פעולה רשמית זו נעשתה ב- 7 במארס 194-9 , עם פרסומו של המכתב הבא על ידי סגן מפקד החיל למינהלה: 133 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה ״הנדון: שדהיבניאל 1 . החלט לא להשתמש יותר בשדה הנ״ל. 2. נא לעשות את בל הסדורים לשם החזרת הקרקע לבעליו.״ (חתום) ב/עמנואל נשר,סגן אלוף סגן מפקד החיל למנהלה 72 עם פירוקה של טייסת הגליל, הפך בסיס רמת־דויד לבסיס הצפוני ביותר של חיל האוויר, בו שכנו טייסות תובלה, הפצצה וקרב. רכישת מטוסים חדשים, בעלי טווח ארוך, איפשרה ביצוע פעולות כנגד האויב הלבנוני והסורי מבלי הכרח לשהות בקרבת מקום, וחטיבות החי״ר קבלו את הסיוע האווירי הנדרש מבסיסים מרוחקים מהחזית. תפקידי הקישור והסיור אוגדו במסגרת טייסת 100 שפעלה מבסיס תל-נוף, ולאחר מכן רמלה וחזרה לבסיסה המקורי בשדה דב. יבנאל מתא הטייס 134 פרק ה׳ - מבצעי טייסת הגליל מתום ההפוגה הראשונה עד סגירתה (א׳) נחום רפפורט(אפרת), נולד ברוסיה בשנת 1919 . עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1924 וסיים ב- 1938 את לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, ונסע ללונדון ללמוד רוקחות וכימיה. בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה עבד במפעל לייצור תותחי נ״מ התייצב בלשכת הגיוס ושובץ בחיל האוויר. RAF^ ״בופורס״, ולאחר ששמע על גיוס לאחר תקופה של כשנתיים בחיל בתפקידים טכניים כלליים, נשלח לבית הספר בסקוטלנד שם למד לטוס על מטוסי הדרכה ראשונית מדגם דה-הווילנד טייגר־מות. עם סיום הקורס בהצלחה, נשלח לבולאוויו שברודזיה להסבה על מטוסי אימון מתקדמים מסוג קורנל, ולאחר מכן על מטוסי הרוורד בבסיס סולסברי. את הקורס ברודזיה לא סיים, משום שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, ורפפורט לא אבה באוגוסט 1946 הגיע ארצה ולאחר כחודשיים פגש בעזר .RAF־N להמשיך ולשרת וייצמך, חברו לספסל הלימודים ב׳׳ריאלי״ בחיפה, שהציע לו להצטרף לשירות האוויר. בשנת 1947 החל לטוס במסגרת טייסת א׳ במטוסי אוסטר, טייגר-מות ופיירצייילד ארגוס. ב- 17 ביוני 1948 הוצב בטייסת הגליל, וב- 6 באוגוסט נתמנה מפקדה. ב- 17 בנובמבר עזב את יבנאל והוצב שוב בטייסת א׳ כטייס ראפיד. בתחילת שנות החמישים עבר קורס הסבה למטוסים רב־מנועיים על מטוסי קונסול בבית ובתום ,B17 הספר לטיסה בבסיס סירקין, ועם סיומו הוצב בטייסת 69 כטייס מפציץ שישה חודשים נתמנה מפקד הטייסת. לאחר מכן שימש כמדריך בבית הספר לטיסה, ובמבצע ״קדש״ (אוקטובר־נובמבר 1956 ) שימש סגן מפקד טייסת 69 בדרגת רס״ן. עם תום המלחמה הוצב במטה חיל האוויר בתפקיד ראש מדור מבצעים, ובשנת 1959 עבר לשרת בענף אוויר ־ 4 (ענף המודיעין). בשנות ה - 60 הושאל למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ושרת במסגרתו במזרח אפריקה. בשנת 1966 השתחרר מצה״ל, ושנתיים לאחר מכן סיים את עבודתו במוסד. בשנת 1969 הצטרף למשרד התחבורה, כחוקר תאונות ותקריות תעופתיות, ולאחר מכן כראש מחלקת בטיחות- טיסה באגף התעופה, האזרחית, שבראשו אגב, עמד מפקדו לשעבר מטייסת הגליל משה פלד(פלדמן). בשנת 1984 פרש לגימלאות. (בי) אהרון בירם, בנו של מקים בית הספר הריאלי בחיפה, שהה בבריטניה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בלימודים. הגיע לארץ עם תחילת המלחמה ושולב בטייסת אי. בהפוגות חזר לבריטניה להמשך לימודיו, וחזר שוב ארצה בחודשים האחרונים של 1948 . נספה בתאונת אופנוע בשנות ה- 50 ׳. 135 פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל פרק ו׳ מטוסי טייסת הגליל b l 1) טיילורקופט ) תולדות המטוס צ׳. גילברט טיילור, מהמתכננים הבולטים והמצליחים של מטוסים קלים בארה״ב בשנות השלושים, היה משותפיו של ויליאם פייפר, מתכנן מפורסם אחר, שמטוסיו הקלים כבשו את העולם בסערה, וככל שהדבר נוגע למטוסי טייסת הגליל, הרי שמעניין לציין בהקשר זה כי המטוס הראשון שהוקצה לטייסת עם היווסדה היה הטיילורקרפט מתכנונו של גילברט טיילור, ואילו האחרון היה הפייפר קאב ספיישל, מתכנוניו המפורסמים של ויליאם פייפר!. טיילור היה מודע לדמיון החיצוני בין המטוסים והעיר: ״להווה ידוע, שהטיילורקרפט איננו קאב משופר; זהו תכנון מקורי שנועד להתעלות ׳ שנבנה בשנת 1936 A על הקאב״. הטיילורקרפט הוצע במספר דגמים, דגם ׳ עם מנועים מקוררי c - ו B עם מנוע חלש יחסית בהספק 40 כ״ס, ודגמי אוויר בעלי הספקים גבוהים יותר. הדגם שהופעל בטייסת הגליל היה דגם עם מנוע בהספק 55 כ״ס, שייצורו החל בשנת 1938 . המטוס נבנה BL מצינורות פלדה מרותכים, שנקבעו למקומם במסגרות עץ תבניתיות, וצופה בבד תעופתי. הכנפיים היו בנויות משני חלקים, עם קורות מעץ, הצלעות ושפת ההתקפה היו עשויים ממתכת. למטוס היה מיכל דלק בקיבול 12 גאלון שאיפשר לו טווח מוגבל יחסית. רכישת המטוסים בארץ-ישראל מטוסי הטיילורקרפט, בדומה לאוסטר ה״ציווילי״ שהופעל בטייסת הגליל, הוכנסו לשירות האוויר לאחר שכבר הופעלו מספר שנים בארץ-ישראל במטוסי לימוד טיס אזרחיים. בשנת 1937 נוסדה חברת ״שירותי ארץ־ על ידי משה חיים כ״ץ ובנו פרדי (Palestine Flying Services) ישראל לתעופה״ - עולים חדשים מארה״ב, ששאפו להפעיל בארץ-ישראל חברת תעופה מסחרית, שעיקר עיסוקה בלימוד טיס ובהשכרת מטוסים קלים לטייסים ג׳יפסי־מות DH60M מיומנים. ברשות החברה היה מטוס מסוג דה-הווילנד שנרכש ביוני 1937 מפיק פשה, מושלה הבריטי של עבר הירדן, (G-ABMX) אלא שהמטוס יצא מכלל שימוש בעקבות תאונת נחיתה בלוד ב- 25 ביוני 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל 1938 . הרס המטוס היחיד לא ריפה את ידי משה ופרדי כ״ץ, והם החלו לתור אחר מטוסים חדשים. פרדי כ״ץ עזב את הארץ בדרכן לבריטניה כדי לקבל שם רשיון הדרכת-טיס, בעוד אביו נכנס לשותפות עם טייס יהודי אמריקאי בשם אדוין (אדי) לייבוביץ. לייבוביץ החל את הקריירה התעופתית שלו ׳. A בשנת 1929 , ועם עלייתו ארצה הביא עימו מטוס מדגם טיילורקרפט ׳ ב- 21 בדצמבר 1938 נרשם מטוסו ברישום כלי הטיס המנדטורי של ארץ- באותה תקופה ביקש אירגון האצ״ל להקים לעצמו .VQ-PAH ־ ישראל כ זרוע אווירית. המשימה הוטלה על אברהם שכטרמן ־ מהנדס ללא רקע תעופתי, שהיה חבר מטה האצ״ל. שכטרמן הצליח לשכנע את כ״ץ להפעיל במשותף את חברת שירותי ארץ־ישראל לתעופה ככיסוי לפעילות תעופתית בטחונית של האירגון. עם הגעתו של לייבוביץ ארצה, נפגש עמו שכטרמן וצרפו לחברה. יחד גייסו סכום כסף שהספיק לרכישת שני מטוסי ׳. ב- 8 באפריל 1939 נרשמו המטוסים כ- BL טיילורקרפט חדשים מדגם ׳ במחזור הראשון, שבו שימש אדי לייבוביץ כמדריך .VQ־PAJ - ו VQ־PAI ראשי, הוכשרו 13 חניכים של האצ״ל, בנוסף לארבעה חניכים לא יהודיים, בהם שתי נשים. שכטרמן הוכשר אף הוא כטייס במסגרת זו. ב־ 21 באפריל העניקו הנציב העליון מק־מייקל, ומנהל מחלקת התעופה האזרחית המייג׳ור גאמבלי את רשיונות הטיס הראשונים למסיימי הקורס, בטקס שנערך בשדה התעופה בלוד ונכחו בו כ 1000- איש. לייבוביץ וכ״ץ ביצעו בשני המטוסים תרגילים אווירובטיים, ולאחר מכן הדגימו מקבלי הרשיונות הראשונים יצחק ברש ויצחק בלנק את יכולות הטיסה שלהם. עקב קשיים , כספיים, נסגר בית הספר של כ״ץ ולייבוביץ ב- 23 באוגוסט 1939 מתוצרת RWD והמטוסים הועברו לחברת ״אוירון״, שם הופעלו לצד מטוסי והטיילורקרפט 115 RWD - פולין. עד סוף יוני 1944 הוכשרו בעזרת מטוסי ה טייסים, כשבסיס האימונים משתנה מלוד לרמלה בהתאם לתהפוכות שנגזרו ממלחמת העולם השנייה. הפעלת המטוסים בשירות האוויר בנוסף לפעילותם המרכזית כמטוסי אימון, שימשו מטוסי הטיילורקרפט גם לפעילות בטחונית במסגרת מחלקת הטיס של הפלמ״ח. פעילות זו התבטאה בקיום קשר אווירי עם יחידות הפלמ״ח שיצאו למסעות במדבריות יהודה ובנגב, וכן במילוי משימות צילום אווירי של יעדים אפשריים להתקפת כוחות ההגנה. הטיילורקרפט הועדף כמטוס סיור וצילום משום שכנפו העילית איפשרה זוויות צילום נרחבות, והתא הסגור לא איפשר הצצה 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל בשדה התעופה לוד. VQ-PAI טיילורקרפט המטוס שרת בטייסת הגליל תקופה קצרה בלבד מבחוץ על מנת לעמוד על אופי הפעילות של הצלם. עם הקמת שירות האוויר בנובמבר 1947 , הועברו אליו שניים מתוך שלושת מטוסי הטיילורקרפט(א) וצורפו לטייסת א׳ משדה דב במטוסי סיור וקישור. עם פיצולה של הטייסת לגפים באפריל 1948 , הועבר טיילורקרפט אחד לכל אחד מהגפים בנגב ובגליל, בנוסף לשני מטוסי אוסטר. בניגוד לאוסטר, לא נעשה כל שימוש מבצעי של ממש בטיילורקרפט, והוא הוגבל לשימוש כמטוס סיור וקישור בלבד. בטייסת הגליל הופעל הטיילורקרפט תקופה קצרה ביותר, למעשה הגיחה היחידה הידועה בוודאות שבוצעה במטוס ביצע טיסה משדה דב VQ ־ PAI טיילורקרפט נרשמה ב־ 10 באפריל, כאשר ליבנאל, ובדרך הטיל חבילה מעל ג׳וערה, ולאחר מכן טס מיבנאל לשדה דב עם נוסע אחד. בחודש יוני כבר לא היה במצבת מטוסי הטייסת, אם כי לא ידוע מתי בדיוק הוחזר המטוס לטייסת א׳. בטייסת הנגב נעשה במטוס שימוש אינטנסיבי יותר, בעיקר לסיורי הנגב (סנג״ב) לאורך הנתיב ניר עם־ רוחמה־חצרים־דורות, להעברת דואר, דוח״ות מודיעין ובדיקת מצבו של צינור המים לנגב, כמו גם ליווי שיירות, פעילות שקבלה משמעות רבה בימי מבצע ״נחשון״. בתקופת ההפוגה השנייה הועבר מטוס הטיילורקרפט של טייסת הנגב מניר־עם לדורות. עם תום ההפוגה הראשונה, הוחזרו שני מטוסי הטיילורקרפט למרכז הארץ, ואחד מהם שימש את בסיס עקרון 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל כמטוס קישור בסיסי מחודש יולי. אחד המטוסים ניזוק בתאונה בדצמבר 1948 , השני המשיך לטוס בחיל האוויר עד יוני 1949 ואז הוצא מן השירות. מטוסי הטיילורקרפט לא זכו להצלחה שהייתה מנת חלקם של מטוסי האוסטר, בעיקר משום מנועם החלש, והשימוש בהם בשירות האוויר ולאחר מכן חיל האוויר היה מוגבל ביותר. המחסור במטוסים עד ההפוגה הראשונה, אילץ את החיל להשתמש בכל מטוס זמין, ואולם עם ההצטיידות במטוסים נוספים בתקופת ההפוגה, פחתה חשיבותם של מטוסי הטיילורקרפט. 1 להלן פירוט המטוסים שפעלו בשירות האוויר ובחיל האוויר: מס׳ ח״א הערות ( (מ- 11/48 מס׳ ח״א ( (עד 11/48 רישום מנדטורי סוג המטוס הוקצה לטייסת הגליל. הוצא משירות ב־ 1/6/49 והועבר לבית הספר הטכני בחיפה להדרכה קרקעית 0201 א 31 VQ-PAI BL טיילורקרפט הוקצה לטייסת הנגב. ניזוק בתאונה, דצמבר 1948 0202 א 35 VQ-PAJ BL טיילורקרפט ( a u s t e r ) 2) אוסטו ) תולדות המטוס את מקורותיו של מטוס האוסטר הבריטי ניתן לאתר בהיווצרותו של מועדון הטיס המחוזי של לסטר בשנת 1937 . לאחר כשנה של פעילות, במהלכה הפעיל המועדון מגוון רחב של מטוסים קלים מדגמים שונים, נרכש מטוס מתוצרת ארה״ב. חבר המועדון בשם א. לאנס וייקס, A מדגם טיילורקרפט חיל האוויר הבריטי בשנות מלחמת העולם הראשונה, ,RFC - שהיה טייס ב התרשם לטובה ממטוס קטן זה, ובחן את האפשרות להרכיבו בבריטניה ברשיון מטעם חברת האם האמריקנית טיילור-יאנג. באותה תקופה ייצור מטוסים קלים בבריטניה היה מצומצם והתרכז רובו ככולו במפעלים הידועים של דה־הווילנד, שם יוצרו מטוסים מפורסמים כגון טייגר-מות (״עש הנמר״), פוס-מות, ליאופרד-מות (׳׳עש הברדלס״) ומות-מיינור, 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל ששלטו בשוק התעופה הפרטית הקלה דאז. ואולם, חברת דה-הווילנד שכן העדיפה ,(DH82) המשיכה לייצר אחרי 1938 רק את דגם הטייגר-מות להתרכז בייצור מטוסים דו-מנועיים למטרות מסחריות כגון הראפיד לאנס וייקס יצא איפוא .(DH114) והמן (DH104) ומאוחר יותר דוב (DH89) לארה״ב להיפגש עם ס.ג. טיילור, בריטי במוצאו, שהיגר לארה״ב בשנות העשרים והקים יחד עם ויליאם י. פייפר שותפות לתכנון ובניית מטוסי טיילורקרפט. בשנת 1926 פורקה השותפות, ויליאם פייפר הקים את החברה המפורסמת הקרויה על שמו, שסדרת המטוסים הראשונה שלה דומה ביותר למטוס הטיילורקרפט המקורי, ואילו טיילור הקים שותפות חדשה בשם טיילור/יאנג ארופליין קומפני שבמסגרתה נבנה המטוס הראשון מסידרת .A טיילורקרפט דגם ב 21- בנובמבר 1938 , הקים לאנס וייקס את חברת טיילורקרפט ארופליינס (אינגלנד) לימיטד במוסך שהוקם להרכבת המטוסים בטורמאסטון. מתקני הייצור ותכניות הבנייה הובאו מארה״ב, כמו גם מטוס שלם מדגם והחל מפברואר 1939 החל המפעל מייצר את דגמי ,B טיילורקרפט הטיילורקרפט השונים. במהלך מלחמת העולם השנייה, ותוך כדי ייצור סידרה בת מאה מטוסים עבור הצבא הבריטי, דרש המשרד לייצור תעופתי שלמטוסים יינתן שם ״בריטי״. לאחר בדיקת הצעות שונות ומשונות, הוחלט שהדגם ייקרא ״אוסטר״, על שם רוח הבריזה הדרומית החמה שהיה אז בייצור, נקרא D במיתולוגיה הרומית, והטיילורקרפט פלוס דגם 2. רשמית אוסטר מארק [סימן] 1 האוסטר מארק 1 היה מטוס חלש יחסית מבחינת עוצמת מנועו, והחברה שקדה על פיתוח דגמים בעלי מנועים חדשים יותר. האוסטר מארק 11 (דגם צויד במנוע אמריקני מסוג לייקומינג 0-290-3 בהספק 130 כוחות סוס (E (כ״ס), אך עקב מחסור במנועים אמריקנים, הוחלט לעבור לייצור מארק 111 עם מנוע בריטי ג׳יפסי מייג׳ור 1 מתוצרת דה-הווילנד בהספק דומה. (F (דגם רכש 470 מטוסי אוסטר מארק 111 (RAF) חיל האוויר המלכותי הבריטי שיוצרו כולם בשנת 1943 . דגם זה התאפיין בדשי כנף מפוצלים, שבשילוב עם המנוע החזק יותר תרמו לקיצור מרחק ההמראה הנדרש. ביוני 1944 שכלל מספר שיפורים בהם התקנת מיכשור (J דגם ) v הוחל בייצור מארק בהגה הגובה. האוסטר (TRIM TAB) ולוחון קיזוז (IFR) לטיסת מכשירים היה הדגם המוצלח ביותר בסדרת מטוסי האוסטר וייצורו הסתכם v מארק . ב 790 יחידות, האחרון בהם יוצר בינואר 1946 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל רכישת המטוסים לחיל האוויר היו הדגמים שנרכשו על ידי ההגנה v מטוסי האוסטר מארק 111 ומארק בארץ־ישראל, אך עוד קודם לכן נרכש בידי הישוב מטוס RAF - מעודפי ה אוטוקרט שנרכש בבריטניה בתרומות J1 מדגם אוסטר, היה זה אוסטר דגם אירגון ״נשים חובבות תעופה״ (נח״ת). המטוס, בעל מספר יצרן 2024 התקבל עבור נח״ת בבריטניה על ידי מדריך הטיס ,G-AHHV ורישום בריטי והטייס הראשי של חברת ״אוירוף׳ עמנואל צוקרברג(צור) בחודש ספטמבר 1946 והוטס ארצה דרך מספר תחנות ביניים, כשהוא מצויד במיכל דלק חיצוני בגחונו להארכת שהותו באוויר. ב- 31 באוקטובר הוצג המטוס לראשונה בפומבי בעצרת עם רבת משתתפים שנערכה לכבוד פעילי הציבור וקבוצת נח״ת שסייעו ברכישתו. למטוס ניתן השם ״תל-אביב״, ועוד באותו .'VQ-PAS'חודש נרשם בספר רישום המטוסים המנדטורי תחת האותיות 3 ב- 10 בנובמבר 1947 הועבר המטוס לרשות שירות האוויר, ואחת הפעולות הראשונות שביצע במסגרתו הייתה הטסת נשק וציוד לכפר-עציון, כשהוא מוטס בידי עזר וייצמן ויצחק הננסון. בשירות האוויר כונה המטוס ה״אוסטר הציבילי״ (״האזרחי״) כדי להבדילו מ- 21 מטוסי האוסטר בתחילת 1948 . בחודש מאי 1948 בוטל רישומו RAF-TI שנרכשו מעודפי 3. האזרחי המנדטורי והוא סומן במיספור צבאי ישראלי א 32 מוצב על בן בטייסת 100 בשדה-דב ,AOPS 0 אחרון מטוסי האוסטר,דג 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל המטוס שירת במסגרת טייסת א׳ שהייתה למעשה ״טייסת אס״ לגפי הנגב והגליל. ב־ 14 בספטמבר 1948 צורף המטוס לטייסת הגליל על ידי הטייס ליאון אוספווט שציין: ״מסי מטוס א 32 , הבאתי את המטוס מתל-אני כ לי בני אל דרך רמת- דוד,זמן ההמראה 1400 , הגיע לרמת דוד 1440 , המראה מרמת דוד 1820 , הגיע ליבניאל 1840 . סה״ב שעה. הטיס אוספווט, נוסע אחד״ * בנובמבר 1948 , במסגרת החלפת שיטת מיספור המטוסים בחיל האוויר, הומר מספרו של א 32 ל- 0115 (ג'). המטוס המשיך לטוס בטייסת עד סוף השנה ואז הועבר לטייסת 100 בשדה-דב ולאחר מכן רמלה, במסגרתה הופעל עד להוצאתו מן השירות בשנת 1952 . מקור בלתי צפוי לרכישת מטוסי אוסטר נוספים, הזדמן לשירות האוויר בתחילת 1948 , כאשר טייסת הוציאה מן השירות בין ה- 29 בינואר ל- 10 במארס RAF ־ מס׳ 651 של ה מתוכם הוצעו 17 ,A0P5 - ו A0P3 עשרים ושנים מטוסים מן הדגם הצבאי מטוסים כשמישים, וחמישה בגרוטאות. מיניסטריון האספקה הבריטי באמצעות שלוחת המזרח התיכון שמקום מושבה היה בקאהיר, פרסם מכרז לרכישת המטוסים, וראש מטה שירות האוויר אלכס זילוני ביקר בשדה עקרון לבחון את המטוסים המוצעים, בהציגו את עצמו כאיש חברת ״אוירון״ שהייתה חברה אזרחית ליגאלית ומוכרת בידי המנדט הבריטי. J1 ׳ דגם VQ-PAS מטוס האוסטו ״הציווילי״ 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל לזילוני נאמר כי שמונה מטוסים במצב מניח את הדעת, בתנאי שיושגו עבורם חלפים, שישה היו בגדר גרוטאות והשאר לא שונים מזה בהרבה. לנוכח החשיבות העצומה של מטוסים אלה לשירות האוויר, הוחלט לנקוט בכל האמצעים והתחבולות כדי לזכות במכרז. אך זכייה לבדה לא היה בה די, היה צורך לתכנן צעדים נגד חבלה ערבית אפשרית, ולכן יצא יצחק לוי, שמונה כאחראי על רכש המטוסים מטעם השירות, לשדה עקרון והצליח לשכנע את מפקד הבסיס להפקיד משמר של פועלים יהודים על המוסכים בהם אוחסנו המטוסים ולאסור על פועלים ערבים להתקרב למקום. המפקד הבריטי גילה אהדה רבה לאנשי שירות האוויר בכל המגעים אתו, והבטיח לסייע במקרה שחברת ״אוירוף׳ תזכה במכרז. כשפורסם המכרז, הוזמנה ״אוירון״ להגיש את הצעתה. תנאי המכרז חייבו הפקדת ניירות רשמיים וערבות בנקאית עד למועד מסוים בירושלים. זילוני הצטרף לאחת השיירות שעלו לירושלים ומסר את המסמכים הנדרשים למייג׳ור הבריטי שהיה אחראי על כל מכרזי המנדט הבריטי בא״י. זילוני הצליח לשכנע את הפקיד הבריטי כי מפאת מצבם של המטוסים לא יהיו קופצים רבים על העסקה, ועוד באותו יום היא נחתמה לטובת ״אוירוף׳ במחיר 14 אלף לירות ארצישראליות, כאשר מרבית הכסף גויס בידי הסוכנות היהודית. הבעיה הבאה הייתה הוצאת המטוסים מעקרון, הסתרתם והרכבתם במחתרת. על כך סיפר יהודה הלביץ שהתמנה על ידי שירות האוויר כמפקד מבצע העברת המטוסים: ״הוחלט לפרק את המטוסים, להעמיסם על מכוניות ולהוציאם מעקרון בבת אחת, בשיירה גדולה. נקבעו אחראי לאבטחה ואחראי לעבודת הפירוק וההעמסה. במה ימים לפני יום המבצע יצאנו בטיסה לעקרון, על מנת לסיים את כל הסידורים המוקדמים עם חיל האויר המלכותי. המו ״מ עם מפקד הבסיס נסתיים בכי טוב, והמטוס חור לשדה דוב כשבפי הטייס הודעה שהבל מובן להעברה. אני נשארתי במחנה הבריטי על מנת לקשור קשרים במקומות המתאימים. בשעות הבוקר למחרת היום (ב- 21 בינואר) הופיעה בשער הבסיס השיירה שהיו בה עשרים משאיות, ושהיתה מלווה בטנדר עם משמר נוטרים חמוש במקלעלואיס. מפקד הבסיס הבריטי הקצה לנו מקום עבודה באחד המוסכים. גררנו לשם את המטוסים והתחלנו מפרקים אותם ומעמיסים את החלקים על המשאיות בקצב שגעוני ממש. עם ערוב היום נתברר בי לא נצליח, על אף הכל, לסיים את העבודה בו ביום, כפי שתכננו, 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל והוחלט לשלוח את תריסר המכוניות העמוסות לתל-אכיב, ואילן אנו - המכונאים ואנשי האבטחה נלון במקום,על מנת לשוב ולסיים את העבודה למחרת היום. מפקד הבסיס נתן את הסכמתו לכך. המכוניות יצאו לדרך והגיעו בשלום לתעודתן, מבלי שהותקפו בדרך. למחרת היום ( 22 בינואר) נמשכה העבודה ללא הפוגה, ובשעות אחר הצהריים כבר היינן מוכנים לצאת לדרך. ליד השער עצרו אותנו השומרים, מאחר וחלק מהשמיכות שקבלנו יום קודם לכן שימשו לנו ככיסוי לחלקים העדינים של המטוסים. אולם מפקד הבסיס ציווה לא לעכב עוד את השיירה, ויצאנו״. 5 לצבעי ההסוואה של חיל האוויר במלחמת העצמאות. j-1 שיחזור שלאוסטר אוטוקרט מטוס זה נרבש בבריטניה ונמצא כיום במוזיאון חיל האוויר בחצרי ם בצלאל גורן (גורנדאר), שהיה ממשתתפי מבצע העברת מטוסי האוסטר ושיפוצם, סיפר: ״הייתי בין אלה שהוטלה עליהם המשימה לטפל בהעברת המטוסים למקום המבטחים שלהם, כמו כן הוטל עלי להכשירם, יחד עם צוות שהועמד לרשותי, לשרות פעיל. הבעיה הראשונה שלנו היתה, כמובן, כיצד להעביר בשלום את המטוסים לשרתה. המאורעות בארץ היו אז בעיצומם. כנופיות של קאוקגיי התקיפו 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל יישובים יהודים, כנופיות מאורגנות ולא מאורגנות התנכלו יום יום לבלי-תחבורה היהודים בכבישים, והשלטון הבריטי המתחסל לא התערב בנעשה ולעיתים גם סייע לערבים בצורות שונות. כדי להגיע מתל-אביב או שרתה לתל-נוף צריך היה לעבור על פני שורה של ישובים ערביים כגון אבו-כביר,יאזור (כיום אזור,משמר-השבעה), בית דגן, נס-ציונה הערבית וכפרים ערביים בגון מרר, ששכנו מדרום לגבעת-ברנר. כל המקומות הללו היוו קיני מרצחים ומהם התנכלו בקביעות לתחבורה היהודית. כשתכננו את המבצע, צריכים היינו לקחת בחשבון את האפשרות שענין המבצע יוודע לערבים וברור היה לנו בי במקרה כזה הם יעשו את הכל כדי שהמיטען החשוב לנו כל כך, לא יגיע בשלום למקום מבטחים שלו כשרונה. אירגנו קבוצה בתשמונה-עשרה בחורים מבין המגוייסים הצעירים שגייסנו מקרב הקלוב לתעופה, ״קבוצת ז ו לטין״ ו- ״קבוצת הפועלי/ואשר מאז הגיוס החלו לכנות את עצמם, משום מה, בשם ״הזיבזיבקים״. חילקנו אותם לשלוש קבוצות, כשעל כל קבוצה מונה אחראי, מבוגר יותר, בעל נסיון מקצועי בל שהוא בתחו ם הטיפול במטוסים, והחלטנו להעביר את שלוש הקבוצות הללו בשלוש טיסות משדה- דוב, שבינתיים כבר פונה על ידי הבריטים, לתל-נוף, באמצעות אווירון ״רפיד״ של חברת ״אווירון״. נהגנו כך כדי להבטיח ככל האפשר את שלומו של הצוות ה״טבני״ שבדרך לתל-נוף. הן ברור היה לנו, בי אם הצוות יישלח בדרך הרגילה, בכביש, הוא עלול להיפגע ואף להישמד בדרך, ואז ייכשל המבצע כולו. מפקד הבסיס הבריטי בתל-נוף הסבים לתוכנית ההטסה, כמובן, לא בחינם. אני יצאתי בקבוצה השלישית, האחרונה, לפני כן הייתי חייב להתווכח ולריב עם הטייס על כל ארגז בלים נוסף, שבעיני הכרח היה לקחת איתנו והוא,הטייס התנגד כי חשש מעומס ייתר. עמדתי על שלי כי היינו זקוקים לכלים אלה. משימתנו בתל-נוף היתה לפרק את הכנפיים מעל גוף המטוסים ואחר כך להעמיס את הכנפיים לחוד ואת נופי המטוסים לחוד על משאיות, שצריכות היו להניע לתל-נוף בדרך הרגילה. עד רדת החמה הספקנו לפרק בתל-נוף שלושה-עשר מטוסים. ארזנו את החלקים המפורקים בשמיכות והתקנו אותם להעברה. לפנות ערב הגיעו חלק מהמשאיות, וגם כיתת פלמ״ח שכללה שתי בנות, ושמתפקידה היה לאבטח למחרת את השיירה. בלילה לנו במוסך בו עבדנו במשך היום,תוך הצבת שמירה פנימית, באשר סביב המוסך, שמרו עלינו חיילים מהלגיון הערבי-ירדני שהיו תחת פיקוד בריטי. ודווקא כשחיילי הלגיון היו בחוץ, התחשק 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל לחיילות הפלמ״ח לפתוח בשירה. האחרים הצטרפו מיד לשירתן. קצין תורן בריטי הופיע בבהילות וביקש, בצדק,שקט. למחרת בבוקר הגיעו משאיות נוספות. השענו את שלושה-עשר המטוסים המפורקים על המשאיות ובהזדמנות זאת גם היטענו בל מיני חלקי חילוף ופריטים אחרים שמצאנו בשטח, ושהיו חיוניים ביותר עבורנו. הנחנו, בי לאחר שהמשאיות לא נבדקו בראוי בשער, בשעת כניסתן לבסיס, לא תיערך בהן בדיקה קפדנית גם בצאתן, וכן גם היה. השיירה יצאה לדרכה, הערבים שלא ציפו לה, לא הספיקו להתנכל לה והיא הגיעה בשלום ליעודה. לא כן היה למחרת. טנדר ובו שבעה נוטרים שליווה את המשאיות הריקות, ששלחו לתל-נוף כדי להעמיס עליהן את שאר המטוסים, הותקף ממארב ביאזור וכל הנוטרים נרצחו (על שמם נקרא הישוב משמר- השבעה),אך המשאיות המשיכו בדרבן והגיעו בשלום לתל-נוף. העמסנו את יתר המטוסים על המשאיות ויצאנו לדרך בליווי חזק של אנשי ״ההגנה״ שנסעו בראש השיירה וכמאסף. כשהגענו לראשון-לציון,סטינו מהכביש הראשי כדי לעקוף את יאזור, בית דגן ועוד והמשכנו בשבילי הפרדסים כשחלקי המטוס שבלטו מתוך המשאיות נתקלים כל פעם בעצים שבצדי הדרך. כך הנענו למקווה- ישראל. שם נעצרנו. לא יכולנו להמשיך בדרכנו. הערבים ירו מתל- גיבורים לעבר כביש הכניסה לתל-אביב. אחרי המתנה של כמה שעות התקבלה הפקודה לנוע בשבילי הבוץ לעבר שכונת-התקווה, ועל ידי כך לעקוף אתהאיזור שהיה נתון לאש האויב. כאשר תושבי השכונה ראו את שיירת המשאיות העמוסות במטוסים, הם חסמו, מרוב שמחה, את הדרך בפנינו כשהם מריעים ״תחי המדינה!״, ״יחי חיל האוויר!״. השיירה נעצרה. לא יכולנו להמשיך בדרכנו. ה״זיבזיבקים״ שנדבקו בהתרוממות הרוח הכללית, שלפו מאי שם שני בקבוקי קוניאק והזמינו את כולם להרים כוסיות. כך חגגנו, בעמדנו במעגל יחד עם אנשי השכונה, כשאנו עייפים, סחוטים, לא מגולחים, מלוכלכים בשמן ובבוץ, את עובדת התהוותו המוחשית של חיל האוויר הישראלי״. 6 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל הרכבת המטוסים במחתרת היקב הנטוש בשמנה (באיזור מחסן ההוצאה לאור של משרד הביטחון בדרום הקרייה כיום), נקבע כבית המלאכה בו תיעשה מלאכת ההרכבה והשיפוץ של מטוסי האוסטר. מלאכה זו חייבת הייתה להיעשות במירב החשאיות וההסתר, שכן לא רק זעמם של הערבים היה גדול, אלא אף של הבריטים מעבר לים, ובחוגי הממשלה בלונדון הופנו שאלות נוקבות. בינואר 1948 בתגובה לדרישה של הממשלה הבריטית, כתב גנרל סיר אלן קאנינגהם, מפקד הצבא הבריטי בא״י, למזכיר המדינה לעינייני המושבות: ״עשרים מטוסי אוסטר נרכשו, פורקו והם בעת בתל-אביב. מטוס אוקספורד בלתי שמיש נותר בעקיר [תל-נוף]. לא נראה סביר בי יצלח נסיון כלשהוא להחזירם בכח, ואני לא ממליץ לנקוט בבח במקרה זה. באשר להצהרה בי המטוסים ״מותאמים ללוחמת גרילה״, אוכל רק לומר כי הם פריטים שניתן לרוכשם בשוק החופשי, ואינם מתאימים יותר ללוחמת גרילה מאשר [מכונית] אוסטין 7 או אופנוע. לדעת רשויות התעופה המקומיים, לא סביר בי ניתן יהיה להשתמש בהם [במטוסים] באופן יעיל למטרות התקפיות״ 7 עד מהרה עתיד היה סיר קאנינגהם לעמוד על טעותו, אך בשלב זה של השתלשלות העניינים היוו עדיין מטוסי האוסטר ערימה של חלקים ותו לא. על אופייה של עבודת ההרכבה והשיפוץ המייגעים עמד גורן בזכרונותיו: ״עכשיו צריך היה להתמסר למלאכת תיקון המטוסים ושיפוצם. ״סחבנו״ כלי-עבודה מכל הבא ליד. חלק מהכלים קנינו בחנויות בתל-אביב - ה ת מכרנו לעבודה. עבדנו במלוא המרץ, ביום ובלילה. גם בשבתות וחגים. סבלנו ממחסור בחלקי חילוף, בכלי עבודה, בבעלי מקצוע מיומנים בתחום התעופה - ובכסף. עם התחלת העבודה על תיקון המטוסים קיבלתי כמה עשרות לירות, ובכסף זה צריך הייתי, בינתיים, להסתפק ולהסתדר. סכום זה צריך היה להספיק לי לקניית כלי-עזר שונים שהיה הכרח לקנותם בכסף מלא וגם - לארוחות-צהריים לאנשי. בלילות היו לנים האנשים בבתיהם ושם גם היו אוכלים את ארוחות הבוקר שלהם, על חשבונם. אבל היה הכרח לאפשר להם לאכול ארוחות-צהריים. בין אנשי היו גם באלה שלא היו להם משפחות. אלה לנו בייקב ולכל אחד מהם הייתי חייב לספק כסף כדי שיוכלו לקיים, איך שהוא, את נפשם. 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל במשך הזמן קיבלתי גם בוח עבודה נוסף, אך חלק ממנו חייב הייתי להפריש לשדה-דוב, משם היו מטיסים את המטוסים. אבן, לא עברו ימים רבים והתחלנו להעביר, בזה אחר זה, ״אוסטרים״ או ״פרימוסים״ מתוקנים ומשופצים לשדה-דוב,שם היו עורבים להם ניסויי טיסה ומכניסים אותם לשרות פעיל. ה״פרימוסים״ הביאו בתקופה ההיא תועלת רבה. כתוצאה מפעילות הכנופיות נותקו דרבי גישה, בעיקר לישובי הנגב, והקשר היחיד שנותר עם היישובים המנותקים היה באמצעות הקשר האווירי״.' הכנסת מטוסי האוסטר לשירות האוויר בתחילת מארס 1948 נסתיימה עבודת השיפוץ של שני המטוסים הראשונים והם הועבר לטייסת א׳ בשדה-דב. המטוסים סומנו א 2 ו- א 3 במסגרת שירות האוויר, אך היות והבריטים שלטו עדיין בארץ, לא ניתן היה להפעילם תחת סימונים צבאיים או סמי-צבאיים, והיה צורך לסמנם במטוסים אזרחיים, שהפעלתם הייתה ליגאלית במסגרת פיקוח מחלקת התעופה האזרחית של ממשלת המנדט. לא ניתן היה לבצע רישום מסודר של המטוסים במסגרת פנקס רישום כלי הטיס של המחלקה, משום הצורך להסתיר את מספר המטוסים ששוקמו, ואת מצבם התחזוקתי. כאמור, פקידי מחלקת התעופה האזרחית סברו, כמו גם הגנרל קאנינגהם, כי לא יצלח בידי היהודים להשמיש את המטוסים, ודאי לא בזמן כה קצר, וודאי לא במספרים יחסית גדולים. למעלה מחמישים אחוז מהמטוסים שנרכשו הושמשו תוך פחות מחצי שנה מיום מסירתם בידי הבריטים, והעבודה נמשכה על יתרת המטוסים שקצב העברתם לחיל האוויר היה אמנם איטי יותר, אך עד סוף יולי הושמשו 18 מתוך עשרים ואחד המטוסים שנרכשו, הישג מרשים לכל הדיעות. הפתרון שנמצא לסימונם של המטוסים היה ״רישום צללים״, כלומר שימוש באותיות רישום שהוקצאו על ידי מחלקת התעופה האזרחית למטוסים שהיו בשירות הישוב טרם פרוץ המלחמה. VQ-PAJ/PAI/PAH ־ שסומנו כ BL אלה כללו שלושה מטוסי טיילורקרפט מתוך ארבע האותיות .VQ-PAS ־ ומטוס האוסטר ה״ציווילי״ שסומן כ ה״ליגאליות״ ניתן היה לעשות שימוש בשלוש בלבד, משום שמטוס 9. הוצא משימוש שירות האוויר בשנת 1947 VQ-PAH הטיילורקרפט למזלם של אנשי שירות האוויר, דמה מטוס הטיילורקרפט חיצונית למטוס האוסטר, וקשה מאד היה, במיוחד בהיות המטוס באוויר, להבדיל בינו לבין הטיילורקרפט. הבעיה היחידה שנותרה הייתה להימנע מ״להפגיש״ שני מטוסים עם אותו מספר רישום בו זמנית !. לגבי מטוס האוסטר ה״חוקי״ 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל היחיד שהיה בשירות הייתה בעיה של זיהוי חיצוני, היות והיה מצויד במנוע שדמה למנוע האוסטר הצבאי מארק 111 , אך היה שונה בחיפויו ממנוע ומרבית המטוסים שהושמשו מהעיסקה ,v האוסטר הצבאי מארק להלן טבלת ״ההמרה״ של מספרי .v הבריטית היו דווקא מדגם מארק הזיהוי הצבאיים עם מספרי הרישום המנדטוריים: 10 סימון הערות צבאי וישום מנדטורי סוג המטוס האוסטר ה״ציווילי״, הופעל בטייסת הגליל א 32 VQ-PAS JI אוסטר אוטוקרט א 1 ניזוק בשדה-דב, 17 במאי 1948 VQ-PAS A0P3 א וסטר א 7 התרסק, 19 בספטמבר 1948 VQ-PAS A0P3 אוסטר הופעל בטייסת הגליל, הוצא משירות בשנת 1952 א 3 VQ-PAJ A0P5 אוסטר א 8 התרסק, 8 במאי 1948 VQ-PAJ A0P5 אוסטר הופעל בטייסת הגליל, הופל 7 ביולי 1948 מעל לוד, הטייס אמנון ברמן נספה א 9 VQ-PAJ A0P5 אוסטר א 2 VQ-PAI A0P5 אוסטר הופעל בטייסת הגליל, התרסק בהרצליה, 26 ביוני 1948 א 4 VQ-PAI A0P5 אוסטר הופעל בטייסת הגליל, הועבר בתום המלחמה לבית הספר הטכני בחיפה א 5 VQ-PAI A0P5 אוסטר א 6 הופעל בטייסת הגליל, כנ״ל VQ-PAI A0P5 אוסטר הופעל בטייסת הגליל, התרסק בשדה תימן עקב תקלת מנוע, 5 בינואר 1949 א 10 VQ-PAI A0P5 אוסטר א 11 VQ-PAI A0P5 אוסטר א 12 התרסק, 3 באוגוסט 1948 VQ-PAI A0P5 אוסטר הופעל בטייסת הגליל, נמכר בתום המלחמה לקלוב התעופה א 14 VQ-PAI A0P5 אוסטר הפעלתם המבצעית של מטוס* האוסטר בראשית חודש מארס 1948 , רוכזו כל מטוסי האוסטר שעבודת השיפוץ עליהם נסתיימה, בטייסת א׳ בבסיסה בשדה דב. ואולם, צורכי הביטחון השוטף בגזרות השונות, ובמיוחד בחלקי ארץ-ישראל המרוחקים מהמרכז (הגליל והנגב), חייבו פיצול הטייסת והעברת חלק מהמטוסים למינחתים מאולתרים בצפון ובדרום. ב- 12 במארס הוקם גף הנגב, וזוג מטוסי אוסטר נשלח לבסיסו בניר-עם, וב- 4 באפריל הוקם גף הגליל וגם הוא קיבל זוג מטוסי אוסטר לבסיסו ביבנאל. לאחר חודש מאי וההתארגנות מחדש של שירות האוויר לחיל האוויר, הוקצו לגפים מספרים, וגף הנגב הפך לטייסת 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל מס׳ 2 (״טייסת הנגב״), בעוד גף הגליל הפך לטייסת מס׳ 3 (״טייסת הגליל״). בניגוד כאמור לדעת מפקד הצבא הבריטי בא״י, דווקא נעשה שימוש ״התקפי״ נרחב במטוסי האוסטר. בשלב הראשון נורתה מן המטוסים אש מקלעים ומכונות יריה (״סטן״ ו- ״ברן״) למטרות קרקעיות, וכן הוטלו רימונים. אך החל מסוף חודש מארס החלו המטוסים נושאים שלוש פצצות בנות 20 ק״ג כל אחת, שהוטלו מבעד לחלון המטוס או מבעד לדלת שהוסרה, על ידי מטילן שישב במושב האחורי או ליד הטייס. הפצצות היו מתוצרת התע״ש, בעלות מנגנון השהיה, והיו אפקטיביות בעיקר אם הוטלו מגובה 2000 רגל. מחודש יוני ואילך החלה מחלקת ההנדסה של חיל האוויר בפיקודו של ראש כנף (מאוחר יותר אלוף-משנה) יהודה רבין לעסוק בתכנון אמצעי הטלה משוכללים יותר, ומלאכת ההתקנה הוטלה על מחלקת החימוש, שבראשה עמד המהנדס זאב סגל. המטוס הראשון עליו הורכב נושא פצצות היה א 13 , כשהמינשא חובר מתחת לגוף באיזור מושב הטייס, והיה מסוגל לשאת ארבע פצצות בנות 20 ק״ג כל אחת. שחרור הפצצות היה נעשה על ידי יחידה אלקטרו-מגנטית מתא הטייס, שלרשותו עמד ״בורר פצצות״, אשר בעזרתו ניתן היה לבחור את הפצצה או הפצצות אותן רצה להטיל. יחידה זו הופעלה באמצעות סוללה יבשה של 12 וולט. נוסף לשחרור החשמלי, היה קיים גם מנגנון שחרור מכני לשעת חירום, שיועד להפעלה אלטרנטיבית, במקרה של קלקול במערכת החשמלית, סוללה ירודה וכדומה. הבעיה העיקרית שעמדה בפני מחלקת החימוש הייתה דווקא מחסור חמור בסוללות. 11 ב- 15 במאי הותקף שדה דב בידי מטוסי ספיטפייר של חיל האוויר המלכותי המצרי, תקיפה ראשונה בסדרה של תקיפות כמעט יוס-יומיות עד ההפוגה הראשונה, ומספר מטוסים שחנו בשדה ניזוקו, בהם שני מטוסי אוסטר. שלושה מטוסים אחרים שהיו בשדה אך נותרו שלמים הוטסו מיד למינחת מאולתר ליד רשפון, שם הוסוו בערימות קש. אדם שתקאי, מטייסי טייסת א׳ סיפר כי ״האווירונים לא היו מוסווים עדיין, וצבעם הכספי-כחול בלט לעין האויב. החלטתי למוסס חימר במים וללכלך את גוף המטוס בהקדם האפשרי״. 12 פעולת ההסוואה המאולתרת צלחה שכן מה- 17 במאי עד תום המלחמה לא נפגעו יותר מטוסי אוסטר בתקיפות מן האוויר. בין החודשים נובמבר 1947 (פעילות האוסטר ה״ציווילי״) למאי 1948 , ביצעו מטוסי האוסטר 834 גיחות, מהן 443 טיסות תובלה, 181 טיסות סיור, 157 פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל טיסות אימונים ו- 53 טיסות הפצצה. כ- 85% מגיחות אלה בוצעו בחודשים מארס-מאי, כאשר סד״ב המטוסים החל גדל עם הצטרפותם של ראשוני המטוסים מהיקב בשמנה." מתחילת ההפוגה השנייה פחת עד למאד השימוש באוסטר כמטוס ״קרבי״. מאמצי הרכש החלו נושאים פרי וחיל האוויר החל קולט את ראשוני מטוסי שפעולתם הקרבית הראשונה ב- 29 ,S199 הקרב מסוג מסרשמיט/אויה במאי הייתה מוצלחת וחשובה, בבולמה את טור השריון המצרי שהתכונן לעלות על מישור החוף מכיוון הישוב הערבי איסדוד (אשדוד של ימינו). למרות זאת, ומשום שפעולת הרכבת מטוסי המסרשמיט התקדמה בעצלתיים, המשיך חיל האוויר לעשות שימוש באוסטר לגיחות תקיפה, במיוחד בגזרות הגליל והנגב. מספרי הטיסה של טייסי טייסת הגליל עולה כי עוד ב־ 23 ביולי בוצעה גיחת תקיפה ממטוס אוסטר, אך מפקדת החיל נמנעה מלשתף מטוסים קלים אלה, ששחיקתם הייתה מואצת בחודשי המלחמה הראשונים, במשימות קרביות מסיום ההפוגה השנייה ועד תום המלחמה, הן משום פוטנציאל הלחימה המוגבל שלהם, והן משום שטייסות ההפצצה הכבדות 69 ו־ 103 שהוקמו ביולי ויוני בהתאמה, כבר כללו מטוסי B17 הפצצה ייעודיים כגון בופייטר, הדסון, מוסקיטו ו״מבצרים מעופפים״ שיעילותם לתקיפת אוויר-קרקע הייתה גבוהה לאין ערוך מהמטוסים הקלים. בנובמבר 1948 החלו ראשוני מטוסי האוסטר לצאת משימוש בחיל האוויר. מסוף דצמבר עד יוני 1949 כלל הסד״כ 15 מטוסים, אך רק ארבעה או חמישה היו שמישים בו זמנית. חלק מהמטוסים שנותרו הועברו לבית הספר הטכני למטרות הדרכה, אחרים הועברו לקלוב התעופה, אך מצבם הטכני לא איפשר רישויים האזרחי והם נזנחו. אחרון מטוסי האוסטר הוצא מן השירות בשנת 1952 , המטוסים הוחלפו בטייסת 100 שהחליפה את טייסת א׳ ושלוחותיה בגליל ובנגב, במטוסי פייפר שהחלו להגיע מארה״ב באוקטובר 1948 , והיו עד מהרה למטוסים הקלים הנפוצים ביותר בחיל. שרידים אחרונים למטוסי האוסטר ששירתו בארץ מצויים כיום במוזיאון חיל האוויר בבסיס חצרים, בהם שרידי מטוס שהופל בהרי ירושלים, כולל המנוע המקורי, ומטוס שהיה מוצב משך שנים רבות בבסיס הטייסת בשדה דב והועבר למוזיאון, שם נצבע בצבעי מטוס הטיילורקרפט ששרת את הישוב בשנות השלושים והארבעים. בכך נסגר מעגל, שהחל במארס 1948 עת נצבעו מטוסי האוסטר בצבעי הטיילורקרפט, כדי לחמוק מעיני הבריטים ! 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל זהה למטוס האוסטר ה״ציווילי״ ששרת ,JI מטוס אוסטר אוטוקרט במלחמת העצמאות, הובא ארצה על ידי מוזיאון חיל האוויר בשנת 1983 ואולם לאחר ,VQ-PAS כשהוא צבוע בצבעים זהים לחלוטין למטוס המקורי כשנה נצבע מחדש בצבעי הסוואה חום/כחול שהיו נהוגים בתקופת של התקופה. יתרונו AOP5 המלחמה, וסומן כ- א 13 , כמייצג מטוסי האוסטר הגדול של האוסטר על פני הטיילורקרפט והפייפר קאב ספיישל, היה בהיותו תלת-מושבי, ובכך איפשר בנוסף לטייס גם מטילן וגם מקום לפצצות. שריד אחרון למטוסי האוסטר של חיל האוויר הנמצא במוזיאון החיל בבסיס חצרים,שם VQ-PAH צולם בקיץ 1998 . המטוס נושא אותיות רישום מנדטוריות 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל ( f a 1 r ch1 ld f 2 4 r a r g u s ) ארגוס f 2 4 r 3) פייוצ׳יילד ) תולדות המטוס חברת המטוסים האמריקאית פיירצ׳יילד הייתה מחלוצות בוני המטוסים הקלים לשימוש פרטי וספורטיבי בשנות השלושים, והדגם 24 שהוצג לראשונה בשנת 1932 היה יוצא דופן במיגזר שוק זה בהיותו תלת-מושבי. ייחודו בביצועיו המצוינים, מנועו החלש יחסית (ולכן גם חסכוני בדלק) ומבנהו הפשוט לתחזוקה, שילוב של מבנה חזק עם עיצוב חיצוני נאה וספורטיבי, שזכה להצלחה שיווקית גדולה. קצב הייצור של כעשרים מטוסים בחודש לא הספיק על מנת לענות לדרישות השוק האמריקאי, ובמשך השנים הבאות הוגבר קצב הייצור והדגם הבסיסי שופר לא פחות והיה מהדגמים R מ־ 16 פעם, כשהדגם אותו הפעילה טייסת הגליל, סומן המתקדמים של מטוס מוצלח זה. 14 הוצג לראשונה בשנת 1939 , וכלל מספר רב ,F24R9 או בסימונו המלא R דגם של שיפורים לעומת הדגמים שיוצרו בשבע השנים שקדמו לו. הוא היה בהספק 165 כ״ס, וייצורו למיגזר האזרחי B 1-410-6 מצויד במנוע ריינג׳ר כמטוס PT19 נמשך עד 1941 וסופק לחיל האוויר האמריקאי תחת הסימון הדרכה בסיסי. עם כניסת ארה״ב למלחמת העולם השנייה, ובמסגרת תכנית ״החכר והשאל״ לבנות בריתה באירופה, סופקו 306 מטוסים לשירות צבאי וכונו ״פורוורדר״. משנת 1943 הועברו מטוסים לחיל UC61K תחת הסימון שם כונו בשם ״ארגוס״, וצויידו במנועים (RAF) האוויר המלכותי הבריטי מסוג ריינג׳ר 6-440-7 . לאחר המלחמה הפסיקה פיירצ׳יילד לייצר מטוסים קלים, ועברה לייצור מטוסים לשימוש צבאי טהור. זכויות הייצור על הדגם 24 הועברו לחברת טמקו שבנתה כ- 150 מטוסים עד שנת 1947 עת הסתיים ייצורו. 15 בין ספטמבר 1944 לינואר 1945 סיפקה חברת פיירצ׳יילד 190 מטוסי ארגוס מטוסים אלה שימשו לקישור וסיור ופוזרו בין ,RAF^ מארק 111 בהשאלה הטייסות והבסיסים השונים. עם תום המלחמה, בשנת 1946 , הוחזרו מרביתם לארה״ב" שלושה מטוסים מתוך קבוצה זו נמכרו ביולי 1946 לדרום אפריקה לשימוש ( מס׳ יצרן 1113 ) ZS־BBD ,(1153 מס׳ יצרן ) ZS־BBB - אזרחי, שם סומנו כ 17.( מס׳ יצרן 1092 ) ZS־BBE ־ ו 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל ב 11- בדצמבר 1947 , הגיע ללוד בוריס סניור, טייס קרב בחיל האוויר הדרוס-אפריקאי במלחמת העולם השנייה, שגויס בידי ראשי האצ״ל באירופה, במטרה לסייע בידי שירות האוויר בפעולות רכש במולדתו. ב- 15 בפברואר 1948 , יצא סניור לדרום אפריקה, ויחד עם יואל פלגי, שליח ״ההגנה״ בארץ זו, תר אחר מקורות רכש למטוסים, שיוכלו לשמש גרעין קרבי לשירות האוויר. לאחר ניסיון כושל לרכוש חמישים מטוסי קרב מסוג קיטיהוק, מעודפי חיל האוויר הדרום-אפריקני, פנו סניור ופלגי לשוק P40 ראפיד, מטוס אברו אנסון, שני מטוסי DH89 האזרחי ורכשו שני מטוסי דקוטה, ואת שלושת מטוסי DC3 ביצ׳קרפט בוננזה, חמישה מטוסי RAF.18 הפיירצייילד ארגוס שנרכשו כשנתיים קודם לכן מעודפי ה- ״רכישת״ הפיירצייילד של טייסת הגליל באפריל 1948 נודע לאנשי ״ההגנה״ בנגב, על מטוס פיירצ׳יילד הנוחת וחונה לעתים קרובות בין צאלים לעימארה. גדוד 8 של הפלמ״ח בפיקודו של חיים בר-לב, קבל הוראה לעקוב אחר המטוס, ובאחד המקרים עצר אותו על טייסו. התברר כי מדובר במטוס ארגוס מצרי אזרחי""' העוסק בהברחת סמים. הוחלט להחרים את המטוס, לפני שייתפס בידי הבריטים. המטוס נקשר למכונית ונגרר לקיבוץ צאלים, משם הטיסו עזר וייצמן לשדה-דב, המטוס נצבע בצבעי האוסטרים של טייסת א׳ והמריא מייד ליבנאל לשמש את טייסת הגליל." ב־ 16 באפריל 1948 התייצב אחד מסיירי גדוד 8 של הפלמ״ח שישב בצאלים בנגב, בפני מפקדו חיים בר-לב, וסיפר לו כי לעתים מזומנות למדי מופיע בשמי האיזור מטוס מצרי חד-מנועי, ונראה שהוא נוחת אי שם במדבר. ״תחילה חשבנו״, המשיך הסייר, ״כי המטוס פשוט נעלם מעינינו מאחורי גבעה, אך כשחזר המחזה במה פעמים, ובמו בן ראינו שהמטוס ממריא סמוך למקום בו ראינוהו קודם לכן בגובה נמוך, התברר לנו כי המטוס המצרי חונה כמה דקות על משטח כלשהו ומיד ממריא״. בר־לב הורה לסייר להמשיך ולעקוב אחר המטוס, ועד מהרה הוברר כי מדובר במטוס מצרי אזרחי, צבוע בצבעים עזים, הנוחת פעמים אחדות בשבוע כעשרה קילומטרים צפונית לצאלים. הנחיתה מתבצעת ליד מאהל בדואי קטן, ומהמטוס נפרקים שקים וצרורות, וזמן קצר לאחר מכן ממריא 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל המטוס ופונה לכיוון מצרים. בר-לב החליט להחרים את המטוס, ולימים סיפר: ״החלטנו ללכוד את המטוס ויהי מה. ארגנו יחידה ניידת מיוחדת והצבנו אותה בכוננות. חיכינו למטוס והתכנית הייתה לזנק למסלול נחיתתו מיד כשיתגלה״. 20 אחר מספר ימים בהם לא הופיע המטוס, האיר המזל פניו לסיירי הגדוד והמטוס הופיע בשמים בדרכו לנחיתה. מספר ג׳יפים הוזנקו על לוחמיהם החמושים לאתר הנחיתה, ועד מהרה נעצר המטוס על טייסו המצרי מוחי א־דין סוסא חסאן שטען מיד כי עקב תקלה נאלץ לנחות בשטח. 21 סביבו עמדו מספר בדואים וארבעה שקים בהם נמצאו קילוגרמים של חשיש. אברהם אדן (״ברן״), מפקד פלוגה בגדוד 8 ולימים אלוף בצה״ל, סיפר על המפגש עם הטייס המצרי: ״מתוך האהלים יצא גינטלמן לבוש כהלכה, ענוב עניבה וחליפה. נתברר שזה היה הטייס של המטוס,אזרח מצרי. המטוס היה מטוס ספורט מהודר, בעל ארבעה מושבים, מערכת אלחוט וניתן להתנעה על ידי סטארטר,דבר שהיווה שבלול עצום ביחס לפרימוסים שלנו באותה עת. הטייס טען שהוא נחת נחיתת אונס מחמת קלקול״. 22 הפיירצייילד ארגוס המצרי זמן קצר לאחר שנתפס בנגב, עדיין ללא סמלי חיל האוויר ומספר זיהוי.ליד המטוס המכונאי משה אטקס (הדס) 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל בבדיקת המטוס נמצא כי אכן הטייס דובר אמת לגבי התקלה במטוסו, אחד מכני הנסע נשבר והמטוס נטה קלות על צידו. המראה במצב זה הייתה בלתי אפשרית. שיירת הגדוד פנתה איפוא לאחור כשהמטוס נגרר על הכביש על ידי אחד הג׳יפים לכיוון צאלים, שם הוסתר המטוס בתוך ״פן״ שאולתר מסוללות עפר מוגבהות, אך אלה התאימו למטוסי האוסטר של גף הנגב, ומטוס הפיירצ׳יילד הגדול יותר בלט מחוץ לדפנות הפן. בר־לב העריך נכונה כי הבריטים יעלו עד מהרה על עובדת היעלמו של המטוס לכיוון הקיבוץ, ופעל על מנת לתקן את כן הנסע השבור ולהוציא את המטוס מהנגב למרכז הארץ. למלאכת התיקון התגייסה מסגריית הקיבוץ, וסמוך לשקיעת החמה הודיעו המסגרים למג״ד על השלמת התיקון. באותו זמן פנו הבדואים ש״הסחורה״ הוצאה מידם, ומקור אספקתם הוחרם, לקפטן סקוט, מפקדה הבריטי של משטרת באר־שבע. אחד מצעירי השבט, עלי אבו-חלאווי שמו, רכב על גמלו במהירות לעבר המשטרה, וסיפר לסקוט על המטוס. על הדו־ שיח בין השניים סיפר בהומור מרדכי נאור: ״חמש שעות רצופות רכבתי על הגמל, כדי לספר למשטרה את אשר ראו עיני. תיפח רוחו של הגמל ותיצלה נשמתו בגיהנום. הלך לאט בן הכופר״ סיפר אבו-חלאווי, ״דבר לעניין״ ענה לו בקצרה קפטן סקוט בערבית, ״הצבא היהודי תפס היום טיארה (מטוס) שירד על השדה ליד האהלים שלנו. בחייאת אללה קאביטאן, כל מילה שלי אמת, בחיי הנביא״ ״איזה מטוס״ שאל סקוט, והבדואי הצעיר השיב״אולי מצרי,אללה בערף (אלוהיםהיודע)״. קפטן סקוט החל לחקור את הבדואי הצעיר, אך סיפורו, משום מה, לא נראה בעיניו. בהתאם לסיפור נחת מטוס מצרי חד־מנועי אי שם במרכז הנגב השומם, ומיד לאחר מכן עטו עליו חיילים יהודיים שארבו לו, כפתו את הטייס וגררו אחריהם את המטוס, רתום לג׳יפ... ״ומה יהיה אם סיפורך שקר ז״ הטיח הקפטן באוזני הבדואי, ״תוכל לכרות את לשוני״ החזיר הבדואי, ״את האמת קל מאד לגלות. עקבתי אחרי החיילים היהודיים. הם גררו את המטוס לקומבאנייה שלהם - קיבוץ צ א לי ם. קאביטאן סקוט יכול ללכת שמה ולראות בעצמו״. הקצין הבריטי הרהר בדברים ששמע וניסה לנתח את סיפורו של הבדואי, לדלות מתוכו את האמת ־ אם אכן היא קיימת, ובמידה שלא, לנסות לחשוף את הסיבות שהביאו את שוכן המדבר לתחנתו. 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל ״תודה רבה לך״ אמר לבסוף לאבו-חלאווי, ״אנחנו נטפל בעניין. האינפורמציה שלך תעזור לנו, ללא ספק״. הבדואי קד קידה עמוקה ויצא את החדר. קפטן סקוט מתח את זרועותיו והציץ בשעונו ״איזה תפקיד נאלח״, אמר לעצמו, ״מתי ייגמר בבר הסיוט הזה פה ובפלשתינה בולה!, יהודים,ערבים, יריות, מוקשים, חשיש, צרות, ועכשיו גם מטוס גנוב. אלף לילה ולילה...״ הוא הרים את שפופרת הטלפון וביקש לדבר עם הסמל התורן. כשזה השמיע קולו הורה לו קפטן סקוט להכין לשעה שש בבוקר שתי מכוניות וכיתת שוטרים, ״ניסע לקיבוץ צאלים, הבדווים טוענים שהיהודים החלו לעסוק בגניבה״, ״היהודים גונבים?!״ קרא הסמל בתמיהה, ״כן, מטוסים״, השיב מפקדו על מנת למנוע את תפיסת המטוס בידי קפטן סקוט ושוטריו, החליט בר-לב להתקשר עם גף הנגב שישב בניר-עם, ולבקש שישלחו טייס על מנת להוציא את המטוס לצאלים ולהטיסו למקום מבטחים. ברם, כל נסיונות ההתקשרות באלחוט לא זכו למענה. לאחר שעות של ״דממה אלחוטית״ מצד ניר-עם, החליט בר־לב כי הברירה היחידה שנותרה היא להטיס את הפיירצ׳יילד באופן עצמאי... מלבד הוא עצמו, חשב בר-לב על ״טייס״ פוטנציאלי בשם משה, אחד ממפקדי הפלוגות בגדודו, כעל מי ש״יציל״ את המטוס מידי הבריטים. על הרקע להחלטתו סיפר בר-לב ״היה לי ברור שעלינו לסלק את המטוס מצאלים עוד לפני זריחת השמש. בשום פנים לא רצינו שהמשטרה הבריטית תחרים לנו אותו. גם למשה וגם לי היה ניסיון כלשהוא באוויר, לעתים קרובות, כשטסנו עם הטייסים ב״אוסטרים״, הס נתנו לנו להחזיק בהגאים, וחשבנו את עצמנו לטייסים מדופלמים. בהתאם ל״ניסיון״ שלנו לא הייתה הטסת מטוס בעייה קשה במיוחד והיינו בטוחים שנעמוד במשימה ונוכל לה״." לבסוף פסק בר:לב כי הוא עצמו יטיס את המטוס לתל-אביב, נכנס למטוס להיכרות קצרה עם השעונים והמתגים השונים, ולאחר מכן התניע את המנוע וביצע מספר הסעות כדי להתרגל למטוס. סמוך לשתיים לפנות בוקר הסתיימו ההכנות להמראה, ובר-לב התיישב בתא הטייס מוכן למשימה לה חכה בקוצר רוח. לפתע, הופיע מטוס אוסטר של גף הנגב, נחת במסלול של הקיבוץ ונעצר. ממנו ירדו שני הטייסים, עזר וייצמן, מפקד גף הנגב, ואלי פיינגרש סגנו. 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל ״ איפו א המטוס שתפשתם״ שאל וייצמן, ״מה, קבלתם את ההודעה בדבר המטוס?״ שאל בר-לב המופתע, ״מדוע לא הודעתם שתבואו?״. לוייצמן ופיינגרש לא הייתה תשובה, נאמר להם לטוס לפנות בוקר לצאלים על מנת שוייצמן יטיס את הפיירצ׳יילד לשדה דב, ואילו פיינגרש יחזיר את האוסטר לניר-עם. לאחר בדיקות חיצוניות, ולאחר שווידא כי הדלק במיכלי המטוס יספיק עד לתל-אביב, המריא וייצמן, וזמן קצר לאחר זריחת השמש כבר חנה המטוס בבסיס טייסת א׳ בשדה דב. כחצי שעה לאחר המראת המטוסים מצאלים, הופיע קפטן סקוט בלוויית שתי שריוניות משטרה, ופנה לבר-לב ״קיבלנו אינפורמציה מהימנה שלבדתם אתמול מטוס אזרחי מצרי, היכן הוא 1״ ־ בר לב לא התחמק והשיב ״נבון הדבר שנתקלנו אתמול במטוס מצרי. אך מדוע לדבר על לכידהי. מטוס מצרי נאלץ לנחות במדבר בשל תקלה ובמקרה עברנו במקום. הצענו לטייס את עזרתנו והוא נאות לקבלה. משך בל הלילה עסקנו בהלחמת החלק שנפגע וסימנים לבך תוכל לראות במס גר י ה״, ״והיכן המטוס עכשיו 1״ שאל סקוט, ״אדוני״ השיב בר-לב ברוגז מעושה, ״לפני בשעה איחלנו לטייס המצרי ״דרך צלחה״ ושלהנוהו לארצו. הטייס היה נרגש מאד והודח לנו ללא סוף. האם בשל בך ראויים אנו להטרדה בריטית״י קפטן סקוט נראה נבוך, הסברו של ה״קיבוצניק״ הצעיר התקבל על דעתו בכל מאת האחוזים. הוא הורה לאנשיו לסוב על עקבותיהם ולחזור לבאר- שבע. כשנכנס לשריונית בולבול ״איזו ארץ, אילו התרחשויות... אלף לילה ולילה ממש...״." עם הגיע הפיירצ׳יילד לשדה דב, הוסרו ממנו סימני הרישום האזרחיים היה ) RWD13 המצריים, הוא נצבע מחדש כדי שייראה חיצונית כמו מטוס דמיון כלשהוא בין שני הדגמים), וסומן בסימון אזרחי מנדטורי פיקטיבי היה שייך חוקית למטוס VQ-PAM בתוספת הספרה ׳ 1׳. הסימון VQ-PAM של שירות האוויר, ובמסווה זה הוטס הפיירצ׳יילד משדה דב RWD 13 ליבנאל עוד באותו יום על ידי מרדכי(מודי) אלון. הטייס המצרי, שנלקח לקיבוץ גבולות, נחקר על ידי ״ברן״ במקום, ולאחר מכן הוטס לשדה דב שם נחקר בידי קציני שירות האוויר במטרה לדלות ממנו פרטים על חיל האוויר המצרי. לאחר החקירה נמסר לידי הבריטים והוחזר למצרים. הסגרתו של הטייס לידי שלטונות המנדט חשפה את עובדת היותו של המטוס בידי ״ההגנה״, והדבר חייב משנה זהירות באשר להפעלתו. בהתאם לכך אסר מטה שירות האוויר על גף הגליל להפעיל את המטוס, והוא הוסתר עם 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל נחיתתו בחורשת זיתים ליד המינחת, וכוסה ביריעות ברזנט למשך כשבועיים." ב- 5 במאי, משגבר הלחץ הצבאי בגליל, החליט דניאל בוקשטיין, מפקד הגף, לנסות את הפיירצ׳יילד על אף האיסור. הוא נכנס למטוס ועשה היכרות ראשונית עם מכשירי תא הטייס, לאחר התנעה והסעה קצרה המריא לטיסת ההיכרות הראשונה. במרוצת הזמן הודרכו על ידו גם משה פלדמן ופרץ גרוסר, וכך, באורח לא רשמי, הוכנס המטוס לשירות טייסת הגליל." ב־ 11 ביוני המריאו פרץ גרוסר ואברהם בלטיטה לגיחת הפצצה עם שלוש פצצות 25 ק״ג, וחמש פצצות נגד אדם במשקל 5 ק״ג כל אחת. ביבנאל נשבו באותה עת רוחות צולבות חזקות, וכששככה הרוח לדקות מספר החליט גרוסר להמריא. בריצת ההמראה החל המטוס להתנודד מצד לצד, כשהטייס מתאמץ לשמור את המטוס באמצע המסלול. משב רוח פתאומי ״תרם״ להסטת המטוס ממסלולו, ולהסתחררותו על הקרקע עד התהפכותו. למזלו של הצוות לא התפוצץ החימוש במטוס. גרוסר נפצע בפניו מרסיסי זכוכית חלון תא הטייס שהתנפץ, ובלטיטה נפצע קלות ממכות יבשות בחזהו ובראשו. השניים חזרו רגלית למפקדת הטייסת והודיעו על התאונה. המטוס הועמד על גלגליו ונגרר לתיקון שארך שבועות רבים. 28 ב- 28 באוגוסט ביצע ליאון אוספווט טיסת ניסוי ראשונה למטוס לאחר התאונה ושיקומו, ויום למחרת הוטס להמשך התיקונים ברמת־דויד. ב־ 30 בחודש חזר המטוס לשירות מבצעי מלא וביצע גיחות אימונים עם הטייס אברהם פורטוגלי, אך לא שימש עוד למשימות הפצצה. בדצמבר, עם סגירת הטייסת, הועבר המטוס לטייסת 1 בשדה דב, ולאחר מכן לטייסת 100 בשדה רמלה. בשנת 1951 הוצא סופית משירות חיל האוויר. קאב ספיישל pai 1 4) פייפר ) תולדות המטוס ״קאב ספיישל״ היה התכנון הראשון של חברת פייפר לאחר PAH הפייפר מלחמת העולם השנייה שנכנס לייצור סידרתי. המטוס בא לענות על ביקוש 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל הולך וגובר של שוק המטוסים הקלים בארה״ב בתקופה המיידית שלאחר תום מלחמת העולם השנייה. המטוס תוכנן בידי וולטר ז׳אמונו, והיה היווה PAH ׳ כאשר למעשה דגם J3c ־ מבוסס על דגם קודם של פייפר, ה שיפור בכך שכלל תא מרווח יותר, שינוי במיקום מיכלי הדלק וחיפוי מלא , אב הטיפוס הושלם במארס 1946 .A65 ־ 8 של המנוע מדגם קונטיננטל ונוספו לו באותה עת שני מטוסים נוספים לסידרת טיסות ניסוי. ייצורו של דגם בעל מנוע בן 65 כוחות סוס הוחל במארס 1947 , ושנה לאחר מכן הוצע דגם משופר בעל מנוע בהספק 90 כוחות סוס. זה היה הדגם שנרכש בארה״ב והוכנס לשירות חיל האוויר בסוף אותה שנה. בסך הכל יוצרו בין השנים 1541 מטוסים מדגם ז ה " 1947 ל- 1949 רכישת המטוסים לחיל האוויר חדשים PAH בקיץ 1948 רכשו שליחי ה״הגנה״ בארה״ב 20 מטוסי פייפר מהיצרן. המטוסים הועברו מפורקים לנמל ניו־יורק והוטענו שם על אניות בדרכם לישראל. שני המטוסים הראשונים הגיעו ארצה ב- 3 בספטמבר על סיפונה של האניה ״אנטרפרייז״ 30 ושולבו בטייסת מס׳ 1 בשדה דב. יתרת 18 המטוסים הגיעה ארצה בין אוקטובר לדצמבר. בדו״ח סיכום מצבת המטוסים מה־ 31 בדצמבר נכללו 20 המטוסים, מתוכם הושמשו 17 לשירות מבצעי. 31 פי י פר קאבספיישל 0402 כשסמל טייסת הגליל צבוע מימין לסמל חיל האוויר 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל להלן פירוט 20 המטוסים: 32 מס׳ ח״א הערות ( (מ- 11/48 מס׳ ח״א ( (עד 11/48 סוג המטוס 0401 בשירות טייסת הגליל מדצמבר 1948 א 50 PA11 פייפר 0402 בשירות טייסת הגליל א 51 PA11 פייפר מותקן בכן נסע דו-גלגלי בכל צד, התרסק ב- 3 בספטמבר 1954 0403 א 52 PA11 פייפר הופל ב- 28 בדצמבר 1948 ע״י ספיטפייר מצרי מעל ניצנה, הטייס צבי זיבל נספה ! 0404 א 53 PA11 פייפר , בשירות טייסת הגליל מדצמבר 1948 הוצא משירות בשנת 1953 0405 א 54 PA11 פייפר 0406 א 55 PA11 פייפר , בשירות טייסת הגליל מאוקטובר 1948 התרסק ב- 10/4/49 לאחר שפגע בחוטי מתח גבוה ליד עפולה בטיסת אימונים 0407 א 56 PA11 פייפר 0408 התרסק בהמראה בעיו־רדין, 10/3/49 א 57 PA11 פייפר , בשירות טייסת הגליל מספטמבר 1948 ראשו ן מטוסי הפייפר בטייסת. נשרף בשעת עבודות ריתוך לתיקון מושב הטייס בבסיס עקרון 9/5/49 0409 א 58 PA11 פייפר נפל עליו PA11 0417 ניזוק לאחר שפייפר בחניה בסן-ז׳אן, 2/1/49 0410 א 59 PA11 פייפר 0411 התרסק ב ־ 24 בנובמבר 1948 א 60 PA11 פייפר בשירות טייסת הגליל, הוצא משירות בשנת 1953 0412 א 61 PA11 פייפר 0413 הוצא משירות בשנת 1953 א 62 PA11 פייפר 0414 התרסק, הוצא משירות בשנת 1952 א 63 PA11 פייפר נלקח ללא רשות מהרצליה על ידי פרח- טיס, והוטס לתורכיה 11/6/49 0415 א 64 PA11 פייפר הוצא משירות בשנת 1968 ונמכר לקלוב 4), התהפך ברוח חזקה X-ANI) התעופה בחיפה 13/3/71 0416 א 65 PA11 פייפר עף ברוחות חזקות בתחז וקה בסן-ז׳אן 2/1/49 0410 PA11 ונפל על פייפר 0417 א 66 PA11 פייפר נשרף לאחר שהתרסק בהמראה מעקבה 19/7/49 0418 א 67 PA11 פייפר עף ברוחות חזקות והתהפך בחניה בחצור, 6/2/49 , היה בשימוש טייסת 101 כמטוס קישור 0419 א 68 PA11 פייפר 0420 התרסק בדצמבר 1949 א 69 PA11 פייפר 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל הפעלת המטוסים בטייסת בסוף קיץ 1948 מיצתה טייסת הגליל את אמצעיה עד תום. המאמץ המבצעי בתקופת השיא בפעילות הטייסת, מאפריל עד תום ההפוגה השנייה, ובמיוחד ב״קרבות עשרת הימים״( 9 עד 18 ביולי), החל לתת את אותותיו במטוסים. במכתב ששלח מפקד הטייסת נחום רפפורט ב- 20 בספטמבר אל דן טולקובסקי, קצין המבצעים של מטה חיל האוויר, נאמר: ״בפי שידוע לך ודאי, ישנה לנו עבודה רבה בזמן האחרון בבצוע סיורים ו צ לו מ ים והדברים הגיעו לידי בך שבזמן אחד האוירונים שלנו טסו בממוצא[בך במקור] 7 שעות ליום. והיות ועוד צפויה לנו עבודה מרובה הריני מבקש ממך תוספת במטוסים, רצוי שיהיו אוסטרים. דבר זה ימנע את אמוץ המטוסים שלנו שבבר מתחילים להראות ירידה בכשרון עבודתם. מחר, הובטח לנו אוסטר 14 ,שלנו שהיה בתקון בתל-אביב ואבקשך להוסיף לנו לפחות עוד אוסטר אחד עם מנוע חדש, כי אנו כבר בין-כך צריכים לשלח אוסטר א 6- לתקון יסודי...״ 33 דרישת מפקד הטייסת למטוסי אוסטר נוספים הייתה ברורה אך בעייתית. מצד אחד, התרגלו הטייסים והמכונאים לאוסטר שפעל בטייסת מיום היווסדה, מצד שני מצבת המטוסים בחיל הצטמצמה מאד מאז הושלמה העסקה בתחילת השנה. מתוך 21 המטוסים שנרכשו היו במצבה במחצית ספטמבר תשעה מטוסים, שליש מהם בטייסת הגליל, מתוכם ארבעה (!) שמישים בלבד. מלבד טייסת הגליל הרבו להשתמש באוסטר גם טייסת הנגב וטייסת מס׳ 1 בשדה דב\ 3 לעומת זאת באותה תקופה כבר החלו להיקלט מטוסי הפייפר קאב-ספיישל, בעלי תכונות טובות בהרבה מהאוסטר, מטוסים חדשים לחלוטין, לעומת האוסטרים שנשחקו עוד מטה .RAF ־ קודם רכישתם בידי שירות האוויר בתקופת הפעלה ממושכת ב חיל האוויר נענה איפוא לדרישת הטייסת לתוספת מטוסים על ידי ציודה בראשוני המטוסים מדגם פייפר שהחלו מגיעים מארה״ב. תקופת ההצטיידות הייתה מהירה, ולמרות שב־ 14 בספטמבר עוד הגיע אוסטר חדש לטייסת(האוסטר ה״ציווילי״), הרי שב־ 29 בספטמבר הגיע זוג מטוסי הפייפר הראשונים, והטייסים נאלצו להתרגל תוך פרק זמן קצר יחסית למטוס החדש, שלמרות דמיונו הכללי לאוסטר, הצריך תקופת הסתגלות. 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל חניכי בית הספר הטכני בחיפה (בה״ט 2- ), עובדים על מטוס אוסטר 0103 (לשעבר אחד משני מטוסי האוסטר הראשונים שהוטסו ליבנאל באפריל 1948 ,(VQ-PAI ב- 8 באוקטובר, נרשמה התאונה הראשונה בפייפר, וכך דיווח טייסו: ״טייס: יונתן מ 1לר האוירו ן: פיפר קב א 56- זמן ומקום ההמראה: יבנאל 11.55 זמן ומקום הנחיתה: יבנאל 12.55 נוסעים באוירון:- תרגול ] Precautionary Landing - פרטי המקרה: התאמנתי ב נחיתות זהירות] בדיוק לפני שהאוירון נגע באדמה הוא התרומם בבת-אהת לגבה של 8 מ׳ בנראה ע״י רוח עולה, ושקע בבת-אחת פתחתי את הגז [הכוונה למצערת], אבל לפני שהמכונה הגיעה כן הנסע] ] U.C.- לסבוכים האוירון פגע פגיעה קשה באדמה ונשבר ה והפרופלור. מסי השעות על הטפוס: 14 מסי שעות הטיסה: 140 חתימה: יונתן מולר ״ 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל על אף שמטוס הפייפר תוקן בסופו של דבר, והוחזר לשירות, לא הרבתה הטייסת לעשות שימוש מבצעי במטוסים החדשים. למעשה עד נובמבר המשיכו מטוסי האוסטר למשוך בעול ושולבו במרבית המבצעים, ואולם מחודש נובמבר ועד פירוק הטייסת החל שימוש אינטנסיבי יותר במטוסים החדשים, ופחת השימוש במטוסי האוסטר. להבדיל מהשימוש באוסטר לתקיפות אוויר/קרקע, הרי שבפייפר נעשה שימוש מבצעי מוגבל לסיורים וצילומי אוויר בעיקר, הן משום שאת מקומם של המטוסים הקלים תפסו מטוסי ההפצצה והתקיפה הייעודיים שהחלו להיכנס לשירות חיל האוויר, והן משום שהמטוסים הקלים התאימו פחות למשימות אלו. תקופת ההפעלה של מטוסי הפייפר בטייסת הייתה קצרה ביותר, כשלושה חודשים וחצי בלבד. בינואר 1949 החל שלב פירוקה של הטייסת ומיזוגה בטייסת 100 , ועוד קודם לכן הוצאו מטוסי הפייפר מהגליל והוטסו לתל־נוף לשילובם בטייסת החדשה. פייפר קאב-ספיישל 0409 , ראשון מטוסי הפייפר בטייסת הגליל, בעת חניה ביבנאל. ניתן לראות בבירור את סמל הטייסת משמאל לסמל חיל האוויר 161• פרק ו׳ - מטוסי טי יסת הגליל מטוסי טייסת הגליל - השוואת תכונות וביצועים P Al l ־90 פייפר קאג ־ספי ישל פיוצ׳יילד אומס F24R J1 אוסטר אוטוקרט אוסטו AOP5 טיילורקרפט BL ארץ ייצור ארה״ב בריטניה בריטניה ארה״ב ארה״ב 6.70 7.28 7.14 6.83 אורך(מ) 6.71 2.03 2.30 2.46 2.44 גובה(מ) 2.03 10.73 11.07 10.97 10.97 מוטת כנף (מ) 10.97 2 4 2 3 מספר מושבים 2 1 90 כייס )) C90-8 1 ריעגיר 6-410-B1 165 כייס) ) 1 בלקברן סיירוס מיינור 100 כ״ס) ) 2 1 לייקומינג 0-290-3 130 כ״ס) ) 1 לייקומינג 0-145-A2 55 כייס) ) מנוע 341 680 476 526 משקל ריק(ק״ג) 286 555 1160 840 860 משקל מירבי 500 (ק׳יג) 160 210 190 210 מהירות מירבית 163 (קמ״ש) 139 184 169 174 מהירות שיוט 146 (קמ״ש) 16.000 16.800 14.108 14.995 תקרת שירות 14.010 (רגל) 900 550 568 952 שיעור טיפוס 450 בגובה פני הים (רגל/דקה) 327 1100 480 400 טווח מירבי(ק״מ) 440 145 152 150 150 אורך מסלול נדרש 150 להמראה(מ) 168 160 140 140 אורך מסלול נדרש 120 לנחיתה(מ) פייפר קאב-ספיישל 0402 ,בחניה ביבנאל בחורף 1948/9 לקראת פירוקה של הטייסת והעברתה לרמלה 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל מצבת מטוסי טייסת הגליל - אפריל 1948 עד ינואר 1949 1/49 12/48 11/48 10/48 9/48 8/48 7/48 6/48 5/48 סוג המטוס 4/48 ־ ־ - ־ ־ ־ ־ - 1 טיילורקרפט 1 BL 3 3 3 2-3 4 2-3 2-3 2 2 2 A0P5 אוסטר 1 1 1 1 1 ־ - ־ - - J1 אוסטר אוטוקרט 1 1 1 1 1 (*)1 (*)1 (*)1 1 ־ פיירצ׳יילד ארגוס F24R * 2-3 2-3 2-3 4 ־ ־ ־ ־ - PAH פייפר קאב ספיישל 5 7-8 7-8 6-8 8 3-4 3-4 3 4 סה״ב 3 (*) - המטוס מקורקע בין מחצית יוני לסוף אוגוסט עקב תאונה. הערות הוצא מן השירות בשנת 1947 (VQ-PAH) ׳A (אי) מטוס הטיילורקרפט הראשון, מדגם ׳ עקב מצבו הטכני הרעוע, ולא היה פעיל במלחמת העצמאות. (בי) על מנת לזהות כלי טיס לפי לאומיותם, החלו בשנת 1919 להקצות סימני לאום שנצבעו על המטוסים, בצירוף קבוצת אותיות בסדר אלפביתי, (Registration Marks) לזיהוי פרטני של כל מטוס ומטוס. לבריטניה הגדולה הוקצתה אות הלאום וכן הלאה בסדר G־AAAA - כאשר המטוס הראשון צוין כ ,(Great-Britain) G vs עד vp כרונולוגי. למושבותיה של בריטניה מעבר לימים, הוקצה בלוק האותיות לארץ-ישראל PAA-PZZ במסגרתה הוקצתה הסדרה ,VQ ובתוכו קבוצת המשנה במירשם כלי הטיס המנדטוריים בארץ-ישראל נרשמו בסך הכל (P - PALESTINE) משנת 1936 עד 211948 כלי טיס מוטוריים (הדאונים והגילשונים שהופעלו בא״י לא היו מסומנים בשיטה זו). 6נ (גי) בחיל האוויר של מלחמת העצמאות היו נהוגות שתי שיטות למיספור וזיהוי מטוסים. הראשונה, שהייתה בשימוש ממאי עד נובמבר 1948 הייתה מורכבת מאות ומספר:" 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל מספרי זיהוי סוג המטוס שם קוד גיז״א פרטניים אות זיהוי לדגם נמלה J1 / A0P5 32 אוסטר , א 2 0 - 1 נמלה BL 35 טיילורקרפט , א 31 ראם RWD - 1 3 34,33 א קאב ספיישל PAl l א 6 9 - 5 0 פייפר ארגוס חרגול UC61K ב 3 4 - 3 0 פיירצייילד ״ ב 4 3 - 4 1 ביציקרפט 35 בוננזה עגל נורקרין N1203 46 נורד ,45 נורסמן פרדה UC64 ב 5 6 - 5 1 נורדויין סי־בי ברווז RC3 ב 61 ריפאבליק BT- 1 3 62 ב הרוורד AT6 ב 6 8 - 6 3 נורת-אמריקן ב 71 מיילס איירובן וידגין חמור G44 ב 73,72 גרומן פתן S199 ד 124-101 אויה 9 נמר E ד 134-130 סופרמרין ספיטפייר מוסקיטו נשר DH98 ד 160 דה-הווילנד בופייטר נחש BR156 173 בריסטול - ד 170 מוסטנג ברדלס P51 191 נורת-אמריקן , ד 190 ״מבצר-מעופף״ לויתן B17G ה 3 - 1 בואינג ראפיד פרפר DH89 ס 7 7 - 7 1 דה-הווילנד דקוטה פיל C47 ס 8 6 - 8 1 דגלאס 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל לקראת סוף נובמבר 1948 הוחלפה השיטה הנ״ל בשיטה חדשה בה זוהו מטוסים בארבע ספרות, שתי הראשונות ציינו את הדגם, ושתי האחרונות את מספרו הפרטני של כל מטוס מאותה סדרת דגם: מספר זיהוי הדגם סוג המטוס הערות J1 / AOP5 0100 אוסטר BL 0200 טיילורקרפט RWD 13 ־ 0300 קאב ספיישל PAl l 0400 פייפר ארגוס UC61K 0500 פיירצייילד 0600 ביציקרפט 35 במנזה נורקרין N1203 0700 נורד נורסמן UC64A 0800 נורדויין סי-בי RC3 0900 ריפאבליק BT-13 1000 הרוורד AT6 1100 נורת-אמריקן וידגין G44 1200 גרומן ראפיד DH89 1300 דה-הווילנד דקוטה C47 1400 דגלאס DC5 1500 דגלאס ״מבצר מעופף״ B17G 1600 בואינג במשך המלחמה נעשה בעיקר שימוש במספרים שהוקצו למטוסים בפנמה RX ממספר 130 עד 138 בצירוף האותיות (.(סימן הלאום של פנמה קומנדו C46 1700 קרטיס סקיימסטר C54 1800 דגלאס S199 1900 אויה 9E 2000 סופרמרין ספיטפייר מוסקיטו DH98 2100 דה-הווילנד בופייטר BR156 2200 בריסטול מוסטנג P51 2300 נורונ-אמריקו קונסטליישן L049 2400 לוקהיד 2500 לוקהיד לודסטאר 2600 לוקהיד האדסון 161• פרק ו׳ - מטוסי טייסת הגליל אברהם בלטיסה ״מציץ״ מפי יפר 0405 ביבנאל (די) המטוס המצרי שנתפס בנגב נשא מספר יצרן 1186 והיה משנת ייצור 1944 , אך זיהויו המצרי לא ידוע עד היום. במצרים היו רשומים בשנת 1948 לפחות 11 מטוסים מדגם פיירצייילד ארגוס, אך רק חמישה מז והים על פי מספר היצרן שלהם. שאר השישה! אלמוניים. הנחת SU-ADV ,SU-ADU ,SU-ADT ,SU-ADS ,SU-ADR ,SU-ACF הכותב היא כי המטוס שנתפס בנגב היה אחד מאותם שישה." במאי 1948 הומר במספר חיל האו ו יר ב 30 , ובנ ובמבר אותה שנה, עם VQ-PAM הרישום המנדטורי שינוי שיטת מיספור המטוסים בחיל, סומן מחדש כ- 0501 . ב- 9 בינואר 1951 הוצא סופית משירות חיל האו ו יר ונמכר ב־ 13 במארס אותה שנה לסיימור סמך, מהבודדים שהיו אז בישראל בעלי מטוס פרטי. המטוס הופעל על ידי בעליו תחת . 4 עד להוצאתו מן השירות בסוף שנת 1955 X-AEC הרישום האזרחי הישראלי 161• סיכום ס י כ ו ם בזמן מתקפת היפנים על פרל-הארבור במלחמת העולם השנייה, הכריז יצרן מטוסים אמריקאי בן ששים מפנסילבניה, ויליאם תומס פייפר, הכרזה שבאזני בני זמנו נשמעה אבסורדית. מוצריו, כך אמר, ״ימצאו להם מקום״ בקרב. שומעיו הנידו בראשם למשמע דברים אלה, מטוסים שמהירותם כמאה מייל לשעה, במצערת מלאה במורד, הכוונה. עם 65 כוחות סוס בחרטום, ללא חימוש ראוי לשמו, תותח או מקלעים, מטוסי פייפר בקרב, נו באמת י - ואולם ויליאם תומס פייפר נחשב בקרב ידידיו כאדם שאינו מושפע מפנטזיות, ורגליו נטועות היטב באדמה, ואכן ארבע שנים לפני תום אותה מלחמה נהיו מטוסי הפייפר הזעירים לא רק קרביים, אלא קטלניים בלוחמת היבשה הטקטית בשירות צבא ארצות הברית. הם תקפו שריון בפצצות, שימשו כמימסרי תקשורת, הטיסו מפקדים בתנאי מזג אוויר קשים כשדרכי היבשה מוצפות ובוציות בתפקדם כג׳יפים מעופפים לכל דבר, ושימשו עיניים לארטילריה כמטוסי תצפית וטיווח. במענה לתחינה לעזרה מכוח בריטי גדול שנלכד בדרומה של בורמה, חילצו שבעה מטוסי פייפר בשבועיים כ ־ 700 פצועים (*). שלוש שנים בלבד לאחר תום מלחמת העולם השנייה ביצעו את אותן משימות בדיוק מטוסיו הקלים של שירות האוויר, הזרוע האווירית הקטנה של צבא ההגנה לישראל. מטוסי הפייפר של צבא ארה״ב במלחמת העולם השנייה כונו ״חרגולים״, על שום יכולתם המופלאה ״לקפץ״ ממקום למקום ולבצע משימות קשות וסבוכות, דווקא משום היותם קלים וגמישים בתפעול. בקרב הישוב העברי בארץ־ישראל כונו המטוסים הקלים ״פרימוסים״ על שום רעש מנועם המטרטר שהזכיר את רעשי מבער הבישול שהיה נפוץ בכל בית בימים ההם. ההבדל המשמעותי בין הפעלת המטוסים הקלים בצבא ארה״ב בשנות הארבעים, לבין הפעלתם בידי שירות האוויר במלחמת העצמאות הייתה בכך שבעוד שהאמריקאים הפעילו מטוסים אלה במודע, ולא משוס שחסרו להם מטוסי קרב והפצצה ייעודיים, הרי ששירות האוויר שהוקם אך שבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה, נאלץ לעשות שימוש במטוסים קלים משום שלא היו ברשותו מטוסים אחרים, בבחינת המצוי ולא בהכרח הרצוי. המציאות הכתיבה שימוש במטוסים ששירתו את היישוב האזרחי בשנות שלטונו של המנדט הבריטי בארץ־ישראל, רובם ככולם מטוסים חד־מנועיים, מתוצרת פולין, בריטניה וארה״ב, חסרי כל פוטנציאל קרבי, ובעלי ביצועים מוגבלים. עיסקת האוסטר בינואר 1948 היוותה פריצת דרך. למרות שגם אלה היו אך 171 סיכום מטוסים קלים, הרי שהיו צבאיים במקורם ובעלי מנועים חזקים יותר, דבר שהיקנה להם יתרון על פני מטוסי התיור והספורט כגון משפחת מטוסי ה- מתוצרת פולין או הטיילורקרפט האמריקאי. בזכות עיסקה זו עובה RWD כוחו של שירות האוויר והתאפשר להקים ולהוסיף לגרעין כוחו של השירות, טייסת א׳, נספחים בנגב ובגליל. הקמת הנספחים איפשרה את הפעלת המטוסים הקלים בזירת הפעילות היבשתית של צה״ל, בצמוד לחטיבות ושמצוי (Close Support) החי״ר ודביקות מירבית בעיקרון של ״סיוע צמוד״ עד עצם היום הזה בבסיס התפיסה של שיתוף פעולה בין-זרועי אוויר-יבשה בלוחמה המודרנית. ניתן בהחלט להשוות את מטוסי האוסטר של 48 ׳ עם מסוקי התקיפה והסער של 98 ׳, אלא שהיום חיל האוויר ״פורס״ את כוחותיו מבסיסי הקבע לאוגדות ולחטיבות, ואילו אז חיו הטייסים והמכונאים יחד עם לוחמי החי״ר בבסיס קדמי במשך כל מהלך המלחמה. מאפיין מרכזי בטייסת הגליל היה ״רוח הפלמ״ח״, ששרתה בה בעיקר בחודשים הראשונים לפעולתה, כאשר בני הגליל עצמם שירתו כטייסים והוכשרו להגן על אדמתם מאדמתם. אין להשוות את המוטיבציה של טייס המגיע מתל-אביב להפציץ כפר ערבי בגליל ולאחר דקות ספורות חוזר למרכז הארץ, עם זו של בן המקום היודע כי הוא מגן על משפחתו, חבריו וידידיו בטריטוריה שלו עצמו. במידה רבה ״נזרקה״ טייסת הגליל צפונה בבחינת יחידה עצמאית, הקשורה יותר לחטיבת ״גולני״ מאשר למטה חיל האוויר, ובכך ניתן לראות את שורשי הבעייתיות של יחידה הפועלת בתנאי ״המערב הפרוע״, מרוחקת ממרכז קבלת ההחלטות של החיל אליו היא למעשה שייכת אורגנית. לא אגזים אם אומר כי במידה רבה ״נשכחה״ הטי יסת במרחבי הגליל, חופשיה לפעול כראות מפקדיה וחייליה, עם קשר פיקודי ואסטרטגי דק ביותר למטה בתל-אביב. גם פערי המנטליות בין הפלמ״חאים פרועי השיער ולבושי המכנסיים הקצרים והגופיות בקיץ, לבין אסכולת יוצאי הצבא הבריטי הדוגלים במשמעת ובהופעה מדוקדקת, לא תרמו לשיפור ההבנה בין המפקדים במטה לבין שלוחיהם בצפון. דוגמא לתחושות הקשות של אנשי הטייסת בהקשר זה ניתן למצוא במכתבו של מפקד הטייסת אל מטה החיל ביולי 1948 לאחר שקצין מחלקת התכנון ״הואיל״ לבוא לבקר את החבריה מהצפון: ״קראתי בעיון אתדו״ח הביקור שלך אצלנו ואני מתפלא, איך קצץ שעושה רושם רציני, מוציא מסקנות נמהרות על חוסר יעילות וחוסר משמעת, אחר שעה אחת של ביקור. במקום למצא את החסרונות האמיתיים הנראים לעין בל המבין בענץ (אפילו בביקור חטוף) שעד הזמן האחרון לא נשלח אלינו אף מבבה-אש, אף 172 משה פלדמן(פלד)(מימין) עם משה מונטק(מן),מג״ד ״גולני״ במלחמת העצמאות. יבנאל, 1997 ממבונאי הטייסת יוכבד גרוסר,אלמנת פרץ עם אברהם בלטיטה. יבנאל, 1997 יהושע ברץ - סייסת הגליל אריה ריטרמן(רותם) ורותה רשל (קוסטיצקי) , י בנאל, 1997 יונתן מילר, יבנאל, 1997 ישעיהו בודילבסקי,יבנאל, 1997 אברהם בלטיטה ליד אנדרטת הטייסת, יבנאל, 1997 חמישים שנה לאחר הקמת הטייסת י בנס הוותיקים ביבנאל, 1997 1. סימנטוב בלפור 2. עמנואל גלעדי 3. שאול ארלוזורוב 4. משה פלד 5. איליה רוזנצוייג(רוזן) 6. ישעיהו בודילבסקי 7. יונתן מולר 8. וולטר פרונט 9. חיים אוירא משה פלד ירושלים, 1998 תמר בל טי ט ה אברהם בלטיטה (מימין) ישעיהו בודילבסקי (משמאל) ירושלים, 1998 סיכום משאבה, שום ציוד או אספקה, טייסים ומטילנים, כלי נשק אישי, אין הגנה אנטי אוירית,אף טרנספורט ראוי לשמו וכוי וכוי. מה שיש בטייסת הושג ביוזמה אישית, ובעזרת הצבא באזור המעריך את יעילותינו יותר ממשקיפים לשעה. ביהוד מתפלאים אנו על המסקנה השניה על חוסר משמעת, אולי תסביר לי איך אפשר בביקור חטוף באמצע היום להגיע למסקנה כזו, אין זאת בי נעזרת במישהו להגיע למסקנה זו. אשר לרוח שגם אותה הספקת במשך ביקורך ״להרגיש״ בה,אגיד לך את דעתי. אמנם ישנה רוח מסוימת בטייסת שלנו, והיא רוח של הבנה, אחריות לתפקיד שלנו במאמץ המלחמתי, והרוח מכוונת לנצל את מקסימום האפשרויות לעזרה בחזית. רצוי לשמוע בקורת מוצדקת - שיש לה על מה להתבסס, אבל כשהבקורת אינה במקומה, תבין את יחסנו לדו״ח שלך בכלל ובפרט לפרק הנוגע לטייסת שלנו. אם ברצונך להכיר את הטייסת שלנו הנך מוזמן לזמן יותר ממושך, תתענין במבצעים שלנו, ואל תקבע דעתך לפי עצת אחרים.״ (״) מצב עניינים זה דרש מאנשי הטייסת לגלות חוש אילתור, שאילץ אותם לעשות שימוש בחלפים ובציוד שמצוי היה ברשותם, שכן לו היו ממתינים לאספקת אלה מהמטה, הרי שמטוסי הטייסת היו מושבתים רוב הזמן. כך למשל כשיצא מכלל שימוש גלגל הזנב בפיירצ׳יילד, ה״מפציץ הכבד״ של הטייסת, עקב נקר, העדיפו מכונאי הטייסת למלא את הצמיג בסמרטוטים ולהמשיך להפעיל את המטוס היקר מפז, שכן אין לדעת אם ומתי היה מגיע צמיג חלופי מתל־אביב. המאמץ לבלימת האויב בצפון בחודשים אפריל-יולי 1948 נתן אותותיו במטוסים, ואולם למרות שסד׳׳כ הטייסת לא עלה על ארבעה מטוסים במשך אותה תקופה, לא פחתה כמות הגיחות ומטוסי האוסטר הוכיחו את קשיחותם ועמידותם, על אף שנשחקו בצורה ניכרת, ולאחר תום המלחמה נאלץ חיל האוויר לוותר על המשך שירותם מפאת מצבם הטכני. במהלך ההפוגה השנייה (החל ב- 19 ביולי) התעצם חיל האוויר בצורה משמעותית, והחל קולט מטוסי קרב והפצצה ייעודיים (אויה ״מבצר מעופף״), שינויים אירעו גם B17 , 8199 /מסרשמיט, בופייטר באירגונו של החיל. אהרון רמז החליף את ישראל זבלודובסקי (עמיר) בפיקוד, והיימן שמיר נתמנה לסגנו. בתחום הרכש נוספו לחיל עד ספטמבר 147 כלי טיס מסוגים שונים, ולכאורה היה בכך משום ״איום״ על קיומה 173 סיכום העצמאי של טייסת הגליל, שכן אם יש ברשות חיל האוויר מטוסי לחימה, לשם מה הוא נזקק לשירותם של ה״פרימוסים״ ז ־ אך מסתבר כי עד ספטמבר, עם תחילת הליך קליטתם של מטוסי הספיטפייר כטייסות הקרב, הייתה נמוכה S199 לא היה לחיל מטוס קרב אמין. שמישות מטוסי האויה ביותר, ובשלב מסוים בחודש יולי היה ברשות טייסת 101 מטוס אויה שמיש אחד בלבד. גם סד״כ מטוסי ההפצצה היה מוגבל יחסית, כשבעה מטוסים בלבד. הוכח עם כן כי למרות התעצמות החיל היה עדיין צידוק להפעלתה של טייסת הגליל על מטוסיה הקלים. עיון ביומן הטייסת מראה כי בחודשים יולי-ספטמבר נרשמה ירידה בפעילות הקרבית, ועיקר הגיחות נעשו למבצעי סיור ואיסוף מודיעין, ואולם באוקטובר שוב נקראה הטייסת לבצע גיחות הפצצה, בפעם האחרונה בתולדותיה. חולשתו של חיל האוויר הסורי, האויב האווירי הכמעט בלעדי בזירת הצפון, איפשרה לטייסת חופש פעולה במהלך המלחמה, ובמיוחד מחודש יולי ואילך, כאשר הנוכחות הסורית באוויר נמוגה לחלוטין. שילוב של היעדר מטוסי קרב בחיל זה, ויוזמה מוגבלת בנסיונות לאתר ולהשמיד את הטייסת, סייע להישרדותה עד סוף המלחמה. אין להעלות על הדעת כיצד הייתה טייסת הגליל מצליחה במשימותיה לו הייתה נתקלת במטוסי קרב סוריים, ובמיוחד בחודשים מאי־יוני בהם שלט חיל זה בשמי הגליל שליטה ללא מצרים. למעלה מ־ 90 איש ואישה ששירתו בטייסת הגליל מאפריל 1948 עד ינואר 1949 , אפשרו את הצלחתו של הניסוי הייחודי, שלא קם לו מקביל בתולדות חיל האוויר מאז. ספק אם אותם אנשים שמעו על ויליאם תומס פייפר, למרות שהכירו את מטוסיו מקרוב, ספק עוד יותר גדול אם שמעו את נבואתו משנת 1941 על חלקו של המטוס הקל בלחימה הצבאית, אך אין ספק כי תרמו להתגשמות נבואה זו בהפעילם את המטוסים הקלים באופן המיטבי ביותר שניתן היה להפעילם בתנאים הקשים של מלחמת העצמאות. כיום, בראייה לאחור של יובל שנים, ניתן לומר בבטחה כי הניסוי צלח, וכי טייסת הגליל על מטוסיה ואנשיה ״המופלאים״, העלתה תרומה גדולה לשחרור הגליל ולחלקו של חיל האוויר בהצלחה זו. (*) Devon Francis, "Piper Cub Goes to War", Journal of the American Aviation Historical Society, Vol. 21, No. 1, Spring 1976, pp 72-78 ( ״ ) מכתב משה פלדמן, מפקד טייסת הגליל, אל קצין התכנון לקס, מטה חיל האוויר, תל-אביב, 24 ביולי 1948 , א״צ 7/137/51/95 174 סיכום 24 שנים לאחר הקמת הטייסת - מימין לשמאל ישעיהו בודילבסקי, יצחק רזניק, אברהם בל טי ט ה ומשה פלד ליד מטוס פ״ פר סופר-קאבשל טייסת 100 , אליה צורפה טייסת הגליל בשנת 1949 (צילום: י. וקסמן) 175 סיכום ( M חי ל האו י ר לישראל ־ • , v . סטה כללי (27 2/א ו י ר ( 4 ם/ 4 1 ל נ ובמבר 1948 . ספקדי אגפים, שדוחים בסיסים המביע ב ג ל י ל הסתיים, מגרך וכל הג ל י ל שוחררו . המבגע ב ו ג ע נהדלחה גמורה ובסתוף י ע י ל ב י ן החו ל ות. ברכתי סלוחה לבל 'המפקדים והאו יראים דל עבודתם הנאמנה. בסי וע •למבגע זה. r d g f t '• י סאת : חז ית א אל. ; חפייבות, מחו ז ות, ג ד ו ד י סדה 4 חיל • ו י ה . . _,v ״- . י :־ל- :: להל! מברק• הרמסבל : . . i r f - T • ^ ^ • • ^ W . • ־ * " T • • 5•י.׳ •'־י,; ־ • י ־? ממקד החז ית, כר כוחי לכל חפיבוח הסדה, לחפלבוח המספר וכל שאר יחי ל וח סבסקודך לסחרור הג ל י ל מהפולס ה ז ד ו נ י מערכת נ ג ח ו ן ז ו סקרבת אותנ ו ל נ ג ח ו ן הסופי . , וזלוחמים בה ז כ ו ל ג י ו ן • מפואר בדברי ימי מלחמתנו. י,^׳״׳:-^:-^ =================־== י - י:' .... .... ־"' -v i^^^^ri^;;־־^^l^pf^^J ת־ . "מסח י כרפל » ״ " " " . 'מ אלי: י פפכל אגם', תמיכות, סחו ז וח, ג ד ו ד 4' סדה חיל האו יד• - : •״.:•• פעולת חירם לסחר ו ר הג ל י ל נסתיסה עשה אחר,מערכה סל ״.;•..•. •..- •:.i•.-. , •י •י *״יי׳ • '•'-' •י י 60 כעה נסכל מסרוחיה הוסג ו וצבא קאוקג י וןוסמד ו נ י גן.•;. כוחוהי י. : f ; סולסים בכל הג ל י ל כליגבולות הג ל י ל "העלי ו ן המרכזי ה ו רחב ו ••.ג׳••׳. ברכותי הלוהטות לכל" לחילות . והיחידות סנסלו חבל במבגע זה. חזק ואמץ ! 176 נספח ג - אנשי טייסת הגליל נספח! אנשי טייסת הגליל עזב את תפקיד הערות הטייסת הגיע לטייסת ש 0 9/48 מכונאי אבוהב חיים 8/48 (1949) אברבנאל עודד טייס מונה סגן מפקד טייסת 100 ( אוירא חיים טייס מבוגרי חב׳ אוירון( 1940 מדריך בקורס המתקדם בסירקין B-170 7/49 ), טייס דקוטה ) בטייסת 103 אוספוואט ליאון 14/8/48 טייס (״סאני״) מטילן/ מתנדב מחייל מבלגיה פקיד אזאווי אלן 8/48 אפרת נחום(ראה רפפורט נחום) ארלוזורוב שאול מכונאי באום יצחק 11/48 מכונאי בוגר מחי הטיס של הפלמ״ח, יצא לקורס טיס בצ׳כוסלובקיה על S199 אויה 6/9/48 טייס בודילבסקי ישעיהו 30/4/48 (״בודי״) מבוגרי חב׳ אוירון( 1940 ), מפקדה השני של הטייסת ( 21 באפריל עד 10 במאי), נספה בהתרסקות מטוס נורסמן בפרוזדור ירושלים. 10/5/48 טייס בוקשטייו דניאל 21/4/48 בינדר פנחס מכונאי ( בירם אהרון 14/8/48 טייס נספה בתאונת אופנוע( 1950 קצין קישור בלהוסקי זאב 6/48 מטילן/ טייס 12/48 בלטיטה(בלטוי) 5/48 אברהם ניהלה את יומן הטייסת, נפטרה בשנת 1993 קשרית/ פקידה 12/48 בלטיטה תמר 5/48 בלנדר פנחס 8/48 מכונאי 1/49 טייס מתנדב מדרום -אפריקה בראון קנת 1/49 בריו־הלוי יהושע 8/48 מכונאי מבוגרי חב׳ אויחץ( 1940 ), יצא לקורס טיס בציכוסלובקיה על סיים שירותו בחיל ,S199 אויה האוויר בדרגת אל״ם, לאחר מכן קצין ראשון באל-על 6/9/48 טייס ברנשטיין(בר) 5/5/48 מנחם מטילן/ מכונאי ברוקס(״ברוקסי״) 6/4/48 שמואל גוטקין משה 14/11/48 מכונאי גולדברג מרדכי 6/48 צלם (מונטי) 177 נספח ג - אנשי טי יסת הגליל עזב את תפקיד הערות הטייסת הגיע לטייסת שם מפקדה החמישי של הטייסת( 17 עד 30 בנובמבר), הגיע מטייסת מסי 2 (הנגב) גולדשטיין חיים 10/11/48 טייס גלעדי עמנואל טייס בוגר מחי הטיס של הפלמ״ח, יצא לקורס טיס בציכוסלובקיה על נפטר בשנת 1988 ,S199 אויה 9/48 טייס גרוסר פרץ 5/4/48 גרין צגי מטילו 1/49 טייס גרינשפן כתריאל 16/12/48 דהלאו אשר 13/1/49 טייס הגיע מטייסת מס׳ 1 קשר/ מטילן דויד יוסף 10/48 דותן(דוכובני) 4/48 מטילן שמואל מבוגרי בית הספר לטיס בבייקרספילד דנקנר דויד 10/48 טייס דריימן שלמה גופנאי קצץ מינהלה היילברון היינץ 29/5/48 (נתן) היילברון יהודית פקידה 1/49 טייס הירש משה 16/12/48 הרורדי נתן גופנאי פרץ גרוסר מעוטר בכנפי טיס על-ידי הרמטב״ל רא״ל יעקב דורי. משמאל מפקד הקורס רודי אוגרטין 178 נספח ג - אנשי טייסת הגליל עזב את תפקיד העו ות הטייסת הגיע לטייסת שם טייס ספיטפייר ,RAF-n בוגר בטייסת 101 , נספה לתאונת ספיטפייר ב- 5/7/49 1/49 טייס וולוביץ יצחק 16/12/48 ויינשטיין אליהו מכונאי וינר יהודית 11/48 פקידה וינר יעקב 11/48 אפסנאי ויסמן אהרון 7/11/48 מכונאי מכונאי עוזר וילביגר אהרון 8/48 בוגר בי״ס לטיסה בבייקרספילד. נספה בתאונת מטוס בטייסת 100 ב־ 18 בדצמבר 1950 בדרגת סג״ס חופשי מאיר טייס חממי מרדכי 48 חשמלאי מכונאי עוזר טאובר אלברט 11/48 אלחוטן אוויר טובקין ולטר 17/7/48 למד לטוס בארה״ב, מפקדה הראשון של הטייסת ( 6 עד 21 באפריל), עבר הסבה כטייס דקוטה 21/4/48 טייס טולציינסקי פרסי 6/4/48 (פסח)(״פוסי״) טננבאום חיים טייס בוגר בי״ס לטיסה בבייקרספילד השתחרר מחיל האוויר בדרגת אל״ם יפה אברהם 16/12/48 טייס אברהם בלטיטה ומבונאי הטייסת״רכובים״ על הגייפ ברמת-דויד 179 נספח ג - אנשי טייסת הגליל עזב את תפקיד הערות הטייסת הגיע לטייסת 1 שם בוגר קורס טיס של האצ״ל, עבר לטייסת 100 , נספה ב־ 30/10/56 כשמטוס הפייפר קאב שהטיס במערכת ״קדש״ הופל ע״י מיג 15- מצרי, עוטר לאחר מותו בעיטור העוז 1/49 טייס כהנא בנימיו 13/1/49 לביד י. 8/48 מטילן 1/49 טייס הועבר מטייסת מסי 1 לויטין יעקב 13/1/49 לוי מנחם 5/4/48 מכונאי המכונאי הראשון של הטייסת עבר להדריך בבית הספר לטיס בסירקין( 2/50 ), השתתף במערכת ״קדש״ כטייס דקוטה, עבר לחברת אל-על 1/49 טייס ליטויץ(לי) גרשון 16/12/48 14/11/48 טייס הוצב במטה חיל האוויר ליפקין ארנון 1/11/48 לנדוור אברהם 10/48 מטילו (״פרדי״) קצין טכני לצקי(אלוני) מרדכי למד לטוס בארה״ב, מפקדה האחרון של הטייסת, עבר לטייסת 100 מטילן/ טייס 1/49 מולר יונתן 9/48 השתתף במערכת ״קדש״ כטייס דקוטה בדרגת סגן מכנס בנימין 14/8/48 טייס מכונאי אחראי משרובסקי 6/48 אלכסנדר נוביק(נבות) נתן טייס בוגר מח׳ הטיס של הפלמ״ח הוצב כמדריך בבית הספר לטיס בסירקין, לאחר מכן טייס דקוטה בטייסת 103 B17 - ו סולארש עמנואל 14/8/48 טייס (״מאני״) הועבר לטייסת מסי 2 (הנגב) ולאחר מכן טייסת 100 במסגרתה השתתף בדרגת סרן במערכת ! ״קדש״ ובמלחמת ששת הימים סימן-טוב בלפור טייס השתתף במערכת ״קדש״ כטייס דקוטה בדרגת סרן, לאחר מכן הצטרף לחברת אל-על כטייס בריטניה ספיווק(רונן) 16/12/48 טייס עזריאל(״עזרי״) 1/49 טייס הועבר מטייסת מסי 1 פוקס שמשון 15/1/49 עבר לטייסת 103 , השתתף במערכת ״קדש״ כטייס מוסקיטו בדרגת סרן מטילן/ טייס 10/48 פורטוגלי אברהם 6/48 מכונאי עוזר פינדר משה 6/48 180 נספח ג - אנשי טייסת הגליל עז ג את תפקיד הערות הטייסת הגיע לטייסת שם מבוגרי מחי הטיס של הפלמ״ח, מפקדה השלישי של הטייסת( 10 במאי עד 6 באוגוסט) יצא לקורס טיס בצ׳כוסלובקיה על אויה השתחרר מחיל האוויר ,S199 בדרגת אל״ם 6/9/48 טייס פלדמן(פלד) משה 5/4/48 וטס על ,RAF - שרת כמכונאי ב דאונים בקלוב התעופה, מבוגרי קורס הטיס של חב׳ אוירון פרונט ולטר טייס פררה אברהם מכונאי צ׳צ׳יק מאיר 7/11/48 מכונאי מבוגרי מח׳ הטיס של הפלמ״ח, יצא לקורס טיס בצ׳כוסלובקיה נספה ב- 10/4/55 ,S199 על אויה שהטיס Sl l כשמטוס הפוקר התרסק בהמראה משדה דב 9/48 טייס קאופמן(געתון) 5/48 אהרון קוסטיצקי(רשל) פקידה ילידת יבניאל רותה קופאנס הארי 8/48 מטילן קוק ישראל 48 גופנאי קצין שאול טייס קרלה פקידה מתגוררת בקיבוץ גזית 1/49 טייס הועבר מטייסת מס׳ 1 קרפט אויגן 13/1/49 למד לטוס בקלוב התעופה, מבוגרי קורס הטיס של חב׳ אוירון, עבר לטייסת 100 , ולאחר מכן לענף המודיעין במפקדת חיל האוויר טייס/ קמ״ו רוונצוייג איליה (אליהו) 1/49 טייס ממתנדבי המח״ל מדרוס-אפריקה רוטויץ דניס(דן) 1/49 מבוגרי קורס הטיס הראשון של שירות האוויר וקורס טיס באיטליה, עבר לטייסת 101 כטייס מוסטנג, ולאחר שחרורו עבר לחברת ארקיע רוף מאיר 16/12/48 טייס יליד יבניאל, היה לוחם חי״ר בחטיבת ״גולני״ 10/48 נהג רזניק יצחק 4/48 מבוגרי ,RAF - שרת כמכונאי ב קורס הטיס בחב׳ אוירון, עבר לטייסת 101 כטייס ניסוי. נפטר . בשנת 1998 ריטרמן(רותם) 15/6/48 טייס אריה 181 נספח ג - אנשי טייסת הגליל עזב את תפקיד הערות הטייסת הגיע לטייסת שם מפקדה ,RAF - למד לטוס ב הרביעי של הטייסת( 6 באוגוסט עד 17 בנובמבר) עזב לטייסת מס׳ 1, השתתף במערכת ״קדש״ בטייסת 69 , לאחר B17 כטייס מכן שרת במטה ח״א. השתחרר מחיל האוויר בדרגת רב-סרן. 11/11/48 טייס רפפורט(אפרת) 17/6/48 נחום השתחרר מחיל האוויר בדרגת אל״ם. עבר לחברת ארקיע. שוורצמן(גזית) 16/12/48 טייס ישעיהו(״שייע״) מכונאי עוזר שטרסברג יוסף 8/48 מטילן/ קשר תבורי דב 6/48 182 נספח ג - אנשי טייסת הגליל 1. רודי אוגרטי ן - מפקד הקורס 2. חי ישכר - תת-שר לעניני או יר 3. רא״ל יעקב דורי - רמטכ״ל 4. אהרו ן רמז - מפקד חיל האו יר 5. בנימין בו נ יסלבסקי (בו נה) - מפקד בסיס תל-נוף 6. דן טולקובסקי - קצין מבצעים ראשי 7. יוחנן ב ר ־סל ע 8. אהרו ן קאופמן ( געתו ן ) 9. פרץ גרוסר 10 . ישראל לחובסקי (להב) מי סדר סיום קורס טיס בבסיס תל-נוף, בו הוענקו כנפי חורף 1948/9 11 . שמואל ו ודלס 12 . אברהם יפה 13 . מאי ר ר ו ף 14 .אריה ריטרמן (רותם) 15 . מנחם ברנשטי י ן (בר) 16 . י צחקו ו ל ו ב י ץ 17 . משה פלדמן (פלד) 18 . אלי פיינגרש(אייל) 19 . יצחק יבנה טיס ללוחמי טייסת הגליל, 183 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל נספח 2 מפקדי טייסת מס׳ 3 (הגליל) ־ פסח(פרסי) ״פוסי״ טולצ׳ינסקי - 6 עד 21 באפריל 1948 ־ דניאל בוקשטיין - 21 באפריל עד 10 במאי 1948 - משה פלדמן(פלד) - 10 במאי עד 6 באוגוסט 1948 - נחום רפפורט (אפרת) ־ 6 באוגוסט עד 17 בנובמבר 1948 - חיים גולדשטיין - 17 עד 30 בנובמבר 1948 - יוסף שטיינמן (*) - 30 בנובמבר 1948 עד 17 בינואר 1949 - אהרון בירם(**) ־ 17 עד 28 בינואר 1949 (*) יוסף שטיינמן פיקד על הטייסת בתקופה שמעמדה השתנה לגף במסגרת יחידת האם, . טייסת 100 . בין פברואר 1949 לינואר 1950 פיקד שוב על טייסת 100 (**) לאחר האיחוד של טייסות הנגב והגליל עם טייסת מס׳ 1 במסגרת טייסת 100 , בוצע פיצול נוסף לתקופה קצרה, כאשר שלושה מטוסים ושבעה טייסים הועברו לגליל כגף עצמאי. גף זה לא כונה ״טייסת הגליל״, שכן כבר היה במסגרת טייסת 100 . גפים דומים הוקמו בשדה תימן (באר־שבע) ובאילת. 185 נספח 2 - מפקדי טי יסת הגליל בסיסי טייסת הגליל מקרא ם בסיס קבע • מינחת חירום <י ) סוריה עי ו ־ ג ג לבנון • כפר חיטין טבריה • י ב נ א ל בלפוריה • עפולה • ו מולדת 4 בית יוסף • מעוז חיים • תל עמל • רמת-דוד • ע ץ השופט שדה אליהו « 186 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל נספח 3 בסיסי טייסת הגליל בסיס יבנאל ביתה הראשון של טייסת הגליל, אליו חזרה מאוחר יותר במסע נדודיה ברחבי הגליל העליון, היה למעשה מינחת בלתי סלול בבקעת המושבה יבנאל, שמצד אחד היה אתר מוגן עקב היותו מוקף טופוגרפיה הררית, אך מאידך דווקא בגלל תכונות טופוגרפיות אלו, היה בעייתי מבחינת הנסיקה והגישה לנחיתה, שכן הטופוגרפיה יצרה מכשול טבעי ודרשה מהטייס מיומנות, כמו גם הגבילה את מגוון השימוש במינחת למטוסים קלים בלבד עקב אורך המסלול. סיבה מרכזית לקביעת בסיס הטייסת ביבנאל, היה מיקומה במושבה של מפקדת חטיבת החי״ר מס׳ 1 (חט׳ ״גולני״) של צה״ל, והיות וטייסת הגליל הופעלה למעשה ״מן השטח״ כנספחת אווירית של החטיבה, היה בכך משום להקל על התנאים המינהלתיים של אנשי הטייסת מחד, ויעילות מבצעית מצד פיקוד החטיבה מאידך. ב־ 23 באוגוסט 1947 נעשה שימוש ראשון במינחת בבקעת יבנאל, מסלול באורך כשבע מאות מטרים הוכשר לקליטת מטוסים על ידי אנשי הפלמ״ח, לצורך הבאת עולים קומנדו בבעלות אמריקאית c46 חדשים מעיראק. במקום נחת מטוס פרטית, וממנו ירדו כחמישים צעירים חברי תנועת הנוער ״החלוץ״. בתחילת ספטמבר בוצעה טיסה נוספת והפעם מנאפולי, גם בטיסה זו הגיעו חמישים עולים חדשים. 1 לא היה זה המסלול שהוכשר לקראת אפריל 1948 לשימוש הטייסת, אך בקירבת מקום לאתר. חודשים מספר לפני הקמת הטייסת, נ - 16 בינואר 1948 , נחת לראשונה ביבנאל מטוס של שירות האוויר שסוגו אינו ידוע, וחרשים ביותר את אנשי המושבה שספרו כי: ״בתאריך 16 בינואר 2948 , או עם קודם לבן, נחתה בשדה הקטן מעין ציפור גדולהשבולה בסף. בל אנשי המושבה,וקנים נשים וטף, אצו לראות את הפלא, שדומה נפל מן השמים. היה זה אוירון לימוד. אבל בעבור זמן מועט הרגישו הערבים בבשרם את מנת הפצצות שזרקו עליהם הטייסים עובדי האדמה. ובעבור שבוע שוב הופיעאוירון מסוג״פרימוס״ ״ י במארס 1948 הגיש מטה שירות האוויר למפקדת ההגנה תכנית פיתוח הכוח האווירי שכללה הקמת ״כנף צפונית״ בשדה התעופה מחניים, עם שלוחות ברמת-דויד ויבנאל. 3 187 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל ככל הנראה המטוס שנחת ראשון ביבנאל היה מסוג טייגר-מות, אחד מתוך שני מטוסי אימון שנרכשו בקנדה כשלושה חודשים קודם לכן, וגופם היה כסוף לפני שנצבעו, האחד בשחור והשני בצהוב. ביום א׳, ה־ 4 באפריל 1948 שעה 06:45 , המריאו שני מטוסי האוסטר הראשונים מבסיס טייסת תל־אביב בשדה-דב, בדרכם ליבנאל. במטוסים היו משה פלדמן, פרץ גרוסר ופוסי טולצ׳ינסקי, לאחר שהוחלט במפקדת חיל האוויר על הקמת גף לטייסת שתשכון דרך קבע בגליל. 4 עם הגעתם, בשעה 08:40 למינחת התקבלו על ידי נחום גולן, קצין המבצעים של חטיבת ״גולני״, ויחזקאל פנט, מקציני החטיבה, וכעבור שעה מנחיתתם, כבר המריא אחד האוסטרים במשימת סיור מעל איזור הקרבות בגליל העליון, בעוד אוסטר שני ממריא למשימת הטלת תחמושת לכוחות צה״ל ליד משמר-העמק. 5 ב- 6 באפריל הוכרז רשמית על תחילת פעילותה של ״נספחת ב׳״ ביבנאל עם שני מטוסי אוסטר תחת פיקודו של פסח טולצ׳ינסקי, ובכך נחנך למעשה רשמית בסיס יבנאל כמשכן הקבע של טייסת הגליל. 6 * בסיס מחניים שדה התעופה מחניים, מזרחית למושבה ראש-פינה, נבנה בידי שלטונות 1945 כבסיס עבור חיל האוויר המלכותי - המנדט הבריטי בין השנים 1943 נסללו בו שני מסלולים צולבים (בכיוונים 05/23 ו- 15/33 ) באורך .(RAF) 1250 ו- 1235 יארד, וברוחב 50 יארד, בהתאמה, וסביבם מסלולי הסעה היקפיים, בדומה לתקן הבריטי המקובל באותן שנים. הסיבה המרכזית להקמת השדה היה הצורך של הצבא הבריטי בא״י בבסיס תעופה קדמי בפעילותו כנגד כוחות צרפתיים מצבא וישי, RAF - שישרת את צורכי ה שהיו מוצבים בסוריה ותמכו במשטר הרייך השלישי. 7 עוד לפני תחילת העבודות לציפוי המסלולים באבנים מהודקות, ועליהן שכבת ביטומן, בין ה- 12 ל- 20 ביולי 1941 , הוצבה במחניים טייסת מס׳ 3 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי שסופחה לכוחות הבריטיים במזרח התיכון, עם מטוסי קרב טומהוק 11 . הטייסת, שהפעילה קודם לכן מטוסי סיור קלים מסוג לייזנדר, עברה הסבה למטוסי הטומהוק חודשיים בלבד לפני הצבתה במחניים ועיקר משימתה הגנה אווירית על מבואותיה הצפוניים של ארץ- ישראל מפני חדירת מטוסי אווירית וישי. לאחר כשבוע בלבד במחניים, המריאה הטייסת לשדה קדמי יותר, ראייק שבלבנון, ובספטמבר 1941 188 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל חזרה למדבר המערבי לסייע לארמיה השמינית האמריקנית בהדיפת כוחות השריון של רומל. 8 מאחר וכבר ביוני 1941 נכבשו סוריה ולבנון בידי כוחות בריטניה וצרפת החופשית, לא הייתה טייסת מס׳ 3 מעורבת בפעילות קרבית במהלך שהותה במחניים, אך זכתה לנצחונות רבים מול חיל האוויר של וישי בחודשים בלוד ובעקיר (תל-נוף). RAF^ שקדמו להצבתה בגליל, אז פעלה מבסיסי ידוע כי במהלך פעילותה מארץ־ ישראל, זכתה טייסת מס׳ 3 בהישגים נאים, כך תקפה את שדה התעופה בראייק ביוני בהפילה מטוס קרב צרפתי מסוג ב- 10 בחודש הפילו מטוסי הטומהוק שלושה מפציצי יונקרס ,D520 דוויטין שתקפו ספינורג מלחמה בריטיות במזרח הים התיכון. במחציתו JU88 השנייה של החודש זכתה הטייסת לנצחונות נוספים בהפילה זוג מטוסי 167 של אוויריית הצי F מעל לבנון ב- 22 ביוני, ושישה מפציצי מרטי ן D520 הצרפתי באיזור תדמור ב- 28 ביוני. למחרת הופל מפציץ מרטין נוסף ומספר מפציצים מדגם זה הושמדו בתקיפת המינחת בבעל-בק. כשלושים מטוסי אויב נוספים הושמדו על ידי הטייסת לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש. ידוע בוודאות על מטוס טומהוק אחד בלבד של טייסת מס׳ 3 שהופל בזמן הקרבות בלבנון. 9 בראשית מאי עברה השליטה בשדה מחניים לידי חיל שדה התעופה מחניים 189 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל האוויר הישראלי, ועקב התכניות לכיבוש הגליל העליון המזרחי, הועבר מטוס אוסטר אחד דרך קבע מיבנאל לחניה במחנ י ים." מטוסי טייסת הגליל פעלו משדה מחניים מספר פעמים באורח אקראי, לפני שעברו לשם מיבנאל רשמית עם גילוי המינחת בידי חיל האוויר הסורי ב- 17 במאי. שדה מחניים לא היה בשימוש סדיר של חברות התעופה שפעלו בארץ־ישראל, או של שירות האוויר לאחר שפונה בידי הבריטים, למרות תשתיתו המצויינת ומסלוליו הארוכים (יחסית). בשדה היו ארבעה מיכלי מחסות) מבוטנים. לאחד ) [PENS] דלק תת־קרקעי ים וכתריסר פנים ממחסות אלה הוכנסו שלושת מטוסי הטייסת, והדבר העיד על גודל השדה יחסית לצורכי הטייסת. נופך משועשע משהו על כך ניתן למצוא בזכרונותיו של אברהם בלטיטה שליווה את מייג׳ור סטון הבריטי בסיורו הראשון בבסיס הטייסת: ״באשר המייגע ר סטון בקש לראות את ״חיל האויר הישראלי״ הוא הובא לשדה מחניים ושם ערבו לו אנשי הטייסת סיור ב ״פנים״ שהיו ריקים. סטון שאל: ״איפוא חיל האויר שלבם ? ״, ובתגובה לבך ענה לו בלטיטא ״חבה, זה שדה גדול״. באשר הגיעו לפן האחרון, בו היו המטוסים, אמר סטו ן: ״אלו בוודאי מטוסי הסיור שלבם״ והבעת פניו השתנתה באשר נאמר לו שאלו הם המפציצים״. 11 ב- 5 ביוני עזבו מטוסי הטי יסת את מחניים בדרכם לרמת-דויד. * 190 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל בסיס רמת-ד 1יד בדומה לשדה התעופה ליד מחניים, נבנה גם שדה התעופה הגדול יותר ליד בשנת 1941 , עוד .RAF - 1945 לשימוש ה - קיבוץ רמת-דויד בין השנים 1943 לפני שמסלוליו כוסו בבטו־ן, החלה הפעילות הבריטית הצבאית במקום עם מטוסי קרב מסוג האריקיין ופולמר של טייסות 803 ו- 806 כנגד צבא וישי בסוריה ולבנון." טייסת 74 ,RAF - כשנה לאחר מכן, הועברה לשם טייסת ראשונה של ה נחתו במקום ב- 8 ביולי 1942 בדרכם VB שראשוני מטוסיה מסוג ספיטפייר מחלואן שבמצרים. טייסת 74 שהתה ברמת-דויד חודשיים בלבד אך קבעה עובדה היסטורית בהיותה הטייסת הראשונה שרמת-דויד הייתה לבסיס קבע שלה במלחמת העולם השנייה." ב־ 26 בינואר 1943 הגיעה לרמת־דויד טייסת 127 עם מטוסי קרב מתקדמים משימתה המרכזית הגנה אווירית על איזור חיפה ועכו ,IIB מסוג האריקיין (הטייסת שהתה קודם לבואה לרמת-דויד, בשדה התעופה סן־ז׳אן ליד עכו), אך עם גבור הקרבות באיים האגאיים נשלחה לפפוס שבקפריסין ב- 13 בנובמבר אותה שנה. 14 במשך כמעט שנה תמימה לא חנתה ברמת-דויד טייסת כלשהיא דרך קבע, אך בשנת 1944 גברה הפעילות ולא פחות מחמש עשו אותו לביתן. ב־ 29 בינואר 1944 הגיעה טייסת 242 עם RAF טייסות מטוסי ספיטפייר מדגמים שונים, ויומיים לאחר מכן נחתו בבסיס מטוסי ספיטפייר נוספים מטייסת 243 . ב- 12 בפברואר 1944 הצטרפה אליהן טייסת שלישית, מס׳ 154 , אף היא מצויידת במטוסי ספיטפייר. בסה״כ שהו ברמת-דויד בינואר-פברואר אותה שנה למעלה מארבעים מטוסי ספיטפייר והפעילות בבסיס הרקיעה לשיאים חדשים, אך לא לאורך זמן. הפעילות הצבאית של בנות הברית כנגד ההתקדמות הגרמנית באיטליה ויוון עלתה בחשיבותה על צורכי ההגנה האווירית של ארץ-ישראל, והדבר בא לידי ביטוי בפריסתן של טייסות רמת-דויד לאיטליה. ראשונה לעזוב הייתה טייסת 242 שמטוסיה המריאו לקורסיקה ב- 15 בפברואר 1944 , אחריה עזבו את רמת־דויד טייסת 154 ב- 4 במארס, וטייסת 243 ב- 2 באפריל, שתיהן נפרסו לבסיס אלטו באיטליה. במסגרת שיתוף הפעולה בין חילות האוויר של חבר העמים הבריטי, הועברה האחריווז על ההגנה האווירית בארץ-ישראל לידי טייסות מעבר לים, כך הגיעה ב- 5 במארס טייסת מס׳ 17 כשמשימתה v של חיל האוויר הדרום-אפריקני מצויידת במפציצי ונטורה המרכזית סיורי ים נגד צוללות (נצ״ל) לאורך חופי הים התיכון. במשימתה זו התמידה עד ה- 5 באפריל, עת המריאו מפציציה בדרכם לגיברלטר. 15 191 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל במסגרת חילופי האחריות על לוחמת הנצ״ל בזירת האגן המזרחי של הים התיכון, הגיעו באותו היום עצמו, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, מטוסי מטייסת 459 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. הטייסים v ונטורה האוסטרלים הוסמכו על מפציצים אלה אך חודש לפני בואם לארץ־ישראל. ב- 15 במאי 1944 עזבה אף טייסת זו את רמת-דויד בדרכה לסן־ז׳אן. ביולי כבר הוחלפו מטוסיה במפציצי בולטימור והטייסת המריאה בדרכה ללוב. 16 שוב ירד השקט על רמת־דויד למשך מספר חודשים, ובבסיס הסתפקו בביצוע עבודות אחזקה שגרתיות לקראת בואן של טייסות נוספות. ואכן מפברואר עד ספטמבר 1945 , חודשי המלחמה האחרונים באירופה, נחתו ראשונה טייסת 32 ב־ 25 ;RAF ־ ברמת־דויד ארבע טייסות שונות של ה טייסת 32 הייתה ייחודית בכך .IX בפברואר עם מטוסי ספיטפייר דגם ששבה ופרסה לרמת-דויד לא פחות משלוש פעמים בין 1945 ל- 1948 והייתה הטייסת האחרונה ששהתה בשדה לפני הפינוי הבריטי מא׳׳י. ב- 27 בספטמבר עזבה לשדה סירקין שליד פתח-תקווה, אך חזרה לרמת-דויד ב־ 6 ביוני 1946 ושוב עזבה ב- 3 באוקטובר לניקוסיה שבקפריסין. ב־ 30 במארס הגיעה , F18 1948 , וברשותה כבר מטוסי קרב מתקדמים מסוג ספיטפייר בפעם האחרונה לשדה, ממנו יצאה סופית ב- 23 במאי. 17 ב- 12 ביולי 1945 הגיעה לרמת-דויד טייסת 208 , מהמפורסמות כטייסות ה־ והיא התמידה ix ששהו בארץ־ישראל. ברשותה היו מטוסי ספיטפייר RAF 192 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל בפעילות בשדה עד ה־ 1 באוגוסט עת עזבה לשדה סירקין, ומשם נדדה 18 בספטמבר 1945 . לעקרון ועין-שמר עד שיצאה לקפריסין במארס 1948 נוספו עוד שתי טייסות ברמת־דויד, טייסת מס׳ 213 הגיעה ב- 13 בחודש ולה מטוסי מוסטנג דגם 111 , מטוסי הקרב המתקדמים ביותר שהיו מוצבים אז בא״י, ואולם הטייסת שהתה בבסיס שנים עשר יום בלבד לפני שהמירה את נוף העמק, במישורי ניקוסיה שבקפריסין. 19 יומיים לאחר מכן, ב- 27 בחודש, עשתה לה טייסת מס׳ 6 את רמת-דויד בבסיסה עם מטוסי ואלה פעלו מהבסיס בעיקר בסיורים טקטיים לאיסוף ,iv האריקיין 20. מודיעין, עד לעזיבתם לקפריסין ב- 3 באוקטובר 1946 בחורף 1947 פוצלה טייסת 651 של הצבא הבריטי, שמשימתה המרכזית שברשותה חולקו AOP5 ־ ו AOP3 בא״י הייתה סיור וקישור, ומטוסי האוסטר 21 וב־ 14 , בין ארבעה גפים נפרדים. ברמת-דויד נקבע בסיסו של גף 1909 במאי 1948 הוטסו בזוג מטוסי אוסטר של הגף אחרוני הפקידים הבריטיים מירושלים לחיפה דרך רמת-דויד, לפני פינוים בדרך הים חזרה לבריטניה. 22 הטייסת הבריטית האחרונה שפרסה לרמת־דויד הייתה מס׳ 38 שהגיעה ב 31- במארס 1948 ונשארה עד ה- 19 במאי, ערב הפינוי מא״י. טייסת זו הפעילה מרמת-דויד את המטוסים הכבדים ביותר שידע הבסיס מעודו, לסיור י מ י " ASR3 מפציצי לנקסטר ברמת-דויד עושות פעולות אחרונות RAF - ב- 22 במאי, בעוד יחידות ה לקראת הפינוי, תקפו את השדה ב־ 6 בבוקר לערך מטוסי ספיטפייר של חיל האוויר המלכותי המצרי, שהמריאו מבסיסם הקדמי באל-עריש. המצרים, שלא ידעו כי הבריטים עדיין נמצאים בשדה, השליכו פצצות 250 ק״ג על מטוסי הספיטפייר של טייסת 32 בעיקר, והשמידו שני מטוסים, בעוד שמונה אחרים ניזוקו. שני טייסים מהטייסת נהרגו בתקיפה, ושלושה נפצעו. בשעה 07:30 חזרו שלושה מטוסים מצריים לגיחת תקיפה נוספת בגישה לנחיתה בשדה. אחת RAF - בעוד שלושה מטוסי דקוטה של ה הדקוטות הושמדה ועלתה באש, וכמו כן נפגעו קלות שלושה מטוסי אוסטר של גף 1909 . שעתיים לאחר מכן הופיעו שני מטוסי ספיטפייר פעם נוספת מעל השדה, הפעם ארבו להם מטוסי ספיטפייר בריטיים והפילו את שניהם. בתקיפות הקודמות איבדו המצרים שלושה מטוסי ספיטפייר נוספים, ובסה״כ נהרגו בתקיפה על רמת־דויד שלושה טייסים מצרים, בהם ראש טייסת(רס״ן) נאסר א-דין, מפקד טייסת מספר 2 שביצעה את הפעולה. 24 193 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל יומיים לאחר התקיפה המצרית, הועבר בסיס רמת-דויד לשליטה ישראלית תמורת 5000 ליש״ט, וכמפקדו הראשון מונה ראש כנף(אל״ם) יהושע גילוץ. משה פלדמן היה הראשון לנחות בשדה עם מטוס אוסטר מיבנאל, לאחר שהוחלט לפנות את הטייסת משם עם גילוי המינחת בידי הסורים ב־ 5 ביוני. ואולם מערכת יחסים בעייתית התפתחה בין אנשי הטייסת לגילוץ, על רקע בעיות משמעת שנבעו מהפער המנטלי העמוק בין גילוץ, חסיד המשמעת הבריטית הנוקשה, לאנשי הגליל ״הפלמ״חאים״, והטייסת נאלצה לעזוב את רמת־דו יד בחזרה ליבנאל ב - 19 ביוני. סיום פיקנטי לתקופת רמת־דו יד בתולדות הטייסת, הוא סיפור ״הפצצת״ בניין מפקדת הכנף בעגבניות רקובות בידי אחד ממטוסי אוסטר המפו נ ים." עד מהרה הפכה רמת-דויד להיות אחד משלושת הבסיסים החשובים ביותר של חיל האוויר הישראלי (האחרים בעקרון וחצור), וממנה יצאו מטוסי דקוטה של טייסת 103 לתקיפות אסטרטגיות מעבר לגבול, הפצצת דמשק ב- 11 ביוני, וקונייטרה ב־ 10 ביולי. ב־ 25 ביוני נקבע רשמית בסיס הקבע של הטייסת ברמת־דויד, ובאוקטובר הצטרפה אליה טייסת 69 , בסך הכל היה סד״כ ההפצצה ה״כבד״ של חיל האוויר מרוכז בשדה זה, חמש וזוג בופי יטר." ב־ 18 באוקטובר עזבה טייסת הגליל B17 דקוטות, שלושה את יבנאל בפעם האחרונה, ועברה לבסיס רמת-דו יד." ב־ 23 באוקטובר בצעה הטייסת את גיחות ההפצצה הראשונות מהשדה. הופצצו הכפרים מיס אל-ג׳בל, בלידה וחולה במטוסי אוסטר ובמטוס הפיירצ׳יילד ונרשמו פגיעות טובות במטרות. בהפצצה הלילית במטוס האוסטר על מיס אל־ ג ׳בל ציין הטייס: ״הקבוצים בסביבות רמת-דוד מוארים יפה״, דבר שהקל על הניווט חזרה לשדה, בניגוד למסלול ביבנאל שהיה בסביבה חשוכה ורק רצועתו מוארת בגוזניקים. 28 הטייסת פעלה מבסיס רמת־דו יד עד ינואר 1949 . במסגרת האירגון מחדש של הטייסות הקלות בחיל האוויר, מוזגו טייסות מס׳ 1 (בשדה דב), מס׳ 2 (״הנגב״) ומס׳ 3 (״הגליל״) והוקמה טייסת 100 בשדה עקרון. * מי נ חת י ם (*) הסיכון התמידי לגילוי מטוסי טייסת הגליל בבסיסי הקבע שלהם, יבנאל, מחניים או רמת-דויד, שלושתם כבר נחשפו והיו ידועים היטב לחיל האוויר 194 נספח 2 - מפקדי טייסת הגליל הסורי, הביא לכך שבתקופות מסוימות היו המטוסים פרוסים במינחתים ברחבי הגליל, ולא רק לצרכי חניה, אלא אף לפעילות מבצעית. עקב פני השטח הלא מישוריים שכה אופייניים לגליל, לא הייתה זו משימה קלה כלל ועיקר לאתר מקומות ליישור מסלולים. המהנדס נתן פ ת ן שריכז את הטיפול בנושא זה, נתן לכך ביטוי ביומנו: ״ יצאנו לטבריה. נפגשתי עם מהנדס העיריה מר לנדאו - בקרתי את המסלול ־ השטח מיושר בבולדוזר אבל בלתי מוכשר להמראה.... לפי דעתי אין המקום מתאים למסלול מסבות כדלקמן: א) ארכו של המסלול זה אין יכל להיות עם התוספות מקסימום 400 מטר, מחוץ לאורך זה ישנם מכשולים ב) מדרגות 70 ס״מ, ג) בשביל הכשרתו - בשני צדי המסלול בגובה בערך 80 ותקונו של המסלול ידרשו הוצאות גדולות מאד וגם כן ישאר מסלול מדרגה נמוכה״. 29 ״מרמת דויד נסענו לעין-השופט.... בקרתי במקום המסלול ארכו 400 מ׳ רחבו 40 מטר,אינו ראוי לשימוש, בלי מכסה אבנים וחרוש. ואין כל אפשרות להכשירו לשמוש בלי עבודה מיוחדת...״. 30 ׳ ״....המשכתי באופנעלמולדת במקום מצאתי את השטח המסלול לא מוכשר להמראה וחניה - תלמים וסדקים (כמה ימים לפני זה הודיע מפקד הטייסת פלדמן משה לזאב שהמסלול דרוש לצרכי אמונים מיד - זאב בקר במקום וסדר עם המא״ז את נקוי שטח המסלול מתירסים שגדלו על מחצית השטח)״. 31 בעיות אחרות עלו עקב האקלים החורפי שהיקשה אף הוא על תחזוקה סדורה של המסלולים בעונת הגשמים, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבו של : מפקד מחלקת העבודות במטה חיל האוויר בספטמבר 1948 ״ 1. הננו מתחילים בבנין מסלול המראה ומחנה לטייסת הגליל במולדת. 2. בגלל נתוק המקום בעונת הגשמים קיימת סכנה לקיום היחידה שלנו במקום. 3. היות וקיימת תבנית לסלילת בביש מגבע למולדת הננו מבקשים ממך לתת עדיפות ראשונה לעבודה זו בתכנית שלבם לסלילת כבישים״. 32 195 נספח 3 - בסיסי טייסת הגליל לקראת סוף ספטמבר אף נשקל מעבר הטייסת מבסיס יבנאל למינחת במולדת, וזאת על רקע חילוקי דיעות בין מפקדת חטיבת ״גולני״ לבין מפקדת חיל האוויר בתל־אביב בדבר האחריות הלוגיסטית לטייסת הגליל. ואולם, מינחת מולדת לא נמצא ראוי בסיור שערך נחום רפפורט, ונשקלה האפשרות לעבור לשדה התעופה הסלול בסן־ז׳אן ליד עכו. וכך כתב במכתבו אל דן טולקובסקי מפקד הטייסת נחום רפפורט: כפי שידוע לך הרינו תלויים בחטיבת גולני עד כמה שזה נוגע ....» לשמירת השדה, ואספקת האבל. בזמן האחרון חטיבת גולני הראתה רמזים שאין ברצונה להמשיך להיות אחראית לדברים הנ״ל ושזמן שחיל-האויר יקח על עצמו אחריות זו... חוץ מזה כמה מן הצריפים הם סדוקים עוד מן ההפצצות הקודמות ועם התקרב מזג האויר הקר לא יהיו הצריפים ראויים לדיור. בבר עכשו ישנם כמה אנשים מצוננים מסבה זו. את הפתרון לכל הבעיות הנ״ל אני רואה רק בדרך אחת, והיא העברת היחידה שלנו מיבנאל, ורצוי ביותר שזה יהיה מולדת....הריני להעיר לך שהבעיות הנייל הן תכופות ביותר ואבקשך מאד לטפל בהן באופן מידי, כי מלבד לקשיים הפיסיים שעליהם אולי אפשר להתגבר, הם מורידים את רוח האנשים״." כשבוע לאחר משלוח המכתב, ביקר מפקד הטייסת בלוויית נציגי מחלקת העבודות במטה החיל, במינחת החדש שהוכשר במולדת וכך דיווח: ״אל: אגף מבצעים,מטה ראשי,חיל אויר הנדון:דו״חעלבקור במולדת ביום שלישי, 28.9.48 ירדנו באוסטר על השדה החדש במולדת. המצב במקום הוא כדלקמן: שדה!- נמצא במקום טוב מבחינת טייס, כמו כן טוב לכיוון הרוח. אולם בימי הגשמים לא יהיה שום אפשרות לנוע עם האוירונים לשדה ומהשדה בגלל הבוץ. אין שום מקום נאות לאכסון האוירונים ולטיפול בהם ואין שום אפשרותהסואה נאותה כגון עצים וכוי. אכסון ושרותים! - אנשי הטייסת והמטה. נדרש: מקום אכסון ל- 80 עובדי קרקעו- 20 צוות. אויר עם כלהשרותים !, 9 חדרים למטה ושרותים לפחות 2צריפים לבתי מלאכה ומחסנים. 196 נספח 3 - בסיסי טייסת הגליל אין מקום מתאים לאכסון הפצצות. בימי גשמים המקום יהיה מנותק מ כ יון שאין בביש אלא דרך עפר. ומסבת רחוק המקום שאלת האספקה יהיה קשה לפתור. יש לציין שאחרי הגשם הראשון ״ההגון״ נצטרך להסיע את האוירונים, גם באן [ביבנאל] וגם במולדת בעזרת טרקטור, מה שיכול לגרוס נזק לאוירונים. לאור כל הנתונים האלה אין אנו חושבים שנובל לפעול כראוי מהמקום הנ״ל עד שלא יוקמו שם בל התנאים המינימליים לעבודה בימי גשמים. כל שדה אחר אשר לא יעמידנו בפני הגשמים, יוכל לפתור את השאלה, היות ודרישותנו למסלולים עצמם הם מצומצמים לפי סוגי האוירונים שיש ברשותינו. בסן-גיין למשל, לא תהיה בעית הגשמים, כמו בן הוצאות השבון והשפורים בשדה תהיינה הרבה יותר קטנות, מאשר במולדת, היות והבתים כבר קיימים, מיכלי הדלק שלמים וראויים לשמוש וגם פנים להגנת האוירונים ולהחזקת פצצות מוכנים לשמוש. וכן אבקשכם לעיין עוד הפעם בכבד ראש בהעברתו לשדה התעופה סן-גיין במקום מולדת״. 34 התלהבותו של מפקד הטייסת ממעבר אפשרי לסן-ז׳אן, לא עלה בקנה אחד עם דעת המטה בעניין זה. בתחילת חודש אוקטובר כתב נחום רפפורט למחלקת העבודות של חיל האוויר: ״בהתאם לתכניתנו להעברת יחידתנו לשדה התעופה סן-גיין,אבקש את מחלקת העבודות לצאת לשדה הנ״ל ולעשות את התקונים הדרושים במסלולים מיד. התק ו ני ם עצמם אינם גדולים והם בוללים הורדת העשבים הגדלים עליהם והגומות שנגרמו על-ידם״. עותק מהמכתב הועבר לדן טולקובסקי שרשם בכתב יד לידיעת מחלקת העבודות: ״מועבר לידיעתכם. אין אנו מתכוננים להעביר את הטיסת לסט. ג׳ין״. 35 197 נספח 3 - בסיסי טייסת הגליל להלן רשימה של המינחתים שהיו בשימוש הטייסת, או תוכננו להיות בשימושה, במהלך מלחמת העצמאות: 3 4 מיקום המי נ חת הערות אי ילת השחר מסלול קצר, מוגבל להמראה ו נחיתה מהקצה הצפון/מערבי בלבד אל ומות ראה ביתניה-עילית בית יוסף מסלול באורך 400 מטר, מערבית למשק, כ 100- מטר ליד הגדר ביתניה-עילית מסלול באורך 400 מטר על יד קבוצת אלומות בלפוריה בצידו המזרחי של הכביש הראשי, מקום חניה לעשרה מטוסים 3 מסלולי אספלט, 07/25 באורך 928 מטר, 11/29 , ו- 16/34 באורך 932 מטר חיפה טבריה צפונית ממשטרת טבריה, מסלול באורך 300 מטר יסוד-המעלה כפר-בלום מסלול באורך 300 מטר כפר חיטין מסלול באורך 300 מטר בכניסה הדרומית למשק בכיוון מזרח/מערב מסלול באורך 500 מטר, כ- 250 מטר דרומית מבית הכנסת של הכפר בכיוון מזרח/מערב, במקום היה מוסך שהתאים לקליטת מטוסים כפר-תבור להבות־הבשן מו לדת מעוז-חיים עי ו ־ גב מטר 40 X 400 עי ו ־ המשסולפוטל בקירבת בית החולים. המי נחת הוקס בימי האימפריה העותמנית בין ה- 22 בספטמבר ל- 4 RAF - ושרת את טייסת 142 של ה FK8 באוקטובר 1918 לצרכי סי ור ותצפית ארטילרית עם מטוסי BE2 - ו עפולה שדה-אליהו תל-עמל מסלול באורך 300 מטר (*) מינחת בהגדרתו שונה משדה תעופה בכך שמסלולי ו עשויים עשב, כורכר, אדמה מהודקת או עפר כבוש, ולא סלולים מבטו ן או אספלט. עקב כך זמינותו של מינחת היא בדרך כלל עונתית, והוא אינו ניתן לשימוש בחורף גשום ההופך את מסלוליו לבוציים. במינחת, להבדיל משדה תעופה, יש מיתקני עזר בסיסיים בלבד, ואין בו מתקני קבע מבצעיים כגון מגדל פיקוח, רכבי כיבוי-אש או שירותי קשר ומטאורולוגיה. במרבית המי נחתיס לא היו אף מוסכים לאיחסו ן המטוסים והם חנו תחת כיפת השמיים חשופים לפגעי מזג האוויר. 198 נספח 4 - גיחות ושעות טיסה והתפלגותן - טייסת הגליל נספח ־ 4 גיחות ושעות טיסה והתפלגותן ־ טייסת הגליל בחמת העברה מסלולים גיחות אימונים /ניסוי גיהות צילום גיחות סיור גיחות תובלה גיחות הפצצה סה״ב גיחות סה״ב שע״ט חודש 119 97:55 4/48 235 145:35 5/48 11 - 33 10 22 23 25 124 89:10+ 6/48 - - 63 7 25 13 91 199 235:20 7/48 - 3 110 3 55 50 - 221 289:45 8/48 - - 97 4 53 151 ־ 305 243:20 9/48 - - 78 20 16 124 18 256 210:05 10/48 - - 53 9 2 115 - 179 153:55 11/48 333:35 12/48 11+ 3+ 434+ 53+ 173+ 476+ 134+ 1638+ סה״ב 1797:10+ הערות ; ( 1) המקור לנתונים לחודשים אפריל-מאי חינו הספר ״שרשי חיל האויר״ (עמי 386 ) 2) הנתונים לחודש יוני מתוך המסמך ״דו״ח סטטיסטי של מבצעי טייסת הגליל לחודש ) ;( יוני״, ח״א - מטה כללי, 21 ביולי 1948 (א״צ 6/137/51/989 3) הנתונים לחודשים אפריל, מאי ודצמבר חלקיים בלבד מהיעדר נתונים של מ י • ; ) 4) הנתונים לחודש יולי מתוך המסמך ״דו״ח מבצעי טייסת הגליל - יולי 1948 ״ ח״א ־ ) .( 75 /סט מיום 7 באוגוסט 1948 (א״צ 6/137/51/989 / אגף מודיעין, 1 4 0 199 נספח 4 - גיחות ושעות טיסה והתפלגותן - טייסת הגליל ׳י. _ id - {~n , 5 גזזי CV _ c£?jJ0 ׳ 8 1 י / . fH מ^ז•). j>O»C a^iiJ :-T.UA( / > « j r t - / /or /3.< ז .). loK J - jj«f . ״o'Cs) ׳ajK• Cs ? ׳•)«־> .^ ז<ז 1י JpQ - י ^ ז ו ״ , f'jusijif 1"j>Mf - ו 11 >י׳ rn-^i j«Af .- 5 ?ה־^יך׳ >* />* ן. » י״ו (י| 3ו׳ •^ lif /«1flf«j/0t - ׳ - , MijV/V נז׳״י Mgi) /"o'Cir-1 «. ׳! , if'fa T>( ׳f ׳ * ) ן . fj ׳/׳ s _T>V? ״J - / 0 ־ ' י f ; ®;>'1 ׳'f bl la I . . לןיג yvlfl fi^ •}Collr J>lfv«WfttMl) Ai ׳J\ nft'-wfa aiWO ft -r>»'G0 ( 0 V / / yN ״ ^ — i — • מפקד טייסתמ ס ז / י 1 .}י 200 ביבליוגרפיה ביבליוגרפיה שהקים - מאסף o m ,( אביר דויד ד״ר, ריבלין גרשון, סא״ל (עורכים לעגיגי תעופה, צה״ל - מערכות, תל־אביב, תש״ך ־ יוני 1960 ״אגרא״, צבאות הערבים בדורנו, מערכות, תל-אביב, תש״ה - 1948 אוסטפלד זהבה, ד״ר, צבא גולד, שלבים עיקריים בבניית הצבא בהנהגתו של דת בו-גוריון, כרד ראשון, משרד הבטהון - ההוצאה לאור, תל-אביב, תשנ״ד ־ 1994 אורן אלחנן, המערבות על הגליל במלחמת העצמאות, בתוך, ארצות הגליל, חלק בי, בהוצאת חברה למחקר מדעי שמושי, אוניברסיטת חיפה בע״מ / ההוצאה לאור של משרד הבטחון / גסטליט חיפה בע׳ימ ־ הוצאה לאור / עמ-גע בע״מ (עורכים שמואלי אבשלום, סופר ארנון, קליאוט נורית). אלון יגאל, מערכות פלמ״ח - מגמות ומעש, בעריכת זרובבל גלעד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל־אביב, תשכ״ו - 1966 אלנקווה עמנואל, ״טייסי ה״פייפרים״ סיפרו על הפצצות כברות של... 8 . קילוגרם״, בתוך, ״ידיעות אהדוגות״, גליון 27 בספטמבר 1972 אמבר עדו, אייל אלי, כהן אבי, שורשי חיל האוויר, חיל האוויר, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תל-אביב, תשמ״ח ־ 1988 ארקין דן, - 1 0 0 הטייסת הראשונה, חיל האוויר/ מחלקת פרט, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, סדרת מורשת חיל האוויר, תל-אביב, תשנ״ח - 1997 בורוביק יהודה, מטוסי חיל האוויר במלחמת העצמאות, בתוך, ביעף - כתב עת לתעופה וחלל, מסי 78 . תשנ״ה - 1995 בטלהיים אבי, גולגי, בתוך, צה״ל בחילו, אנצימלופדיה לצבא ולבטחוו, כרך 11 ־ חטיבות החי״ר, רביבים הוצאה לאור - מהדורת ספרית מעריב, תל-אביב, 1982 201 ביבליוגרפיה בן-גוריון דוד, יומו המלחמה, מלחמת העצמאות, תש״ח-תש״ט, ערכו גרשון ריבלין וד״ר אלחנן אורן, החברה להפצת משנתו של דוד בן-גוריון, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תל-אביב, תשמ׳יג ־ 1982 גורן בצלאל, מסילות למרומים, הוצאת ברונפמן, תל-אביב, יוני 1979 גלבר יואב, גרעין לצבא עברי סדיר - תרומתם של יוצאי הצבא הבריטי להקמת צה״ל, הוצאת יד יצחק בן־צבי, ירושלים, תשמ״ו ־ 1986 גלעד זרובבל, ספר הפלמ״ח, כרך ראשון, בהוצאת ארגון חברי הפלמ״ח ־ הקיבוץ המאוחד, תשי״ג - 1953 הרטוך נעם, בגפי העבר, מטוסים אזרחיים בארץ ישראל המנדטורית - טיילירקראפט, בתוך, ביעף - כתב עת לתעופה וחלל, מסי 61 , תשמ״ז ־ 1987 הרטוך נעם, כנפי העבר, מטוסים אזרחיים בארץ ישראל המנדטורית - אוסטר, בתוך, ביעף - כתב עת לתעופה וחלל, מס׳ 63 , תשמ״ח - 1987 הרטוך נעם, חיל האוויר הסורי במלחמת העצמאות, טיוטת מחקר במסגרת הענף לתולדות חיל האוויר, 1997 וקסמן יוסף, טייסת הגליל חוזרת ליבנאל, בתוך, מעריב - מוסף ימים ולילות, 29 בספטמבר 1972 יפתח אחוזת הסופה - סיפורה של חטיבת יפתח-פלמח, הוצא לאור ע״י יוצאי חטיבת יפתח־פלמח. כהן אבי, רס״ן, המסרשמיס - מטוס הקרב הראשון של חיל-האוויר, מפקדת חיל האוויר, ענף תולדות חיל האוויר, ניסן תשנ״ה - אפריל 1995 כהן אליעזר, לביא צבי, השמים אי ג 0 הגבול, ספרית מעריב, תל-אביב, תש״ן - 1990 כהן ירוחם, לאור היום ובמחשד, הוצאת עמיקם, תל־אביב, תשכ״ט ־ 1969 כרמון דויד(עורך), המצודה בסידמת במרת - עיו גב במערכה. תל-אביב, 1950 202 ביבליוגרפיה לורך נתנאל, קורות מלחמת העצמאות, מסדה־ ידיעות אחרונות- ספרי חמד, גבעתיים, תשנ*>יט - 1989 (מהדורה מעודכנת של הספר המקורי שפורסם בשנת 1958 ע״י צה״ל ־ מחלקת הדרכה, ענף הסטוריה). מורגן שי, טייסת הגליל, עבודת גמר בבית הספר אורט־יפעת ״העמק המערבי״, מושבה יקנעם, דצמבר 1993 מיכאליאורי, כנפי ראשית - י״ב שנות תעופה עברית, תשכ״א ־ 1961 מילשטיין אורי, מולדות מלחמת העצמאות, כרכים א׳ - די, זמורה ביתן, מוציאים לאור, תל־אביב, תשמ״ט ־ 1989 מערכות, כרך 7, חוברת ג׳(כ״ח), אב תש״ה - יולי 1945 מערכות, כרך 8, חוברות ב׳ ־ ג ׳ (ל״א־ל״ב) , אדר ב׳ תש״ו ־ מארס 1946 מערכות, כרך 9, חוברת ג׳(ל״ז), מערכות, כרך 12 , חוברת א׳ (מ״ה) נאור מרדכי, ״מתבדחת חשיש ״מעופפת״ לשרות בחיל האווירי/ בתוך, 72 ־ בטאון חיל האוויר מסי 67 . מארס 1965 . ע״ע 68 נאור מרדכי, לסקוב, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, בית הוצאה כתר, ירושלים, הדפסה שניה, ירושלים, 1988 סלוצקי יהודה, פרופי, קיצור מולדות ההגנה, משרד הבטחון ־ ההוצאה לאור, תל־אביב, אוקטובר 1986 סלע אברהם, ״ סוריה ושאלת א״י״, בתוך, ״מערכות״, יולי 1984 עברון יוסף, התעשיה הבטחונית בישראל, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, תל-אביב, 1980 עמיצור אילן, אמברגו - עוצמה והכרעה במלחמת תש״ח, מערכות ־ משרד הבטחון, ההוצאה לאור, תל-אביב, 1995 203 ביבליוגרפיה עציוני בנימין, אילו ושלח - דדך המלג ות של חטיבת גולגי, צה״ל ־ מערכות, תל-אביב, 1959 פלד משה, רס״ן, צפרי הלילה הגליליות - פרשיות ממבצעי טייסת הגליל, בטאון חיל האוויר מסי 36 , מפקדת חיל האוויר, יולי- אוגוסט 1956 קגן בנימיו, אל״מ, הם המריאו בעלטה, הוצאת ״דבר״, תל-אביב קפלנסקיאדי, המעופפים הראשונים - אנשי צוות אוויר במלחמת העצמאות, מפקדת חיל האוויר, ענף תולדות חיל האוויר, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, ינואר 1993 רז עודד, טייסת הגליל. עבודת גמר בבית הספר אורט-יפעת ״העמק המערבי״, כפר־תבור, דצמבר 1993 שביט יוסף, מתגדבים בכחול - ארצישראלים בחיל התעופה הבריטי במלחמת העולם השניה, משרד הבטחון ־ ההוצאה לאור, תל-אביב, תשנ ״ה- 1995 שולמן ורדה, רמות נפתלי - ישוב במערכה, עבודה סמינריונית במסגרת קורס דו־שנתי למדעי החברה והרוח בסמינר ״אפעל״, מחזור כ׳, קבוץ יראון, ספטמבר 1981 שחן אביגדור, בגפי הגצחוו. עם הספר, תל-אביב, תשכ״ו ־ 1966 שחן אביגדור, חישול הכנפיים, צה״ל - מערכות, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תל-אביב, תשנ״א ־ 1991 שיף זאב, חיל האוויר, בתוך, צה״ל בחילו, אנציקלופדיה לצבא ולבטחוו, כרך 3, רביבים הוצאה לאור, מהדורת ספרית מעריב, תל-אביב, 1981 שמעוני יעקב, ללזטיסוו פוליטי של העולם הערבי. בית הוצאה כתר, ירושלים / ג.ג. בית ההוצאה הירושלמי, הדפסה שניה, 1991 שתקאי אדם, סא״ל, חיל האוויר - צה״ל במלחמת העצמאות, פרסומי הדרכה - חיל האוויר, אלול תשי״ח ־ ספטמבר 1958 204 Bibliography b i b l i o g r a p h y (english) BARKER A.J., ARAB-ISRAELI WARS, Ian Allan Ltd., London, 1980 BURNETT IAN P., CIVIL AIRCRAFT REGISTERS OF AFRICA - 1981, Air-Britain (Historians) Ltd., Tonbridge, Kent, 1981 CULL, BRIAN / ALONI, SHLOMO/ NICOLLE, DAVID, SPITFIRES OVER ISRAEL, Grub Street, London, 1994 HALLEY, JAMES J., THE SQUADRONS OF THE ROYAL AIR-FORCE & COMMONWEALTH 1918-1988, Air-Britain (Historians) Ltd., Kent, 1988 HALLEY, JAMES J., ROYAL AIR-FORCE AIRCRAFT KA100-KZ999, Air-Britain (Historians) Ltd., Tonbridge, Kent, 1990 HERZOG, CHAIM, THE ARAB-ISRAELI WARS, Arms & Armour Press, London, 1982 HITCHMAN, AMBROSE V., THE HISTORY OF THE AUSTER AEROPLANE, (second edition) International Auster Pilot Club, printed by Hounsfield Design Ltd., Bristol, May 1989 INTERNATIONAL CODE OF SIGNALS, US EDITION - 1969, published by the US Naval Oceanographic Office, Secretary of the Navy, Washington, 1968 (H0-102) JACKSON, ROBERT, THE ISRAELI AIR-FORCE STORY, Tom Stacey Ltd., London, 1970 JUPTNER JOSEPH P., U.S. CIVIL AIRCRAFT, VOL. 6, Aero Publishers Inc., Fallbrook, CA, 1974 JUPTNER JOSEPH P., U.S. CIVIL AIRCRAFT, VOL. 8, Aero Publishers Inc., Fallbrook, CA, 1980 205 Bibliography MUNOZ ANTONIO J., LIONS OF THE DESERT - ARAB VOLUNTEERS IN THE GERMAN ARMY 1941-1945, 2nd (Revised) Edition, Axis Europa Inc., Bayside, New-York, undated NORDEEN, LON, FIGHTERS OVER ISRAEL, Greenhill Books, London, 1991 PEPERELL ROGER W ״ PIPER AIRCRAFT, Air-Britain (Historians) Ltd., Tonbridge, Kent, 1996 PHILLIPS EDWARD H., PIPER-A LEGEND ALOFT, "HISTORIC AIRCRAFT SERIES", Flying Books International, Eagan, Minnesota, 1993 PIVKA, OTTO VON-, ARMIES OF THE MIDDLE-EAST, Patrick Stephens Ltd., Cambridge, 1979 RUBENSTEIN, MURRAY / GOLDMAN, RICHARD, SHIELD OF DAVID, An Illustrated History of the Israeli Air Force, Prentice-Hall Inc., New Jersey, 1978 STAFRACE, CHARLES, ARAB AIR-FORCES, Squadron Signal Publications, Carrollton, Texas, 1994 YON AY, EHUD, NO MARGIN FOR ERROR - The Making of the Israeli Air-Force, Pantheon Books, New-York, 1993 206 מראי מקום והערות מראי מקום והערות הערות לפרק א׳ ,i960 , 1. דויד אביר, גרשון ריבלין, עורכים, ״גרום שחקים׳ / ת״א עמי 11 , 2. אבי כהן, עדו אמבר, אלי אייל, ״שורשי חיל האויר״, ת״א, 1988 עמי 29 3. אביגדור שחן, ״כנפי הנצחוף/ ת״א, 1966 , עמי 31 , ראה גם ״ברום שחקים״, עמי 17 38 - 4. ״שורשי חיל האויר׳/ ע״ע 36 4 9 - 5. שם, ע׳׳ע 43 6. שם, עמי 69 7. שם, ע״ע 72/73 8. שם, עמי 74 , 9. אורי מיכאלי, ״כנפי ראשית׳/ י״ב שנות תעופה עברית, ת״א, 1961 ע״ע 6 ו 13- 10 . הצהרת בלפור, לונדון, 2 בנובמבר 1917 , בתוך, קובץ מסמכים בתולדות המדינה, ירושלים, 1981 , עמי 19 11 . יהודה סלוצקי, ״קיצור תולדות ההג נה׳ / ת״א, 1986 , עמי 326 12 . שם, עמי 328 , 13 . ויליאם שיירר, ״עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי״, ת״א, 1976 עמי 673 14 . ״קיצור תולדות ההגנה״, עמי 331 15 . ״צה״ל בחילו׳/ אנציקלופדיה לצבא ולבטחון, חיל הים, כרך 10 , ת״א, 1982 ,ע״ע 14/15 16 . ״כנפי הנצחון״, עמי 49 Noam Hartoch, "Defunct Registers 2", Air-Britain Digest, London, .17 1976, pp 128-130 29 - 18 . ״באויר״, מס׳ 3/86 , ע״ע 28 19 . צבי נדב, ״כך צמחו כנפינו״, בתוך, ״ברום שחקים״, עמי 33 20 . ״באויר׳/ שם, שם 229 ־ 21 . ״למען התעופה בישראל״, בתוך, ״ברום שחקים״, ע״ע 224 22 . ״ביעף׳/ גליון מס׳ 1986,57 , עמי 31 23 . ״ברום שחקים׳ / עמי 5,1 , ע״ע 231/232 207 מראי מקום והערות 24 . ״כנפי הנצחון״, שם 25 . ״שורשי חיל האויר״, עמי 83 , 26 . זרובבל גלעד, ״ספר הפלמ״ח״, כרך ראשון, הקיבוץ המאוחד, 1953 עמי 415 27 . ״שורשי חיל האויר״, ע״ע 84/85 28 . שם, עמי 86 29 . שם, עמי 95 ו ־ 102 30 . יגאל אלון, ״מערכות פלמ״ח ־ מגמות ומעש״, עורך ז. גלעד, ת״א, 1966 , עמי 202 הערות לפרק ב׳ 1. נתנאל לורך, ״קורות מלחמת העצמאות״, גבעתיים, 1989 , עמי 114 2. אורי מילשטיין, ״תולדות מלחמת העצמאות״, כרך ג׳, ״הפלישה הראשונה״, ת״א, 1989 , עמי 237 3. שם, ע״ע 238/239 484 , ראה גם, ״שורשי חיל ־ 4. ״קיצור תולדות ההגנה״, ע״ע 482 האויר״, עמי 180 5. ״קיצור תולדות ההגנה״, ע״ע 511/512 6. דוד בן-גוריון, ״יומן המלחמה״, כרך א׳, עמי 356 7. ״קורות מלחמת העצמאות״, עמי 121 8. אגרא, ״צבאות הערבים בדורנו״, ת״א, 1948 , ע״ע 99/100 , ראה גם, "Armies of the Middle-East", Cambridge, 1979, p. 119 Otto von Pivka 9. ״צבאות הערבים בדורנו״, שם, ע״ע 101/102 Charles Stafrace, "Arab Air-Forces", Carrollton, 1994, p. 34 .10 Chaim Herzog, "The Arab-Israeli Wars", London, 1982, p. 54 .11 Ibid, p. 79, 89 & 91 .12 "Armies of the Middle-East", p. 137 .13 "Defence Update N0.73", pp. 35/36 .14 , 15 . יעקב שמעוני, ״לקסיקון פוליטי של העולמ הערבי״, ירושלים, 1991 עמי 288 16 . ״מערכות״, כרך 7, חוברת ג׳(כ״ח), אב תש״ה - יולי 1945 , עמי 111 17 . ״מערכות״, כרך 8, חוברות ב׳-ג׳(ל״א־ל״ב), אדר ב׳ תש״ו - מארס 1946 , עמי 113 18 . ״מערכות״, כרך 9, חוברת ג׳(ל״ז), עמי 94 208 מראי מקום והערות 19 . אילן עמיצור, ״אמברגו״, עמי 85 , 20 . צבא סורי - חיל אויר, חיל האויר, מודיעין 5, תרגום דו״ח מס׳ 154 תיק 67 - סה, 1950 , ארכיון ענף הסטוריה Antonio J. Munoz, "Lions of the Desert-Arab Volunteers in the .21 German Army 1941-1945" Bayside, New-York, undated, p. 28 22 . דו״ח על חיל האויר הסורי, חיל האויר ־ אגף מודיעין, הוצאה חדשה, 12 ביוני 1949 , ארכיון ענף הסטוריה, חיל האויר, ,171 / ס״ה 203 עמי 28 ,A1 ־ 9 אוגדן 23 . ״מערכות׳/ כרך 12 , חוברת א׳ (מ״ה) , עמי 62 , ראה גם ״צבאות הערבים בדורנו״, עמי 86 24 . חיל האויר הסורי, 20 בפברואר 1949 , א״צ 6/137/51/71 25 . ״מערבות׳/ כרך 11 , חוברת א׳ (מ״א) , עמי 79 , ראה גם ״צבאות הערבים בדורנו״, שם. 95 - 26 . ״צבאות הערבים בדורנו׳/ ע״ע 92 27 . ״כוחות האויר של האו יב׳/ מסמך מחלקת מודיעין צפון, חיל האויר, 15,156 בפברואר 1949 , א״צ 6/137/51/827 / אל מפקד אמ״ן מד / 49 28 . חיל האויר הטורי, שם 29 . מטכ״ל/אמ״ן, ספרית הפרסומים, ״פרקים לידיעת צבאות ערב, 1956 (הצבא המצרי והצבא הסורי), ־ מצרים וסוריה בשנים 1948 586 , מק״ט 221 , ארכיון ענף הסטוריה / מ״ד 300 30 . ״אמברגו״, עמי 64 , ראה גם מטכ״ל/אמ״ן/ממ״ן, ״ידיעות על חיל 6097 , ארכיון ענף / האויר הסורי״, 3 באוגוסט 1948 , סה ־ 67 הסטוריה 31 . אבי כהן, ״המסרשמיט״, ענף תולדות חיל האויר, ת״א, 1995 , עמי 33 Brian Cull, Shlomo Aloni, David Nicolle, "Spitfires over Israel", .32 London, 1994, p. 185 33 . מטכ״ל/אמ״ן/ממ״ן, ״ידיעות על חיל האויר הטורי״, 3 באוגוסט 1948 6097 , ארכיון ענף הסטוריה / סה - 67 "Spitfires over Israel", ibid .34 Ibid, p. 344 .35 36 . מטכ״ל/אמ״ן, ספרית הפרסומים, ״מדריכים לצבאות ערב ־ הצבא , הסורי בשנת 1955 ־ כוחות האויר״, מד ־ 586.200 , מק״ט 197 109 ־ 99 ,9 ארכיון ענף הסטוריה, ע״ע - 1 37 . דויד כרמון, עמי 37 38 . ״קורות מלחמת העצמאות״, עמי 265 39 . דו״ח פעילות עמק הירדן, א״צ 128/51/86 209 מראי מקום והערות 40 . חטיבת ״כרמלי״, דו״ח חקירת השבוי חמיט חסין אל־קורדי, 26 ביולי 1948 , א״צ 5942/65/49 41 . ״המסרשמיט״, עמי 32 , ראה גם דו״ח מטכ״ל/אמ״ן/ממ״ן, ״חיל האו י ו הטורי ׳/ 28 בפברואר 1949 , א״צ 6/137/51/257 42 . חטיבת ״כרמלי״, דו״ח יומי ליום 14 ביולי 1948 , א״צ 7353/58/49 43 . חטיבת ״כרמלי״, דו״ח יומי מט׳ 124 ליום 17 ביולי 1948 , ראה גם ״קורות מלחמת העצמאות׳/ עמי 402 20 ביולי 1948 , א״צ , 44 . בולטין חטיבת ׳׳אלכטנדרוני״, גליון 67 5942/16/49 2 / א׳, א״צ / 45 . חיל האויר ־ מודיעין, דו״ח מט׳ 170 , מד - 75 6/137/51/740 46 . ידיעות שנאספו בארצות־ הברית, א״צ 6/137/51/71 "Spitfires over Israel", p. 275 .47 48 . דו״ח חיל האויר - אגף מודיעין, מד 1 / 7 6 / 1 1 8 0 , א״צ 6/137/51/71 49 . אברהם סלע, ״טוריה ושאלת ארץ-ישראל׳/ עמי 51 50 . זהבה אוסטפלד, ״צבא נ ולד׳ / כרך ראשון, ת״א, 1994 , עמי 124 51 . עודד רז, ״טייטת הגליל״, כפר־תבור, 1993 , ע״ע 17/18 52 . ״צבא נ ולד׳/עמי 315 הערות לפרק <׳ 1. מרדכי נאור, ״לסקוב׳ / עמי 174 2. ״שורשי חיל האויר״, ע״ע 100/101 3. שם, עמי 103 4. שם, עמי 106 5. שם, עמי 110 6. שם, עמי 122 7. יוסף שביט, ״מתנדבים בכחול״, עמי 144 8. יואב גלבר, ״גרעין לצבא עברי סדיר״, עמי 337 9. ״שורשי חיל האויר׳/ עמי 128 10 . ״גרעין לצבא עברי סדיר״, שם 11 . שם, עמי 341 12 . ״כנפי הנצחון״, עמי 72 13 . ״שורשי חיל האויר״, עמי 216 14 . שם, ע״ע 222/223 210 מראי מקום והערות 15 . שם, ע״ע 302/303 16 . ״כנפי הנצחון׳/ ע״ע 85/86 17 . מכתב ראש מטה חיל האויר אל אגף מבצעים, חיל האויר/מינהלה, 4 מיום 4 במרץ 1948 , א״צ 291/137/51/108 / מ/ 1 0 4 18 . מסמך חיל האויר, מ/ 2 / אויר, 20 באפריל 1948 "Spitfires over Israel" p. 104 .19 הערות לפרק ד׳ 1. מסמן שירות אוירי, מ/ 2 / אויר, אפריל 1948 2. ״קורות מלחמת העצמאות׳/ עמי 158 3. יוסף עברון, ׳׳התעשיה הבטחונית בישראל׳/ עמי 124 4. ״טייסת הגליל׳/ עמי 27 5. ״קורות מלחמת העצמאות׳/ עמי 165 6. שם,ע״ע 173/174 7. בנימין עציוני, ״אילן ושלח׳/ ע״ע 8/9 8. ״טייסת הגליל׳ /ע״ע 24/25 9. שם, ע״ע 27/28 10 . משה פלד, ״צפורי הלילה הגליליות׳/ עמי 12 11 . ״קורות מלחמת העצמאות׳/עמי 182 12 . ורדה שולמן, ״רמות נפתלי ־ י ישוב במערכה׳/ עמי 41 13 . ״שורשי חיל האויר׳/ ע״ע 341/342 14 . אדם שתקאי, ״חיל האויר ־ צה״ל במלחמת העצמאות׳/ עמי 25 15 . ראיון של אלכס זילוני עם אברהם בלטיטה, 13 במאי 1970 16 . ״רמות נפתלי ־ יישוב במערכה׳/ עמי 47 17 . ירוחם כהן, ״לאור היום ובמחשך׳/ עמי 117 18 . דו״ח הקרב ברמות נפתלי ביום 1 במאי 1948 , מטה ״יפתח״ למטכ״ל, 6 במאי 1948 , א״צ 38/137/51/75 19 . ״רמות נפתלי ־ יישוב במערכה׳/ עמי 50 20 . ״שורשי חיל האו יר׳/ עמי 343 , 21 . סיכום כנס טייסת הגליל שהתקיים ביבנאל ב ־ 26 בספטמבר 1972 ע״ע 14/15 . לסיפור הטלת התנ״ך בידי אלמנתו של וינגייט טען לימים מח״ט גולני אורי יפה, כי הספר נמסר על ידי לורנה וינגייט לנשות רמות-נפתלי ששהו עם ילדיהן ביסוד-המעלה, ולא בהטלה מן האויר [מכתב אורי יפה אל ישעיהו בודילבסקי, 25 במארס 1967 ], הפרשה 211 מראי מקום והערות התעוררה שוב בשנת 1998 כאשר במקומון ״קול העמק והגליל״ פורסם ראיון עם לאה אנגל תושבת קרית-שמונה וממיסדות רמות- נפתלי. בגבור הקרבות פונו כמה ילדים וכמה נשים מרמות-נפתלי ליסוד-המעלה, בהן הגב׳ אנגל. לורנה וינגייט שמעה על כך ובאה לבקר אותם. אנגל ארחה את וינגייט במשק עוד לפני תחילת הקרבות, ועל כן היה זה טבעי שתקדם את פניה גם בעת הביקור ביסוד-המעלה. באותה הזדמנות, אמרה אנגל, מסרה לה וינגייט את התנ״ך של בעלה, ואמרה לה כי ברצונה לטוס מעל המצודה, אבל זה היה בלתי אפשרי. הגב׳ אנגל אינה מסתמכת רק על זכרונה, היות ובידה מצוי היה במשך שנים אותו ספר תנ״ך, ובשלב מסוים מסרה אותו למשמרת בבית שטורמן, המוזיאון לטבע שבעין־חרוד. איש טייסת הגליל, ישעיהו בודילבסקי, עומד על כך שהטיס את הגב׳ וינגייט מעל רמות-נפתלי, ובטיסה זו אכן הוטל ספר התנ״ך אל מגיני היישוב. [ראיון המחבר עם ,[ ישעיהו בודילבסקי, ירושלים, 16 במארס 1998 22 . ״לאור היום ובמחשך׳/ עמי 118 2 . ״צפורי הלילה הגליליות״, עמי 17 3 24 . ״קורות מלחמת העצמאות׳/ ע״ע 258/259 , ראה גם ״יפתח אחוזת . הסופה׳/ עמי 99 25 . דברי ״מולה״ כהן בסיכום כנס טייסת הגליל שנערך ביבנאל, 26 בספטמבר 1972 , עמי 7 26 . שס, עמ׳ 1 6 27 . אלחנן אורן, ״המערכות על הגליל במלחמת העצמאות״, בתו ן , ״ארצות הגליל״, עמי 831 28 . ראיון המחבר עם ישעיהו בודילבסקי, ירושלים, 16 במארס 1998 29 . ראיון המחבר עם אברהם בלטיטה, ירושלים, 16 במארס 1998 30 . ״סייסת הגליל״, עמי 51 31 . שם, ראיון עם אברהם בלטיטה 32 . ראיון המחבר עם משה פלד(פלדמן), ירושלים, 16 במארס 1998 33 . מכתב משה פלדמן אל אהרון רמז, 23 במאי 1948 , א״צ 17/137/51/95 34 . מכתב מנהל אגף המבצעים במטה היל האויר אל מפקד טייסת מס׳ 1, מ/ 252 / ד / אויר 1, מיום 2 ביוני 1948 , א״צ 38/137/37/99 35 . ״טייסת הגליל׳/ ע״ע 37/38 36 . ״קורות מלחמת העצמאות׳/ ע״ע 257/258 37 . עמנואל אלנקווה, ״טייסי הפייפרים סיפרו על הפצצות כבדות של 8 קילוגרם״, בתוך, ״ידיעות אחרונות״, גליון 27 בספטמבר 1972 212 מראי מקום והערות 38 . דברי ישעיהו בודילבסקי בסיכום כנס טייסת הגליל שנערך ביבנאל, 26 בספטמבר 1972 , עמי 15 39 . ״טייסת הגליל״, ע״ע 43/44 40 . ״יפתח אחוזת הסופה״, עמי 100 , פירוט גיהותיהם של פלדמן ובודילבסקי נלקח מתוך יומן המבצעים של הטייסת, ראה גם ״לאור 141 ־ היום ובמחשן״, ע״ע 138 41 . ״שורשי היל האויר״, שם 42 . ״ארצות הגליל׳/ שם Chaim Herzog, "The Arab-Israeli Wars", p. 54 .43 44 . ״טייסת הגליל״, עמי 56 45 . ״עי ו ־גב במערכה׳/ מערכות, ת״א, 1950 , עמי 42 "Spitfires over Israel", p. 133 .46 47 . ״ציפורי הלילה הגליליות״, ע״ע 18/19 48 . ״טייסת הגליל חוזרת ליבנאל״, בתון, ״מעריב־מוסף ימים ולילות״, 29 בספטמבר 1972 49 . מסמן ראש מטה חיל האויר דן טולקובטקי אל מפקד רמת־דו יד יהושע גילוץ, 8 ביוני 1948 , א״צ 50/137/51/93 ״Spitfires over Israel ״, p. 147 58 , ראה גם - 50 . ׳׳טייסת הגליל״, ע״ע 56 51 . ראיון המחבר עם יהושע גילוץ, תל-אביב, 26 בינואר 1999 52 . מכתב קצין המבצעים של מטה חיל האויר אל מפקד שדה דב ומפקד 3 מיום 19 ביוני 1948 , א״צ 29/137/51/177 / טייסת מט׳ 1, מ / 252 "The Arab-Israeli Wars", pp 55/56 .53 54 . ״טייסת הגליל״, ע״ע 58/59 55 . ראיון המהגר עם אברהם בלטיטה, ירושלים, 16 במארס 1998 56 . מכתב מנחם לוי, המחלקה הטכנית, תל־אביב, אל ראש מטה היל האויר דן טולקובטקי, מיום 15 ביוני 1948 , א״צ 17/137/51/95 הערות לפרק ה׳ 1 . ״מצע למבצעים בחזית הצפון(ירמיהו ואלכסנדרוני) עם תום ההפוגה׳/ מטכ״ל/אג״ם, חזית צפון, תיק 29,4 ביוני 1948 , ארכיון ענף הסטוריה 2. שם, עמי 2 3 . ״קורות מלחמת העצמאות״, ע״ע 397/398 4. ״ארצות הגליל״, עמי 834 213 מראי מקום והערות 5. מברק מבצעים הזית הצפון אל טייסת הגליל, 30 ביוני 1948 , ארכיון ענף הסטוריה 6. דו״ח על בקור בגליל ובעמק יזרעאל, שלמה גילוץ אל דן טולקובסקי, 31 ביוני 1948 , א״צ - ראש אגף מבצעים במטה חיל האויר, 30 38/137/27/99 7. ״טייטת הגליל״, ע״ע 60/61 8. דו״ח סיור אוירי, חטיבת ״עודד״, גדוד 3,91 ביולי 1948 , א״צ 715/49/11/99 9. מתו ן יומן הטייסת, 5 ו- 7 ביולי 1948 10 . חיל האויר, מחא / 635 / אורג / 1 מיום 5 ביולי 1948 , א״צ 38/139/51/90 11 . ״טייסת הגליל״, עמי 61 12 . ״קורות מלחמת העצמאות״, עמי 397 13 . פקודת מבצע מס׳ 1, ״מבצע ברוש״, 7 ביולי 1948 , א״צ 7249/49/198 14 . ״ארצות הגליל״, עמי 835 15 . דו״ח על בקור אצל יחידות חיל האויר בצפון הארץ, חיל האויר לישראל, מטה כללי(תכנון/מנהלה), 12 ביולי 1948 , א״צ 50/137/51/93 16 . ״כנפיהנצחו ן״,עמי 200 17 . ״המסרשמיט״, שם 18 . שם, עמי 34 19 . שם, עמי 35 2 . מתוך יומן הטייסת, 9 ביולי 1948 0 21 . שם, 10 ביולי 1948 22 . פקודת האלוף כרמל, חטיבת הכרמל, מס׳ 10,105 ביולי 1948 , א״צ 7353/49/38 23 . מתו ן יומן הטייסת, 11 ביולי 1948 24 . שם, 12 ביולי 1948 25 . ״כנפיהנצחו ן״,עמי 201 26 . מתו ן יומן הטייסת, 13 ביולי 1948 27 . ״טייסת הגליל״, עמי 62 28 . תרשומת שיחה טלפונית ממטה ״ירמיהו״ אל אגם ה.א., תל־אביב, מאת טייסת הגליל, 13 ביולי 1948 , א״צ 38/137/51/99 , 29 . אשגר שו ות מודיעין 1 (שט־ 1), מודיעיו־חזית א׳, 16 במארס 1949 א״צ 1749/50/47 30 . מתו ן יומן הטייסת, 15 ביולי 1948 214 מראי מקום והערות 31 . שם, 23 ביולי 1948 32 . שם, 22 ביולי 1948 33 . שם, 25 ביולי 1948 34 . דו״ח טיסה מס׳ 10,18 באוגוסט 1948 , א״צ 6/137/91/826 35 . דו״ח כללי להסדרת מחלקת הבטחון ־ חיל אויר, תל־אביב, 16 ביולי 1948 , ארכיון ענף הסטוריה 36 . ריכוז פעולות טייסת 3 הגליל(לחדש יולי), א״צ 29/137/54/44 1 0 5 / אכא 1 , 1 באוגוסט 1948 , א״צ 7/139/51/95 / 37 . מסמן טייסת 3 38 . מכתב ש. ונטר, ראש מחלקה רפואית, חיל אויר, אל מפקד החיל, מטה חיל אויר, מחלקה רפואית, ח.א.מ.ר. 17/1/17,5/7 , אוגוסט 1948 , א״צ 7/137/51/77 39 . ״תפקידי חובשת טיסת 3, יבניאל״, מכתב ש. ונטר, ראש מחלקה רפואית, חיל אויר, מטר״ש, ח.א.מ.ר. 18,5/7 באוגוסט 1948 , א״צ 29/137/51/2 40 . ״הנדון: דחלילים״, מכתב קצין העלמה [הסוואה] אל מפקד טייסת יבניאל, חיל אויר/ מטר״ש, 9 באוגוסט 1948 , א״צ 29/137/51/102 21,679 באוגוסט 1948 , א״צ / 41 . מכתב חזית הצפון, חא/ 23 17/137/51/95 42 . ״הנדון: מכוניות לתחבורה״, ממפקד טייסת מס׳ 3 אל מחלקת 451 / טכני, 18 באוגוסט 1948 , א״צ / תחבורה, מטר״ש, ט 3 38/137/51/37 43 . דו״ח עבודת טיסת מס׳ 3 ״הגליל״, 18 באוגוסט 1948 , א״צ 6/137/51/807 "The Arab/Israeli Wars", pp 87/88 .44 45 . ״ארצות הגליל״, עמי 837 1 6 3 0 / ע / 2 מיום 13 / 46 . מטה חיל האויר ־ מחלקת עבודות, תיק 42 בספטמבר 1948 , א״צ 1340/52/3 1 / אויר, אל דן / 47 . מכתב מפקד טייסת מס׳ 3 ״הגליל״ ט. 3 טולקובסקי, קצין מבצעים ראשי, מטר״ש, 20 בספטמבר 1948 , א״צ 38/137/51/99 48 . מכתב מפקד טייסת מס׳ 3 אל דן טולקובסקי, קצין מבצעים ראשי, מטר״ש מ/ 1 9 7 / אויר, 27 בספטמבר 1948 , א״צ 38/137/51/99 James J. Halley, "The Squadrons of the Royal Air-Force & .49 Commonwealth 1918-1988", see reference to RAF squadrons nos. 47,80,127,147,159,213,261 & 335, also RAAF squadrons nos. 451,454,458 & 459, and SAAF squadrons 7,9,17 & 41 215 מראי מקום והערות 1 / אויר, 30 / 50 . מכתב מפקד ט. 3 אל אגף מבצעים, מטר״ש, ח״א, ט 3 בספטמבר 1948 , א״צ 1340/52/3 51 . מכתב א. ברא׳יס, קצין אכסון חזית א׳, אל שו ות אכסון בסיס הצפון, 7 / ב / 388 מיום 6 באוקטובר 1948 , א״צ 29/137/51/8 52 . מכתב מפקד ט. 3 אל חיל האויר/אגף מבצעים, מ/ 1 9 7 / אויר, מיום 8 באוקטובר 1948 , א״צ 38/137/51/99 53 . מכתב דן טולקובסקי, ה׳׳א/מטו״ש/אגף מבצעים, מ/ 1 9 7 / אויר, מיום 12 באוקטובר 1948 , א״צ 38/137/51/99 54 . מכתב מפקדת שדה תעופה דמת־דוד, ר.ד. / 520 / ארג., 14 באוקטובר 1948 , א״צ 7/137/51/95 "The Arab-Israeli Wars", p. 89 .55 24 באוקטובר 1948 - 56 . מתו ן יומן הטייסת, 22 57 . ״ארצות הגליל״, עמי 839 58 . פקודת מבצע ״חירם״, חזית הצפון, ח. י . 8 , 1 בספטמבר 1948 , ארכיון ענף הסטוריה 59 . מתוך יומן הטייסת, 28/29 באוקטובר 1948 "The Arab-Israeli Wars", pp. 89-91 .60 61 . ״טייסת הגליל״, עמי 71 62 . תחקיר גיחה מיום 29 באוקטובר 1948 , א״צ 6/137/51/826 63 . ״טייסת הגליל״, ע״ע 71/72 64 . ״חיל האויר ־ צה״ל במלחמת העצמאות״, עמי 82 , פסקה 96 65 . שם, עמי 80 66 . שם, עמי 81 1 בנובמבר 1948 , א״צ ,( 67 . חיל האויר/מטה כללי, מ/ 24 / אויר( 274 338/137/51/107 68 . מברק חזית א׳ אל החטיבות, המחוזות, גדודי שדה 4 , חיל אויר, א״צ 338/137/51/107 69 . מכתב דן טולקובסקי, ראש אגף המבצעים, חיל אויר/מטה כללי / אגף 3 / אויר( 831 ), מיום 30 בדצמבר 1948 , ארכיון ענף / מבצעים, מ/ 1 6 5 הסטוריה 3 / אויר( 98 ), מיום / 70 . חיל האויר/מטה כללי, אגף המבצעים, מ/ 1 6 5 17 בינואר 1949 , א״צ 1107/51/163 9 / מחת״מ, / 71 . חיל אויר/מטר״ש/מחלקה לתפקידי מטה, מחא/ 325 28 בינואר 1949 , א״צ 782/65/2/2 26 מיום 7 במרץ 1949 , א״צ / 72 . חיל האויר לישראל, מטר״ש, מ/ 35 38/137/51/107 מראי מקום והערות הערות לפרס ר 20 ״ביעף״ מס׳ 61 , ע״ע - 1 6 .I A.V. Hitchman, "The History of the Auster Aeroplane", pp. 7-16 .2 16 3. ״ביעף״ מס׳ 63 , ע״ע - 1 3 4. דו״ח הטי יס ליאון אוספווט מיום 14 בספטמבר 1948 , א״צ 29/137/51/73 5. ״ביעף״, שם, עמי 16 160 - 6. בצלאל גורן, ״מטילות למרומים״, ע״ע 158 "Spitfires over Israel", p. 92 .7 8. ״מסילות למרומים׳ /ע״ע 160/161 9. ״ביעף״ מס׳ 61 , עמי 19 10 . לעניין הסימונים הכפולים של מטוסי האוסטר, ראה גם ״באויר׳׳ Spitfires over Israel", pp" 96/97 ־ מס׳ 5, אפריל 1987 , ע״ע 24/25 , ו ״ביעף״ מט׳ 63 , עמי 17 .II 12 . שם, שם 13 . שם, שם U.S. Civil Aircraft, Vol. 6, pp. 121/122 .14 U.S. Civil Aircraft, Vol. 8, p. 27 .15 James J. Halley, RAF Aircraft KA100-KZ999, p. 55 & p. 95 .16 Air-Britain, Civil Aircraft Registers of Africa 1981, p. 139 .17 18 . ״שורשי היל האו יר׳ / ע״ע 250/251 19 . ״כנפי הנצחוף/עמי 161 20 . בטאון היל האויר מס׳ 67 , עמי 70 "Spitfires over Israel", p. 108 .21 22 . ״שורשי חיל האו יר׳ / עמי 305 23 . שם, ע״ע 68/69 24 . שם, עמי 71 25 . בטאון חיל האויר מט׳ 67 , עמי 72 26 . ״שורשי חיל האו יר׳ / עמי 306 27 . ״טי יסת הגליל׳ / עמי 40 28 . שם, ע״ע 58/59 Edward H. Phillips, Piper - A Legend Aloft, p. 42 .29 30 . ״כנפי הנצהון״, עמי 130 31 . ״ביעף״ מט׳ 78 , עמי 44 מראי מקום והערות 32 . דו״ח על מטוסי פ י י פ ו קב, א״צ 520/52/648 1 / אויר, אל מטר״ש ח״א, מיום / 33 . מכתב טי יסת מס׳ 3 ״הגליל״ ט. 3 20 בספטמבר 1948 , א״צ 38/139/51/99 34 . ״ביעף״ מט׳ 78 , שם 453 / טכנ., מיום 9 / 35 . מכתב יונתן מולו, טייסת מס׳ 3 ״הגליל״, ט. 3 באוקטובר 1948 , א״צ 5/137/51/2 International Code of Signals, US edition (1969), appendix 3, p. 145 .36 37 . ״ביעף״ מט׳ 78 , עמי 47 . לעניין שמות הקוד למטוסים ראה מסמך , חיל האו י ו / אגף מודיעין מס׳ 330 / מד / 90 מיום 27 באוגוסט 1948 ארכיון ענף הסטוריה Air-Britain, Civil Aircraft Registers of Africa 1981, pp. 66-68 .38 הערות לנספח 3 (בסיסי טייסת הגליל) 1. ״שו ושי חיל האו י ו״, עט׳ 203 2. ״ צ ו ו ו עלים לזכו ו של הטי יס דניאל בוקשטי י ן ׳ / הוצאת בית בוקשטיין, תל־אביב, תשי״ח - 1958 , עמי 34 3. ״שו ושי חיל האו י ו ״ ׳ עמי 230 4. שם, עמי 298 5. ״אילן ושלח״, ע״ע 153/154 , ראה גם ״טי יסת הגליל חוזות ליבנאל״, עמי 27 6. ״שו ושי חיל האו י ו״, עמי 304 7. ״כנפי הנצחון״, ע״ע 98/99 "The Squadrons of the Royal Air-Force & Commonwealth .8 1918-1988", pp 469/470 "Spitfires over Israel", pp 47-50 .9 10 . דו״ח עבודת טיסת מס. 3 ״הגליל״, 18 באוגוסט 1948 , א״צ 6/137/51/807 11 . ״טי יסת הגליל״, ע״ע 47/48 "Spitfires over Israel", p. 31 .12 "The Squadrons of the Royal Air-Force & Commonwealth .13 1918-1988", p. 143 ibid. p. 203 .14 ibid. p. 545 .15 ibid p. 480 .16 218 מראי מקום והערות ibid. p. 79 .17 ibid. p. 271 .18 ibid. p. 278 .19 ibid, pp 30/31 .20 "Spitfires over Israel", p. 91 .21 ibid. p. 123 .22 "The Squadrons of the Royal Air-Force & Commonwealth .23 1918-1988", p. 89 "Spitfires over Israel", pp 138-146 .24 ibid. p. 147 .25 ibid. p. 254 .26 27 . מכתב מפקד שדה רמתידוד, ר.ד. / 520 / ארג. מיום 14 באוקטובר 1948 , א״צ 7/137/51/95 4 / 28 . דו״ח פעילות מסי 11 , חיל האויר, אגף מודיעין, 877 / מד / 1 3 0 מיום 28 באוקטובר 1948 , א״צ 38/137/51/280 29 . נתן פתן , יומן ח.א., א״צ 14/137/51/180 , עמי 3 30 . שם, עמי 4 31 . שם, עמי 6 32 . מכתב מפקד מחלקת עבודות, מטה חיל האויר, אל מר ש. גינזבורג 1630 / ע / 2 מיום 13 בספטמבר / (שא״ג ) , מטכ״ל/ אג״ת, תיק 42 1948 , א״צ 1340/52/3 / 33 . מכתב מפקד טי יסת הגליל אל קצין המבצעים הראשי , מטר״ש, ט. 3 1 / אויר, מיום 20 בספטמבר 1948 , א״צ 38/137/51/99 1 / אויר, מיום / 34 . מפקד טי יסת הגליל אל אגף המבצעים, מטר״ש, ט. 3 30 בספטמבר 1948 , א״צ 1340/52/3 35 . מכתב מפקד טי יסת הגליל אל מחלקת העבודות(העתק לאגף המבצעים), אוקטובר 1948 , א״צ 38/137/51/99 The Squadrons of the Royal Air-Force & Commonwealth"" .36 2 1 5 / 2 1 6 , ראה גם ״די ן וחשבון ־ מסלולים״, אפריל 1948 , א״צ 5205/49/6 * 219 מפתח עניינים נושאי מ פ ת ח ע נ י י נ י נ ו ש א י אישים י אבוהב חי ים: 177 אברבנאל עודד: 177 אברהמי לו י: 70 אברמוביץ׳(אביר) דויד: 18 א־דין נאסר(ראש טייסת): 193 159 , אדן אברהם (״ברן״): 156 אוגרטין רודי: 178 אוירא חי ים: 177,133,120,12 אוספווט ליאו ן : 177,160,143,121 אופין י וסף: 10 אזאויאלן: 177,121 אייזנשטדט (עשת) פריץ (שלום): 43 79 , 7 7 , 7 2 , 7 1 , 6 9 ,62 , אלון(פייקוביץ׳) יגאל: 47 אלון מרדכי (״מודי״): 159 אלוני(לצקי) מרדכי: 180,124,106,84 אלוף אריה: 19 ארבל(פופקו) יהודה: 19 ארזי יהודה: 44 ארלוזורוב שאול: 177 אשל(״אייזיק״) יהושע: 52,44 באום יצחק: 177 ,77,73,69 ,66 , בודילבסקי(״בודי״) ישעיהו: 6 5 , 5 9 , 5 3 , 5 2 , 5 1 , 4 7 , 1 9 , 7 182 ,177 ,175 ,120 ,116 ,106 ,89 ,85 ,78 בונה יהודה: 64 בוניסלבסקי(בונה) בנימין: 186 185,177 ,160 ,94 ,69 ,64 ,63 , בוקשטיין דניאל: 53,47 בייטנר אברהם: 10 בינדר פנחס: 177 185,177 , בירם אהרו ן: 135,133,120 בירנבוים(בירן) נחום: 19 בלהוסקי זאב: 177 בלוך מוריס לאיונל: 111,37 221 מפתח עניינים נושאי ,99 ,93,89 ,81,80,78 , 7 7 , 7 2 , 6 4 , בלטיטה(בלטו י ) אברהם: 6 1 , 5 2 , 4 7 , 7 190 ,183 ,179 ,177 ,175 ,170 ,160 ,129 ,116 ,106 ,104 ,103 ,100 177 ,99 ,89 , בלטיטה תמר: 8 1 , 8 0 , 6 1 , 5 2 177 , בלנדר פנחס: 106 בלנק יצחק: 138 בלפור ארתור ג׳יימס, לורד: 14 בן ־אריה עודד: 54 בן-גוריון ד ו י ד : 1 2 0 , 4 7 , 4 3 , 4 2 , 2 7 בן-חיים י עקב( ״בלק״ ) : 4 7 , 1 9 , 1 5 בן ־ יעקב דיתה: 19 בן-יעקב יצחק: 13 בן-פורת פנחס(פיניה): 19 108 , בר ישראל: 79 בראון קנת: 177,133 בראייראורי: 10 ברוקס שמואל(״ברוקסי״): 1 7 7 , 1 0 6 , 5 5 , 5 4 , 5 0 ברין-הלוי יהושע: 177,107 159 - בר-לבחי ים: 155 ברמןאמנ ו ן: 150 119 , ברנדוטפולקה, רוזן: 82 ,120 ,116 ,114,113,106,98 ,95,83 ,82,53 , ברנשטי י ן (בר) מנחם: 15,11 177 ,121 בר-סלע יוחנן: 183 ברש יצחק: 138 138 , גאמבלי, ד.ו. (מייג׳ור): 9 ג וטקי ןמשה: 177 גולדברג מרדכי (״ממטי״): 177,100,94 גולדשטיין חי ים: 185,178,132 188 ,128,120 ,94,89 , גולן(שפיגל) נחום: 57 גורן(גורנדאר) בצלאל: 148,145 194,96 ,95 ,93,91,90 , גילוץ יהושע: 8 8 , 8 7 , 8 5 , 4 4 גילוץ שלמה: 100 גלובר ש. : 133 גלעד זרובבל: 18 גלעדיעמנ ואל: 178 ,72 ,69 ,66 ,64 ,60 ,59 ,55 ,53 ,52 ,51 ,50 ,47 ,41,38 ,19 , גרוסר פרץ: 15 188 ,183 ,178 ,160 ,120 ,116 ,106 ,93 ,90 ,89 ,87 ,86 ,85 ,83 ,82 ,74 ,73 גריי: 10 222 גרין צבי: 178 גרינשפן כתריאל: 178 גרצר אמנון: 93 דהלאואשר: 178 דויד י וסף: 178 דונקלמן בן: 128 178 ,131 , דורי(דוסטרובסקי) יעקב: 44 דותן(דוכובני) שמואל : 1 7 8 , 6 0 178 , דנקנרדויד: 120 דריימן שלמה: 178 הדס(אטקס) משה: 156 הוזדב: 13 היילברוןיהודית: 1 7 8 , 9 9 , 6 1 היילברון נתן: 178,124,107 הירש משה: 178 הלביץ יהודה: 144 המילטון: 34 142 , הננסוןיצחק: 10 הרורדינתן: 178 וודלס שמואל: 183,19 וולוביץ יצחק: 183,179 ויגאן, ג נרל: 30 ויינשטיין אליהו: 179 159 - וייצמןעזר: 1 5 8 , 1 5 5 , 1 4 2 , 1 3 5 141 ־ וייקס לאנס א.: 140 וינגייט לורנה: 7 0 - 6 9 וינגייט צ׳ארלס-אורד: 94,69 ועריהודית: 179 וער יעקב: 179 ויסמן אהרון: 179 ורטהיימר זאב(״סטף״) : 19 ז׳אמונו וולטר: 161 זולטן,ד״ר: 17 162 , זיבל צבי (״צ׳ יבי״): 19 179 , זילביגראהרון: 107 144 - 1 4 3 , זילוני אלכס: 4 4 , 4 3 זעים חוסני, בריגדיר-גנרל: 31 זריז יוחנן: 19 מפתח עניינים נושאי 33 , חאכיס־אל עבד אל־ ו ואהב: 32 ״חומסי, ד״ר״: 33 חופשימאיר: 179 חוסייני-אל עבד אל-קאדר: 28 חירם מלך צור: 126 158 ־ חלאו ו יעלי אבו-: 1 5 7 חממי מרדכי: 179,107 חנכאן סלאח אל-די ן: 33 חסאן סוסא א־די ן מוחי: 156 179 , טאובר אלברט: 107 טבכא: 33 טובקין ו ולטר: 179 , טולצ׳ינסקי פסח( פ רסי ) ( ״ פ וסי ״ ) : 1 7 9 , 6 6 , 5 7 , 5 5 , 5 4 , 5 2 , 5 1 , 5 0 , 4 7 , 4 1 188 ,185 ,183 197 - 196 ,183,163 ,132,124 , טולקובסקי דן : 121,75 טיילור גילברט צ׳ . : 141,137 טננבאום חי ים: 179 יבנה יצחק(״צחיק״): 1 8 3 , 4 7 , 4 6 , 2 0 ידין(סוקניק) יגאל: 9 4 , 7 9 , 5 7 , 4 7 , 4 6 יפהאברהם: 1 8 3 , 1 7 9 , 7 3 1 2 0 , 9 2 , 7 9 , יפה אורי: 65,62,57 ישכרחי : 183 כהן ירוחם: 7 4 , 7 2 , 7 0 , 6 9 , 6 5 כהן מכסי: 120 כהן שמואל(״מולה״) : 80,71 כהנא בנימין: 1 8 0 , 1 2 כו ואתלי ־אל שוקרי: 32 כיילאני ראשיר עלי־אל: 42 138 - כ״ץ משה חי ים: 1 3 7 , 6 3 , 6 2 138 - כ״ץפרדי : 137 כרמי אנשל: 19 כרמל(זליצקי ) משה: 1 3 2 , 1 2 8 , 1 2 0 , 1 1 3 , 1 0 8 , 8 0 , 7 9 , 4 2 , 2 3 לבידי .: 180,121 לוי זלמן: 117 לוי יצחק: 144 180,90 ,79 ,55 ,54 , לוי מנחם: 50 לויטין יעקב: 180 לוין שמואל(״מולקה״): 69 224 לחובסקי (להב) ישראל: 183,75 ליטויץ(לי) גרשון: 180 לייבוביץ אדו י ן (אדי ): 138 ליפקין ארנון: 180 לנדאו: 195 לנדוור אברהם(״פרדי״) : 180,129 לנרדן: 94,78 לסקוב חיים: 109,43 לצקי מרדכי: (ראה אלוני מרדכי) מאיירשטיין א. : 17 מאן מוריס: 1 1 1 , 3 9 , 3 7 מחולאברהם: 10 מולר יונתן: 180,164,120 מילרשלמה: 19 מכנס בנימין: 180 מנדלסון אלכס: 19 מנט צבי: 15 מסינגר זאב: 19 מקלףמרדכי: 120,109 מקלף פלטיאל: 94 מק-מי יקלהרולד, סיר: 138 משרובסקי אלכסנדר: 180,106 נאור מרדכי: 157 נאציף פייסל: 39 נוביק(נבות) נתן: 180,19 19 , נוביק(נבות) ששון: 18,15 נול יצחק: 10 נחשו ןאהרו ן: 19 נטא׳ת עלי: 39 נשר עמנואל: 134 סגל זאב: 151 סולארש עמנ ואל(״מאנ י״) : 180,121 סוקניק מתתיהו (מתי ) : 9 4 , 7 5 , 1 9 סזו נ וב: 60 סטון, (מייג׳ור): 190 סיזרלנד: 34 180 , סימן-טוב בלפור: 130,80 סיני טוביה: 49 מפתח עניינים נושאי סלמה חסאן : 28 סמך סיימור: 170 סניור בוריס: 155 ספיווק(רונן) עזריאל(״עזרי״) : 180,20,19 159 - סקוט, קפטן: 157 עוז אריה: 19 עמיר(זבלודובסקי) ישראל : 1 7 3 , 5 2 עשת שלום: (ראה אייזנשטדט פריץ) פארוג׳י גאלב: 37 49 ,21,18 ,17 , פוהורילה (פורן) אמיל: 10 פונדק יצחק: 128,120 פוקס, קולונל: 33,32 פוקסשמשו ן: 180,130 180 ,160 ,121,116 ,113 , פורטוגלי אברהם: 106,99 פורר עמי: 19 פחטרבן -עמי: 25 49 , פיאטלי פידיה(יעקב), ד״ר: 21,17 פייגה רודולף, ד״ר: 17 183,159 - פיינגרש(אייל) אלי: 1 5 8 , 4 7 , 1 9 פייפר תומס ויליאם: 1 7 4 , 1 7 1 , 1 4 1 , 1 3 7 פי נדרמשה: 180,107 פיקפשה: 137 פלגייואל: 155 ,59 , 5 7 , 5 5 , 5 3 , 5 2 ,51,50 , 4 7 , 4 2 , 4 1 , 1 9 ,18 ,15 , פלדמן (פלד) משה: 11 ,120 ,116 ,106 ,93 ,92 ,89 ,87 ־ 85 ,83 ,78 ,77 ,76 ,74 ,72 ,70 ,69 ,66 ,60 195 - 194 ,188 ,181 ,175 - 174 ,160 ,137 ,135 פנדלג׳ני: 94 פנט יחזקאל: 188 פרו ן נתן: 195 181,133 ,129 ,120 , פרונט וולטר: 12 פרידיהודה: 92 פררה אברהם: 181 142,19 , צוקרברג (צור) עמנואל: 10 צפוואת אסמעיל, ברי גדיר: 27 צ׳צ׳ יקמאיר: 181 קאופמן(געתון) אהר ו ן : 1 8 3 , 1 8 1 , 1 1 6 , 1 0 6 , 1 0 2 , 1 0 0 , 9 8 , 5 9 , 5 4 , 4 8 , 1 9 ,107 ,98 - 97 ,89 ,68 ,64 ,59 ,57 ,42 ,40 ,29 ,28 ,27 , קאוקג׳י פאוזי אל-: 24 145 ,132 ,130,126 ,108 226 מפתח עניינים נושאי 149 ־ קאנינגהאם אלן, גנרל, סיר: 148 קארסוול ויליאם קלארק: 34 181,99,76 , קוסטיצקי (רשל) רותה: 61 181,129 , קופאנס הארי: 121 קוקישראל: 181,107 קיפניס דו יד: 19 קירשנבאום סעדיה: 45 57 , קלמן משה: 24 קצין שאול: 181 קרופינסקי(קרן) יוסף: 10 קרלה: 181,76 קרפטאו י ג ן: 181 ראדאר אריך, גרוס־אדמירל: 15 151,92 , רבץיהודה: 86 רבין יצחק: 94 רובינס אריה: 19 רודניצקי(ארד) יצחק(״טולקה״): 19 181,124 , רוזנצוייג(רוזן) איליה(אליהו ) : 121,80,75 רוטויץ דניס(דן): 181 רוטנברגפנחס: 10 189 ,16 , רומל ארוין, (פלדמרשל): 14 רוףמאיר: 183,181,133 רזניק יצחק: 1 8 1 , 1 7 5 , 9 5 , 8 5 183,181,120 ,116 ,106 ,99 - ריטרמן (רותם) אריה: 98 183 ,173,131,86 ,52,44 , רמז אהרון: 43 19 ,18 , רפפורט ארנסט: 17,10 רפפורט גבריאל(גברוש): 19 ,132,123 ,121 - 120 ,116 ,113 ,106 ,102,99 , רפפורט(אפרת) נחום: 98 197 - 196 ,183 - 182 ,177 ,163 ,135 שדה יצחק: 27 183 - שוורצמן(גזית) ישעיהו(״שייע״): 182 שחסמישאל: 120 185,132 , שטיינמןיוסף: 45 183 - שטרסברג י וסף: 182,107 שישאכלי אדיב: 27 שכטמן היימן: (ראה שמיר היימן) שכטרמן אברהם: 138 1 7 3 , 5 2 , 5 1 , 4 4 , שמיר(שכטמן ) היימן: 43 227 מפתח עניינים נושאי שמיר(רבינוביץ׳) שלמה: 52 94 , שפרינצק אהרון דויד: 19 שצ׳ופק שמואל, עו״ד: 45 שתקאי אדם: 151,48 183 - 182,129 , תבורידב: 121 תומסו ן: 34 תירושי יעקב: 10 מקומות - אבו - זריק: 59 אבו-כביר: 146 אוסטריה: 94,54 אוקראינה: 51 אזור: (ראה יאזור) איגזים: 1 1 5 - 1 1 4 , 9 7 איטליה: 1 9 1 , 1 8 1 , 1 7 198 ,186 ,113 ,97 ,76 ,71 ,62 ,60 ,52 ,39 , אי ילת־השחר: 38 אילון: 23 אילת: 185 איסדוד(אשדוד): 152 איקרית: 127 אירביד: 100 192 ,155 - 154 ,120 ,94 ,48 ,33 , אירופה: 14 אל-באקורה: 100 אלומות: 198,186 אל-המה: 126,97 אל-מזה(שדה תעופה): 4 0 , 3 6 , 3 5 , 3 4 אל-עלמי י ן: 16 אל-עריש: 193 אסטבל (שדה תעופה): 29 אפיקים: 3 7 , 3 1 , 1 0 אפריקה: 135,15 אצבע־הגליל: 1 2 6 , 9 7 , 7 6 , 7 1 ,161,154,152,141 - 140,137 , ארצות־הב ר ית: 1 2 0 , 7 1 , 5 4 , 5 2 , 5 1 , 4 8 , 3 4 180- 179 ,171 ,166 ,163 81,74 ,73 ,66 ,52 ,41,37 ,12 , אשדות־יעקב: 10 228 מפתח עניינים נושאי אתיופיה: 94 באזל: 11 באר־שבע: 185,159,157 בולאוויו: 135 בורמה: 1 7 1 , 9 4 , 7 0 בטיחה: 24 179 , בייקרספילד: 178 ביירות: 29,10 97 , בינת-ג׳בל: 78,30 127 , ביריה: 62 בירקין: 112 בית-אלפא: 101 בית־גוברין: 94 147 - בית-דגן: 146 בית-זרע: 31 198 ,186 , בית-יוסף: 72 בית-מח׳סיר: 53 בית-נטופה: 127 ביתניה עילית: 198 בית-קשת: 69,41 104 - 103 ,98 ,72 ,69 ,55 ,49 ,41 , בית-שאן: 23 177 , בלגיה: 121,51 194 ,127 - 126 , בלידה: 24 בלפוריה: 198,186,101 בנ יאס: 103,97 בסרביה: 53 בעל-בק: 189,29 בצת: 114 ,167 ־ 166 ,145 ,142 ,140 ,138 ,135 ,53 ,32 ,29 ,23 ,20 ,14 ,10 , בריטניה: 9 _193 ,189 ,180,171 בת- ים: 9 גבולות: 159 ג׳בע/גבע: 1 9 5 , 1 2 1 , 1 1 2 , 9 7 ג ב עתבמר : 146,9 גבעתהמורה: 9 5 , 4 2 , 1 8 , 9 גבעת המענ ית: 66 ג׳וערה: 139 גוש-עציון: 52 229 מפתח עניינים נושאי גזית: 181 ג׳זירה: 31 גלבוע: 98 115 , גילמה: 112 115 - 1 1 2 , 1 0 3 , 9 8 , 8 2 , ג׳נין: 80,55 גיברלטר: 191 ג ע וסר : 2 5 130 , ג ׳ יש/ ג וש חלב: 128 גרמניה: 9 4 , 4 2 , 1 7 , 1 0 גשר: 1 0 0 , 9 7 , 7 2 97 ,60,37 , דגניה/הדגניות: 31 דורות: 139 דיר-א-זור(שדה תעופה): 36 דישו ן (דישום) : 25 194 ,111 ,108 ,40 ,37 ,36 ,34 ,32 ,30 - דמשק : 29 דן: 39 דרדרה: 1 1 3 , 3 9 181,177,155 - 1 5 4 ,121,94,76 , דרוכז-אפריקה: 48 האוקיינוס השקט: 95,51 הודו : 94 126 , החולה: 7 2 , 2 6 , 2 4 , 2 3 הכינרת: 8 3 , 7 9 , 3 1 192 - 191,189 , היס־התיכון: 94,14 הקריות: 24 הר-הכרמל : 9 7 , 9 הר-הלבנון: 28 הר-טורען: 42 הר-כנען : 69,26 הר-צפת: 26 הר-תבור: 42 49 , הרי ־אפרים: 41 הרי נפתלי: 26 הרצליה: 162,150 ואדי -מילק: 120 ואדי-ערה: 98 וינה: 54 זביבה: 115,113 זחלה: 2 9 230 מפתח עניינים נושאי זעורה: 115 חאלב: (ראהנ י ירב) חדרה: 55 חולה: 194,102,64 חולתה: 1 1 3 , 6 9 , 3 9 חידקל: 31 ,150 ,140 ,135 ,114 ,108 ,72 ,53 ,52 ,48 ,42 ,24 ,23 ,20 ,15 ,10 , חיפה: 9 198 ,193 ,191 ,186 ,164 ,162 ח׳ירבתזלפה: 115 ח׳ירבת מסכנה: 89 חלואן: 191 חלסה: 26 חנ יתה: 25,23 חצור: 1 9 4 , 1 6 2 , 9 5 , 5 3 153 - חצריס: 152,145,139 198 ,195 ,186 ,97 ,72 ,69 , טבריה: 37 טהרן: 52 טול-כרם: 98 טורמאסטון: 141 טורקיה: 15 טורען: 1 1 5 , 1 1 3 , 8 0 , 2 4 115 טירה: - 1 1 4 , 1 1 3 , 9 7 98 , טירת-צבי: 49,41 טרביחא: 127 טריפולי: 42 147- יאזור: 146 - 69 ,66 ,65 ,63 ,61,58 - 57 ,54 - 53 ,51 - 50 ,42 - 41,38 ,37 , יבנאל: 31 ,106 ,104 ־ 103 ,101 - 100 ,95 ,92 ,89 ,88 ,85 ,83 ,81 ־ 80 ,78 ־ 76 ,74 ,70 ־ 159 ,155 ,150 ,143 ,139 ,135 ־ 132 ,129 ,125 - 120 ,118 ־ 115 ,112 ־ ,109 197 - 196 ,194 ,190 ,188 ־ 186 ,181 ,170 ,166 ־ 164 ,160 יגור: 4 7 , 4 6 , 2 0 יוגוסלביה: 53 יוון: 191 49 , יחיעם: 41,25 יחמס: 77 ינוך: 127 212 ־ יסוד המעלה: 211,198,186 193 ,177 ,152 ,144 ,120 - 119 ,96 ,94 ,81,79 ,53 ,52 , ירושלים: 9 231 מפתח עניינים נושאי כוכב-הירדן (כאוכב אל-האווה): 9 4 , 8 5 , 7 3 126 ,113 ,104 ,102 ,100 ,95 ,83 ,79 ,71 , כינרת: 31 כפר-בל ום: 1 9 8 , 1 8 6 , 9 4 , 6 0 כפר־בירים: 130 כפר-גלעדי: 6 6 , 5 4 , 4 1 , 2 5 , 2 4 כפר-ח׳אריב: 83 כפר-חיטין: 198,186,115 כפר-יהושע: 95 כפר- י ו נה: 40 95 - 94,53 ,19,18 ,12 - כפר- ילדים(בית ספר חקלאי): 11,9 כפר-יפה: 115,112 כפר-לאם: 97 כפר-מנדא: 127 103,94 , כפר-סאלד: 57,24 כפר־סירקין: (ראה סירקין) כפר-עציון: 142 כפר-תבור: 198,186,89 לבאנט: 13 ,129 ־ 128 ,126 ,103 ,100 ,97 ,76 ,71 ,68 ,42 ,40 ,30 ,29 ,28 , לבנון: 26 191 ,189 ־ 1 8 8 להבותהבשן: 198,186,103 לוב: 192 115,113,103 ,98,90 - לוביה: 89 189 ,155,150,139 - ל וד(שדה התעופה): 1 3 7 , 1 1 9 , 5 3 , 4 8 , 2 0 , 1 3 , 1 2 , 1 0 לונדון: 1 4 8 , 1 3 5 , 9 5 , 3 2 , 3 1 36 ,33 , לטקיה( נמל ימי ושדה תעופה): 30 לטרון: 107,99,98 129 - ליטני: 128,30 לסטר: 140 127,78 ־ מארג׳־עיון: 77 מג׳דל: 115,112 126 , מג׳דל כרום: 115,112,97 מג׳הר: 130 מגידו: 5 9 , 5 1 , 4 2 198 - 195,186,123 - 121 , מולדת: 114,101 מוסקבה: 94,53 מוקייבילה: 1 1 5 , 1 1 3 - 1 1 2 מזרח אפריקה: 137 232 מפתח עניינים נושאי ,77,75 - 73,70 - 6 9 , 6 5 , 6 3 , 5 0 , 4 9 , 4 1 , 3 9 , מחנ י ים(שדה התעופה): 38,31 194,191 - 186,113,111 ,85 ,83 מחנהמאיר: 88 מטולה: 1 2 6 , 7 6 , 7 1 , 5 5 , 2 3 מיס אל־ ג ׳בל: 194 128 - 126 , מירון: 76 128 ־ 127 ,103 ,97 ,85 ,79 ,78 ־ 76 ,72 - מל כ יה: 6 8 , 6 3 , 3 0 , 2 9 , 2 6 , 2 4 מנסי : 6 0 , 5 9 מנצורה: 24 131 ,128 ,126 ,103 ,78 ,72 ,69 ,26 , מנרה: 25 מסדה: 7 3 , 3 7 , 3 1 מסקנה: 115,113 מעוז-חיים: 198,186 מענית: (ראה גבעת-המענית) מפרק(שדה תעופה בעבר הירדן ) : 98,40 191 ,174 ,170 ,159 ,156 ,35 ,34 , מצרים: 32 מקווה-ישראל: 147 1 4 6 , 1 2 7 , 1 1 5 , 1 1 2 , 9 7 , 2 5 - מראר: 24 משגב-עם: 126,26 ,115,113 - 112,108,104 - 1 0 2 , 9 7 , 9 2 , 9 1 , 8 3 , 4 0 , 3 9 , משמר־הירדן: 37 129 משמר ־העמק: 1 8 8 , 5 9 , 5 8 , 5 7 , 5 1 , 2 7 147 ־ משמר-השבעה: 146 נאפולי: 187 128 ,98 ,78 ,76 ,72 ,71 ,66 ,37 , נבי־יושע: 26 ,152 ,150 - 149 ,143 ,140 - 138 ,127 ,120 - 119 ,52 ,49 ,41 ,23 , נגב: 19 194,185 ,180 ,178 ,172 ,170 ,158 ־ 1 5 5 נהריה: 128,23 נהרי ים: 10 נטעים: 12 ניו־ג׳רזי: 51 נ י ו - י ורק: 161,23 36 , נ י ירב(חאלב) (שדה תעופה): 35 ניצנה: 162 193 - ניקוסיה: 192 159 - נ י ר - עם: 1 5 8 , 1 5 0 , 1 3 9 , 5 2 , 5 0 , 4 9 נמרין: 115 נס-ציונה: 146 233 מפתח עניינים נושאי 52 , נען: 18 126 ,120 ,117 ,115 ,112 ,104 - 103 ,98 - 97 ,89 , נצרת: 69 197 - 1 9 6 , 1 9 2 , 1 9 1 , 1 8 6 , 1 6 2 , 1 2 4 - סאן ־ז׳אן /סן - ג ׳ י ן (שדה תעופה): 122 סאן-רמו: 23,14 סג וריצה: 53 סגירה: 1 1 5 , 1 1 3 , 9 8 , 8 9 סואץ: 16,15 סוהמתה: 130 סולסברי: 135 ,129 ,111 ,103 ,94 ,76 ,71 ,63 ,42 ,39 ,37 - 36 ,33 ־ 30 ,28 - 26 , סוריה: 15 191,189-188 סחל-א-סהרה(שדה תעופה): 29 סטלינגרד: 15 סיני: 94 193 ־ 192 ,180,177 ,135,54 - סירקי ן (כפר) (שדה תעופה): 52 סכנין: 127 130,128,76 ,42 , סעסע: 26 סקוטלנד: 135 עבר הירדן: 1 3 7 , 1 0 0 , 2 7 , 2 4 עיטרון: 1 2 7 , 9 7 , 7 8 , 2 4 128 - עילבון: 126 עימארה: 155 198,186 ,97,83 , עין-גב: 39,37 עין-השופט: 198,195,186 עין-זיתים/עין-זיתון: 6 2 , 2 6 עיו־חוד(עין-הוד): 97 עין-מאהיל: 1 1 5 , 1 1 3 , 8 0 , 2 4 עין-עבל: 130 עיו־פיט: 115 עיו־רדין: 162 115,112 , עיו־רזאל: 97 עין-שמר: 193,40 187 ,95 ,72 ,42 ,40 , עיראק: 36,28 196 ,191 ,126 ,124 ,122 ,114 ,98 ,76 ,60 ,25 , עכו: 23 עמאן: 111 104 - עמק ב ית-שאן : 1 0 3 , 9 8 , 6 9 , 4 9 , 4 1 , 2 3 עמק החולה: (ראה חולה) עמק הירדן: 9 7 , 4 9 , 4 1 , 3 7 , 2 3 , 1 3 , 1 1 , 1 0 234 מפתח עניינים נושאי עמקזבולון: 98 עמק יזרעאל: 102,100,98,49,41,9 198 ,186 ,162 ,95 ,87 ,61 ,55 , עפולה: 38 עקבה: 162 ,193,189,162,148 ,144 ־ עקרון(עקיר)(שדה תעופה): 143,139,133,80 194 עראבה: 127 עתה: 115,113 פאיין-פילד(שדה תעופה): 32 172 - 171,138 ,52 ,51 ,42 ,19 , פולין: 10 פלויישט: 13 פלמירה(תדמור)(שדה תעופה): 189,36 פלשתינה: 15 פנמה: 169 פנסילבניה: 171 פפוס: 191 פראג: 120 פרדיס: 120 פרלהארבור: 171 פרת: 31 פתח-תקווה: 192 159 - צאלים: 157,155 181,178 - 177 ,120,95 ,54 ־ צ׳כוסלובקיה: 52 צומת־גולני: 76 115,98 ציפורי: -97 97 ,85 ,83 ,60 ,37 , צמח: 31 ״צפון״(קולנוע): 21 צפון-אפריקה: 1 6 - 1 3 128 - 126 ,98 ,78 ,76 ,71 ,69 ,65 ,62 ,26 , צפת : 25 189,32,30 - צרפת: 28,10 קאהיר: 143,32 קאטאנה: 27 קבטיה: 112 קדיס: (ראה קדש) 79 ,77 - 76 ,71 ,68 ,63 ,29 ,25 , קדש : 24 קונייטרה: 194,113,108,77 קורסיקה: 191 קושטא: 33 235 מפתח עניינים נושאי קייב: 51 קליאט(שדה תעופה): 29 קלקיליה: 98 קנדה: 188,51 193 - קפריסין: 191,30 קרד־אל־בקרה: 103 קרנטינה(קרנטין): 85,31 189 - ראייק(שדה תעופה): 188,40,29 128 - 127,98 ־ ראש־הניקרה/ראס־נקורה: 97,76,29 ראש-העין: 98 ראשון־לציון: 147 188 ,111 ,97 ,95 ,93 ,91,87 ,83 ,76 ,71 , ראש-פינה: 39 רגבה: 52 רוביה: 59 ו־ודזיה: 135 ז/והמה: 139 רומא: 17 רומניה: 52,13 רוסיה: 135 רינה: 115 רמה: 115 76,72 ־ 68 ,66 ־ 62 , רמות־ נפתלי: 37,29,26,25 166 ,160 ,143 ,138 ,134 ,119 ,52 ,19 , רמלה: 18 ,102,96 - 95,93,91 - 90,88 - רמת-דויד(שדה תעופה) : 85,80,78,53,41 - 186 ,179 ,160 ,143 ,134 ,132 ,129 ,125 - 124 ,117 - 116 ,114 ,111 ־ 109 198,195 - 190,187 רמת-הגולן: 94,20 רמת־יוהנן: 53 רפיח: 52 רשפון: 151 שאר-ישוב: 24 שדה־אליהו: 198,186 ,129,94,91,85,77,75,57,54 - 53,50 - שדה-דב(שדה תעופה): 47,45 194,188 ,181 ,163 ,161 - 159 ,155 ,152 - 149,143 ־ 142,139 ,134 ,132 שטורה: 29 שייח׳-מואניס: 49 126 - שייח׳-עבד: 125 שכונת-התקווה: 147 236 מפתח עניינים נושאי שכם: 98 שמיר: 103,24 שער-הגולן: 73,37,31 שפרעם: 115,112 152,148,146- שרתה: 145,48 שריד: 57,16 תדמור(שדה תעופה): (ראה פלמירה) תורכיה: 162 הימן(שדה תעופה ליד באר-שבע): 185,150 ,96 ,94 ,92 ־ 91 ,88 ,85 ־ 84 ,80 ,54 - 53 ,50 - 47 ,42 ,23 ,21 , תל-אביב: 9 ,174 - 172 ,163 ,159 - 158 ,148 - 145,143 ־ 142,132 ,121 ־ 1 2 0 ,118 ,110 196,188 תל אל-קאדי: 24 תלאל-קסיר: 97,85 הל-אל-חנזיר: 103 תל-בלאוי: 66,62 הל-גיבורים: 147 תל־נוף: (ראה עקרון) תל-עזזיאת: 115,103 תל־עמל: 198,186,101 130,128 - תרשיהא: 127,115,97 מטוסים - א 2(אוסטר): 150-149 150- א 3(אוסטר): 149 א 4(אוסטר): 150 א 5(אוסטר): 150 א 6(אוסטר): 163,150,121,113 א 9(אוסטר): 150 א 10 (אוסטר): 150 א 11 (אוסטר): 150 א 12 (אוסטר): 150 א 13 (אוסטר): 153,151 163 , א 14 (אוסטר): 150,129,121,114 א 31 (טיילורקרפט): 140 150,143- א 32 (אוסטר): 142 237 מפתח עניינים נושאי א 35 (טיילורקרפט): 140 א 50 (פייפר): 162 א 51 (פייפר): 162 א 53 (פייפר): 162 א 54 (פייפר): 162 א 55 (פייפר): 162 א 56 (פייפר): 164,162 א 57 (פייפר): 162 א 58 (פייפר): 162 א 59 (פייפר): 162 א 60 (פייפר): 162 א 61 (פייפר): 162 155,98 ,40 ,36 , אנסון: 35,34 A652 אברו S199, : 37, 39, 52, 181 DFS: 17 אולימפי ה ,71 - 69 ,64 ,60 - 59 ,57 - 54 ,51 ־ 48 ,45 ,41 ,38 ,26 ,21 - 20 , אוסטר : 10 ,132 - 129,123,121 - 120,117,114 - 112,102 ,93 - 89 ,85 ,82 ,75 ־ 73 ־ 171 ,169 ,164 ־ 135, 137, 139, 143, 145, 148 -1 53,1 55,1 57 -1 59,1 193,190,188,173 -196,194 AS40: 148 אורגן: 53 ב 30 (פיירצ׳יילד): 170 - 168,152,135,131 - ״מבצר מעופף״: 130,128,111,107,40 B17 בואינג r180 182, 189, 194 95 : בואינג 707 720B: 95 בואינג 747 ״ג׳אמבו״: 95 בולטימור: 192,122 169 - 168 , ביצ׳קרפט 35 בוננזה: 155 BR156 :1 52,130,1 68 בריסטול בריטניה: 180 גלוסטר מטאור: 95 169 - וידג׳ן: 168 G44 גרומן גרונאו-בייבי: 17 4A: 95 238 מפתח עניינים נושאי סקיימסטר: 169 C54 דגלאס ג׳יפסי-מות: 137 DH60M דה־הווילנד ראה טייגר-מות) ) : DH82C דה־הווילנד קנדה דה-הווילנד ליאופרד־מות: 140 דה־הווילנד מות-מיינור: 140 ראה ראפיד) ) : DH89A דה-הווילנד דה־הווילנד פוס־מות: 140 דה־הווילנד 11104 םדוב: 141 הרון: 141 DH114 דה־הווילנד C47 194 ־ 193 ,180 - 179 ,177 ,171 ,169 DC5 :8 6,1 דוויטין 520 ם:. 189 הדסון: 169,152 הוקר האריקיין: 193,191 הוקר פיורי: 40 AT16/6, :3 117, 135, 168 וורונה: 17 ונטורה: 192-191 189 - טומהוק: 188 DH : 20, 26, 32, 34, 35, 45, BL 172 ,169,166,153 JU52:36,35,34 189 : יונקרס 11188 קונסטליישן: 169 L049 לוקהיד לוקהיד לודסטאר: 169 לוקהיד האדסון: 169 ליברייטור: 122 לייזנדר: 188 193 ^ ל נ ק ס ט ר 1 1 3 P51 :5 3,1 68 DH98 :1 52,1 239 מפתח עניינים נושאי 180 : מיג - 15 מידג׳ט מוסטנג: 95 מיילסארובן: 168 מיילס הוק: 17 מיילס פאלקון: 17 (S199 מסרשמיט: (ראה אויה 189 : מרטי ן? 167 169- נורקרין: 168 N1203 נורד 177,169 -168 , נורסמן: 94,53 UC64A נורדויין 193 - 191 ,179 ,174 ,169 - 168 ,162 ,151 ,122 ,95 ,85 ,53 , ספיטפייר: 40 ערבה: 21 פ.ה. - 33 (״תינוק״): 17 G35: 17 - פוהו פולמר: 191 אינסטרקטור: 181,54 S11 פוקר 180 ,175 ,171 - 160 ,153 - 152 ,143 ,137 ,95 ,35 - 33 , פייפר : 21 ,92 ־ 89 ,85 ־ 84 ,82 ,78 - 77 ,75 ,72 ,69 , 35 , ארגוס: 33 UC61 פיירצ׳יילד 94, 131, 154,135, 155 PT19 : 154 ״פרימוס״: (ראהאוטטר) 35 , פרסיוול פרוקטור: 34,32 T1: 29 פרנטייס צ׳אייקה: 17 קאפרוני: 17 קומאר: 17 קומודור-ג׳ט: 21 קונסול: 135 קורנל: 135 קיטיהוק 40 ק: 155 קומנדו: 187,169,32 C46 קרטיס DH89A :2 0,4 5,4 RWD) :1 7,15,10,2 RWD) :1 0,1 7,2 0,4 RWD) :1 7,2 0,4 5,4 169 - 168 , סי-בי: 45,20 RC3 ריפאבליק 240 מפתח עניינים נושאי 4 (פיירצ׳יילד): 170 X-AEC 4 (פייפר): 162 X-ANI 169 - 168 :BT13 198 :FK8 ג׳יפסי-מות): 137 ) G-ABMX 142 , אוסטר): 10 ) G-AHHV סי-בי): 45 ) NC6731K 45 :( ר.וו.ד. 15- ) VQ-PAE 15: ( ר.וו.ד. - 8 ) VQ-PAG 167 ,153,149 , טיילורקרפט): 138,45 ) VQ-PAH אוסטר): 149 ) VQ-PA 150 - 149 ,140 - 138 , טיילורקרפט): 45 ) VQ-PAI 164 ,150 ,92 ,56 ־ אוסטר): 55 ) VQ-PAI 149,140,138 , טיילורקרפט): 45 ) VQ-PAJ 150 , אוסטר): 92,55 ) VQ-PAJ 45 :( ר.וו.ד. 13- ) VQ-PAL 159,45 :( ר.וו.ד.- 13 ) VQ-PAM 170,159 , פיירצ׳יילד אתוס): 92 ) VQ-PAM ראפיד): 45 ) VQ-PAR 153,150 ־ 149,143 - אוסטר): 142,45,10 ) VQ-PAS טייגר-מות): 45 ) VQ-PAT טייגר-מות): 45 ) VQ-PAU סאיון: 10 S16 שורט 241 מפתח עניינים נושאי מלחמות ומבצעים י 114,112 - 111,109 - 108 , ״ברוש״(מבצע): 99 114,109 - 108 , ״דקל״ (מבצע): 99 המרד הסורי-דרוזי: 42 132 - ״חירס״ : 125,28 80,63 - 62 , ״יפתח״: 41,37,25 ״מטאטא״: 25 מרד ראשיד עלי אל-כיילאני: 42 מלחמת העולם הראשונה: 140 ,141,138,135,70 ,54,51,46 ,43,42,33 ,30,14 , מלחמת העולם השניה: 9 191 ,171,161 - 160,155 - 154 מלחמת יום הכיפורים: 94,52 180,95 - 94,53 - מלחמת ששת הימים: 52 ״נחשוף׳(מבצע): 139 139 , ״סנגב״ (סיורינגב): 49 182 ,180 ,135 ,96 ,54- ״קדש״: 52 אמצעי לחימה וציוד צבאי ׳ 40 ,36,35 , בראונינג(מכונת יריה 0.303 אינץ׳): 33 ברן(מקלע): 151,77,63,62 הוביצר(תותח): 29 הוצ׳קס(מכונת יריה): 66 טומיגאן(תת-מקלע): 25 מכונת-יריה 7.5 מ״מ: 31 מק - 20 (ווקי טוקי - מכשיר קשר): 73 מק- 300 (מכשיר קשר): 77,70 ZB37) מקלעלואיס: 144 MG: 64 מקל ע 66 ,62 , מרגמת 2 אינך: 26 מרגמה 120 מ״מ: 127 סטן(מקלע): 151 פצצות אויר 100 קילוגרם: 36 79 ,75,67 ,63,60 , פצצה סימן א׳(״ציפורניים״): 57 160 , פצצה 5 ק״ג: 90 242 מפתח עניינים נושאי פצצה 8 ק״ג: 57 פצצה 20 ק״ג: 151,66,65 160 , פצצה 25 ק״ג: 89,80,57 פצצה 40 ק״ג: 75 פצצה 50 ק״ג: 73,57 פצצה 250 ק״ג: 193 צנטוריון(טנק): 94 תו (טנק) : 9 7 , 3 1 , 2 9 שרמן(טנק): 97 תותח 2פאונד: 67 תותח 20 מ״מ: 71,39 תותח 38 מ״מ: 31 תותח 65 מ״מ: 128 128,126 , תותח 75 מ״מ: 62,29 תותח 105 מ״מ: 29 תותח נ״מ בופורס: 135 יחידות וארגונים תעופתיים וצבאיים י אגף תעופה אזרחית: 135,53 ,138 ,95 ־ 94 ,53 ,48 ,45 ,43 ,20 ,19 ,18 ,13 ,12 ,11 ,10 , אויתן־(חברה): 9 181 ,177 ,144- 142 אימפריאל איירוייס(חברה): 10 180 ,177 , אל-על(חברה): 95,51,42 אלת׳׳א(חברה): 51 180,155 ,138 , אצ״ל(ארגון צבאי לאומי): 12 ארגון החיילים המשוחררים: 46 142 ,20 , ארגון נשים חובבות תעופה(נח״ת): 9 ארמיה 8 (של צבא ארה״ב): 189 ארקיע(חברה): 182-181 164,152,150,140 : ( בית הספר הטכני של חיל האוויר(בה״ט - 2 בית הספר הצבאי העותמאני בקושטא: 33 179 - בית הספר לטיס של אלינור רודניק בבייקרספילד, ארה״ב: 178 גדוד מס׳ 3 (מחטיבת ״כרמלי״): 39 156 - גדוד מס׳ 8 (של הפלמ״ח): 155 גדוד מס׳ 11 (מחטיבת ״יפתח״): 79,66 גדוד מס׳ 13 (מחטיבת ״גולני״): 109 243 מפתח עניינים נושאי גדוד מס׳ 14 (מחטיבת ״גולני״): 89 גדוד מס׳ 21 (מחטיבת ״כרמלי״): 109 גדוד מס׳ 23 (מחטיבת ״עודד״): 120,99 גדוד מס׳ 81 (מחטיבת ״עודד״): 80 גדוד מס׳ 91 (מחטיבת ״עודד״): 103 גדוד ״דרור״(מחטיבת ״גולני״): 59 גדוד ״הירמוך״: 27 77 - גדוד ״העמק״(של הפלמ״ח): 76,71 גדוד ״חיטין״ (של צבא ההצלה): 126 גדוד ״ציידי הלבנון״ (קנאסת אל־לובנן): 28 גדנ״ע(גדודינוער): 53,42 גף 1909 (בריטי): 193 דה-הווילנד(חברה): 140 הגדוד הראשון(של הפלמ״ח): 94,78,59 הגדוד השלישי(של הפלמ״ח): 71,24 ״הגמל המעופף״(מועדון): 9 ,138 ,95 ־ 94 ,70 ,65 ,54 - 51 ,44 ,42 ,25 ,24 ,23 ,20 ,15 ,14 , ״ההגנה״: 9 187,159,155 ,147,142 הטכניון: 48 ״הכוחות המיוחדים של הלבנט״: 30 146,98 , הלגיון הערבי(העבר־ירדני): 24 המודיעין הסורי: 41,38 המועצה הכללית לתעופה עברית בארץ-ישראל: 47,46 המכון הממשלתי לבדק מטוסים(התעשיה האווירית לישראל): 51,21 , הקלוב הארצישראלי לתעופה/קלוב התעופה לישראל: 20,18,16,13,10,9 146 ,95 ,48 ,45 ,21 ״השחף״(מועדון): 9 חברת התעופה הסורית: 34 חטיבה 1 (סורית): 97 חטיבה 1 (צבא ההצלה): 126 חטיבה 2 (צבא ההצלה): 126 חטיבה 3 (צבא ההצלה): 126 חטיבה(ג׳חפל) מס׳ 4 (עיראקית): 114 128 - 127 ,120 ,109 ,107 ,99 - 98 ,41 : חטיבה 7 חטיבה 41:8 חטיבה 79:9 חטיבה 41 (צבא גרמניה): 33 חטיבה ממוכנת מס׳ 1 (סורית): 37 244 מפתח עניינים נושאי חטיבת ״אלכסנדרוני״: 120,107,59,41 חטיבת ״גבעתי״: 120,41 - 98 ,95 - 94 ,90 - 89 ,79 ,65 ,60 ־ 56 ,51 - 49 ,42 - 41 , חטיבת ״גולני״: 38 196 ,189 ,187 ,181,172 ,128 ־ 127 ,121 - 120 ,118 ,109 ,107 ־ 106 ,99 49 , חטיבת הנגב: 41 חטיבת הצפון(״לבנוני״): 49,41,23 חטיבת ״הראל״: 41 חטיבת חי״ר מס׳ 1 (סורית): 31 80 - 78,76,71 - 70 ,66 ־ 63 , חטיבת ״יפתח״: 41,37 חטיבת ״ירמוק״(של צבא ההצלה): 126 ,109 ,107,99 - 98 ,89,80 - 79 ,76,59 ,49,41,39 , חטיבת ״כרמלי״: 30 128־ 126,120,111 128 - 127,120 ,109,107,103,99 - 98,92,80 - חטיבת ״עודד״: 79,41 חטיבת ״עציוני״: 41 חטיבת ״קרייתי״: 41 חיל האוויר האמריקאי: 154,54,51,33 חיל האוויר הלבנוני: 29 RAAF - Royal AustralianA ir-Force,): 12) חיל האוויר המלכות יהאוסטרלי 122, 52,48 ,46,13 ־ RAF - RoyalA ir-Force): 12) חיל האוויר המלכות יהבריטי ,189 - 188 ,182 - 181,179 ,163 ,155 ־ 154,144 - 141 ,135 ,122 ,95 ,53 ־ 198 ,193 ־ 1 9 1 RFC-Royal Flying Corps) : 1 4 0 ) ב ר י ט י חיל האוויר הדרוס-אפריקני: 191,155,122 RCAF - Royal CanadianA ir-Force): 2 0 ) י חיל האוויר המלכותי המצרי: 193,159,151,43 195,190 ,174 ,112 - 111,100,84 - 83,74,41 - חיל האוויר הסורי: 31,29 חיל האוויר העיראקי: 43,40 חיל החפרים הבריטי: 12 חילהים: 127 חי״ם(חילמשמר): 127,99 חי״ש(חיל שדה) : 80,66,63,27 ,139,132 , טייסת מס׳ 1 ״תל-אביב״(שירות האויר): 129,88,75,50,48 185 ,181 - 180 ,178 ,163 ,161 - 159,155,152 ,149 ,163,151,140 - טייסת מס׳ 2 ״הנגב״(שירות האויר): 139,132,52,50 194,185 ,180 ,178 טייסת מס׳ 4 (שירות האויר): 50 245 מפתח עניינים נושאי טייסת מס׳ 1 (סורית) : 9 7 , 4 0 , 3 6 , 3 5 טייסת מס׳ 2 (מצרית): 193 טייסת מס׳ 2 (סורית): 36 טייסת מס׳ 3 (סורית) : 36,35 189 - טייסת מס׳ 3 (אוסטרלית): 188 טייסת 6 (בריטית): 193 טייסת 17 (דרוס-אפריקנית): 191 194 - טייסת 32 (בריטית): 193 טייסת 38 (בריטית): 193 194 ,182 ,152 ,135 ,130 ־ 129 ,111 : טייסת 69 טייסת 74 (בריטית): 191 - 180 ,179 ,177 ,175 ,165 ,160 ,152 ,143 - 142 ,134 - 132 ,52 : טייסת 100 194,185 ,181 181 ,179 ,174 ,162 ,111,95 ,53 - 52 ,39 ,37 : טייסת 101 194 ,180 ,177 ,152 ,130 - 129 ,54 : טייסת 103 טייסת 9 5 , 5 3 : 1 0 5 טייסת 53:107 טייסת 95:109 טייסת 95:117 טייסת 127 (בריטית): 191 טייסת 53:128 טייסת 142 (בריטית): 198 טייסת 154 (בריטית): 191 טייסת 208 (בריטית): 192 טייסת 213 (בריטית): 193 טייסת 242 (בריטית): 191 טייסת 243 (בריטית): 191 טייסת 459 (אוסטרלית): 192 193 , טייסת 651 (בריטית): 143 טייסת 803 (בריטית): 191 טייסת 806 (בריטית): 191 ,152 - 149 ,143 ,139 ,135 ,130 ,94 ,54 - 52 ,50 - 48 ,41 ,26 , טייסת א׳: 25 172 ,159 ,155 טייסת תל-אביב: (ראה טייסת א׳) לגיון ארמנ י : 30 ״לגיון המזרח״: 30 לגיון סורי: 30 מועדון הטיס המחוזי של לסטר: 140 246 מפתח עניינים נושאי ,178 - 177,138 ,54 ־ 52 ,46 ,43,20 ,15 - מחלקת הטיס של הפלמ״ח: 13,9 181-180,184 מחלקת התעופה האזרחית(של ממשלת המנדט הבריטי): 1 4 9 , 1 3 8 , 1 7 , 9 מטה כללי סורי: 36 מיליציה מארונית: 28 מינהל התעופה האזרחית(של ישראל): 21 משטרת-ישראל: 21 משמר החופים הסורי: 34 משרד הבטחון: 21 משרד התחבורה: 21 נספחת א׳: (ראה טייסת א׳) נספחת ב׳: (ראה טייסת א׳) חברה): 10 ) (Palestine Airways) נתיבי אויר ארצישראליים 18 , סניף הגליל התחתון של הקלוב לתעופה: 9 פלוגה מס׳ 1 (סורית): 35 ״פלוגות הלילה״: 95 פלוגות ״ציידי לבנון הרוכבים״: 29 , 5 9 , 5 3 , 5 2 , 4 7 - 4 6 , 4 1 , 2 7 - 2 6 , 2 4 , 2 1 - 18,16 ־ פלמ״ח(פלו ג ות־מחץ): 15 194 ,187 ,172 ,155 ,147 - 146 ,138 ,110 ,95 ־ 94 ,84 ,77 ,71 - 69 ,65 ־ 64 פלמ״ח־תעופה: 9 פלי״ם (פלוגות-ים): 1 8 , 1 7 , 1 6 צבאאוסטרליה: 12 צבא ארצות-הברית: 171 193 ,188 ,172 ,151 ,148 ,141 ,96 - 95 ,87 ,62 ,26 ,25 , צבא בריטניה: 24 33,16 צבא גרמניה(וורמאכט): - 1 3 ־ 97 ,89 ,79 ,62 ,59 - 57 ,49 ,42 ,40 ,30 ,29 ,28 ,27 ,26 , ״צבא ההצלה״: 24 129 - 128,126 ,108 ־ 1 0 7 , 9 9 ״צבא הלבנט״: 30,28 ־ 126 ,98 - 97 ,80 ,77 ,76 ,72 ,71 ,65 ,64 ,62 ,30 ,29 ,28 , צבא לבנון: 23 129,127 ,102 ,99 ,97 ,77 ,76 ,60 ,58 ,40 ,39 ,37 ,36 ,33 - 29 ,27 ,23 , צבא סוריה: 20 129 ,126 ,113 ,107,104 114,98 - צבא עיראקי: 9 7 , 7 2 , 4 0 , 2 7 1 9 4 , 1 9 1 , 1 8 9 - 188,32 ־ צבא צרפת: 30 קלוב התעופה לישראל: (ראה הקלוב הארצישראלי לתעופה) רשות שדות התעופה: 52 247 מפתח עניינים נושאי ,135,100,96 - 94,55 - 51,48 - שירות האו ו י ר : 4 4 , 3 2 , 2 0 , 1 3 , 1 2 , 1 0 ,181 ,172 - 171 ,165 ,163 ,160 - 159 ,155 ,150 - 149 ,144 - 142 ,140 - 137 190,187 138 ־ שירותי ארץ-ישראל לתעופה(הברה) : 137,12 תא״ת(תעשי ית אביזרי תעופה): 51 תע״ש(תעשיה צבאית): 151,57 חברה): 54 ) (Pan-African Airways Corporation) PAAC ארגונים וגופים מדיניים,כלכליים הספורטיביים י ״אגד״: 53 אחדות העבודה: 42 ״אליצור״: 16 אצ״ל(הארג ו ן הצבאי הלאומי): 180,155,138,12 119,109,82 , האומות המאוחדות(או״ם) (ארג ו ן ) : 40,32,31,24,23 האימפריה הבריטית: 74,32 האימפריה העות׳מאנית: 198,42,28 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל: 10 הוועד הלאומי: 10 ״החלוץ״: 187,51 ״המכביה״ : 17 144,43,11 ־ הסוכנות היהודית לארץ־ישראל: 10 ״הפועל״ : 16 הקונגרס האמריקאי: 32 הקונגרס הציוני הכ״א: 11 הקונגרס הציוני הכ״ב: 43 הרייך השלישי: 1 8 8 , 4 2 , 3 3 , 1 4 וייטהול: 32 191,189 - 188 ,33 ,32 , וישי(משטר): 29 138 - טיילור־יאנג איירקרפט קומפני: 137 טיילורקרפט ארופליינס(אינגלנד) לימיטד: 138 טמקו: 154 ״טראקור״: 53 לח״י(לוחמי חירות ישראל): 119 מדינות הציר: 33 מכוןוינגייט: 94 מכס-פיין(בי״ס מקצועי): 52 248 מפתח עניינים נושאי מל״ח(משק לשעת חירום): 53 ,159 ,149 ,144 ־ 143 ,96 - 9 5 , 1 7 , 1 3 , 1 2 , 1 0 ־ ממשלת המנדט הבריטי: 9 188 ,171 מפא״י (מפלגת פועלי ארץ- ישראל): 42 135,53 , משרד התחבורה: 21 סטי יט-דיפרטמנט: 32 171,160 , פייפר: 153 פיירצ׳יילד: 154 קרן החקלאים לתעופה של ההתיישבות העובדת: 95 ״רוקאר״: 53 רשות הנמלים: 52 ״של״ (חברת נפט): 35 חברת נפט): 72 ) Iraq Petroleum Company ־ IPC 249 מפתח עניינים נושאי FLIGHTS. 9 1 Time of • Departure. Time of Arrival, Time in Air. Pilot. See Instmctions (5) & f6) Remarks. I I Hrs. |M:na. Hrs. |Min3. His. | Mills. I ™ flyle^ of this book. ס < י , 1 0 2 ׳ I & & I 0 1 H > ׳H b » י ק 0• . , ה י י ־ • מ ko \< 6 J 0 V׳ ( W ז ־ Q,:U yU^V Jj* 'h'.-ic י- י י . . ־ V ־ 1 0 - H i'L ~ 0- \(> 2>-« 0 1 . T -W> V ׳ r > n •i 00 7 v y ׳•:׳. ״ V / > י- - ו B 5 ״ k = a(? 4<־ / / p p&s. o ׳» if J . sJL/s/J>^ V n ־ <י / ׳ ־ ־ , - a - A y o < - -->. /י ד ׳ 40! CLS י 7 y — p v דף מספר הטיסות של משה פלדמן - אפריל 1948 הגיחה הראשונה מיבנאל בשורה השניה מלמעלה 250 מפתח עניינים נושאי R E C O R D OF | ! Date. Aircraft. * Engines. Journey. • ] Type. Markings. Type. H.P. From. . ] 1.1 •י> 5- י/ 0 < f * • • P F» ^ ^ Brought forward I J a i / . 4 1 r j - ״ - r - 1 hkM: a W • J ג - ז - , / J 4 • 1 !. Carried forwaSJ 251